פרטנר ממשיכה במלחמותיה נגד הרגולטור. החברה הגישה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהלים, נגד משרד התקשורת. פרטנר דורשת כי משרד התקשורת יחשוף את מסמכי שימוע הקישוריות ואת חישובי חברת הייעוץ NERA, אחרי התיקונים שהוכנסו בעבודות. הדרישה היא שהנתונים ייחשפו עוד לפני פרסום החלטת משרד התקשורת בנושא הקישוריות.

פרטנר, באמצעות עו"ד פיני רובין, דורשת לחשוף את הנתונים והחישובים החדשים "הן מכח חוק חופש המידע והן מכח הדין הכללי החל על רשויות מנהליות המשמשות כנאמן לציבור", לשון העתירה. לפני הגשת העתירה, פנתה פרטנר למשרד התקשורת וביקשה את המידע על פי חוק חופש המידע, אך הממונה על החוק במשרד התקשורת סירב למסור אותו לפרטנר.

פרטנר טוענת כי NERA ביצעה שינויים רבים בעבודה הכלכלית, ביחס לתוצר המקורי שלה, ולכן החברה מבקשת לראות את הנתונים החדשים ולהגיב להם עוד טרם קבלת החלטות משמעותית מצד המשרד. בפרטנר מזכירים כי בעבודה המקורית של NERA נפלו טעויות חמורות, וייתכן כי גם בעבודה החדשה ייפלו טעויות. פרטנר דורשת כי השקיפות שאפיינה את התהליך עד כה תימשך גם כעת, למרות שהדבר עשוי לדחות במעט את התחלת רפורמת הקישוריות.

"רשות המסים לא מפרסמת את שמות האנשים שבקשותיהם לכופר נדחו ולא את הנימוקים לקבלת בקשות לכופר. היא פשוט מרדימה את הנושא, מסתירה מידע ולא מקיימת את החובות שהוטלו עליה" – כך טוען עו"ד דוד פורר, לשעבר נציג משרד המשפטים בוועדות הכופר של הרשות, בעקבות פרסום החלטות כופר המס למחצית השנייה של 2009. הדברים נאמרו בראיון לעיתון "גלובס".

"רשות המסים רצתה כל השנים שהליך הסדרי הכופר יהיה רחוק מעיני הציבור, אולם בעקבות דו"ח מבקר המדינה, החלטת היועץ המשפטי לממשלה ופסיקת בג"ץ בנושא, לא היתה לה ברירה, ונכפה עליה הליך מסודר ותיעוד", אומר פורר, שותף במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'.

לדבריו, העובדה שהרשות חדלה לפרסם את ההחלטות שלא קיבלו את הסדרי הכופר מהווה כרסום ממשי במטרה שלשמה הוחלט מלכתחילה להורות על פרסומם: "כאשר הרשות בוחרת שלא לגלות פרטים, זה פותח פתח לשיקולים לא ענייניים. מדוע בוחרת הרשות להשאיר דברים קבורים בחדריה? איזה אינטרס זה משרת לא לגלות את השמות, אלא אם כן זה משאיר מרחב תמרון", תוהה פורר.

במאי 2010 החלה רשות המסים לפרסם לראשונה את החלטות ועדת הכופר יחד עם שמות הנישומים, לגבי החלטות שהתקבלו במחצית הראשונה של 2009. זאת לאחר שחלפה יותר משנה וחצי מאז קיבל בית המשפט העליון את הערעור  שהגישו התנועה לחופש המידע והעיתונאי רביב דרוקר, ופסק כי על רשות המסים לפרסם את שמות חייבי המס שהגיעו עמה להסדרי כופר, במקום העמדה לדין פלילי.

"מדובר במי שעברו עברות, לרוב עברות בזויות, כמותן כגניבה מכיס הציבור פשוטה כמשמעה, ועל כן אין סיבה שלא יהיה שמם נחלת הרבים המעוניינים לדעת זאת", כתב בפסק הדין השופט אליקים רובינשטיין.

השופטת עדנה ארבל כתבה כי באיזון בין זכות הציבור לדעת לבין זכותם של הנישומים לפרטיות והפגיעה האפשרית באינטרס הציבורי בתפקודו התקין של השירות הציבורי ראוי להעניק את מעמד הבכורה לזכות הציבור לדעת. היא ציינה כי למרות השינויים שביצעה רשות המסים עדיין לא ניתן להבטיח כי החלטותיה בנושא הסדרי הכופר מתקבלות בסבירות, באופן שוויוני, בהעדר שרירות או הפליה ורק בהתאם לאמות המידה שנקבעו.

עד כה פורסמו החלטות הוועדה בעילום שם, אך בהתאם להחלטת בית המשפט העליון (אשר ניתנה ב-2008) נקבע כי זכות הציבור לדעת, ולכן שמות הנישומים הפכו לגלויים.

לדברי פורר, לרשות המסים יש אינטרס שלא לגלות את כל הדיווחים על הסדרי הכופר, כי מאחוריהם מסתתרות החלטות בעלות משמעות רחבה יותר. "זה ישר מעלה את השאלה מה יש לרשות להסתיר, הרי בכל מקרה בו נדחית בקשה להסדר כופר, מוגש כתב אישום – זאת אומרת שזה אמור להיות מפורסם בכל מקרה. אלא שכתבי האישום מוגשים במספר בתי משפט – בחדרה, נצרת, חיפה, טבריה ועוד, וקשה מאוד לעקוב אחריהם", הסביר.

לטענת פורר, אי-פרסום הדברים מקשה על הבנת ההליכים. "אם נניח שנדחתה בקשה של חברה פלונית להגיע להסדר כופר, ומשך שנה לא הוגש נגדה כתב אישום – אם זה היה מפורסם ניתן היה לעקוב אחרי זה, לחזור ולשאול שאלות. במצב הנוכחי זה יוצר ערפל ואי-ודאות", אמר.

פורר מציין כי גם אם הוחלט להגיש כתב אישום, לא תמיד הדבר נסגר בבית המשפט. "לעתים מגיעים החייבים להסדר עם היועץ המשפטי לממשלה במסגרת של עיכוב הליכים, הדברים לא מגיעים לבית המשפט ולא מתפרסמים ברשומות. סיבה מספיק טובה להגיש בג"ץ נוסף בעניין", אמר.

לדברי פורר, הרשות גם מתחמקת מפרסום הנמקות להסדרי הכופר. "בחלק מההחלטות ההנמקה כוללת שורה אחת סתומה, בה נכתב כי ההחלטה התקבלה בעקבות המלצת הפרקליטות או היחידה החוקרת, ללא שום הסבר נוסף. זה בדיוק כמו לא לתת הנמקה בכלל", טוע פורר.

לדבריו, פרסום הנמקה רחבה נועד לסייע לאזרחים להבין כיצד ההליכים מתקבלים ואיך הם משליכים על מצבם. "לעתים הפרקליטות קובעת שאין ראיות מספיקות להגשת כתב אישום; ברור שאם היו מפרסמים את זה – מבקש הכופר היה מסרב לשלם. אני לא חושב שצריך לתת הנמקה על עמוד שלם, אבל גם לא סביר שיינתן משפט אחד", טוען פורר ומוסיף: "בדיוק כמו כל גוף שפעל באופן לא ראוי, גם הרשות חטפה על הראש והורו לה להתנהג כמו שצריך. אז היא התנהגה כך במשך שנתיים ועכשיו חזרה לסורה, ויש צורך לעצור זאת".

מרשות המסים נמסר: "בהתאם להחלטת בית המשפט מפרסמת הרשות את שמות מי שאושר להם תשלום כופר. ההנמקות הרשומות בפרסום הן הבסיס להחלטה, כולל ההנמקה של המלצת פרקליטות, שיכולה לעמוד בפני עצמה".

לפסק הדין של בית המשפט העליון

העליון מקבל את ערעור התנועה לחופש המידע ורביב דרוקר

לקריאת הכתבה ב"כלכליסט"

שבועיים אחרי שהתנועה לחופש המידע הגישה בקשה לפרסום את הפרוטוקולים של ועדת ששינסקי, החלו להתפרסם חומרים הנוגעים לעבודת הוועדה. בעקבות עתירת חופש מידע שהגיעו חברות הגז, החליט משרד האוצר לחשוף את חוות הדעת והמסמכים שהוגשו לוועדת ששינסקי, הדנה במדיניות התמלוגים על תגליות הגז והנפט. ההחלטה התקבלה בעקבות המלצתו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, נעם סולברג, שקבע כי "בזהירות המתחייבת אמליץ לבאי כוח הצדדים לבוא בדברים ביניהם במישרין, כי על פני הדברים דומני כי לפחות לגבי מקצת מן המסמכים ניתן להגיע להסכמה".

חברות הגז עתרו לאחרונה לבית המשפט, לאחר שבקשתן לחשוף חומרים נענתה בשלילה על ידי משרד האוצר. החברות ביקשו בין היתר את הדו"ח המקורי של החברה הבינלאומית IHS שהוגש למדינה בעניין בשנת 2003, ניתוחים כלכליים שונים בנוגע למשק הגז, חוות דעת שהוגשה מטעם פרופ' ברק מדינה ואת עמדתה המשפטית של רשות המסים בנושא. משרד האוצר סירב לחשוף את מרבית החומרים, אך חזר בו לקראת הדיון בעתירה.

ואולם מסמך אחד בכל זאת נותר חסוי:  הפטור שהתחייבה רשות המסים להעניק ל-EMG. לדברי מנכ"ל התנועה לחופש המידע, רועי פלד, יש פה פרשנות מרחיבה מאוד של פקודות מס הכנסה במטרה להתחמק ממסירת מידע. את ההפנייה של גילוי הכנסות הנישום אפשר באמצעות סעיף 11 של חוק חופש המידע ולהשחיר את המידע הרגיש".

לכתבה ב"כלכליסט"

לחוות הדעת שפורסמו:

אדם טבע ודין

ישראמקו

פרופ' יוסי בן ארצי

התנועה לאיכות השלטון

רציו ים (שותפה בקידוח לוויתן)

נובל אנרג'י

20 ארגוני סביבה שאירגן שתי"ל

לדיווח בדה מרקר

לדיווח במעריב

התנועה לחופש המידע פנתה למשרד האוצר בבקשה לקבל לידיה את הפרוטוקולים של הוועדה לבחינת המדיניות הפיסקלית בתחום אוצרות הטבע של ישראל, בראשות הפרופ' איתן ששינסקי. התנועה ביקשה מהוועדה למסור לידיה את תיעוד דיוניה, את רשימת המופיעים בפניה וכן כל חומר שהוגש לחברי הוועדה. על פי חוק חופש המידע הוועדה מחויבת להשיב לבקשה בתוך 30 יום.

"ועדת ששינסקי עוסקת באחת הסוגיות הכלכליות הגורליות לאזרחי ישראל בשנים האחרונות", אמר מנכ"ל התנועה לחופש המידע, רון פלד. "מעורבים בה תאגידים עם אינטרסים כלכליים אדירים, ולכן נראה לנו טריוויאלי שכל הטענות שמובאות בפני הוועדה יהיו חשופות לציבור הישראלי, כדי שזה יוכל להגיב להן בזמן אמת. השיטה שבה מפרסמים דו"ח מוגמר לציבור בשלב שבו לא ניתן יותר להשפיע על מסקנותיו, אינה מתאימה לחברה דמוקרטית ופתוחה, ומן הראוי כי הוועדה תיקח זאת בחשבון".

מן הוועדה נמסר בתגובה כי החומרים יפורסמו כדין עם השלמת עבודתה.

לקריאת המחקר

התנועה לחופש המידע פנתה למשרד האוצר בבקשה לקבל לידיה את הפרוטוקולים של הוועדה לבחינת המדיניות הפיסקלית בתחום אוצרות הטבע של ישראל, בראשות הפרופ' איתן ששינסקי. התנועה ביקשה מהוועדה למסור לידיה את תיעוד דיוניה, את רשימת המופיעים בפניה וכן כל חומר שהוגש לחברי הוועדה. על פי חוק חופש המידע הוועדה מחויבת להשיב לבקשה בתוך 30 יום.

"ועדת ששינסקי עוסקת באחת הסוגיות הכלכליות הגורליות לאזרחי ישראל בשנים האחרונות", אמר מנכ"ל התנועה לחופש המידע, רועי פלד. "מעורבים בה תאגידים עם אינטרסים כלכליים אדירים, ולכן נראה לנו טריוויאלי שכל הטענות שמובאות בפני הוועדה יהיו חשופות לציבור הישראלי, כדי שזה יוכל להגיב להן בזמן אמת. השיטה שבה מפרסמים דו"ח מוגמר לציבור בשלב שבו לא ניתן יותר להשפיע על מסקנותיו, אינה מתאימה לחברה דמוקרטית ופתוחה, ומן הראוי כי הוועדה תיקח זאת בחשבון".

מן הוועדה נמסר בתגובה לדה מרקר כי החומרים יפורסמו כדין עם השלמת עבודתה.

לידיעה בדה מרקר

המאמר התפרסם ב"דה מרקר"

מישהו גילה שהסוכנים שנשלחו לכאורה על ידי מדינה מסוימת לחסל בדובאי טרוריסט בשם אל-מבחוח השתמשו לא רק בדרכונים מזויפים, אלא גם בבלקברי. כן – בלקברי, מכשיר הסמארטפון מתוצרת RIM הקנדית, שחביב כל כך על ידי אנשי עסקים. בשבוע שעבר הודיע איחוד האמירויות כי יחסום את השימוש בבלקברי בתחומו, מאחר ש-RIM אינה מאפשרת לו לצותת למכשירים. מאז, אגב, הספיקה RIM להתקפל; האמירויות יצותתו, והשירות יימשך.

לכאורה הסיפור עשוי להיראות כאפיזודה חולפת של משטר מזרח תיכוני חשוך, שמחליט בשיא חום הקיץ לנקוט צעדים דרקוניים נגד אזרחיו. אלא שמאחורי הקלעים מסתתר מאבק המתנהל כבר שנים רבות בין רשויות אכיפת חוק וביטחון לאומי בכל מדינות העולם לבין תעשיית ההצפנה האזרחית.

מדינות אינן אוהבות את קיומם של ערוצי תקשורת שאינם ניתנים לציתות והאזנה. טועה מי שחושב שארה"ב, או ידידותיה במזרח התיכון, מתנהגות באופן שונה בתחום זה. מי יודע, למשל, מה כתוב בנספחים הסודיים להסכמי הרט"ן (רדיו טלפון נייד), המקנים לרשויות ביטחון ישראליות גישה בתנאים מסוימים למערכות התקשורת של חברות הסלולר וספקיות שירותי האינטרנט. התנועה לחופש המידע, בהנהלת רועי פלד ובאמצעות עו"ד דורי ספיבק, הגישה בקשה לחשיפת המסמכים, שנתקלה כמובן בהתנגדות נחרצת של המדינה. בשנות ה-90 התנהלו בארה"ב "מלחמות הקריפטו" – מלחמות הצפנה, שבמסגרתן ניסתה הממשלה לאסור שימוש במנגנוני הצפנה ברשתות תקשורת, מבלי לספק לרשויות הביטחון את מפתח ההצפנה אל התכנים. בשלב מסויים, אף נפתח הליך פלילי כנגד סטודנט בברקלי שפיתח מנגנון הצפנה שעליו כתב עבודה סמינריונית, בטענה שהיה עליו להירשם כסוחר נשק ולקבל רישיון מרשויות הביטחון האמריקאיות כדי לפרסם את עבודתו.

מלחמות ההצפנה גוועו, בין היתר בעקבות מחדל הקליפר צ'יפ – אמצעי הצפנה שנועד לאפשר לרשויות הביטחון האמריקאיות גישה גם לרשתות תקשורת מוצפנות. הקליפר צ'יפ פוצח על ידי מאט בלייז, שגילה פרצות אבטחה קשות בטכנולוגיה והביך כך את הממשלה. מאז, הפכה ההצפנה לאמצעי נפוץ ברשתות תקשורת, עד שקשה לדמיין את הימים שבהם ממשלות ניסו למנעה. מי שמקליד היום את פרטיו האישיים באתר אינטרנט שאינו מוגן ב-SSL, עושה טעות שעלולה לעלות לו בכסף, בעוגמת נפש ובגניבת זהות.

למרות כל זאת, מסתבר שמלחמות ההצפנה עדיין רוחשות מתחת לפני השטח, ואנו נחשפים לקצה הקרחון במסגרת הדרישה של איחוד האמירויות מ-RIM. אגב, זה לא שהבלקברי מאובטח יותר מטלפונים חכמים אחרים; השירות הרגיל של החברה מוצפן בין המכשיר של הלקוח לבין השרת, אך בכך אין כל ייחוד כיום. כל תוכנת מייל ארגונית, ואפילו ג'ימייל, נהנות מרמת אבטחה דומה. רק שירות הבלקברי לעסקים (BlackBerry Enterprise Solution), המאפשר למנויים עסקיים להצפין את כל תקשורת בין עובדי החברה, זוכה לרמת אבטחה ייחודית.

עומר טנא הוא מרצה למשפטים במסלול האקדמי – המכללה למינהל. המאמר התפרסם ב"דה מרקר"

תמונת מצב כספית דיווח להנהלה – 11.8.2010

הדו"ח המילולי לשנת 2009

הדו"חות הכספיים לשנת 2009