fbpx

מה יש לחברי הכנסת להסתיר מאתנו?

למה הדבר הראשון שעליו החליטו נציגי הסיעות בכנסת ה-21 הוא לבטל את ועדת השקיפות. מאמר מאת יו"ר התנועה, אלונה וינוגרד

12 במאי 2019

אנו חיים במציאות שבה כללי המינהל התקין מאותגרים על בסיס יומיומי. כשעוד ועוד מנגנוני פיקוח ובקרה על השלטון מבוטלים או מעורערים, סגירת ועדת השקיפות תמשיך מגמה זו, שבסופה תוביל לפגיעה קשה בזכות הציבור למידע. מאמת מאת יו"ר התנועה, אלונה וינוגרד

הדיו עוד מרטיב את הדף שעליו מנסחים את ההסכמים הקואליציוניים, אבל כבר יצאה ידיעה שלפיה ועדת השקיפות בראשותה של סתיו שפיר תבוטל ותחדל מפעילות בכנסת הבאה. הקלות, שלא לומר הדחיפות, שבה הוחלט דווקא על ביטולה של הוועדה הזו תמוהה.

הכנסת ה-21 הושבעה רק בסוף אפריל, ועדות הכנסת לא פועלות כרגע – מדוע הפעולה הראשונה של נציגי הסיעות לקראת חזרת הכנסת היא הפסקת פעילותה של הוועדה שעסקה בנגישות ושקיפות מידע ממשלתי לציבור? ואולי התשובה היא בגוף השאלה.

ועדת השקיפות, שבראשה עמדה חברת הכנסת סתיו שפיר מהעבודה, ידעה ימים סוערים. הדיונים על הכספים שלא הגיעו למפוני גוש קטיף, שקיפות החטיבה להתיישבות, הדרישה לפרסום התקציבים והפרוטוקולים של המועצות הדתיות, שקיפות המשרד לעניינים אסטרטגיים, הוצאות משרד התרבות בחגיגות ה-70 ועוד ועוד. אין ספק. מדובר באחת הוועדות המעצבנות, הנודניקיות והמטרידות שפעלו בכנסת האחרונה והיא סיפקה כותרות רבות. אולי עכשיו ברורה יותר ריצת האמוק לסגור אותה.

ועדת השקיפות אמונה על "יישום הנגשת המידע הממשלתי ברוח חופש המידע; בחינת סוגי המידע העומדים לרשות הציבור או לעיונו; גיבוש עקרונות של שקיפות ודיווחיות של גופי ממשל" (מתוך אתר הוועדה). בדיונים השונים שקיימה הוועדה מאז הקמתה השתתפו עשרות נציגי ממשלה ודרג מקצועי, שהוזמנו בכדי להשיב לשאלות של יו"ר הוועדה וחבריה, ולא רק שלהם – גם של נציגי ציבור ונציגי חברה אזרחית.

דיוני הוועדה, מעצם טבעם, זכו לשקיפות, הפרוטוקולים וחומרי הרקע לדיונים נגישים באתר הוועדה וכך היא סיפקה מידע רב לציבור המתעניין בפעולות הרשויות השונות. דרישתה העיקשת של הוועדה לדיווחיות ואחריותיות מצד נבחרי הציבור כפי שהיה עליה לעשות, לצד הסיקור התדיר, הפך את חיי הפוליטיקאים לקשים יותר.

אנו חיים במציאות שבה כללי המנהל התקין מאותגרים על בסיס יומיומי. כשעוד ועוד מנגנוני פיקוח ובקרה על השלטון מבוטלים או מעורערים, סגירת ועדת השקיפות תמשיך מגמה זו, שבסופה תוביל לפגיעה קשה בזכות הציבור למידע. שלטון שעומד מאחורי מעשיו, שמאמין בדרך פעולתו לקדם את המדיניות אותה הוא מוביל, לא צריך לפעול במחשכים. להיפך.

היינו מצפים ששלטון כזה יחפש כל במה אפשרית להפיץ את מדיניותו. אך זה לא המסר שמעבירה ההחלטה לסגירת ועדת השקיפות. סגירת הוועדה אומרת דבר אחד: שקיפות היא כאב ראש עבור הממשלה. השלטון הנבחר מבקש להסתיר מהציבור מידע, ואינו מוכן למסור דין וחשבון לציבור. התנהלות זו אמורה להטריד כל אחת ואחד מאיתנו, תהיה נטייתנו הפוליטית אשר תהיה.

זכות הציבור למידע אינו אינטרס של כוחות האופוזיציה בלבד, אך זהו אכן תפקידה הראשוני. היא זו שאמורה בכל כוחה לדרוש שקיפות ממוקדי הכוח ולכן פעמים רבות, שקיפות מזוהה עם גורמים אופוזיציוניים. אך כל עוד במדינה משלמי המסים מגיעים מכל גווני הקשת הפוליטית, לכולנו אינטרס וזכות לדעת מה נבחרי הציבור עושים עם כספנו ועם זמנם, שאותו הציבור מממן.

בימים אלו, שבהם נערך משא ומתן אינטנסיבי על העקרונות שלפיהם תפעל הממשלה הבאה, אין אלא להצר על כך ששקיפות לא נמצאת על סדר יומם של יותר ראשי מפלגות, משני צדי המתרס. שקיפות אינה בגדר מותרות יותר, ומהפכת השקיפות של השנים האחרונות אסור שתיבלם. סגירת ועדת השקיפות היא צעד שמנסה לעשות בדיוק את זה וזו תהיה טעות שעליה, בסופו של יום, ישלם הציבור כולו.

המאמר פורסם בדה מרקר

הכותבת היא יושבת ראש התנועה לחופש המידע ומנהלת המרכז לערכים דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה

פורסם תחת:

בהרחבה

אתם מוזמנים להגיב

אנא שמרו על שפה נאותה. המערכת שומרת לעצמה את הזכות לא לאשר תגובות שאינן עומדות בכללי האתר.

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il