fbpx

לאישור תקציב העירייה הקש אנטר

העתירה שהגישה התנועה לחופש המידע נגד עיריית תל אביב, בדרישה לחייבה לפרסם את התקציב בקובץ אקסל, מעוררת את השאלה מדוע לא לעשות זאת גם בתקציב המדינה. בארצות הברית ובאירופה כבר השתכנעו

2 במרץ 2010

כתבה ב"הארץ" על שיתוף האזרחים בגיבוש תקציבי הרשויות

בשבוע שעבר הוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב עתירה לא שגרתית. סיעת עיר לכולנו בתל אביב והתנועה לחופש המידע דרשו מהעירייה לשחרר את התקציב בקובץ אקסל.

נעם הופשטטר מתנועת "עיר לכולנו" מסביר כי הדרישה עלתה לאחר שבשנים האחרונות סירבה העירייה לעשות כן, כבקשתו של חבר המועצה מטעם התנועה, ד"ר נח עפרון, ושיחררה את התקציב בצורה שמקשה מאוד על הניתוח שלה. בתגובה יצרה התנועה בעצמה גרסת אקסל של התקציב – התקציבולטור שמאפשר לא רק לעבור על התקציב בצורה נוחה יותר, אלא גם להוציא ממנו נתונים נוספים וחיתוכים של מידע.

"כל עבודה פוליטית בדמוקרטיה חייבת להסתמך על נתונים", אומר הופשטטר. "אם אני יודע מה הגודל של רזרבות המנכ"ל ולאן הן הולכות, אני יכול לבוא בשנה שלאחר מכן ולהציע להפנות אותן למשהו אחר. אני יכול גם להציע מקורות אחרים בתקציב. אם העירייה היתה מדווחת לי, כמו שהייתי מצפה, על מדיניות השטחים הפתוחים שלה, הייתי יכול לבוא בטענות יותר קונקרטיות".

העירייה מסרה בתגובה לעתירה כי "בטיעון של עיר לכולנו יש משום הטעיה של הציבור, שכן העירייה פירסמה לציבור הרחב ולחברי המועצה את התקציב לשנת 2010 ברמת פירוט שאין כדוגמתה. תקציר התקציב הופיע כל העת באתר האינטרנט העירוני, וספר התקציב המלא הופץ בספריות ולאמצעי התקשורת והיה נגיש לכל דורש".

"המצב בארץ מאוד מפגר יחסית לעולם המערבי", אומר רועי פלד, מנכ"ל התנועה לחופש המידע, "ייתכן שהרשויות חוששות מהאפשרויות שמציע עכשיו המחשוב של המידע, ותחושה מאוד חמימה ונוחה עם המצב שכאשר כבר נאלצים אפשר למסור אותו רק בצורה המסורתית, כאשר האזרח יכול לבהות בדף מבלי לעשות אתו הרבה".

השר מיכאל איתן, יו"ר ועדת ההיגוי לממשל זמין, מסכים עם השניים. "במדינת ישראל יש שני כוחות מנוגדים", הוא אומר. "מצד אחד הכוחות של הטכנולוגיה שמבינים שאין מדינה מודרנית ללא חופש מידע וללא זרימה של מידע. מצד שני, גישת הממסד המסורתית היא לשמור על כמה שיותר על מידע ולשחרר כמה שפחות. זה נובע גם מבעיות ביטחוניות מוצדקות. אבל, בפועל יש הרחבה עצומה שלא לצורך של חיסיון על מידע, והגישה היא שהאזרח הוא האחרון שצריך לדעת".

השר איתן לא עוצר בתל אביב. "למה שתקציב המדינה לא יהיה פתוח כך שניתן יהיה לעשות בו עיבודים ולהוציא ממנו חיתוכי מידע שונים?" הוא שואל. "משרד האוצר צריך, כמשרד הכלכלי המוביל שמבין את העוצמות של חופש המידע להיות זה שמאפשר את פרסום התקציב. אין לנו מה לפחד מהערות – אם הן יהיו נכונות ניישם אותן. אם לא, נשכנע את הציבור בצדקתנו".

מהאוצר נמסר כי "גם היום המערכות מאפשרות שקיפות מלאה, ואנו דואגים לעדכן ולשפר את הדברים. חלק מהמערכות מאפשרות כבר כיום חיתוכים שונים".

רועי פלד מסביר כי בארצות הברית, באירופה וגם בדרום אמריקה יש כבר יוזמות רבות לחשיפת מידע ציבורי. למעשה, נשיא ארצות הברית, ברק אובמה הוציא בדצמבר האחרון צו נשיאותי המורה לסוכנויות הממשל השונות לפתוח ככל האפשר את מאגרי המידע שלהן לציבור באופן שיאפשר לבצע במידע ניתוחים נוספים ולהפיק ממנו ידע נוסף. "שלושה העקרונות של שקיפות, השתתפות ושיתוף הם אבני הפינה של ממשל פתוח", נכתב בהנחייה הנשיאותית.

לדברי פלד, השלטון יכול רק להרוויח משיתוף האזרחים, ומציין כדוגמה את עיריית ואשינגטון שפתחה יותר מ-200 מאגרי מידע גדולים, והכריזה על תחרות אפליקציות המבוססות על המידע הזה. ההשקעה מבחינת הפרסים הסתכמה בסך של כ-50 אלף דולר, אבל מה שהעירייה קיבלה בתמורה, היה שווה לטענתה יותר משני מיליון.

ג'ניפר שקבטור, דוקטורנטית במרכז ברקמן באוניברסיטת הרווארד החוקרת את הנושא, מציינת כי ישנן שתי גישות – גישה סבילה שמצדדת בפתיחת המידע באופן נוח לאזרחים ואם אפשר גם בקוד פתוח – ושיעשו עם זה מה שהם רוצים. לעומת גישה זו, יש גישה פעילה כמו בוואשינגטון – שם מעודדים אזרחים לפעילות, אבל דרך כלל גם מציבים את גבולות המשחק.

כך קורה גם ביוזמות של רשויות כמו ברובע ליכטנברג בברלין, שהחליטו כי התושבים יוכלו להשתתף בדיון על חלק קטן מהתקציב. בליכטנברג, היא מסבירה, היה מדובר בכשליש מתוך התקציב שעליו לרובע היתה שליטה – כ-30 מיליון יורו. במקרים אחרים, כאשר הרשות עמדה בפני קיצוץ כואב, היא שיתפה בכך את התושבים, באמצעות דיונים והצבעות מקוונות. דבר זה חיזק את אמינותה בעיניהם.

השימוש בדמוקרטיה ישירה מהסוג הזה אינו חף מבעיות כמובן. שקבטור מסבירה כי לא תמיד כל האינטרסים של התושבים מיוצגים כהלכה, ויש עדיפות ברורה בדיונים לבעלי השכלה גבוהה ובעיקר לגברים. "בצווייבורג בגרמניה הם ניסו במיוחד למשוך נשים על ידי הדגשת הצדדים הקשורים למשפחה, ואכן בדיונים נוצר שוויון בין מספר הנשים לגברים", היא מספרת. גם הגילאים נעים בבירור בין 30 ל-45, וישנו גם החשש ממניפולציות או מהטיות.

שקבטור מודה כי אין דרך להתמודד עם המניעים של הרשות. "ייתכן מאוד שמדובר במקרה שבו העירייה פותחת נושא שלא אכפת לה ממנו לדיוני התושבים, ואף מסכימה להקציב לכך כסף. כך היא מסיטה את תשומת הלב מהבעיות האקוטיות ביותר, ומשפרת את תדמיתה הדמוקרטית".

דברים שנאמרו בכנס על שקיפות בתקציב המדינה שערכה התנועה

פורסם תחת:

בהרחבה

תגובה אחת בנוגע ל“לאישור תקציב העירייה הקש אנטר”

  • Judaica Store בתאריך 19 ביולי, 2010 בשעה 22:03

    השר מיכאל איתן, יו"ר ועדת ההיגוי לממשל זמין, מסכים עם השניים. "במדינת ישראל יש שני כוחות מנוגדים", הוא אומר. "מצד אחד הכוחות של הטכנולוגיה שמבינים שאין מדינה מודרנית ללא חופש מידע וללא זרימה של מידע. מצד שני, גישת הממסד המסורתית היא לשמור על כמה שיותר על מידע ולשחרר כמה שפחות. זה נובע גם מבעיות ביטחוניות מוצדקות. אבל, בפועל יש הרחבה עצומה שלא לצורך של חיסיון על מידע, והגישה היא שהאזרח הוא האחרון שצריך לדעת".

אתם מוזמנים להגיב

אנא שמרו על שפה נאותה. המערכת שומרת לעצמה את הזכות לא לאשר תגובות שאינן עומדות בכללי האתר.

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il