fbpx

מידע שהושג בנושא ‘ארכיונים’

ארכיונים אמורים לחשוף מסמכים – לא להעלים אותם

פרשת האונס בקיבוץ שמרת זעזעה את המדינה כשנחשפה בסוף שנות ה-80. תקופה ארוכה חיפשתי אחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולא מצאתיו, ואילולא התערבותו של כתב המשפט והתחקירים של "גלובס", חן מענית ("החיפוש אחר תיק פלילי 290/90: לאן נעלם פסק דין בחיפה שזיכה את הנאשמים באונס בשמרת?", 7.3.2019) – ספק אם הייתי צולחת במשימה הזו לבד וללא הליך משפטי.

נשאלת השאלה מדוע כל-כך קשה היה לאתר פסק דין, שהתנהל בדלתיים פתוחות, ולפי הדין בישראל הוא מסמך גלוי ופומבי. איך בעצם הגיע אותו פסק דין של בית משפט המחוזי לארכיון המדינה, מקום מאוד לא טבעי לפסק דין שצריך להיות פומבי?

היקף החומרים בארכיון המדינה הוא אדיר. נכון לשנת 2016 היו בו כ-2.4 מיליון תיקים מוגבלים, שלגביהם חלפה תקופת ההגבלה. הכוונה היא למסמכים שנמצאים בארכיון המדינה והסתיימה לגביהם תקופת ההפקדה, תקופה שבה הגישה לחומר המופקד היא מוגבלת. תקופה זו נעה בין 15 ל-40 שנה (ולעתים גם יותר), ולאחריה אותם מסמכים צריכים להיות זמינים לעיון הציבור. למרות שתקופת ההפקדה של חומרים רבים הסתיימה, עד היום שוחררו לציבור אלפים בודדים של מסמכים. נכון לשנת 2017 המתינו לחשיפה בארכיון המדינה 1.7 מיליון תיקים מוגבלים ועוד כמיליון תיקים שאין תיעוד של תכנם, כלומר למעלה מ-90% מהמידע שצריך להיות נגיש לציבור בלחיצת כפתור אינו נגיש.

בעידן הדיגיטלי המידע סביבנו רק הולך ומכפיל עצמו. לפי מחקרים, כמות המידע שכל אדם מייצר מוכפלת כמעט פי 2 כל שנתיים. אותו היחס – ואולי אפילו גדול יותר – נכון למידע שמייצרת מדינת ישראל. אך בישראל קיימת חקיקה מיושנת ביחס למידע המצוי בארכיונים, והסדרי העיון הקיימים יוצרים לא פעם אנומליה ביחס למסמכים מסוימים – כך למשל קרה עם פסק הדין של האונס בשמרת.

לחוק חופש המידע יש מספר מגבלות. כאשר מידע הועבר לארכיון, חוק חופש המידע אינו חל (סעיף 14 לחוק). מתי על מידע לעבור לארכיון? זו שאלה שהמחוקק לא נתן לה את הדעת, וכיום הדבר נתון לשיקול-דעתו של המפקיד.

כך קרה לדוגמה עם הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג על יוקר המחיה, שהוקמה לאחר המחאה החברתית של 2011),. הוועדה, שישבה תחת משרד ראש הממשלה, הפקידה מיד עם סיום עבודתה את הכול ומהר בארכיון המדינה. ורק לאחר שהוגש בג"ץ על-ידי התנועה לחופש המידע, נמצאה האבידה.

נמצא עוד אנומליה כשנחפש, למשל, מסמך משפטי שאינו פסק דין. בשביל זה צריך להבין קודם כל היכן הוא נמצא – פיזית. אם התיק הופקד בארכיון המדינה, יש לפעול לפי חוק ארכיונים, אך אם התיק נמצא בבית המשפט – יש להגיש בקשת עיון.

העידן הנוכחי נקרא "עידן המידע" או "העידן הדיגטלי", והוא מאופיין ביכולת של הטכנולוגיה המתוחכמת שסביבנו לשמור ולהנגיש מידע. למרות זאת, ההיסטוריה של מדינת ישראל, זו המצויה בארכיונים, מסתמכת על חקיקה מיושנת משנת 1955, שלא צפתה את השינויים הדרמטיים שתביא עמה הטכנולוגיה.

במדינה דמוקרטית מידע צריך להיות חופשי ונגיש. לכן, ברוח העידן וכאתגר לכנסת הבאה, הגיע העת להרים את הכפפה כמו שעשו מדינות רבות בעולם (לדוגמה דנמרק, ניו-זילנד ואנגליה) ולחוקק חוק חדש, מודרני וברוח חוק חופש המידע, שיפתח לרווחת הציבור את כל האוצרות הטמונים בארכיון המדינה.

המאמר פורסם ב"גלובס"

בשביל מה צריך עוד 20 שנה של חיסיון? קראו את ההערות שלנו לטיוטת תקנות הארכיונים

ב-7 באוקטובר פורסמה טיוטה לתיקון תקנות הארכיונים והציבור הוזמן להביע את עמדתו בנוגע לכוונת משרד ראש הממשלה להאריך את תקופת ההגבלה על חומר ארכיוני של היחידות הביטחוניות מ-70 ל-90 שנה. כל זאת שמונה שנים לאחר שתקופת ההגבלה כבר הוארכה מ-50 שנה ל-70 שנה.

בשם התנועה לחופש המידע, האגודה לזכויות האזרח ועקבות: המכון לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלה עיקרי ההערות שלנו לטיוטת תקנות הארכיונים: 

  • מעת שהזכות למידע הפכה לזכות יסוד חוקתית, הרי שלא ניתן לפגוע בה אלא במסגרת הסדר ראשוני.
  • התיקון המוצע אינו עומד במבחן הסבירות וזאת כיוון שהארכת תקופת ההגבלה היא גורפת ושרירותית, ובשל ההתעלמות המוחלטת מהאינטרס הציבורי הרב בחשיפת חומרי הארכיון.
  • מחוקק המשנה לא עמד בקיום חובת היוועצות כדין עם מועצת הארכיונים.
  • מחוקק המשנה לא ביצע כל שיתוף ציבור משמעותי.

הערות לטיוטת תקנות הארכיונים (המסמך המלא)

אנו קוראים לאמץ את המלצת מועצת הארכיונים ולהאריך את תקופת ההגבלה בחמש שנים בלבד כדי לאפשר התארגנות לחשיפת המידע באופן יזום ומבוקר, אף כי נראה שגם תקופה קצרה יותר יכולה להספיק לשם כך. כל זאת במיוחד בשים לב לכך, שבניגוד למצוות התקנות לא נעשה דבר בכיוון זה עד כה, וכי התיקון המוצע כלל אינו מתייחס לאופן שבו תקודם החשיפה היזומה במהלך תקופת ההגבלה המוארכת.

טיוטת תקנות הארכיונים – המסמך שהפיץ משרד ראש הממשלה

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il