המאמר פורסם בדה מרקר

בנק ישראל הקים ועדה שתפקידה לאתר ולהמליץ על אנשים שיתאימו לתפקיד דירקטור פנימי וחיצוני בבנק לאומי. באחרונה הצליח השר לשעבר, יוסי שריד, להעלות ועדה מנומנמת זו לכותרות כאשר ביקש להתמנות לדירקטור בבנק ונדחה. בעקבות אותה חשיפה, התנועה לחופש המידע הגישה בקשת מידע לבנק ישראל כדי לקבל פרטים אודות הוועדה ואת הפרוטוקולים שלה. התשובה הגיעה במהרה.

בתשובתו הראשונה אישר בנק ישראל שהוועדה מונתה על ידי נגיד הבנק ובהמשך אף הגדיל וציין שהוועדה היא גוף מבוקר, כמשמעותו בחוק מבקר המדינה. בתחילה חשבנו שהבנק מבקש לחזק את ידינו ובתשובתו מפרט מדוע אכן מדובר בגוף שחוק חופש המידע חל עליו. לכן מה רבה היתה הפליאה כאשר המכתב נחתם בכך שהמידע המבוקש לא נמצא בידי הבנק.

מבולבלים מעט מהתשובה, ישבנו וכתבנו מכתב נוסף ובו שאלה אחת: "כיצד ייתכן שמסמכי ועדה שמונתה על ידי הנגיד ונמצאת תחת סמכותו, אינם נמצאים בידיכם?". שוב, לא נדרשנו להמתנה ארוכה, וכעבור ימים בודדים הגיעה תשובה נוספת מבנק ישראל.

התשובה הנוספת אישרה את שכבר ידענו (כי הרי כבר נאמר לנו במכתב הראשון מהבנק), הוועדה מונתה על ידי הנגיד מכוח סמכותו, אבל המכתב השני מבנק ישראל ביקש להדגיש בפנינו את העניין הבא – הוועדה היא ועדה עצמאית שאינה נתונה תחת פיקוחו של הנגיד ושדרך המינוי המיוחדת של הוועדה נועדה להבטיח עד כמה שניתן את עצמאותה. כל זה טוב ויפה, אבל מה לעניין עצמאות הוועדה וחופש המידע? האם מדובר בשני מושגים סותרים?

כיצד יכול גוף ממשלתי למנות גוף ביצועי שכפוף לו, אך להסיר מעליו את חובת התיעוד והדיווח? הרי זה לא מתקבל על הדעת. אם הפרוטוקולים של הוועדה למינוי דח"צים לא נמצאים בבנק ישראל – היכן הם כן נמצאים? האם מדובר בוועדה שמתקיימת ללא תיעוד כלל? מדוע חושבים בבנק ישראל שכדי להבטיח את עצמאות הוועדה "אין היא צריכה להעביר את מסמכיה לבנק" (כך בלשון התשובה שהגיעה מבנק ישראל)?

בנק ישראל כפוף לחוק חופש המידע. הוועדה למינוי דח"צים, שמונתה על ידי הנגיד, אינה יכולה להיות מוחרגת מהחוק רק כי הרשות החליטה שזו הדרך לשמור על עצמאותה. אין זה משנה אם אנשי הוועדה יושבים פיזית במשרדי בנק ישראל, בביתו או בביתה של מי מחברי הוועדה או אם היא מתכנסת בבית קפה שכונתי כדי לקיים את ישיבותיה – הוועדה היא בבחינת זרועו של הבנק וכל המסמכים שיוצאים תחת ידה, כאילו יצאו מהבנק עצמו.

התשובה של בנק ישראל שלפיה אין בידיו את מסמכי הוועדה, גם אם נכונה, אינה ראויה. אפשר להתווכח אם מידע זה חייב בגילוי, אבל גם אם נניח שאלה זו בצד, לא ייתכן שמתקיימים הליכים כה חשובים שלהם השפעה על החיים הכלכליים של מדינת ישראל, בלא תיעוד ופיקוח של גורמים נוספים פרט לוועדה עצמה.

 מן הראוי שבנק ישראל יוציא את הוועדה למינוי דח"צים מהחושך אל האור ויניח את דעת הציבור, שהיא אכן מתנהלת ללא שיקולים זרים. אנחנו יודעים מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, ואין לנו ספק שגם האנשים הטובים והראויים בבנק ישראל יודעים מהי.

הכותבת היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע