fbpx

משבר הקורונה חשף את הזלזול של הממשלה בחוק חופש המידע / עו"ד אור סדן

כשמשרד הבריאות מסתיר את המידע הגולמי על נתוני התחלואה – זה לא סימפטומים אלא מגפה משתוללת של חוסר שקיפות

16 ביולי 2020

את מה ששומעים היום – היינו צריכים להבין כבר מזמן. משרדי הממשלה קנאים למידע הציבורי שנמצא ברשותם, וטרם הפנימו את העיקרון שחוק חופש המידע אמור היה לבסס – המידע שייך לציבור. גם כדי שנוכל לצאת במהרה ממגפת הקורונה, יש להבטיח שקיפות נתונים מלאה בנוגע לה, שיש בה כדי לסייע למצוא פתרון וכן כדי להגביר את אמון הציבור במערכת.

בימים האחרונים אנו עדים לתופעה שבמסגרתה מומחים ומומחיות מתחומי רפואה ומחקר שונים, קוראים לפרסם מידע גולמי הנוגע לנתוני התחלואה בקורונה, המצוי אצל גופי ממשלה דוגמת משרד הבריאות, המל"ל ואמ"ן. כך, לפני כשבוע פורסם דוח מטעם מרכז המידע הלאומי למאבק בקורונה שעליו לא היה חתום אדם. הדוח זכה לביקורת רבה, בין היתר מאיגוד רופאי הציבור, אשר הלינו הן על ממצאי הדוח והן על הסתרת המידע הגולמי שעליו הדוח הגולמי התבסס. לפני ימים ספורים, מתח יו"ר ועדת החוץ והביטחון, צבי האוזר, ביקורת על כך שמשרד הבריאות ומרכז המחקר והידע שהוקם על ידי אמ"ן, מוסרים מידע סותר לציבור, הנוגע להתפרצות המגפה וסטטוס המאבק בבלימתה. הרשימה עוד ארוכה.

בתור מדינה שמתגאה בהישגיה הרפואיים, לא נותר אלא להרים גבה ולתהות מדוע המידע הגולמי לא מוזרם לציבור באופן נגיש ושוטף. זאת, כשניכר שברור לכל, ולבטח על רקע זה המכונה "הגל הראשון", שמומחים מקרב הציבור יכולים לבחון את המידע ואולי אף לתרום למאבק במגפה – שהרימה את ראשה לאחרונה, לאחר שנדמה היה ששבים לשגרה.

התחינה למידע מהימן ועדכני, במיוחד בתחום קריטי לבריאות הציבור, ובתוך כך למשק הישראלי, מוכיחה את מה שכבר ידוע לפעילים לקידום השקיפות. חוק חופש המידע טרם הביא עימו את השינוי המיוחל – שאמור היה להפוך את קבלת המידע מהמדינה לפשוטה ויעילה. 

כאשר השר צחי הנגבי, עת היה שר המשפטים בשנת 1998, נאם במליאת הכנסת עם ההצבעה על חוק חופש המידע, הוא ציין כי החוק "מחייב גם שינוי קונספטואלי בנשמה של עובד הציבור". התשובה לשאלה מהם הטעמים שבגינם הליך השגת המידע עודנו כרוך בקשיים רבים, עשויה לקבל מענה בכך שהשינוי האמור, טרם התרחש.

לא ניתן להישאר אדישים לכברת הדרך שעברו הרשויות ביישום חוק חופש המידע, אך ניכר שנקודת המוצא עודנה של מסירת המעט שחייבים ולא המעט שלא חייבים. נקודת המוצא השגויה הזו היא הסיבה המרכזית לכך שהחוק טרם השיג את תכליתו – הבנה והפנמה של היתרונות בפרסום מידע ציבורי, לא רק בשם רעיונות דמוקרטיים חשובים בפני עצמם, אלא גם בפוטנציאל הטמון בשיתוף ציבורי משמעותי בהשגת יעדים ציבוריים דוגמת המאבק הלאומי לבלימת המגפה ולצמצום נזקיה.

השינוי ה"קונספטואלי" שעליו דיבר השר הנגבי לא הושלם גם ב-2020, כאמור. כל זמן שהרשויות עושות במידע כבשלהן, הרי שלא רק שהזכות למידע נפגעת, אלא גם הציבור כולו נפגע. לפני שבועות בודדים כתב הפעיל החברתי גיא זומר כי העובדה שמשרד הבריאות הטיל את משימת מסירת המידע לציבור על דובר משרד הבריאות, במקום על האמונים על חוק חופש המידע במשרד, היא סימפטום נוסף שמצביע על הכשל שבהטמעת העקרונות של החוק.

הקורונה עוד איתנו, וניכר כי היא כאן כדי להישאר. שר בריאות חדש מונה לתפקיד ולבטח המטרה המשותפת של כולם היא להצליח למגר את המגפה. עד כה נראה כי עולם כמנהגו נוהג, וכי המידע נשמר אצל יודעי חן וברי מזל. עוד לא מאוחר לתקן את הדרך ולהתחיל לפרסם מה שיותר מידע גולמי – לטובת כולנו.

אור סדן הוא עו"ד בתנועה לחופש המידע ומרצה בבית הספר למשפטים במכללה למינהל

המאמר פורסם ב"גלובס"

פורסם תחת:

בהרחבה, חדשות

אתם מוזמנים להגיב

אנא שמרו על שפה נאותה. המערכת שומרת לעצמה את הזכות לא לאשר תגובות שאינן עומדות בכללי האתר.

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il