fbpx

מתי שקיפות מזיקה למשקיעים

מאמר ב"אקונומיסט" בוחן את מידת יעילותה של שקיפות המידע בשווקים הפיננסים. החדשות הטובות הן שכשהמידע רלוונטי, פומבי ולפי אמות המידה המקובלות, הוא מעודד קבלת החלטות חכמה. החדשות הרעות הן שכשמדובר במכשירים פיננסים מתוחכמים גם תשקיפים בני 500 עמודים לא יפזרו את הערפל מעל ערכם הממשי

9 במרץ 2009

כולם רוצים שקיפות מידע. בדו"ח האחרון של G-30  (שלושים המדינות המתועשות), שנכתב בעזרת מומחים לכלכלה מכל העולם, הוזכר המושג הזה יותר מ-30 פעם. כיום שקיפות מידע נמצאת באופנה, ורק מעטים מטילים ספק ביעילותה. ואולם, לפני זמן לא רב, דווקא העמימות עשתה לה תומכים רבים. ללא פרטיות, הם טענו, יזמי פיננסים לא יוכלו לממש את הערך הגלום בכלים הפיננסיים. אם נאלץ את אנשי הפיננסים לשקיפות מידע, נפגע במוטיווציה שלהם וזה יהיה לרעת כולם. כך במשך שנים שגשגה מערכת בנקאות הצללים. ואז הכה המשבר.

"השמש היא חומר החיטוי הטוב ביותר", כתב לואי ברנדייס, לימים שופט ביהמ"ש העליון, ב-1913. כמעט מאה שנה מאוחר יותר מילותיו נהפכו שוב רלוונטיות. ואולם שקיפות מידע הוא מושג אמורפי; לעתים הוא יכול לבטא, באופן מתסכל, כל דבר מלבד שקוף. אם הוא מיושם באופן שגוי, הוא עלול לפגוע באינטרסים שאותם הוא אמור לשרת.

הבעיה עם שקיפות מידע היא שלעתים קרובות, המידע לוקה בחסר, לא רלוונטי או לא ברור. ניירות ערך (ני"ע) מגובי משכנתאות סאבפריים הם דוגמה טובה לכך. על מכשירים אלה, שערכם הממשי נשאר אפוף במסתורין, אפשר לכתוב תשקיפים של 500-600 עמודים, שרובם יוקדשו לעניינים משפטיים סבוכים. אך תשקיפים כאלה בדרך כלל לא מכילים מידע ספציפי, שדרוש כדי לחשוף סיכונים חבויים.

בנוסף, שקיפות מידע כרוכה במחיר. חקיקת סרביינס-אוקסלי (תיקון לחוק ני"ע, שנועד להסדיר את הבקרה על התהליכים העסקיים בארגונים ולחייב את החברות בדיווח חשבונאי תקין) שהחזירה באופן חלקי את הביטחון אחרי שערוריות כמו אנרון, וורלדקום ואחרות, גבתה גם מחיר, לא רק במובן של חובת הדיווח המדויק שניצבה בפני החברות. כדי להגן על חברות קטנות, חברות ששווי השוק שלהן נמוך מ-75 מיליון דולר היו פטורות בפני החוק. הפטור יצר תמריץ מוזר: לפחות מחקר אחד גילה, שחברות שנמצאות ממש מתחת לסף החלו לחלק סכומי כסף מוגזמים לבעלי מניות, והפחיתו השקעות. ביקורת הושמעה בנוגע לחקיקה על כך שדיכאה את לקיחת הסיכונים והגדילה את משכורותיהם של מנהלים.

בתחילת המשבר בשוקי ההון הוא תואר כמשבר נזילות. נזילות ושקיפות הן אחיות. אויב אחד של הנזילות הוא מידע אסימטרי. ניתן להדגים זאת במודל "שוק הלימונים", של הכלכלן זוכה פרס נובל מ-1970, גורג אקרלוף. נניח שיינן אנין טעם מתמקח עם גו, אדם פשוט מן היישוב, על מחירה של חבית יין שאטו פטרוס מבציר 98, שגו ירש מדוד עשיר. אם כל מה ששניהם יודעים הוא שהיין הוא אדום, הם יכולים לסגור עסקה. הם חסרי מידע באופן שווה. אם פרטי הבציר, הכרם והזן של היין ידועים רק ליינן, ייתכן שגו, מחשש שיסדרו אותו, יסרב למכור. בשוקי ההון, באופן דומה, ישנם משקיעים מתוחכמים יותר ומתוחכמים פחות, ואלא אם יש בידיהם מידע סימטרי, מידת הנזילות תפחת. סימטריה, ולא בהכרח כמות המידע, היא אלמנט מפתח כאן.

יש גם חדשות טובות

החדשות הטובות הן שהשקיפות עובדת. כשהמידע הוא רלוונטי, פומבי ולפי אמות המידה המקובלות, הוא מעודד קבלת החלטות חכמה. מלווים, למשל, נדרשים לצטט שיעורי ריבית שנתיים באחוזים, וכך קל להשוות בין הלוואות שונות. ישנם כלכלנים הקוראים לכך "שקיפות פשוטה", וגורסים שיש לאכוף אותן דרישות לגבי מוצרים כלכליים מורכבים.

מידע צריך להיות גם מדויק. כפי שניתן ללמוד ממשבר האשראי, דירוג AAA מביא יותר נזק מאשר תועלת, כאשר הוא מתייחס לנכס שהוא בעצם בדירוג CCC .

הפוליטיקה מכשילה את רעיון השקיפות לפחות משתי סיבות: ראשית, מיתרונות השקיפות נהנים רבים – כל מי שמשתמש במידע – בעוד שאת המחיר משלמים מעטים – אלה שחושפים את המידע. החושפים, לפיכך, הם אלה ששולטים בתהליך הפוליטי. שנית, הדרישות לחשיפה מתעוררות לאחר משברים. כך חשיפת המידע נעשת באופן נמהר וכאשר הזמנים הקשים נשכחים פחות אנשים מעוניינים בה.

אנשים עלולים לעשות בחירות מוטעות, בין אם מדובר בשקיפות פשוטה או לאו. במחקר שנערך באחרונה באוניברסיטת הרווארד, שתי קבוצות התבקשו לבחור קרנות נאמנות. לקבוצה אחת ניתנו תשקיפים שסיכמו בקצרה ובאופן מסודר נתונים כמו פרופילי סיכון, מחירים וביצועי עבר. לקבוצה השנייה נתנו את התשקיפים המלאים, שהיו ארוכים וקשים להבנה. הבחירות שעשו שתי הקבוצות היו בכל זאת כמעט זהות – שתיהן העדיפו קרנות שרשמו בעבר ביצועים טובים ובצידן תשלומים זניחים.

ובכל זאת, למרות כל הקשיים, שקיפות בדרך כלל עדיפה על החלופות לה. חשוב להבדיל בין שוקי הון שונים – הם עשויים לדרוש רמות שונות של שקיפות. נזילות בשוק, לדוגמה, משגשגת כשיש חילוקי דעות לגבי שווי של חברה; מידע מניע את הדיון. שוקי ההון מסתמכים יותר ויותר על אמון מאשר על שקיפות, מכיוון שהפעולות הן כל כך מהירות, עד שאין כמעט זמן לבדוק את המידע. הבעיה עם קרנות הגידור היא, שהיעדר מידע מפריע ליכולתם של גורמים חיצוניים לבחון את תרומתן לסיכון המערכת. פתרון אפשרי הוא לאכוף חשיפה מעוכבת, מה שיאפשר לקרנות להרוויח מהאסטרטגיות שלהן, יספק מידע שמומחים יבחנו ויפיג את החששות לגבי חוקיות הפעילויות. בשקיפות, כמו באור השמש, יש להתבונן בזהירות.

למאמר ב"אקונומיסט"

פורסם תחת:

בהרחבה
באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il