fbpx

מידע שהושג בנושא ‘בחירות’

אולי תבקשו שקיפות ולא עוד תיק

השיח על שקיפות תופס מקום של כבוד בציבור בשנים האחרונות. רבים מדברים על שקיפות, וגם במערכת הבחירות שעברנו, נראה שלא מעט קמפיינרים הבינו שזו כותרת טובה להתנגחות פוליטית.

כך למשל ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש מהתקשורת לבחון את הוצאות מסיבת הפרידה של בני גנץ מצה"ל, מידע שהפך להיות חשוף הודות לבקשת מידע של התנועה לחופש המידע. כך גם שרת המשפטים, איילת שקד, שלפני כמה שבועות יצאה בהודעה חגיגית שהיא מקדמת שקיפות באגודות העותומניות ובהן גם ההסתדרות (הליך שכלל עוד לא הושלם ואולי היה רק עוד הצהרה במסגרת קמפיין פוליטי). אבל, שקיפות אמיתית אינה מסתיימת עם הקמפיין הפוליטי.

בכנסת היוצאת, ה-20, הוגשו כ-50 הצעות חוק, חלקן פרטיות וחלקן ממשלתיות, שעוסקות בשקיפות. חלק מאותן הצעות  מבקשות לקדם את הליך השקיפות במכרזים או לקדם את נושא השקיפות בקק"ל. ישנן גם הצעות שמבקשות להפחית את חובת השקיפות. לדוגמה, הצעתו של השר גלעד ארדן להחריג את המשרד לנושאים אסטרטגיים מתחולתו של חוק חופש המידע, ומערך הסייבר שהוחרג מהחוק על ידי משרד ראש הממשלה.

לחברי הכנסת החדשים של הכנסת ה-21 יהיו אתגרים לא פשוטים, אחד מהם הוא השבת האמון לבית המחוקקים והדרך הטובה ביותר לבנות אמון היא באמצעות שקיפות. במקרה הזה עליהם להחיל את אותן הנורמות שהם מבקשים להחיל על גופים אחרים קודם על עצמם. למשל, לקדם שקיפות יזומה בהצהרות ההון של חברי הכנסת ושרי הממשלה ולהחיל את חוק חופש המידע על המפלגות, שני נושאים הדורשים תיקוני חקיקה.

בדו"ח שהתפרסם לאחרונה על ידי הארגון open government partnership (שמדינת ישראל לא חברה בו), מצוין כי התחייבויות שהוכיחו את היכולת להוביל שינויים משמעותיים ביותר, עניינם בקידום ממשלת פתוח והנגשת מידע, כלומר קידום חוק חופש המידע, שקיפות יזומה, וממשל פתוח הם הנושאים שיכולים להניב לפוליטיקאים הישגים משמעותיים, אם רק יחליטו לקדם אותם.

כך לדוגמה החלת חוק חופש המידע על גופים הקרויים בעגה המשפטית "גופים דו-מהותיים" בשל פעילותם הציבורית והשפעתם על הציבור, היא צעד מתבקש עבור מי שמבקש את אמון הציבור לקדנציה נוספת. מי שרוצה להנהיג שינוי עומק, יכול לעשות זאת על ידי החלת חוק חופש המידע, חוק שמתגלה כאפקטיבי מאוד שכן הוא מזמין ביקורת ציבורית, באמצעותה ניתן להוביל שינוי התנהגותי וארגוני כפי שמתבקש בגופים אלו.

אך שקיפות אינה מסתכמת רק בקידום הצעות חוק. למרות שאלו חשובות ומקומן בבית המחוקקים, האחריות האמיתית למצב השקיפות בישראל היא על הממשלה. השקיפות היא דרך ניהול והבנה שהמידע המצוי אצלך במשרד, בוודאי כשאת/ה עומד/ת בראש משרד ממשלתי, אינו שלך, אלא של הציבור.

אלא אם חשיפת המידע יכולה לפגוע בביטחון או ביחסי החוץ, בפרטיותו של אדם או בניהול התקין של הרשות – יש לאפשר לו להפוך לנחלת הכלל. משימה זו הפכה בעשור האחרון לנחלת כל העולם המערבי, היא מאתגרת ממשלות, פרטים וארגוני חברה אזרחית המבקשים לעמוד על האיזון העדין שבזכות הציבור לדעת.

לכן, לפני שיתחילו הריבים על המשרות, המשרדים וחלוקות התיקים אולי הגיעה העת לחשוב כיצד אנחנו מקדמים באופן אמיתי ומוסדי את זכות הציבור לדעת, אולי במקום עוד שר לאסטרטגיה או מודיעין, יש מקום לחשוב על שר לענייני שקיפות וממשל פתוח כפי שנהוג במדינות אחרות. כזה שינהיג שקיפות רוחבית, מוסדית ועמוקה שתתחיל כמובן בממשלה ותחלחל הלאה לרשויות המקומיות, לחברות הממשלתיות לתאגידים העירונים וכן גם לקק"ל ולהסתדרות.

המאמר פורסם ב"גלובס"

לא להצביע למפלגות שאינן מתנהלות בשקיפות \ אלונה וינוגרד

הימים, ימי בחירות. תקופה בה תשומת הלב הציבורית נתונה למועמדים השונים, לקמפיינים ולסקרים שמתפרסים חדשות לבקרים. תקופה זה היא הזדמנות מצוינת להעלות את הצורך להסדיר את התנהלותן של מפלגות, כך שיפעלו בשקיפות ובאחריותיות כלפי הציבור.

בימים שבהם קמות מפלגות חדשות, אחרות מתפצלות ואחדות מתאחדות, מתחדדת השאלה כיצד ניתן להבטיח שגופים אלה, שחובות השקיפות על הנעשה בהן מוגבלות, יפעלו על פי כללי המנהל התקין. הרי חברי המפלגות של היום הם חברי הכנסת, השרים וראש הממשלה של מחר. יחסים שנרקמים בתקופת הבחירות, הבטחות שניתנות וכספים שמעורבים הופכים להיות בעלי משמעות יתרה בימים אלה. אין לאפשר לימי הכאוס של הבחירות בהן כל מפלגה עסוקה בהשקת קמפיינים עתירי תקציב וגיוס אסטרטגים בעלי שם, למנוע מגופים אלה להתנהל באופן גלוי הניתן לפיקוח ציבורי.

חוק חופש המידע אינו חל על מפלגות. ישנם כללי דיווח אחרים, שאמנם יוצרים שקיפות מסוימת של גופים אלה, אך היא אינה מספיקה. מידע על מפלגות ניתן לקבל דרך רשות התאגידים, באמצעות עיון בדוחות מבקר המדינה ודרך המידע הוולונטרי שהן מפרסמות. מידע זה כולל מידע פורמלי כגון מטרות המפלגה ודרכי יצירת קשר עמה, וגם מידע מהותי, כגון פירוט נכסי מפלגה, דוחות כספיים וחשבונות לתקופת הבחירות. חלק מהמידע הזה יכול להגיע לעינו של הציבור באמצעות בקשת עיון וחלקו באתרי האינטרנט של הרשות והמבקר.

נראה, שעל פניו, ישנם מנגנוני דיווח לרשויות רלוונטיות, שמאפשרים פיקוח ובקרה. אם כך, מה הבעיה? ראשית, מדובר במידע שמפוצל בין כמה גורמים. הוא אינו מוצג באופן יזום לציבור, אינו כולל את כל המידע אודות מפלגות ואינו מאפשר חיתוכים והשוואות. כמו כן, מבדיקה באתר רשם המפלגות לא כל המפלגות מספקות את המידע המחויב. אצל מבקר המדינה המצב לא טוב יותר. המידע אודות תרומות וערבויות מונגשות באופן חלקי ומאוד לא מתקדם, כלומר כזה שאינו מאפשר השוואות וחיתוכים. בנוסף, לא נמצא גורם שמרכז את התקשרויות המפלגה עם ספקים בכסף ובשווה כסף והמפלגות עצמן, באתרי האינטרנט שהן יוצרות מספקות מעט מאוד מידע מהותי, אם בכלל.

היום ישנה מודעות ציבורית רחבה לדרישה לשקיפות, לצד היכולות הטכנולוגיות שמאפשרות שיתוף מידע באופן נגיש וידידותי. ניתן לצפות שגם מפלגות יפעלו לפי סטנדרטים אלה באופן יזום. בנוסף, על הגופים הרגולטורים הרלוונטיים לפעול ליצירת אחידות בדיווחיות. אך לא רק אחידות, נדרש גם דיווח בזמן אמת ולא בדיעבד, ויש ליצור מנגנון של סנקציות לפיו ניתן יהיה "להעניש" מפלגות שאינן עומדות בחובות הדיווח.

את מהפכת השקיפות הובילו בראש ובראשונה ארגוני החברה האזרחית, שהפעילו לחץ מתמשך ומשמעותי על הרשויות והגורמים הרלוונטיים. ללא מאבקם העיקש, מידע רב היה ממשיך להיות מוסתר מעיני הציבור. הם קיבעו את הסטנדרט, ששקיפות היא בראש ובראשונה העמדת מידע באופן יזום, שאחריותיות ודיווחיות הם חלק בלתי נפרד מתפקידם של משרתי ציבור, והם אלה שיכולים להוביל את השינוי בכל הקשור לשקיפות מפלגות.

בראיון שנתן הנשיא ראובן ריבלין לפני הבחירות הקודמות הוא קרא לא להצביע למפלגות שאינן מתנהלות בשקיפות. דבריו יפים גם היום. הדרישה לשקיפות צריכה לבוא מהציבור בחוגי בית, במפגשים עם מועמדים ובקלפי. יש להמשיך את מהפכת השקיפות בישראל, ושקיפות מפלגות היא הצעד הבא המתבקש.

המאמר פורסם ב"גלובס"

המאמר ב"ג'רוזלם פוסט"

הכותבת היא יו"ר התנועה לחופש המידע ומנהלת המרכז לערכים ומוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il