לפסק הדין

עו"ד אבנר פינצ'וק מביא את עיקרי פסק הדין:

בנובמבר 2011 פנה ארגון "יש דין" לחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית בבקשה לפי חוק חופש המידע, שבמסגרתה ביקשו נתונים אודות מאחז עדי-עד. בין היתר, ביקשו נתונים הקשורים להקצאת קרקעות לשימוש חקלאי ולבנייה, וכן  הסכמי החכירה בין החטיבה להתיישבות לבין הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה והשומרון. לאחר שלא קיבלו תשובה שהניחה את דעתם עתרו לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים.

בית משפט לעניינים מנהליים קבע שהמבקשת היא רשות ציבורית לעניין החוק. "המבקשים אינם חולקים על כך שהחטיבה להתיישבות ממלאת תפקיד ציבורי או שהיא גוף מבוקר, אך טוענים כי שר המשפטים לא קבע קביעה פוזיטיבית – כנדרש בסעיף האמור – כי החטיבה להתיישבות היא "רשות ציבורית" לצורך חוק חופש המידע. לפיכך, חוק חופש המידע איננו חל על החטיבה להתיישבות, וממילא אין הנושא נתון לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים… צודקים המבקשים בטענתם כי הסיפה של סעיף 2(10) לחוק חופש המידע איננה מתקיימת … החטיבה להתיישבות אינה נופלת בגדרה של הוראה זו.". אין בכך כדי לשלול קיומה של חובת גילוי מצד החטיבה להתיישבות כלפי המשיבים ביחד לנתונים שהתבקשו… "אין להשקיף על חוק חופש המידע כ'הסדר שלילי' החוסם את זכותו של הציבור או של פרט המעוניין בדבר לעתור לקבלת מידע מגופים ציבוריים שאינם עונים להגדרת 'רשות ציבורית' על פיו"… אין לשלול את הטענה כי חובת הגילוי, כחלק מעקרונות המשפט המינהלי שקדם לחקיקת החוק, חלה גם ביחס לגוף "דו-מהותי" (עניין הטכניון, בעמ' 447-446), והדברים אמורים ביתר שאת ביחס לחטיבה להתיישבות, נוכח החלטת הממשלה שהוזכרה לעיל הקובעת מפורשות כי "העקרונות והכללים של חוק חופש המידע" יחולו ביחס אליה." [יתכן שהסמכות הוא של בג"צ] גם אם לא נקבע מסמרות בשאלת סמכותו של בית משפט זה בשבתו כבג"צ, ניתן לקבוע למצער כי קיים להם סעד חלופי, וכי בית המשפט המחוזי ב"כובעו" האזרחי מוסמך לדון בטענות המשיבים כלפי המבקשת בנושא חופש המידע… ראיתי לקבל את הטיעון החלופי של המשיבים ולהורות על העברת ההליך לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט המחוזי בירושלים בכובעו "האזרחי". למותר לציין כי אין מניעה שהמותב שישב בדין בעתירה ידון בהליך האזרחי, הכול בהתאם לסדרי העבודה בבית המשפט המחוזי בירושלים. המותב שידון בתובענה יחליט בדבר סדרי הדיון.