חופש המידע בעולם

30 באוקטובר 2007

בשנת 1766 נחקק בשבדיה חוק חופש העיתונות, הנחשב לחוק חופש המידע הראשון בעולם. מטרתו של החוק היתה להוות משקל נגד לשחיתות ממשלתית וליחס בלתי צודק של רשויות השלטון כלפי האזרחים. כיום בכ-70 מדינות ישנה חקיקה כלשהי המבטיחה את חופש המידע, ועשרות מדינות נוספות מקדמות חקיקה בכיוון זה. חופש המידע נחשב כיום לזכות אלמנטרית בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם.

חוקי חופש המידע השונים, שכמחצית מתוכם נחקקו בעשור האחרון, מסדירים את הגישה של אזרחים, תושבים, ובמקרים מסוימים גם של מי שאינם מתגוררים במדינה למידע הנמצא בידי גופים ממשלתיים. החוקים מונים את הרשויות או סוגי המידע אותם אין חובה לחשוף (מטעמי פרטיות או ביטחון המדינה, למשל), נוקבים בשמן של הערכאות בהן ניתן לערער על סירוב למסור מידע, ומגדירים את אופן הפיקוח על יישום החוק.

במקרים רבים, חוקי חופש המידע קיימים לא רק ברמה הארצית אלא גם ברמה האזורית, כמו בארצות הברית, שבה בנוסף לחקיקה הפדראלית בנושא מפעילות המדינות השונות חוקי חופש מידע המבטיחים גישה למסמכים המצויים בידי המדינה.

מאמצים בינלאומיים ולחצים פנימיים

אחד הגורמים המרכזיים להתקדמות הדרמטית שחלה בעשור האחרון במודעות ובחקיקה בתחום חופש המידע, הוא הדגש המושם על הנושא בקרב גופים בינלאומיים ואמנות בינלאומיות, הדורשים או מעודדים את המדינות החברות בהם או החתומות עליהן ליישם עקרונות אלה.

ביו גופים והסכמים אלה ניתן למצוא את אמנת האו"ם נגד שחיתות (2005), אמנת זכויות האדם של האו"ם, הצהרת ריו אמנת הגישה למידע סביבתי (1992), מועצת אירופה, האיחוד האירופי, האיחוד האפריקאי, קהילת מדינות מערב אפריקה, ארגון מדינות אמריקה, אמנת זכויות האדם של מדינות ערב (2004), חבר העמים הבריטי, חבר המדינות העצמאיות וה-OECD .

שני גורמים משמעותיים נוספים הם הלחצים הפנימיים לקידום החקיקה המופעלים על ידי ארגונים חברתיים וסביבתיים והתקשורת עצמה במדינות רבות, והתפתחויות טכנולוגיות (האינטרנט, אחסון מידע אלקטרוני) המקלות על תהליך הפיכת המידע נגיש לציבור.

מגמות אזוריות

גל החקיקה הדרמטי של השנים האחרונות החל במדינות צפון אירופה המפותחות, אך התפשט במהרה לאזורים אחרים בעולם והוא קיים כעת בכל אחת מהיבשות.

כמעט כל מדינות אירופה אימצו זה מכבר חוקי חופש מידע, אך בעוד שבמערב אירופה היו החוקים קיימים מאז שנות ה-70, במרכז ומזרח אירופה החלו שינויים משמעותיים לאחר נפילת הגוש הסובייטי ועם היווצרותן של מדינות עצמאיות חדשות. רוסיה ובלרוס הן כיום המדינות הגדולות היחידות ביבשת בהן לא קיימים חוקים כאלה כלל.

ביבשת אמריקה, ארצות הברית וקנדה הן בעלות חוקי חופש המדינה הוותיקים ביותר, אך אלה אינם מעודכנים וזקוקים לשינוי. בדרום היבשת קיימת חקיקה מלאה בנושא רק במספר מצומצם של מדינות, אך באחרות ישנה התייחסות לחופש המידע בסעיפים חוקתיים שונים. הבנק העולמי, וכן ארגון מדינות אמריקה מפעילים לחצים כבדים על מדינות האזור להילחם בשחיתות שלטונית באמצעות חקיקה רלבנטית.

באזור דרום-מזרח אסיה והאוקיינוס השקט מצב חופש המידע מזהיר פחות. אוסטרליה וניו-זילנד היו הראשונות לאמץ חוקי חופש מידע באזור, אך דומה שבאוסטרליה חלה שחיקה ביישום החוק במהלך השנים ועם חילופי הממשלות. במדינות אחרות קיימים חוקים חלקיים בלבד, אם בכלל, ובמקרים רבים הם אינם אפקטיביים.

במזרח התיכון ישראל כבר לא לבד – לפני כשנתיים חוקקה גם ירדן חוק חופש מידע. מאמצים לקידום חקיקה נעשים גם ברשות הפלשתינית, במרוקו ומצרים.

באפריקה ההתקדמות בתחום איטית ביותר, למרות לחץ חיצוני המופעל על ידי ארגונים בינלאומיים המבקשים להקטין את השחיתות הכלכלית והשלטונית באמצעות הגברת השקיפות בממשלה. עם זאת, דרום אפריקה היא אחת המדינות שחוק חופש המידע שלה הוא מהמתקדמים והמקיפים ביותר בעולם.

סקירה עדכנית של חוקי חופש המידע ב-90 מדינות בעולם

קישורים לאתרי חופש המידע בעולם

http://www.foiadvocates.net /

http://www.nfoic.org /

פורסם תחת:

חופש המידע בעולם
באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il