fbpx

מידע שהושג בנושא ‘ארכיונים’

פנייה לשר הביטחון: הפסק את פעולות מלמ"ב לחיסוי חומרי ארכיון שלא כחוק

לכבוד: שר הבטחון, רה"מ בנימין נתניהו

הנדון: הפסקת פעולות מלמ"ב לחיסוי חומרי ארכיון שלא כחוק

שלום רב,

בתאריך 5.7.2019 התפרסם כי אגף הממונה על הביטחון במשרד הביטחון עוסק מאז שנת 2002 בחיסוי מסמכים ארכיוניים בארכיונים פרטיים וציבוריים במדינת ישראל, לפי שיקול דעתו וללא כל סמכות חוקית.

על פי כתבה במוסף "הארץ" מהתאריך האמור, ודו"ח שפרסם מכון עקבות לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעניין, צוותים מטעם מלמ"ב מורים למנהלי ארכיונים לסגור בכספות חומרים ארכיונים שונים, לפי שיקול דעתם, גם במקרים בהם החומרים כבר פורסמו בעבר; עוד נמצא כי במקרים מסוימים הוציא מלמ"ב מבין כותלי הארכיונים תיעוד היסטורי ולא השיבו לארכיון.

בכתבה האמורה בעתון 'הארץ' אישר יחיאל חורב, ראש מלמ"ב לשעבר, שפרויקט חיסוי זה אכן קיים, ופעולתו החלה ביוזמתו. מר חורב הצהיר עוד כי הפעילות האמורה באה לערער את המחקר האקדמי, כלשונו שם:

"אם הוא [היסטוריון] ציטט ממנו [מסמך], אבל אין את המסמך עצמו, אז העובדות שלו לא חזקות. אם הוא יגיד 'כן, יש לי את המסמך', עם זה אני לא יכול להתווכח… זה הבדל של יום ולילה מבחינת תקפות הראיה שהבאת… כשהמדינה מטילה חיסיון הפרסום נעשה חלש יותר, כי אין לו את המסמך".

פעולת המלמ"ב גורמת נזק חמור למחקר ההיסטורי במדינת ישראל, ומסכלת את מימוש תפקידם הבסיסי של ארכיונים ממלכתיים בחברה דמוקרטית: להביא את המידע המופקד בהם, במגבלות הקבועות בחוק, לידיעת החברה. הפעולה – על פי הודאתו של מר חורב – היא מתקפה ישירה על מהימנותם של חוקרות וחוקרים שעושים מלאכתם נאמנה.

משהובהר מפיו של הגורם המוסמך ביותר לדבר כי המחקר ההיסטורי נתון למניפולציה על-ידי גורם ממשלתי, ברור כי פרויקט חיסוי הארכיונים של מלמ"ב מסוכן לא רק למשתמשים בארכיונים, אלא לחברה כולה.

לנוהג דיקטטורי זה של שכתוב העבר באמצעות מניפולציה שלטונית בחומר ארכיוני אין מקום בחברה דמוקרטית. למלמ"ב אין כל סמכות משפטית לחסות חומרי ארכיון, ולפגוע כך בחופש הביטוי ובחופש המחקר

אנו, משתמשות ומשתמשים בארכיונים ממגוון מקצועות המחקר והתיעוד, הארכיונאות וחופש המידע ומקבוצות בחברה שהגישה לארכיון חיונית להן להכרת עברן, פונות ופונים אליך בתפקידך כשר הביטחון וכמי שנושא באחריות ישירה לפעילותו הבלתי חוקית של מלמ"ב בארכיונים הממשלתיים, הציבוריים והפרטיים.

נבקש שתורה כי מלמ"ב יחדל לאלתר מפעילותו בארכיונים במדינת ישראל, וכי באותם מקרים בהם הוציא מלמ"ב חומר ארכיוני מבין כותליהם של ארכיונים שונים הוא ישיב את החומר שנלקח לאלתר.

נבקש עוד שתבהיר בפומבי כי מערכת הביטחון לא תפעל עוד לשכתוב ההיסטוריה שבארכיונים ולערעור המחקר האקדמי במדינת ישראל.

בברכה,

עותקים:

מר ניר בן משה, ראש אגף הממונה על הביטחון במשרד הביטחון

גב' רותי אברמוביץ', סגנית גנז המדינה

המכתב שנשלח לשר הביטחון

ארכיונים אמורים לחשוף מסמכים – לא להעלים אותם

פרשת האונס בקיבוץ שמרת זעזעה את המדינה כשנחשפה בסוף שנות ה-80. תקופה ארוכה חיפשתי אחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולא מצאתיו, ואילולא התערבותו של כתב המשפט והתחקירים של "גלובס", חן מענית ("החיפוש אחר תיק פלילי 290/90: לאן נעלם פסק דין בחיפה שזיכה את הנאשמים באונס בשמרת?", 7.3.2019) – ספק אם הייתי צולחת במשימה הזו לבד וללא הליך משפטי.

נשאלת השאלה מדוע כל-כך קשה היה לאתר פסק דין, שהתנהל בדלתיים פתוחות, ולפי הדין בישראל הוא מסמך גלוי ופומבי. איך בעצם הגיע אותו פסק דין של בית משפט המחוזי לארכיון המדינה, מקום מאוד לא טבעי לפסק דין שצריך להיות פומבי?

היקף החומרים בארכיון המדינה הוא אדיר. נכון לשנת 2016 היו בו כ-2.4 מיליון תיקים מוגבלים, שלגביהם חלפה תקופת ההגבלה. הכוונה היא למסמכים שנמצאים בארכיון המדינה והסתיימה לגביהם תקופת ההפקדה, תקופה שבה הגישה לחומר המופקד היא מוגבלת. תקופה זו נעה בין 15 ל-40 שנה (ולעתים גם יותר), ולאחריה אותם מסמכים צריכים להיות זמינים לעיון הציבור. למרות שתקופת ההפקדה של חומרים רבים הסתיימה, עד היום שוחררו לציבור אלפים בודדים של מסמכים. נכון לשנת 2017 המתינו לחשיפה בארכיון המדינה 1.7 מיליון תיקים מוגבלים ועוד כמיליון תיקים שאין תיעוד של תכנם, כלומר למעלה מ-90% מהמידע שצריך להיות נגיש לציבור בלחיצת כפתור אינו נגיש.

בעידן הדיגיטלי המידע סביבנו רק הולך ומכפיל עצמו. לפי מחקרים, כמות המידע שכל אדם מייצר מוכפלת כמעט פי 2 כל שנתיים. אותו היחס – ואולי אפילו גדול יותר – נכון למידע שמייצרת מדינת ישראל. אך בישראל קיימת חקיקה מיושנת ביחס למידע המצוי בארכיונים, והסדרי העיון הקיימים יוצרים לא פעם אנומליה ביחס למסמכים מסוימים – כך למשל קרה עם פסק הדין של האונס בשמרת.

לחוק חופש המידע יש מספר מגבלות. כאשר מידע הועבר לארכיון, חוק חופש המידע אינו חל (סעיף 14 לחוק). מתי על מידע לעבור לארכיון? זו שאלה שהמחוקק לא נתן לה את הדעת, וכיום הדבר נתון לשיקול-דעתו של המפקיד.

כך קרה לדוגמה עם הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג על יוקר המחיה, שהוקמה לאחר המחאה החברתית של 2011),. הוועדה, שישבה תחת משרד ראש הממשלה, הפקידה מיד עם סיום עבודתה את הכול ומהר בארכיון המדינה. ורק לאחר שהוגש בג"ץ על-ידי התנועה לחופש המידע, נמצאה האבידה.

נמצא עוד אנומליה כשנחפש, למשל, מסמך משפטי שאינו פסק דין. בשביל זה צריך להבין קודם כל היכן הוא נמצא – פיזית. אם התיק הופקד בארכיון המדינה, יש לפעול לפי חוק ארכיונים, אך אם התיק נמצא בבית המשפט – יש להגיש בקשת עיון.

העידן הנוכחי נקרא "עידן המידע" או "העידן הדיגטלי", והוא מאופיין ביכולת של הטכנולוגיה המתוחכמת שסביבנו לשמור ולהנגיש מידע. למרות זאת, ההיסטוריה של מדינת ישראל, זו המצויה בארכיונים, מסתמכת על חקיקה מיושנת משנת 1955, שלא צפתה את השינויים הדרמטיים שתביא עמה הטכנולוגיה.

במדינה דמוקרטית מידע צריך להיות חופשי ונגיש. לכן, ברוח העידן וכאתגר לכנסת הבאה, הגיע העת להרים את הכפפה כמו שעשו מדינות רבות בעולם (לדוגמה דנמרק, ניו-זילנד ואנגליה) ולחוקק חוק חדש, מודרני וברוח חוק חופש המידע, שיפתח לרווחת הציבור את כל האוצרות הטמונים בארכיון המדינה.

המאמר פורסם ב"גלובס"

בשביל מה צריך עוד 20 שנה של חיסיון? קראו את ההערות שלנו לטיוטת תקנות הארכיונים

ב-7 באוקטובר פורסמה טיוטה לתיקון תקנות הארכיונים והציבור הוזמן להביע את עמדתו בנוגע לכוונת משרד ראש הממשלה להאריך את תקופת ההגבלה על חומר ארכיוני של היחידות הביטחוניות מ-70 ל-90 שנה. כל זאת שמונה שנים לאחר שתקופת ההגבלה כבר הוארכה מ-50 שנה ל-70 שנה.

בשם התנועה לחופש המידע, האגודה לזכויות האזרח ועקבות: המכון לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלה עיקרי ההערות שלנו לטיוטת תקנות הארכיונים: 

  • מעת שהזכות למידע הפכה לזכות יסוד חוקתית, הרי שלא ניתן לפגוע בה אלא במסגרת הסדר ראשוני.
  • התיקון המוצע אינו עומד במבחן הסבירות וזאת כיוון שהארכת תקופת ההגבלה היא גורפת ושרירותית, ובשל ההתעלמות המוחלטת מהאינטרס הציבורי הרב בחשיפת חומרי הארכיון.
  • מחוקק המשנה לא עמד בקיום חובת היוועצות כדין עם מועצת הארכיונים.
  • מחוקק המשנה לא ביצע כל שיתוף ציבור משמעותי.

הערות לטיוטת תקנות הארכיונים (המסמך המלא)

אנו קוראים לאמץ את המלצת מועצת הארכיונים ולהאריך את תקופת ההגבלה בחמש שנים בלבד כדי לאפשר התארגנות לחשיפת המידע באופן יזום ומבוקר, אף כי נראה שגם תקופה קצרה יותר יכולה להספיק לשם כך. כל זאת במיוחד בשים לב לכך, שבניגוד למצוות התקנות לא נעשה דבר בכיוון זה עד כה, וכי התיקון המוצע כלל אינו מתייחס לאופן שבו תקודם החשיפה היזומה במהלך תקופת ההגבלה המוארכת.

טיוטת תקנות הארכיונים – המסמך שהפיץ משרד ראש הממשלה

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il