התקבלה עתירת אזרח לחייב את מד"א לחשוף עשרות נהלים.

לפסק הדין

עיקר בקשת המידע עניינה במידע שביקש מייקל מרבר, עקב פטירת אביו, שביקש לקבל ידיו נהלים והנחיות של מגן דוד אדום בנושאים מגוונים. מד"א דחו את הבקשה בעילות רבות וגורפות וללא נימוק ענייני, וטענו כי המבקש מסתיר זיקה לגוף שמעוניין לעשות שימוש מסחרי במידע. הם גם טענו טענות בדבר פגיעה בביטחון ובביטחון הציבור, וגם שזה מידע מסחרי, וטענו טענות על כך שהמידע כבר פורסם ועומד לרשות הציבור.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן, קיבלה את העתירה, הורתה למד"א לפרסם את הנהלים, והטילה הוצאות גבוהות על הארגון. בית המשפט דחה את טענות מד"א, ולצד הדחייה הקונקרטית של כל עילה בנפרד, קבע מבחינה מהותית, שלא ניתן פשוט לזרוק רשימות של עילות ולייחס אותן לכל דבר ובדרך זו לעקר את הזכות למידע. הנמקה נגד מסירת מידע צריכה להיות קונקרטית, ברורה ומבוססת. טענות ביטחוניות צריכות להיות מבוססות על עמדה של גורם מתאים, סוד מסחרי צריך להבהיר במפורש על מה הוא מגן ,והפנייה למידע שפורסם צריכה להיות קונקרטית ולא סתם ל"אתר משרד הבריאות", כפי שבחרה מד"א לעשות. 

בנוסף, במהלך ההליך ערכה מד"א ארגון מחדש של הנהלים ולכן ביקשה לדחות את הבקשה ביחס לנהלי עבר או נהלים שבוטלו. בית המשפט קבע שארגון מחדש של הנהלים לא מאיין את בקשת המידע, וגם אם הנוהל בוטל, יש למסור אותו.

לגבי זיקתו המסחרית של העותר, בית המשפט טען כי לא הוכח שהעותר קשר בקשר עסקי כלשהו, וממילא יש לו עניין אישי במידע, ולכן עומד בהוראות החוק כי המבקש אינו צריך לציין את הטעם לבקשתו.

לגבי פרסום הנהלים באתר האינטרנט שלה, קבעה השופטת כי מעיון בפסיקה, פרסום הנחיות מנהליות באינטרנט, אף שהוא דרך ראויה ורצויה שיש לשאוף אליה בעידן הדיגיטלי בו אנו חיים – אינו מעוגן בחקיקה, ולכן למרות שהגיעה העת לחייב רשויות לפרסם מידע באינטרנט, נדרש לכך שינוי חקיקה, כלומר אין חובה לפרסם הנחיות באתר האינטרנט של הרשויות. עם זאת, לדבריה, יפה תעשה מד"א אם לפחות את הנהלים החדשים תפרסם באינטרנט לטובת הציבור. לצד זאת הזכירה השופטת כי קיימים היום אתרים המעלים מידע מסוג זה לטובת האזרחים, והעותר רשאי כמובן לפנות ולבקש כי המידע יפורסם או לפרסם את המידע באינטרנט בעצמו.

לכתבה של ביני אשכנזי ב"דה מרקר"

מה הם הנהלים שלפיהם פועל מד"א, כיצד אנשיו מצילים חיים או מטפלים במי שנזקק לסיוע? מד"א לא שש לפרט, אך בית המשפט אילץ אותו לעשות כן. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן, הורתה  לארגון לחשוף את ההנחיות שעל פיהן הוא פועל – לרבות הנחיות שניתנות למתנדביו לגבי הטיפול הרפואי.

את העתירה לקבלת מידע מכוח חוק חופש המידע הגיש מייקל מרבר, שאותו ייצגו עוה"ד אילן בומבך ויריב רונן. הרקע לעתירה הוא מותו של אביו של מרבר בינואר 2014. מרבר הזעיק את מד"א לבית אביו. צוות מד"א הגיע וקבע את מותו. לאחר מכן ביקש מרבר לקבל ממד"א מידע בנוגע לטיפול שניתן לאביו. במד"א השיבו כי רק בהתאם לצו בית משפט ימסרו לו את המידע.

פסק הדין אכן ניתן בפברואר 2016, ועיקרי הדו"חות הקשורים למות אביו נמסרו למרבר. אך הוא לא הסתפק בכך וביקש לקבל לידיו את כלל הנהלים שלפיהם מד"א פועל. במארס 2016 הוא הגיש בקשת חופש מידע בנושא. במד"א דחו את בקשתו, ולכן הגיש מרבר עתירה לבית המשפט.

בתגובה לעתירה, טען מד"א כי הוא לא מוכן למסור את המידע על ההנחיות הפנימיות שלו, כי לטענתו האינטרס של מרבר בעתירה הוא כלכלי – מכיוון שמרבר קשור לגוף פרטי המספק שירותים דומים לשירותי מד"א ומתחרה בו. עוד טענו במד"א כי בתחום שירותי הרפואה הדחופה קיימת תחרות קשה, ומד"א כפוף למגבלות שמטיל עליו משרד הבריאות – בין היתר בנוגע לתשלום שהוא זכאי לגבות עבור שירותיו לציבור. לטענת מד"א, המגבלה הזו לא חלה על חברות אחרות העוסקות בתחום. על רקע זה טען מד"א כי ברור שאין לו עניין לספק לגוף מתחרה נהלים וחומרים שהוא עמל רבות על הכנתם, ושמקנים לו יתרון מקצועי וערך כלכלי.

השופטת אגמון-גונן דחתה את טענות מד"א וקבעה כי במקרה הזה לא הוכח קיומו של אינטרס כלכלי-מסחרי לעותר. השופטת כתבה כי מד"א "לא ציין מיהו אותו גוף שלטענתו העותר קשור אליו, כיצד הוא קשור אליו ומה מעמדו בגוף זה. העותר הכחיש טענה זו, וציין כי 'אין לו קשר עם אף גוף המתחרה עם מד"א, והטענות בנדון מחוצפות'". בסופו של דבר קבעה השופטת כי בשל קיומו של אינטרס ציבורי יש למסור את המידע, וכתבה: "קיים אינטרס ציבורי, כי הציבור המקבל שירותים מהמשיב, בעיקר כשמדובר  בשירותי רפואה דחופה מצילי חיים, יידע מהם אמות המידה והקריטריונים שבהתאם להם הוא מטופל, ומה החובות החלות על נציג המשיב בעת הטיפול. אינטרס הציבור הוא כי מידע זה יהיה גלוי ופתוח ולא יוסתר".