חוק חופש המידע משקף את התפיסה כי המידע שמצוי בידי המדינה הינו מידע ציבורי השייך לציבור ולא לרשות, קבע בית המשפט העליון והורה לפרקליטות לחשוף את החלטותיה במקרים של העמדה לדין בגין העלבת עובד ציבור. "כאשר הטעם היחיד לאי-גילוי המידע נעוץ במגבלת הקצאת משאבים, על הרשות לשקול את הצורך בגילוי המידע בדרך החסכונית והאפקטיבית ביותר האפשרית במצב הנתון. זאת, מכוח עיקרון המידתיות ובהתחשב ברוח המנשבת מן החוק לפיה יש לבחון בכובד ראש בקשה לקבלת מידע מרשות ציבורית, ויש לעשות ככל הניתן על-מנת לאפשר את קבלת מירב המידע", כך קובעת שופטת בית המשפט העליון, מרים נאור, בפסק הדין שניתן בערעור שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי לגלות לנאשם העומד לדין על העלבת עובד ציבור את ההחלטות שנתקבלו ביחס לשימוש בסעיף זה בשלוש מתוך שבע השנים שבין 2000 ל-2007. בית המשפט קיבל חלקית את ערעור המדינה וקבע כי היא תיאלץ לפרסם את המידע רק ב-3 מתוך 7 השנים שביקש העותר, על פי בחירתו.

אליצור סגל, עורך אתר האינטרנט "מנהיגות יהודית" (החטיבה בליכוד בראשות משה פייגלין) הועמד לדין פלילי בעקבות מאמר שפירסם נגד הרב הצבאי הראשי בימי ההתנתקות, ובו נכתב כי בכך שהרב הצבאי הראשי שותק ואינו מגנה התנהלות בתחומים מסוימים בצה"ל, הריהו כמסייע לעבירות חמורות, בהן רצח וגילוי עריות. סגל הועמד לדין פלילי, ובשלב הסיכומים במשפטו טען להגנה מן הצדק, משום שהעמדתו לדין היתה נגועה באפליה ובשיקולים זרים. לביסוס טענתו ביקש ממשרד המשפטים להעביר לעיונו, מכוח חוק חופש המידע, את כל ההחלטות בנוגע להעמדה לדין בעבירות אלה. במשרד המשפטים הסכימו למסור לו רק את הנחיית היועץ המשפטי בעניין. סגל, באמצעות עו"ד יצחק בם, עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים כדי שיחייב את משרד המשפטים למסור את כל ההחלטות שקיבלו בכירי המשרד בנוגע להעמדה לדין בעבירות של העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט, מאז שנת 2000. שופטת בית המשפט המחוזי, מוסיה ארד, קיבלה את עתירתו ודחתה את טענת המדינה כי מסירת המידע תצריך "הקצאת משאבים בלתי סבירה".

לפסק הדין של בית המשפט העליון

לפסק הדין של בית המשפט המחוזי

לחוות דעת שהגישה התנועה לחופש המידע לבית המשפט המחוזי

לידיעה על החלטת בית המשפט המחוזי