לידיעה של אמיר אורן ב"הארץ"

החשאיות סביב מבצע תקיפתו של הכור הגרעיני באל-קיבאר שבמזרח סוריה בספטמבר 2007, שנועדה למנוע מהנשיא בשאר אסד מבוכה עד כדי החלטה על פעולת גמול, היתה מוצדקת רק בסמוך למבצע וטעמיה התפוגגו כבר לפני יותר משנתיים. כך אומר מי שהיה ראש הסי-איי-אי בעת שחיל האוויר הישראלי תקף את הכור, גנרל מייקל היידן, שהסיר את הסיווג על הרקע המודיעיני למבצע כבר באפריל 2008. גישתו של היידן, המובאת בכתב עת למחקרי מודיעין של הסי-איי-אי, סותרת באופן קוטבי את עמדת ישראל שאינה מגיבה על העניין.

היידן היה קצין בכיר בחיל האוויר האמריקאי וראש סוכנות האיסוף האלקטרוני אן-אס-איי, המקבילה ל-8200 הישראלית, במודיעין האמריקאי. בהמשך מונה לתפקיד ראש הסי-איי-אי בידי הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש. הוא ביקש להישאר בתפקידו לפחות שישה חודשים נוספים עם כניסתו לתפקיד של הנשיא הנוכחי ברק אובמה, כדי להמחיש שניהול הסי-איי-אי הוא מקצועי ולא פוליטי, אך אובמה לא נעתר לבקשתו והוא פרש בפברואר אשתקד. כתב העת של הסי-איי-אי פרסם השבוע ראיון שערך אתו דובר הסי-איי-אי לשעבר, מייק מנספילד, לסיכום תקופת עבודתו.

מאז החודש השני שלאחר המבצע התירה הצנזורה הצבאית להתייחס לעובדת התקיפה בלא להסתמך על מקורות זרים. אהוד אולמרט, ציפי לבני והאלופים משה קפלינסקי ואליעזר שקדי – שהיו ראש הממשלה, שרת החוץ, סגן הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר בעת המבצע שיוחס לישראל – אינם מכהנים עוד בתפקידיהם, וקדם להם בכך עמיר פרץ, שהיה שר הביטחון במשך רוב התקופה שקדמה למבצע. שר הביטחון בעת המבצע, אהוד ברק, נעשה אחר כך ליריבו של אולמרט. בין הקצינים שמילאו תפקידי מפתח במבצע, וזיהויים אסור, היו שקודמו בשלוש השנים בדרגה ומונו לתפקידי פיקוד ומטה בכירים. ראש אמ"ן אז והיום, אלוף עמוס ידלין, הוא למעשה מקבילו של היידן, אף שלהלכה מקבילו של ראש הסי-איי-אי הוא ראש המוסד.

משקיפים בישראל טענו בעקבות הפרסום האמריקאי שבסי-איי-אי הפריזו בחשיפת פרטים על הכור הסורי, בין השאר כדי להפגין הצלחה מודיעינית לאחר כישלונות בסיכול פיגועי 11 בספטמבר 2001 ובהצבעה על נשק השמדה המונית בעיראק. מראיינו של היידן שאל אותו לפשר תמיכתו המוצקה בחשיפה פומבית של התפקיד שמילא המודיעין בגילוי הכור הגרעיני הסורי. "זו היתה בעיה מדינית מורכבת מאוד", השיב היידן, שהזכיר שהכור התגלה באפריל 2007 והושמד לאחר כחמישה חודשים. "בהתחלה, כשנעשינו מודעים לכך, היה חשוב מאוד לשמור על סודיות, כי היה צורך לטפל בכך בדרך שלא תחולל מלחמה במזרח התיכון. וככל שזה יהיה פומבי יותר, כך יקשה על הסורים לנהוג באחריות. כך שאין ספק שהיה צורך לשמור על זה בסוד. אבל בחלוף הזמן, לאחר שהכור הושמד, פעלו שני קווים, כי היו כאן שתי שחקניות רעות, סוריה וקוריאה הצפונית".

לדבריו, "באשר לסורים, היה צורך לשמור על סודיות, מחשש שיעשו משהו מטופש אם תיגרם להם מבוכה פומבית. עם קוריאה הצפונית, מצד שני, התקדמנו בכיוון של הסדר נושאים גרעיניים, כולל תפוצה. לכן הערכתי שהעובדה שידענו שהם עשו דבר כה זועק לשלילה תפגע בתמיכה בהסכם אתם, כאשר במוקדם או במאוחר זה ייוודע ברבים. כך שהיה הקו מול סוריה, עם הצורך לשמור על סודיות, אבל זה התפוגג עם הזמן, בעוד שעם קוריאה הצפונית, הצורך בפרסום גבר עם הזמן, ככל שהתקרבנו להסכם. שני הקווים הצטלבו בתחילת 2008. לכן אנחנו, בסוכנות הביון, נעשינו למצדדים תקיפים מאוד בפרסום. עד אז סיפרנו רק לחברים מעטים בקונגרס, והצידוק לכך נשחק ככל שהתרחקנו מהשמדת הכור ולכן גם מהסבירות לתגובה סורית". במחלוקת בין שתי הגישות, דומה שהיידן צדק. עובדה היא כי כמעט שלוש שנים לאחר התקיפה ושנתיים ורבע מאז הפרסום הרשמי של הסי-איי-אי, סוריה לא עשתה "משהו מטופש" ואסד לא יצא למלחמה כדי לנקום במשפיליו.