fbpx

מידע שהושג בנושא ‘בית המשפט העליון’

ערערנו לעליון – לחשוף את הפרוטוקולים מישיבת הממשלה במשבר הקורונה

התנועה לחופש המידע יחד עם כמה גופי תקשורת הגישה היום (ה') לבית המשפט העליון ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים. השופט אלי אברבנאל אימץ את עמדת המדינה וקבע שאין לחשוף את דיוני קבינט הקורונה. במשך קרוב לשנה מסרב מזכיר הממשלה להשתמש בסמכותו ולאפשר לעיתונאים לעיין בחומרי הקבינט. לטענתו, מדובר בחומרים המסווגים כ"סודיים ביותר", ולכן יש לסגור אותם בארכיון המדינה – ולאפשר לציבור לעיין בהם רק אחרי 30 שנה.

הערעור הוגש בשם התנועה לחופש המידע, אותה מיצגות עורכות הדין יערה וינקלר-שליט ואיה מרקביץ',  ושורה של עיתונאים וגופי תקשורת, בהם עיתון הארץ, כלכליסט, תאגיד השידור הישראלי (המיוצגים על ידי עורכת הדין טלי ליבליך), וגלובס (המיוצג על ידי עו"ד אוריאן אשקולי-יהלום), שומרים וכן עורכי הדין שחר בן מאיר ויצחק אבירם.

לטענת העותרים, סירוב הממשלה לחשוף לציבור את תמלילי ישיבותיה נשען על מקורות משפטיים שגויים, שמטילים חובת סודיות על דיונים בענייני ביטחון המדינה – ואינם רלוונטיים לשקיפות שלטונית בנושא אזרחי שעניינו בריאות הציבור כמו ההתמודדות עם משבר הקורונה. בעתירה נכתב כי "אין כל הצדקה לאי-חשיפת תהליכי קבלת ההחלטות במשבר הקורונה. להפך: אם במלחמה חיוני לעתים להסתיר מידע כדי לנצח את האויב, הרי שבמאבק במחלה חיוני לחשוף מידע כדי לנצח את ה'אויב' – הנגיף".

"ישנה חשיבות ציבורית עליונה לחשיפת הפרוטוקולים כעת ולא בעוד 30 שנה, כפי שמעוניינת המדינה", אומרת עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע. "הערעור שהוגש הבוקר מביא לפתחו של בית המשפט סוגיה עקרונית חשובה והיא בחינת הסתירה הקיימת בין תקנון עבודת הממשלה לבין הוראות היסוד המאפשרות עיון בדיוני הממשלה, שאינם ביטחוניים. כאשר תהליכי קבלת ההחלטות בממשלה בנוגע להתמודדות עם משבר הקורונה אינם בהירים לציבור, והתחושה היא שישנם שיקולים זרים המשפיעים על מקבלי ההחלטות. במיוחד בתקופת בחירות (רביעיות) – גם אם החשש אינו מבוסס, הוא פוגע באמון הציבור. הדרך הנכונה לטפל במשבר האמון היא שקיפות. בידי חברי הממשלה המפתח לאמון הציבור, והשיקולים בבסיס ההחלטות שלהם צריכים להיות ברורים לציבור".

הליכים קודמים:

מדובר בערעור המוגש לבית המשפט העליון, לאחר שבנובמבר 2020, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי שקיבל בחלקו את עתירת התנועה לחופש המידע, וכתוצאה מכך נמסרו לציבור חומרי הרקע שהונחו בפני חברי הממשלה

פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן לאחר שהעתירה הוגשה בפעם השלישית. העתירה הראשונה הוגשה לבג"ץ ונמחקה בחודש יוני, לאחר שבית המשפט העליון קבע שיש לנהל את ההליך במסגרת חוק חופש המידע ובפני בית המשפט המחוזי. הממשלה סירבה להסכים לבקשת העותרים להכיר בתשובת המדינה לבג"ץ כ"מענה לבקשת חופש מידע" – הסכמה שהייתה מאפשרת לקיים את החלטת בג"ץ ולהגיש מיד עתירה לבית המשפט המחוזי.

לכן, העותרים נאלצו להגיש בקשת חופש מידע חדשה, ולאחר שגם זו לא נענתה עד למועד הקבוע בחוק, עתרו לבית המשפט המחוזי בחודש יולי, ואז שוב באוקטובר. כעת הסוגיה חוזרת לפיתחו של העליון במסגרת הליך הערעור.  

העתירה לבג"ץ

Court-protocols-take-2

הערעור לבית המשפט העליון 452/21

הערעור לעליון

נספחים לערעור

נספחים לערעור

 

המדינה חזרה בה מעמדתה – העליון הורה לביהמ"ש המחוזי להכריע אם למסור "קוד תוכנה"

אל פתחו של בית המשפט העליון הגיעה שאלה שלא נדונה קודם, באשר לפרשנותו הראויה של המונח "מידע" המוגדר בחוק חופש המידע.

ראשיתו של ההליך הוא בפנייה שנערכה על ידי אגודה שיתופית הר שמש אל הממונה על יישום חוק חופש המידע ברשות המסים. במסגרת בקשת המידע, התבקשו פרטי מידע שונים, ובין אלה "אלגוריתם/קוד". המדינה טענה בבית המשפט המחוזי כי "תוכנה" (היינו, קוד/אלגוריתם), לא נתפסים כמידע בהתאם לחוק חופש המידע, וזאת, כפי שניתן ללמוד לטענתם מחוק המחשבים.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הטענה, ומשום שמדובר בטענת סף, הרי שלא היה כל צורך מצידו של בית המשפט לדון בסייגים האחרים.

הר שמש ערערה לבית המשפט העליון – ובעקבות זאת ביקשה התנועה לחופש המידע להצטרף כידידת בית המשפט ולהראות מדוע, לשיטתה, יש לראות במונח מידע ככולל כל מידע באשר הוא כזה הניתן להעברה, לרבות תוכנה/קוד/אלגוריתם וכד'. העמדה נכתבה בסיוע שיר טולדנו, שחר מנדיל ואיגור ביסטרוב מהקליניקה לחופש המידע במכללה למינהל שבהנחיינתי וכן על ידי הליניקה לזכויות אדם בסייבר שבאוניברסיטת חיפה, בהנחייתה של ד"ר דלית קן-דרור.

בעמדה עולות מספר טענות, שניתן לחלק לשניים: ראשית, פרשנות ראויה של המונח "מידע" לא מצריכה כל פנייה לחוק אחר, ולבטח לא לחוק פלילי דוגמת חוק המחשבים. פרשנות ראויה, שאינה הכרחית ממילא, תפנה לתכלית החקיקה, והיא עיגון הזכות למידע תוך מתן אפשרות לציבור לפקח אחר פעולות הממשלה. שנית, נוכח העולם הטכנולוגי שבו אנו מצויים, וההתפתחות הטכנולוגית הבלתי-פוסקת, כמו גם נכונותה של ישראל לקדם עקרונות של ממשל פתוח, לרבות שימוש בקוד פתוח והנגשה של קוד פתוח, כמו גם העובדה שכאשר החלטות מתקבלות על ידי מחשב אין גם לפקיד הציבור או לשומרי הסף יכולת אמיתית לבחון את אופן קבלת ההחלטות, הרי שישנה חשיבות גבוהה עוד יותר לשקיפות.

לקראת הדיון שהתקיים בבית המשפט העליון, חזרה בה המדינה מעמדתה העקרונית שלפיה "תוכנה" היא לא "מידע", וטענה כי נערכת חשיבה מחודשת בנושא זה. נוכח האמור, הציעה המדינה, בעקיפין, להחזיר את הדיון אל בית המשפט לעניינים מנהליים שידון לגופן של הטענות האחרות, כשנקודת המוצא בדיון שם תהיה כי מדובר במידע.

לכתבה של רותי לוי בדה מרקר

לכתבה במהדורת הארץ באנגלית

פסק הדין של העליון

פסק הדין של העליון

עמדת הידיד של התנועה

עמדת הידיד של התנועה

פרוטוקול הדיון בבית המשפט העליון

פרוטוקול הדיון בעליון

התנועה בעמדת ידיד ביהמ"ש: יש לקבוע שתוכנה היא מידע

פרוטוקול הדיון בעליון 24.12.2020

פרוטוקול הדיון בעליון

עמדת הידיד של התנועה

עמדת הידיד של התנועה

 

רשימת שיאני השכר במערכת המשפט נחשפת

אחרי שמונה חודשי המתנה – יותר מכפליים מהזמן שמתיר החוק – שקיבלנו מהנהלת בתי המשפט את רשימת שיאני השכר במערכת המשפט, וכן את רשימת השופטים הכי הרבה בישראל.

בין שאני השכר נכללים עובדי מנהלה ומזכירות ראשית המרוויחים בין 33 ל-46 אלף שקלים בחודש.

חשיפת המידע הוא חלק ממהלך שמובילה התנועה לפרסום שכרם של עובדי מדינה שאינם כלולים בדו"ח שמפרסם הממונה על השכר במשרד האוצר. בדו"ח הוצאות השכר במשרדי הממשלה לא נכללות שלוש קבוצות של עובדי מדינה: עובדי משכן הכנסת, עובדי משרד מבקר המדינה ושכר השופטים. הסיבה לכך היא שהממונה על השכר באוצר לא קובע את שכרם, שנקבע על ידי מנכ"ל משכן הכנסת, מנכ"ל משרד מבקר המדינה וועדת הכספים לשופטים.

לדברי עו"ד איה מרקביץ, היועצת המשפטית של התנועה לחופש המידע, "בעוד שהכנסת מסרה את נתוני שכר עובדיה, לבקשת התנועה, במסגרת פרק הזמן שקובע חוק חופש המידע, ומשרד המבקר אף פרסם את נתוני שכר עובדיו לציבור, נענתה הנהלת בתי המשפט לבקשת המידע שהגישה התנועה רק מקץ שמונה חודשים ויותר – יותר מכפליים מפרק הזמן המירבי שקובע החוק למתן מענה".

שיאני השכר במערכת המשפט

התנועה חושפת: מאה השופטים בעלי השכר הגבוה בישראל

ברשימת מאה השופטים בעלי השכר הברוטו הממוצע הגבוה ביותר, המספרים נעו בין 65 ועד ל-116 אלף שקלים לחודש. שכרה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, עמד על כ-90 אלף שקלים. הרשימה כוללת שופטי בית המשפט העליון, שופטים מבית המשפט המחוזי וכן שופטים מבין הדין הארצי והאזורי לעבודה. שיאנית השכר, לפי הרשימה, היא השופטת בדימוס רונית רוזנפלד מבית הדין הארצי לעבודה, ששכרה הסתכם ב-116,449 שקל בחודש ב-2018.

100 השופטים בעלי השכר הגבוה בישראל

השופטים בעלי השכר הגבוה בישראל

לצד השופטים, קיבלנו גם את רשימת שיאני השכר מבין עובדיה האחרים של מערכת המשפט, בהם עובדי מנהלה ומזכירות ראשית. בין שיאני השכר בקטגוריה זו, המרוויחים בין 33 ל-46 אלף שקלים בחודש, נמנים המזכירה הראשית לבית המשפט העליון, מנהלת מחוז בית המשפט ירושלים, היועץ בכיר לנשיאת בית המשפט העליון וסמנכ"ל ביטחון ותפקידים מיוחדים.

התנועה ממשיכה לחשוף את שכרם של עובדי מדינה שאינם כלולים בדו"ח שמפרסם הממונה על השכר במשרד האוצר. בדו"ח הוצאות השכר במשרדי הממשלה לא נכללות שלוש קבוצות של עובדי מדינה: עובדי משכן הכנסת, עובדי משרד מבקר המדינה ושכר השופטים. הסיבה לכך היא שהממונה על השכר באוצר לא קובע את שכרם, אלא מנכ"ל משכן הכנסת, מנכ"ל משרד מבקר המדינה וועדת הכספים לשופטים.

לדברי עו"ד איה מרקביץ, היועצת המשפטית של התנועה לחופש המידע, "בעוד שהכנסת מסרה את נתוני שכר עובדיה, לבקשת התנועה, במסגרת פרק הזמן שקובע חוק חופש המידע, ומשרד המבקר אף פרסם את נתוני שכר עובדיו לציבור, נענתה הנהלת בתי המשפט לבקשת המידע שהגישה התנועה רק מקץ שמונה חודשים ויותר – יותר מכפליים מפרק הזמן המירבי שקובע החוק למתן מענה".

מצער שבנתוני השכר שנמסרו לתנועה לא ברור כיצד השכר התפתח לאורך זמן – אם הוא עלה או ירד, אם כמויות השופטים גדלה או קטנה, מהם פערי השכר בין נשים לגברים, ומה הפערים בין עובדים בני מיעוטים לעובדים יהודים. במספרים שפורסמו גם לא נכתב מה עלות ההעסקה של אנשי בית המשפט, ומה גודל הפנסיה התקציבית שלהם.

 

 

שיאני השכר במערכת המשפט

juridical_authority top 100

לכתבה על המידע ב"וואלה"

 

פייסבוק וסטטוסים מצייצים התפשרו בעליון – הציבור הפסיד דיון עקרוני שצריך לקיים על הזכות למידע

פייסבוק וסטטוסים מצייצים התפשרו בעליון. אנחנו חושבים שהציבור הפסיד. במסגרת ההליך שהתנהל בעליון ביקשה התנועה לחופש המידע לקיים דיון עקרוני בשאלת האופן שבו אנו צורכים מידע, על מעמדה של פייסבוק, וכיצד החלטותיה על הסרת תכנים משליכות על זכותינו לחופש ביטוי ומידע. טענו בבית המשפט כי הרשת החברתית אינה שחקן רגיל אלא גוף בעל מאפיינים מיוחדים, ולכן יש להחיל עליה – בזהירות רבה – חובות מסוימות. את הדיון הזה ביקשו להתחיל לקיים גם בישראל, כמו שנעשה במקומות אחרים בעולם. לצערנו הסכם הפשרה מנע את הדיון המאתגר על היחסים בין חברות הענק לבין המשתמשים שלהן. אנו מאמינים שזה רק עניין של זמן עד שהסוגיה הזו תשוב ותעלה על סדר היום של בתי המשפט.

לפני ארבע שנים פייסבוק הסירה את העמוד הפופולרי "סטטוסים מצייצים". הוא הוחזר לרשת החברתית שנתיים לאחר מכן בהוראת בית המשפט המחוזי. פייסבוק ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון. על פי הפשרה בין הצדדים, פסק הדין של המחוזי שכפה על פייסבוק להשיב את העמוד לאוויר יימחק, בעוד שפייסבוק תוותר על הערעור נגדו. העמוד עצמו ימשיך לפעול.

התנועה לחופש המידע והקליניקה לזכויות דיגיטליות באוניברסיטה העברית הגישו עמדת ידיד בית משפט לקראת הדיון בבית המשפט העליון בערעור של פייסבוק על פסיקת בית המשפט המחוזי.

ביוני 2019 התקיים דיון בתיק שבו הצגנו את עמדתנו. לאחר הדיון הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על כוונתו להציג בבית המשפט את עמדתו. העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להתייצב בהליך עשויה לרמז שנטייתו היא שיש מקום להטיל על הרשת החברתית, המעניקה שירותים למיליוני אזרחים, חובות שחלות בדרך כלל על גופים ציבוריים, כמו החובה לנהוג בהגינות, בשקיפות, בתום־לב ובשוויון, ואולי אפילו לראות בפייסבוק גוף מעין־ציבורי (גוף דו-מהותי) כמו הבנקים, קופות החולים, חברת החשמל, חברה קדישא ועוד (כפי שטענו בעמדתנו העקרונית). המשמעויות המעשיות של חובות אלה יהיו, למשל, שפייסבוק תצטרך לפנות למשתמשים לפני שהיא חוסמת אותם ולשמוע את עמדתם, וכך גם ביחס להחלטתה להסיר תכנים או עמודים. בנוסף, פייסבוק תהיה חייבת לפעול בצורה שוויונית כלפי כל משתמשים בשירותיה ולא תוכל לפעול באופן בררני ושרירותי.

עמדת היועץ המשפטי היתה צפויה להיות מוגשת בדצמבר 2019, אך בסופו של דבר לא הוגשה כי התיק הסתיים בפשרה בין הצדדים.

בעמדת הידיד שהגשנו ביקשנו מבית המשפט לקבוע כי פייסבוק מהווה גוף דו מהותי לעניין הסרת תוכן, ולכן חייבת בניהול הליך הוגן ושקוף מול משתמשיה. הכרעה זו מתחייבת בשל מאפייני מרחב הסייבר, והעידן הדיגיטלי וזה מחייב התאמה של הדין והמשפט על מנת להגן על זכויות האדם וביניהן, חופש הביטוי והנגישות למידע, מפני השחקנים המרכזיים במרחב הסייבר, כאשר שיקולים של הגינות ושוויון אינם תמיד עומדים לנגד עיניהם. עוד ביקשנו מבית המשפט שיורה לפייסבוק להגביר את השקיפות בכל הנוגע לפעולותיה להסרת תוכן, ולעצב הליך הוגן ושוויוני אל מול משתמשיה. בהליך שכזה, למעט מקרים חריגים, לא יוסר תוכן שהעלה משתמש ללא התרעה מוקדמת או הנמקה, ותינתן למשתמשים הזדמנות לטעון טענותיהם או לחילופין לתת להם הזדמנות לתקן.

כאמור, לצערנו ההליך לא זכה להתייחסות בית המשפט נוכח הפשרה שהושגה בין הצדדים, כאשר פייסבוק משכה את הערעור שהגישה מול אבי לן.

 

החלטת בית המשפט העליון

החלטת בית המשפט העליון

בקשת התנועה לחופש המידע להצטרף כידיד בית המשפט

פרוטוקול הדיון בעליון

כתבה בדה מרקר על עמדת התנועה

מאמר: פייסבוק היא כמו מראה שחורה

 

פסקת ההתגברות על המינהל התקין  / רחלי אדרי

עבור משרד החינוך פסק דין של בית משפט עליון הוא בגדר המלצה בלבד. כיצד עוד ניתן להבין את החלטת הגופים שניתנה לאחרונה, על דעת עצמם, להפסיק ולפרסם את דוחות המיצ"ב בחתך בית ספרי. זאת, למרות החלטה מפורשות של בית המשפט העליון בעניין.

סוגיית דוחות המיצב עלתה לאחרונה לכותרות לאחר שהמשרד החליט, בהתייעצות עם משרד המשפטים, להפסיק את פרסומם בעקבות אי סדרים שנתגלו בכמה בתי ספר. מרגע זה התחיל כדור שלג שהוביל לסכסוך עבודה בין הסתדרות המורים לבין משרד החינוך. כאשר ההסתדרות, לעמדת המדינה, מובילה צעדים ארגוניים על מנת להתערב בפעולה שלטונית ולמנוע את המשך קיום מבחני המיצ"ב ובפרט את אלו שצריכים להתקיים במרץ הקרוב. במסגרת הכרזת סכסוך העבודה, ועל מנת למנוע השבתה של 100 אלף מורים, התערב בית הדין בסכסוך והורה לצדדים להגיע להבנות. ההליך הזה לא נשא פירות, אך במסגרתו פנה משרד החינוך אל היועץ המשפטי לממשלה לקבל את אישורו שלא לפרסם את תוצאות מבחני המיצ"ב, ולמעשה לסטות מפסיקת בית המשפט העליון.

יש להזכיר, פרסום תוצאות מבחני המיצ"ב בחתך בית ספרי הוא תולדה של החלטת בית המשפט העליון בעקבות עתירה שהגישה התנועה לחופש המידע וארגון היל"ה. החלטת משרד החינוך בגיבוי משרד המשפטים, להפסיק את הפרסום היא הפרה וביזיון של החלטת בית המשפט. ולא מדובר בהחלטה אגבית או הסכמה אליה הגיעו הצדדים, אלא בפסיקה מנומקת שניתנה על ידי שלושה שופטים, וזהו פסק דין תקדימי המהווה אבן דרך משמעותית בפסיקת בית המשפט העליון בדבר זכות הציבור לדעת ולבקר את מערכת החינוך על בסיס נתונים, שהיו עד אז רק ברשותו של משרד החינוך.

איום של עובדי ציבור בהשבתה או בעקבות הכרזת סכסוך עבודה, אינו יכול להצדיק את מניעתו של פרסום מידע אודות עבודתם של אותם עובדים מהציבור, שאז ייפתח פתח לעקוף את זכות הציבור לדעת המעוגנת בחוק חופש המידע ובפסיקת בית המשפט העליון. דמיינו מצב בו עובדי רשות שדות התעופה, שלפי פרסומים חוזרים הם בין מגזרי השירות הציבורי המשתכר את הסכומים הגבוהים ביותר, יאיים בסכסוך עבודה אם המדינה תמשיך לחשוף את שכרם. האם ניתן לעלות על הדעת ולהצדיק את אי גילוי המידע אודות שכרם מאותה נקודה, שהרי יש באיום ההשבתה כדי לפגוע בפעילות הרשות התעופה וכפועל יוצא, של המדינה כולה. מדובר בתוצאה שהדעת אינה יכולה לקבל, ובוודאי לא ניתן להתיר לעובדי המגזר הציבורי למנוע מהציבור מידע על איכות עבודתם באמצעות איום השבתה.

משרד החינוך לא אהב את פסיקת בית המשפט העליון והתקשה במהלך השנים לקבלה, וכל התנהלותו במסגרת סכסוך העבודה והרצון העז לסיימו, הוביל אותו לקשור בין סכסוך העבודה לבין הפרסום. זה הוא למעשה הוא עוד ניסיון, יש לומר לא הוגן, למנוע את המשך פרסום תוצאות מבחני המיצ"ב, שכן גם לפי הודעת הסתדרות המורים סכסוך העבודה הוכרז בשל קיום מבחני המיצ"ב, ולא בשל פרסום תוצאותיו. מנהלי בתי הספר מלינים על המבחנים עצמם, וייתכן שיש מקום לבחון את המשך קיומם או לפחות להציע בו שינויים שיכולים לסייע בידי המורים והמנהלים לצמצם את הפער שבין השקעתם לבין אותם הישגים נמוכים שלעיתים באים לידי ביטוי בתוצאות המבחן. עם זאת, ככל שמבחני המיצ"ב מתקיימים, התנועה לחופש המידע, כמי שהובילה את אותו מאבק שנמשך קרוב לשש שנים, תעמוד על פרסום התוצאות בפירוט המרבי להורים, וכל ניסיון של משרד המשפטים יחד עם משרד החינוך להחליט בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון, יש בכך מעין פסקת התגברות בפועל ופגיעה חמורה במנהל התקין.

בעקבות הפסקת פרסום תוצאות מבחני המיצ"ב: התנועה הגישה בקשה לביזיון בית המשפט נגד משרד החינוך

התנועה לחופש המידע הגישה בשבוע שעבר (בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט נגד משרד החינוך לבית המשפט המחוזי בירושלים. זאת, בעקבות החלטת המשרד שלא לכבד את פסק הדין של בית המשפט העליון משנת 2012, שקבע כי על המשרד לפרסם את תוצאות הבחינות בחתך בית ספרי.

בבקשה לבית המשפט, שהוגשה באמצעות עורכי הדין בעז בן צור, כרמל בן צור ואוריה ירקוני, מסבירה התנועה כי משרד החינוך נטל לעצמו לאחרונה את החירות לסטות מקביעותיו של בית המשפט העליון ולהפסיק לפרסם את תוצאות בחינות המיצ"ב. ואולם, פסקי דין אינם המלצה, וחייבת חובה לכבדם ככתבם וכלשונם. על כן נטען בבקשה כי למשרד החינוך אין סמכות להחליט על דעת עצמו להימנע מקיום פסק הדין ומפרסום תוצאות בחינות המיצ"ב, כפי שהורה בית המשפט העליון בפסק דינו משנת 2012.

בבקשה שהוגשה צוין כי אין יסוד לטענות משרד החינוך שלפיהן פרסום תוצאות מבחני המיצ"ב גורם לפגיעה בתפקוד התקין של מערכת החינוך. טענות אלה כבר נדונו ונדחו על ידי בית המשפט בעבר, וכן אינן יכולות להצדיק הימנעות מפרסום תוצאות המבחנים.

"מצער שהגענו למצב בו אנו נאלצים להגיש בקשה לבזיון בית המשפט כנגד משרד ממשלתי", אומרת עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע. "משרד החינוך נלחם בכל הכלים כדי להחזיר אותנו עשור אחורה ולמנוע פרסום תוצאות מבחנים שחשובים לכל הורה במדינת ישראל. אנחנו משוכנעים כי בית המשפט, שגילה בעבר אומץ ואחריות כשהורה על פרסום התוצאות, ישוב ויורה למשרד לפרסם באופן יזום את תוצאות המיצ"ב בכל בתי הספר בישראל, כפי שמתחייב מפסק דינו החלוט של בית המשפט העליון".

בקשת הביזיון שהגשנו

פסק הדין של בית המשפט העליון שקיבל את ערעור התנועה

פסקת ההתגברות על המינהל התקין / עו"ד רחלי אדרי

פניה למשרד החינוך – אי פרסום תוצאות מבחני המיצב

לידיעה של ליאור דטל , דה מרקר, בעקבות פניית התנועה אל משרד החינוך

למאמר הדעה של מנכ"לית התנועה לחופש המידע

למאמר הדעה של ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

פייסבוק היא כמו מראה שחורה / רחלי אדרי ודנה יפה

איזה מין גוף הוא פייסבוק – חברה פרטית ותו לא? ואולי – כשפייסבוק מקבלת החלטה לסגור עמוד שיש לו מספר עוקבים רב יש לה מאפיינים של גוף ציבורי? זו השאלה שהציגה התנועה לחופש המידע, המיוצגת על ידי הקליניקה לזכויות דיגיטליות וזכויות אדם במרחב הסייבר באוניברסיטה העברית, בפני בית המשפט העליון בדיון שהתקיים בנוגע להסרת העמוד סטטוסים מצייצים לצמיתות.

עמדת התנועה היא שלא מדובר רק בפרשנות חוזה וסכסוך בין שני צדדים פרטיים, אלא בהליך בעל עניין ציבורי רב – ולכן, יש לשים לב למאפיינים המיוחדים ומעמדה המיוחד של פייסבוק – ולחייבה בניהול הליך הוגן ושקוף מול משתמשיה.

המעמד המרכזי של רשת הפייסבוק במרחב הסייבר הציבורי מוכר – לפייסבוק יותר מ-2 מילארד משתמשים בעולם, בישראל – יותר מ-60% מהאוכלוסייה עושים בה שימוש. עבורם היא קובעת לאיזה מידע ייחשפו, ומכירה אותנו יותר טוב משאנו מכירים את עצמנו.

במהלך הדיון בבית המשפט העליון, כדי להמחיש את הכוח הרב הנמצא בידי פייסבוק, הזכיר השופט עמית את סדרת הטלוויזיה מראה שחורה. בהשראתו, אנו מצרפות המלצת צפייה לפרק השני של העונה החמישית, שבו אדם מיואש מחליט לחטוף עובד של חברת סימתריין – חברת טכנולוגיה בינלאומית. משטרת לונדון נמצאת בשטח לידו, וסמיתריין נמצאת גם היא בשטח – במרחב הסייבר.

מי הוא גוף המודיעין עם הנגישות למידע הנחוץ להצלת המצב – המשטרה הבריטית וה-FBI או סימתריין שבקליפורניה? מי ידע קודם מה מצבו הנפשי של החוטף, ויוכל להתחקות אחר פעולותיו האחרונות? איזה גוף יצליח לחדור למרחב המשותף של החוטף ובן הערובה ולהאזין להם? סמיתריין משולה לפייסבוק הכל יכולה של צוקרברג – זו שנמצאת שם תמיד. היא השער לכל אינטראקציה חברתית, אישית או עסקית שלנו בעידן הנוכחי. היא מספקת לנו שירותים חיוניים בעולם התוכן והמדיה, דרכה אנו צורכים תקשורת חדשות ומידע ובכך היא מעצבת את תודעתם של ההמונים. יש לה מידע בהיקף חסר תקדים על כל אחד ממשתמשיה – וידע הוא כוח.

לפיסבוק כוח עצום אל מול כל משתמש שמוביל ליתרון כמעט בלתי נתפש על פני המדינות. החלטותיה של פייסבוק על הסרת תכנים משליכות על האופן שבו אנו צורכים וחולקים מידע, על האופן שבו אנחנו תופשים את זכויותנו לחופש הביטוי והזכות למידע.

לאור כל זאת, אי אפשר שלא לתהות כיצד פייסבוק מקבלת את החלטותיה, מה הם השיקולים המנחים אותה, ואילו ערכים עומדים לנגד עיניה. פשוט מכך – כמה תוכן הסירה בישראל בטענה שהוא מפר את כללי המדיניות שקבעה? תשובה לכך לא ניתנה במהלך הדיון – שכן דו"ח השקיפות שפירסמה כולל נתונים מסוימים, אך הוא אינו מפורט ברמת המדינה.

לפייסבוק מאפיינים מיוחדים, וברור שלא מדובר בשחקן רגיל, ולשאלה אילו חובות יש להחיל עליה יש להשיב בזהירות רבה – שכן הטלת חובות על גוף פרטי שמטרתו העיקרית היא מקסום רווחים עלולה דווקא לפגוע בזכויות יסוד. ויש להיזהר מפני הטלת אחריות משפטית על פייסבוק בגין תוכן שמעלים המשתמשים שלה – שכן התערבות כזו עלולה לתמרץ הסרת תכנים באופן רחב – גם תכנים לגיטימיים, וחלילה גם לא להפקיד בידיה את המשימה לקבוע מהי אמת ומהו שקר – שמא תיהפך ל"מיניסטריון אמת".

אך ברור שמהלך של אסדרה נדרש. האם זו עמדה מרחיקה לכת? כנראה שלא, שכן גם צוקרברג עצמו הבין זאת והתבטא על כך בפומבי, וכך גם ביל גייטס, שהחלו בעצמם לומר כי נדרשת רגולציה לאור השפעות מרחיקות לכת שתרמו הפיתוחים שלהם לציבילזציה, ונראה שכך חשב גם יושב ראש ועדת הבחירות השופט חנן מלצר, שדרש יותר שקיפות במודעות המקדמות תעמולת בחירות בפייסבוק. הצעד הראשון כדי להתוות רגולציה הוא לחייב אותה לנהל הליך הוגן ושקוף מול משתמשיה – כדי שיהיה בידנו המידע הנדרש לשם קביעת רגולציה באופן מושכל.

המאמר פורסם ב"דה מרקר"

הכותבות הן עורכות דין. דנה יפה מנחה את הקליניקה לזכויות דיגטליות וזכויות אדם במרחב הסייבר באוניברסיטה העברית, ורחלי אדרי היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע.

היועץ המשפטי ישתתף בדיון בערעור

פייסבוק וסטטוסים מצייצים התפשרו בעליון

ניצחון בעליון: דחה את בקשת אלע"ד וצירף את התנועה להליך על מסירת מידע

לפעמים ניצחונות קטנים הם הכי מתוקים ומשמחים. אתמול רשמנו אחד כזה כשבית המשפט העליון התייצב צדנו במאבק שהכריזה עמותת אלע"ד על התנועה ועל זכות הציבור לדעת.

הסיפור של אלע"ד איתנו התחיל לפני כמה חודשים כשפנינו למדינה וביקשנו לדעת איזה נכסים היא העבירה לניהולה של העמותה הזאת (שעוסקת ביישוב יהודים בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים). המדינה הסכימה למסור לנו את המידע – ואז אנשים אלע"ד יצאו למלחמה. הם עתרו לבית המשפט נגד המדינה – ובאופן חסר תקדים ביקשו לנהל את הדיון בדלתיים סגורות – וללא התנועה.

בית המשפט המחוזי זרק אותם מכל המדרגות, אז הם עתרו לעליון. אתמול העליון עצר אותם וקבע שאנחנו בהחלט צריכים להיות חלק מההליך שמתנהל על המידע שאנחנו ביקשנו. "המערערת (אלע"ד) לא צירפה את המבקשת כמשיבה לערעור למרות חובתה לעשות כן", נכתב בהחלטת העליון שקבע כי אלע"ד הפרה את תקנות סדר הדין (תקנה 424), ופסק לנו הוצאות בסך 1,000 שקל. ניפגש שוב בבית המשפט.

את התנועה מייצג עו"ד אוריה ירקוני.

להעברה בנקאית או לתרומה ישירה, להלן פרטי החשבון של התנועה לחופש המידע(ע"ר):
מספר עמותה 580425700 בנק הפועלים (12) סניף 567 (בית אסיה, תל אביב) מספר חשבון 372952

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il