משרד הקליטה מסרב לפרסם מחקר שהזמין על רצח נשים בעדה האתיופית
ואולם למרות רצונה של החוקרת בחשיפת המחקר, ולמרות הסערה שהוא מחולל בקהילה האתיופית בישראל, משרד הקליטה המשיך לסרב לפניות הרבות. ביולי 2011 , בעקבות בקשה של סטודנטים יוצאי אתיופיה, פנתה התנועה לחופש המידע למשרד הקליטה בקשה שיפרסם את המחקר שמומן בכספי ציבור. 45 ימים חלפו – שהם יותר משבועיים מהתקופה המותרת בחוק – עד שבמשרד טרחו להשיב לפנייה. "אנו דוחים את בקשתך מהנימוקים הבאים, כולם יחד וכל אחד לחוד:1. יש בגילוי המידע משום פגיעה בפרטיות, כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות. 2. יש בגילוי המידע משום חשש לפגיעה בביטחונו או בשלומו של אדם. 3. מדובר במידע שיש בגילויו פגיעה בצנעת הפרט של אדם שנפטר. 4. מדובר במידע על מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב", נכתב בתשובת משרד הקליטה.
חששות כבדים – שבמשרד לא טרחו ממש לפרט או לנמק. "החוק קובע כי רשות המקבלת בקשה על פי החוק תערוך איזון ציבורי בין המידע המבוקש לפגיעה שעלולה להיגרם ממסירת המידע", אומרת מנכ"לית התנועה לחופש המידע, אלונה וינוגרד, "החוק קובע שגם אם קיימת עילה שמונעת את מסירת המידע יש למסור את אותו חלק שאינו חוסה תחת עילה זו, תוך עריכת שינויים מתבקשים. המשרד לא טרח לעשות כן. במקום לפרסם את המחקר, שמומן כולו מכספי ציבור, בוחר משרד הקליטה, מסיבות לא ברורות, להסתירו ובכך הוא תורם להגברת החשד שמשהו שם פשוט לא בסדר. היינו מצפים ממשרד הקליטה, משרד, שנבחר השנה למקום הראשון במדד חופש המידע שפורסם ביוני, לכל הפחות, להסביר את מניעו בצורה ברורה ומכובדת ולא לנפנפף אותנו באמריות כלליות שאינן מתישבות עם השכל הישר".
עכשיו אנחנו מחכים לתגובת המשרד, ואם יתמיד בסירובו – נשקול עתירה לבית המשפט בעניין.
