בפס"ד ישראל פרי[1] קבע השופט סגל בביהמ"ש לעניינים מינהלים שלא כל טענה של פגיעה בפרטיות, אכן עונה על דרישת סעיף 9 (ב)(3) לחוק חופש המידע, שהפגיעה תהיה בפרטיות כפי שהיא מוגדרת בחוק הגנת הפרטיות: "[טוען] העותר לפגיעה בפרטיותו, בהתאם לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. אולם, סעיף זה כולל בחובו לא פחות מ- 11 סעיפי משנה ואין כל ציון בעתירה, באיזה מבין שלל סעיפי משנה אלה נכללת הפגיעה בעותר. נראה אפוא, שלא בכדי העדיף העותר לטעון טענה כללית, שכן אין ההסכם נופל בגדר אף לא אחד מסעיפי המשנה. מכאן, שגילוי ההסכם כלל אינו מהווה פגיעה בפרטיות על-פי סעיף זה".

בפס"ד התנועה לחופש המידע[2] קבעה השופטת מוסיה ארד בביהמ"ש לעניינים מנהליים בי-ם כי יש לפרש את הוראת סעיף 9 (א) כאוסרת על מסירת מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, רק כאשר לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הגילוי חרף פגיעה אפשרית בפרטיות. כאשר יש הצדקה להעדיף את גילוי המידע על פני ההגנה על הפרטיות, אין הוראת סעיף 9 (א) אוסרת את גילויו: "במקרה הנדון לפנינו, גילוי שמות הרופאים המועסקים בשירות הציבורי, בעלי היתרים לפרקטיקה פרטית, יאפשר לציבור לבחון ולבקר את פעולת הרשות הציבורית. הרופאים הם חלק מהשירות הציבורי ומקבלים שכרם מהקופה הציבורית. הציבור זכאי, לכן, לדעת, אם הרופאים בשירות הציבורי מקיימים את הנהלים ופועלים לרווחתו. בנסיבות אלה, מסירת השמות משרתת את מטרת החוק. היא יוצרת שקיפות המאפשרת לבחון את התנהלות הרשויות הציבוריות".

בפס"ד התנועה לחופש המידע נ צה"ל[3] דרשה התנועה את רשימת החיילים שהוכרו כ"עילויים" וזוכים עקב כך להטבות שונות בשירותם בצה"ל. הצבא טען שבפרסום הרשימה יש משום פגיעה בפרטיותם. השופטת אחיטוב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתבה בפסק דינה: "לא ירדתי לסוף דעתם של המשיבים, הכיצד ציון שמו של אדם מצטיין בתחומו מטיל בו קלון או דופי מכל סוג שהוא? נהפוך הוא. יש בכך כדי להוות תעודת כבוד – שכן צה"ל מכיר בכישוריו יוצאי הדופן של אותו אדם בתחומו".