מידע שהושג בנושא ‘בנימין נתניהו’

בזכות חוק חופש המידע, נתניהו הפסיק למרוח אותנו

למאמר בדה מרקר

לאחרונה התפרסמו במהדורת החדשות של חדשות 2 תמלולי ההקלטות של עד המדינה ניר חפץ, מי שהיה בעבר ראש מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה. במסגרת אותן הקלטות נחשפה שיחה שקיים חפץ עם היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, עורכת הדין שלומית פרגו־ברנע. במסגרת ההקלטה מודה פרגו־ברנע כי הצליחה "למרוח" עיתונאי שביקש לקבל מידע על הוצאות מעונות ראש הממשלה, בדגש על הנעשה בקיסריה.

כבר אז ידעה פרגו־ברנע את מה שידעו במסדרונות: ההתנהלות בכל הנוגע להוצאת כספים אינה תקינה, בלשון המעטה. בשנת 2013 ניסו כמה עיתונאים לשים ידם על הוצאות מעון ראש הממשלה, שכן השמועות על התנהלות בזבזנית נשמעו למרחוק, אך את כולם, כך מסתבר, "מרחו" בשיטתיות אנשי משרד ראש הממשלה, תוך מעילה בתפקידם כמשרתי ציבור ושומרי סף, ותוך הפרה בוטה של הוראות חוק חופש המידע. במסגרת אותה שיחה מעלה פרגו חשש אמיתי ואומרת לחפץ: "אנחנו צריכים לשמור על ראש הממשלה שלא יסתבך בדברים האלה, ואנחנו צריכים לשמור גם על עצמנו. מחר יבואו וישאלו איך אישרנו דברים כאלה". אמרה וצדקה.

החשש של פרגו־ברנע התממש, והפעם לא היה זה עיתונאי שביקש את הוצאות מעון ראש הממשלה, אלא התנועה לחופש המידע. תחילה מרחו גם אותנו, ולא השיבו לבקשת המידע, כדרכם בקודש — אז הוגשה עתירה. את בית המשפט קשה יותר למרוח. באותו היום שהוגשה העתירה התקבל פירוט ההוצאות המלא, שחשף לציבור מידע מפורט על הוצאות המעונות בקיסריה, בבלפור והבית ברחוב עזה — על כולם משלם הציבור.

כיום מתנהלת עתירה בעניין ההוצאות, אלא שהעותר הוא בנימין נתניהו, כאדם פרטי, המבקש שלא נדע על אודות ההוצאות הפרטיות שלו, עליהן אנחנו משלמים. משרד ראש הממשלה ניסה ועשה הכל כדי למרוח אותנו ואת בית המשפט בכל דרך אפשרית. תחילה היה זה הטיעון הביטחוני, לפיו חשיפת הפירוט המלא של ההוצאות תפגע בביטחון המדינה. טיעון זה לא החזיק מים, שכן שמות הספקים הנותנים שירותים למשרד ראש הממשלה מפורסמים על ידו במסגרות אחרות. לאחר מכן טענו להקצאת משאבים בלתי סבירה, כלומר המידע שאנחנו מבקשים קשה לאיסוף. גם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט.

כעת אנו מתמודדים עם סוגיית הפרטיות. ראש הממשלה טוען שהפרסום יפגע בפרטיותו, אך גם טיעון זה לא יכול להחזיק מים. בשלה העת שלכל יהיה ברור, ככל שמדובר בהוצאה פרטית, יתכבד ראש הממשלה וישלם מכיסו. ככל שההוצאה משולמת על ידינו, בין אם זה על הבית הפרטי בקיסריה או על המעון בבלפור, הרי שהציבור זכאי לדעת אם מדובר בכביסה הנעשית לצורכי נסיעה, או שמא מדובר בשבע מזוודות שבחרו לכבס אותן בחו"ל.

ההקלטות של חפץ מלמדות כי פרטיות ודאי אין פה, שכן כולם ידעו; ידעו וניסו להסתיר; ידעו וניסו למזער נזקים; ידעו וניסו לשמור על ראש הממשלה; ניסו ללכת בין הטיפות במאמץ להכשיר את השיטה ולהסתיר את הבושה. ההקלטות של חפץ מאשרות שחוק חופש המידע הוכיח את עצמו ככלי יעיל במקרה זה, שבכוחו למנוע "מריחות" של עיתונאים.

שקיפות היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, תנאי בלעדי. היא שומרת לא רק על זכותו של הציבור לדעת, אלא גם על הנבחרים ועל שומרי הסף. היא לא נעלמת כשיוצאים את גבולות הארץ, ואי אפשר להתהדר ולהתפאר בה רק כשנוח ומתאים. היא הלך רוח שצריך ללוות כל משרת באשר הוא, מהדרגה הגבוהה לנמוכה. היא נמצאת בכל דיון, בכל התייעצות ובכל החלטה לאשר או לסרב לבקשה כלשהי.

ההצעה שלי לשומרי הסף, כעמיתים וכשומרי סף — במקום למרוח אותנו, מוטב היה אילו הייתם משתפים אותנו. במקום להסתיר, מוטב היה לו הייתם חושפים ומביאים את הדברים לידיעת הציבור, בזמן אמת. שימרו על השקיפות, היא תגן גם עליכם. במקום שבו אתם מתלבטים ומתקשים להכשיר משהו, ברגע שבו אתם מבינים שמשהו חריג קורה במשמרת שלכם — מוטב להיצמד לאמת ולדבוק במשפט הבנאלי של השופט האמריקאי לואי בריינדס: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".

על ההתפתחות האחרונה במאבק שלנו לחשיפת הוצאות מעונות ראש הממשלה

 

"מי שטוען שהממשלה תקבע מה אנחנו צריכים לדעת ומה לא – לא מבין את הקונספט של חוק חופש המידע"

לראיון שערך חן מענית עם רועי פלד ב"גלובס"

ב-16 באפריל 2017 פרסם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעמוד הפייסבוק שלו סרטון שבו הוא עשה צחוק מהעיסוק הציבורי הכמעט אובססיבי בצבע השיער שלו. על רקע הרי הגליל המוריקים, שם טייל עם רעייתו, הישיר נתניהו מבט למצלמה ואמר: "תראו כמה יפה פה בטבע, בגליל, הכול נהדר, הכול פורח ויפה. הכול ירוק, קצת חום. אני לא מדבר על צבע השיער שלי, כן? אגב, אומרים שחום זה האפור החדש. אני מבטיח לכם שבעוד כמה שבועות האפור הישן יצמח".

אבל היה מישהו שלא צחק מהסרטון המשעשע של נתניהו. זמן קצר חלף ולממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה, הוגשה בקשה לפי חוק חופש המידע לפרט את הוצאות המדינה סביב צבעי השיער של נתניהו. הפנייה כללה בקשה לפרט את צבעי השיער שנרכשו עבור רה"מ, לרבות גוונים, מותגים, אחוז מי החמצן ותאריכי רכישה/צביעה מדויקים ועוד.

הבקשה החריגה הזאת היוותה טריגר לעימות שנערך בשבוע שעבר בין מנכ"ל משרד רה"מ, אלי גרונר, לבין יו"ר התנועה לחופש המידע, ד"ר רועי פלד. בדיון שנערך בכנס לרגל 20 שנה לחקיקתו של חוק חופש המידע, גרונר הביא את הבקשה בנוגע לצבעי השיער של נתניהו כדוגמה לבקשות קנטרניות וטורדניות שלדבריו מוגשות למשרד רה"מ תוך ניצול לרעה של חוק חופש המידע. פלד טען מנגד כי הבקשה הזאת לא יכולה להוות דוגמה לשימוש שנעשה בחוק.

"חלק מהבקשות שנתניהו ואנשיו טוענים שהן קנטרניות נועדו לצייר לנו את הדמות האמיתית של ראש הממשלה ומשפחתו וזהו נושא מאוד רלוונטי בציבוריות הישראלית", אומר לנו היום פלד. לדבריו, "זה רלוונטי לציבור כמה זמן וכסף משקיעים נתניהו ובני משפחתו בעניינים הפרטיים שלהם, וגם כמה זמן וכסף הם משקיעים בענייני תדמית. כמה שהם נלחמים בכך יותר, עולה יותר החשד שיש להם מה להסתיר".

למה חשוב שהציבור ידע מהו צבע השיער שבו משתמש נתניהו?

"לא דווקא עלות צביעת השיער של נתניהו היא רלוונטית. אבל המכלול של התעסקות רה"מ ומשפחתו בנראות שלהם ובתדמית שלהם, ובתפנוקים שלהם, הוא מאוד רלוונטי. נתניהו בחר להיות ראש ממשלה מאוד סמכותני וגם כזה שמאוד ממקד את המנהיגות שלו באישיות שלו. הוא לא איזה ראש ממשלה שמנסה לנקוט עמדה צנועה של שליח ציבור שבא לשרת אותנו. יחד עם זה בא גם המחיר של חשיפת מידע לציבור.

"אני מקבל את זה שיש בעיה של מבקשי בקשות לפי חוק חופש המידע שהם קנטרניים, אבל הבעיה הזאת היא קטנה וזניחה ושולית אל מול הבעיה של עובדי ציבור שמסתירים מידע. להתלונן אצלנו על בקשות מידע קנטרניות זה כמו להתלונן בשוויץ על רוגע ושלווה. תמיד יכול להיות יותר רוגע ויותר שלווה אבל זו לא בטח לא הבעיה המרכזית של שוויץ".

בנושאים כלכליים נתניהו דחף לשינוי ולחשיפת מידע.

"נתניהו קידם שחרור של מאגרי מידע לטובת גופים עסקיים וקידם שקיפות בתהליכי רגולציה ומגיע לו קרדיט על כך. אבל היחס הזה של נתניהו למידע ושקיפות נעלם כשמדובר על שיח דמוקרטי נוקב בעניינים לאומיים, ביטחוניים, או בעניינים אישיים שלו. לכן, מנכ"ל משרד רה"מ יכול להתהדר בהישגים של הממשלה בתחום השקיפות כשמדובר בשקיפות שנועדה להמריץ את הכלכלה, ולא להבין שממשלה שעוסקת ביותר איסוף מידע על אזרחים ובהגבלות על חופש המידע של אזרחים, ומוציאה בהסתר מאות מיליוני שקלים על מאבק במתנגדים פוליטיים, לא יכולה להתגאות בחופש מידע".

חוק חופש המידע נחקק על ידי הכנסת במאי 1998 ונכנס לתוקפו במאי 1999. החוק חולל מהפכת שקיפות בארץ בכך שקבע לראשונה את זכותו של כל אזרח ותושב לקבל מידע מרשות ציבורית. זאת, בכפוף למגבלות המפורטות בו שנועדו לאזן בין חופש המידע לבין זכויות ואינטרסים שונים כגון ביטחון המדינה, פרטיות, ועוד. התנועה לחופש המידע, שפלד הוא היו"ר שלה, פועלת לקידום שקיפות במוסדות ציבוריים, להגברת הפיקוח על פעילותן של הרשויות ולעידוד הציבור לעשות שימוש בזכותו למידע.

הכנס לציון 20 שנה לחוק, שבו התווכח פלד עם מנכ"ל משרד רה"מ, נערך ביוזמת המכון הישראלי לדמוקרטיה, היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים, איגוד האינטרנט, וביה"ס למשפטים ע"ש שטריקס במסלול האקדמי המכללה למנהל. בכנס לקחו חלק בין השאר, בנוסף על גרונר ופלד, גם שרת המשפטים, איילת שקד, ומומחים מהאקדמיה.

פלד מותח ביקורת חריפה על האופן הלקוי לדבריו שבו מתייחסים הממשלה, הרשויות, ונבחרי הציבור בארץ, אל זכות הציבור לקבל מידע. "מנכ"ל משרד רה"מ, גרונר, אמר בכנס שהממשלה הנוכחית עשתה יותר מכל ממשלה אחרת בעולם לקידום חופש המידע. זה בכל הכבוד בדיחה", אומר פלד וממשיך: "כל מי שמנסה לקבל מידע מהממשלה מבין איזה מכשולים היא מערימה כדי למנוע את העברת המידע. ככול שמדובר במידע רגיש שהממשלה רוצה להסתיר אתה רואה שחוק חופש המידע לא הביא לשינוי אמיתי. הממשלה נאבקת להסתיר מידע ואנחנו רחוקים פה מאוד מסטנדרט השקיפות העולמי המקובל".

תן דוגמה.

"קח למשל את תהליך המינוי הטרי של ראשת הסי.אי.איי, ג'ינה הספל, בארה"ב. לאור דרישה ציבורית נחשף שם מידע מפורט סביב המינוי כולל תכתובות אי-מייל בין הספל לבין עובדים שלה שחשפו שהיא השמידה תיעוד וידאו של התעללות בעצירים שבוצעה תחת פיקודה. באותו הזמן, בישראל מסרבים לחשוף מידע על עסקאות נשק שנעשו לפני 30 שנה עם משטרים טוטליטריים באפריקה".

פלד אומר שהבעיה בחשיפת מידע בארץ היא בנושאים ביטחוניים אבל גם בעוד הרבה נושאים, למשל, לדבריו, "חברי כנסת ושרים עדיין לא מוכנים לחשוף הצהרות הון שלהם. אנחנו אחת משתי המדינות הדמוקרטיות היחידות שזה לא קיים בהן. גם הרבה מידע לגבי תהליך קבלת ההחלטות בתקציב המדינה לא ידוע, השלבים הראשונים בתהליכי חקיקה בכלל ותהליכי קבלת החלטות באוצר שבהם עוד אפשר להשפיע על התקציב הם לא גלויים".

פלד מותח גם ביקורת נוקבת על כך שבכל הנוגע לפעילות של המשרד לעניינים אסטרטגיים יש כהגדרתו, "חור שחור של מידע". "המשרד בולע מאות מיליוני שקלים, ולציבור אסור לדעת מה כוללת הפעילות שלו בין היתר כי הכנסת החריגה את המשרד מחוק חופש המידע. המשרד חותם על הסכמים עם משרדי עורכי דין באירופה במסגרת המלחמה בתנועת הבי.די.אס והציבור לא יודע ולא יכול לדעת מהן עלויות ההתקשרויות הללו, מה מטרת ההסכמים, איזה פעולות נעשות בעולם בשמנו ועוד. עכשיו, זה לא נושא ביטחוני אלא נושא פוליטי מובהק של שיטות מאבק של ממשלה במתנגדים פוליטיים.

"שרת המשפטים שקד אמרה בכנס בשבוע שעבר במפורש שיש דברים ש'אתם לא צריכים לדעת'. בעיניי, מי שטוען שהממשלה תקבע מה 'אנחנו' צריכים לדעת ומה לא, לא מבין את הקונספט של חוק חופש המידע. כל הרעיון של החוק זה להוציא מהממשלה את השליטה במי יודע מה". בנוסף, לדברי פלד, "הרבה מאוד מההיסטוריה של המדינה חסויה. כל תיקי 1948, כל מה שקרה סביב הקמת המדינה. יש עד היום חיסיון על כל תיקי ארכיון המדינה מאז 1948 בין היתר משיקולי ביטחון".

תסכים איתי שיש מידע ביטחוני שאסור שיזלוג החוצה.

"אני נגד לתת רשימה של היעדים לתקיפה בסוריה, או את רשימת יעדי החיסול של הממשלה בעזה, אבל במקרים רבים נושאים אצלנו את שם הביטחון לשווא. דברים שרק 'מריחים מביטחון' אבל גילוי שלהם לא יסייע לצד השני, מיד מצמידים להם את הכותרת של 'ביטחון'.

"למשל, לפני 10 שנים הצבא טען שתהיה פגיעה אנושה בביטחון המדינה אם אנשים ידעו את נתוני הקב"א והדפ"ר שלהם. אחרי שבית המשפט לא נבהל מהאיומים האלה התחילו למסור את המידע הזה לחיילים ועובדה ששום אסון לא קרה. לפני 5 שנים אמרה המדינה שמסיבות ביטחוניות אסור לגלות איך צה"ל מקבל החלטות לגבי הכנסת מזון לרצועת עזה. גם כאן שוחרר המידע וזה לא הביא לקריסת המצור על עזה. לפי שנתיים, טענו שיחסי החוץ של ישראל יפגעו אם יאלצו את משרד החוץ לגלות מי התארח בסדר פסח אצל שגריר ישראל בארה"ב רון דרמר. גם המידע הזה נחשף ולא קרה כלום. אלה שלוש דוגמאות לניצול לרעה של הרעיונות של ביטחון או יחסי חוץ כדי להגן על אינטרסים שהם בדרך כלל פוליטיים".

האזרח נתקל במערכות מחשב מפגרות

חוק חופש המידע נותן כלים בידי הרשויות לסנן בקשות חופש מידע שיש להן עלויות משמעותיות על ידי זה שהוא מטיל את העלות על מבקשי המידע. עם זאת, פלד אומר שהפתרון האמיתי לבעיה של עלויות הפקת המידע רובץ על כתפי הרשויות וגם הוא מבושש לבוא.

"הפתרון להוזלה של הפקת המידע המבוקש הוא מחשוב של הרשויות הציבוריות. כרגע המצב בנושא הזה הוא ממש מביך. אתה נכנס לאתר של משרד ממשלתי כדי לבקש מידע ומקבל הודעה שאפשר לפתוח אותו רק באקספלורר 6 שרץ על וינדווז 95. יש הרבה הודעות על כך שרשויות משקיעות הון עתק ומקדמות את מערכות המחשוב שלהן ובסוף האזרח נתקל במערכות מחשב מפגרות. יש לכך השלכות משמעותיות על העלות של ניהול המידע. אתה גם למד מכך שהמידע הממשלתי מנוהל בצורה מחפירה. הממשלה לא יכולה להפיק מהמידע שהיא מנהלת את התועלת הנדרשת ולא יכולה להעמיד בצורה יעילה מידע לציבור".

פלד מציין שגם כאשר שרים ומשרדים מעבירים מידע שהתבקש, הם עושים זאת לעתים רבות בצורה חלקית ומתחמקת. כך, למשל, קורה ביחס ליומני השרים שלאחרונה נחשפים בציבור באופן חלקי בלבד כשרבות מהפגישות שניהלו השרים ותועדו ביומנים, מוגדרות כ"פרטיות"."פרסום חלקי של יומנים זו בעיה תרבותית שקיימת רק אצלנו. בארה"ב או באנגליה אין דבר כזה ששר יפרסם מידע אבל הוא לא יהיה שלם אמין ומדויק", אומר פלד. כדוגמה להסתרה של מידע שהוא חיוני לציבור חוזר פלד שוב לנתניהו ומזכיר את העתירה שהגיש קודמו בתפקיד יו"ר התנועה לחופש המידע ומייסד התנועה, רביב דרוקר.

באוגוסט 2017 חייב בג"ץ את משרד רה"מ להעביר לידי דרוקר את מועדי שיחות טלפון של נתניהו עם בעלי "ישראל היום" שלדון אדלסון והעורך לשעבר עמוס רגב. השופטים דחו את טענות נתניהו כי מדובר במידע פרטי ואישי. אגב, המסע לחשיפת המידע החל בפברואר 2015, בבקשת חופש מידע שהגיש דרוקר למשרד רה"מ שנדחתה.

"בעניין הפגישות של נתניהו טענו שזה עניין פרטי וכשהמידע נחשף התברר שלא ניסו להגן על הפרטיות אלא על הקשר הבעייתי מאוד בין רה"מ לעיתון הנפוץ במדינה. יש לנו את כל הסיבות להיות מאוד חשדניים כשמעלים טענות כאלה וכשאומרים לנו שחופש המידע פוגע במנהל".

20 שנה חלפו מאז שחוקק חוק חופש המידע ואתה מצייר פה תמונה מאוד פסימית. היישום שלו נכשל?

"מצד אחד, יש הרבה דברים שהשתנו לטובה. גם ארגונית וגם טכנולוגית המצב הוא יותר טוב מאשר בעבר. יש לציבור הרבה יותר מידע על ההוצאות של רשויות ציבוריות, על ההתקשרויות שלהן, על העמידה או אי-העמידה שלהן ביעדים. למשל, על קצב ניהול תיקים בבתי המשפט, או על הצלחה של מורים במשרד החינוך. גם על עובדי ציבור עצמם יש יותר מידע בנושאים כמו עניינים משמעתיים".

ומצד שני?

"מצד שני, כל זה נכון כשלא מדובר על מידע שיש לפוליטיקאים או לפקידים בכירים אינטרס להסתיר מהציבור. בדברים האלה, עוד אין נכונות שלהם לשחרר את המידע. אי-הנכונות הזאת מעידה על תפיסה דמוקרטית מאוד רדודה אצלנו שלצערי הולכת ומתדרדרת.

"לאורך שנים הייתה התקדמות ביישום החוק אבל היום יש סימנים להתדרדרות ביישום שלו שהם חלק מההתדרדרות הכללית בסטנדרטים הדמוקרטיים במדינה. אי-אפשר לנתק בין הדברים. אין דבר כזה ממשלה שפועלת נגד מוסדות אקדמיים בגלל שהסטודנטים שלהם מקיימים מחאה, או אדישה לאלימות כלפי מפגינים ובמקביל היא מאוד פתוחה לביקורת ומעודדת להתעניין במידע רגיש שלה. זה לא הולך ביחד ואנחנו רואים היום משרדי ממשלה שמסרבים להעביר מידע שבעבר הם כן העבירו".

לא רק מנכ"ל משרד רה"מ מתח בכנס ביקורת על ההשלכות הבעייתיות של חוק חופש המידע. עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שהודיע לאחרונה על פרישה מהשירות הציבורי הזהיר כי לעתים חשיפה של דיונים, כמו למשל חשיפת דיוני ועדת קוצ'יק לבחינת מבנה האוצר, עלולה לגרום למשתתפים בהם לצנזר את עצמם ו"לדבר כל הזמן לפרוטוקול".

פלד מסכים ש"יש בזה משהו שאנשים עלולים להימנע מלהגיד דברים מחשש שיחשפו. ויש דברים שראוי לאפשר בהם 'מרחב מוגן'". אבל לדבריו, יש גם יתרון בכך שאנשים לא יגידו דברים מחשש מביקורת. "פעם היו אומרים בחופשיות דברים גזעניים ומיזוגניים שמתגלגלים להשפעה על קבלת ההחלטות. זה לא נורא בעיניי שעובדי ציבור ילמדו לדבר בצורה שהם יכולים לעמוד מאחוריה או להגן עליה. פעם, היו יכולים לזלזל במועמדת שראויה לקידום בגלל שהיא אישה. היום, עובדי ציבור לא יעזו להגיד את זה וזה טוב מאוד שהתבטאויות כאלה לא ישמעו".

פייסבוק: הצנזור האפקטיבי בעולם

פלד (44), נשוי ואב לשלושה ילדים הוא מרצה בביה"ס למשפטים במכללה למנהל וחוקר בתחומי המשפט המנהלי והחוקתי, עם דגש על שקיפות וחופש מידע. את התנועה לחופש המידע הוא ניהל בשנים 2006 – 2011 שכיום הוא היו"ר שלה.

פלד הוא גם איש שמאל. הוא חבר ההנהלה הציבורית של תנועת השומר הצעיר ובעברו חבר הנהלת מרצ וארגונים נוספים. כאן יש מקום לגילוי נאות של מידע רלוונטי: החתום מטה מכיר את פלד ומיודד עמו. פלד נשוי לבת הקיבוץ שלי, והמשפחה גם מתכננת לעבור בקרוב להתגורר בקיבוץ. אחרי הביקורת שלו על נתניהו והממשלה, אני שואל את פלד האם יש קשר בין העמדות הפוליטיות שלו לבין העמדה שלו על הסתרת המידע הממשלתי.

הוא לא מתחמק. "בסוף, חופש מידע זה עניין של שמאל וימין בכל העולם", פלד אומר. "אומנם בישראל הפוליטיקאי שהכי קידם את חופש המידע הוא מיכאל איתן שהיה שר בממשלת הליכוד, ועדיין, הרעיון שהזכות לדעת חלה על כל עניין ושכל אדם יכול להביע את דעתו בצורה חופשית על נושאים רגישים כולל על הצבא והלאום, עובר יותר טוב בארגוני שמאל".

עם כל הכבוד לימין ושמאל, לממשלה ולפוליטיקאים, ולבעיות הלוקאליות שלנו, רוב המידע נשלט היום על ידי תאגידי הענק, פייסבוק, גוגל, וחברותיהן. פלד מכנה את פייסבוק "הצנזור האפקטיבי ביותר בעולם". "פייסבוק משפיעה היום על השיח הציבורי הדמוקרטי לא פחות מהממשלה וכנראה שיותר. העובדים בפייסבוק שמחליטים איזה מידע יוסר ואיזה גולש יחסם, משפיעים על זכויות אדם והאזרח לא פחות מממשלות אבל הם לחלוטין פטורים מכל דין וחשבון לציבור במצב הנוכחי".

חוק חופש המידע חל על נתניהו אבל לא על פייסבוק.

"נכון. וגם אם נשיג 100% שקיפות בממשלה אבל נאפשר לפייסבוק, גוגל, ודומיהן להמשיך להתנהל מאחורי מסך עשן כזה אז לא עשינו הרבה. המאבק החשוב ביותר היום על חופש ידע הוא חשיפת מידע על הגופים המסחריים הענקיים הללו. המידע הוא ריכוזי מאי-פעם אבל הוא לא פתוח. הידיים ששולטות באיזה מידע יוצג לנו ואיזה לא הן ידי מארק צוקרברג, לא פחות מידי בנימין נתניהו".

"הכי חשוב לחופש המידע זה עיתונות מקצועית"

חוק חופש המידע חוקק בעידן של טרום האינטרנט. כשמעמתים את פלד עם העובדה שהיום אולי יש אפילו יותר מדי מידע זמין, ושאולי במקום תנועה לחופש המידע צריך תנועה שתעסוק במיקוד המידע או ביצירת הירארכיה של מה חשוב ומה פחות חשוב, הוא משיב: "'התנועה למיקוד המידע' נקראת: 'עיתונות'. יש בעיה שאנשים חושבים שבגלל שיש להם היום נגישות כל כך גדולה למידע ישיר ולא מתווך הם לא צריכים עיתונאים וכל אחד יכול לעלות בפייסבוק עם הסברים שלו למידע. פוליטיקאים משתמשים בזה כדי להתקשר ישירות עם האזרחים. אבל האמת היא בדיוק הפוכה – ככול שיש יותר מידע כך גדלה החשיבות לאנשי מקצוע שיתווכו את המידע ויסבירו אותו ויתנו לו הקשר. לכן, אני בעד שלעיתונאים יהיה מעמד מיוחד בחוק חופש המידע".

באיזה מובן?

"אני חושב שבקשות לפי חוק חופש המידע של עיתונאי צריכות להיענות יותר מהר מבקשות של הציבור הרחב. יזמנו פעם הצעת חוק שלעיתונאים יצטרכו לענות תוך 7ימים ולא תוך 30 כמו לאזרח רגיל. לא הייתה לזה תמיכה בממשלה. אגב, בעידן שלנו גם כשנחשף מידע חשוב, לעתים, חלק גדול ממנו לא מקבל תשומת לב ראויה בתקשורת".

למה זה קורה?

"זה קורה בגלל החולשה של התקשורת שלא תמיד יש לה את הזמן, המשאבים, או אורך הרוח להעמיק במידע. הרבה יותר קל לתקשורת לקבל מידע מוכן ולעתים צהוב שגורף רייטינג ולשדר אותו. כולם עבדים של בדיקת כמות ההקלקות (על הידיעות באתרי החדשות – ח.מ) כל דקה. אני חושב שהדבר הכי חשוב לחופש המידע זה לחזק את העיתונות המקצועית המערכתית שתהיה מחויבת לקודים אתיים".

כשמדברים עם יו"ר התנועה לחופש המידע על עיתונות ועל חשיבותה בעידן הנוכחי אי-אפשר שלא לגעת בתופעת ה"פייק ניוז". פלד אומר כי "יש לנו בהחלט בעיה קשה של פייק ניוז שצריך להתמודד איתה. הדרך להתמודד היא לא לסמוך על הדברים של מי שמפרסם את המידע אלא לדרוש לראות את מקור המידע עצמו".

 

5 דברים משמחים שקרו לאחרונה

עזרו לנו להילחם על הדמוקרטיה

ממשיכים לתרום לתנועה לחופש המידע

 
 
הצטרפו אלינו תרומה קבועה
תרומה חד פעמית
עיזרו לנו להמשיך ולחשוף מידע !

רשויות המדינה עוד לא הפנימו עד הסוף שהציבור מודע לזכותו למידע ואינו סובלני עוד כלפי שלטון המנכס לעצמו את המידע ואינו מבין את מקומו כנאמן הציבור ומשרתו. בשביל זה אנחנו פה.

חמישה דברים משמחים שקרו לאחרונה

  1. בית המשפט העליון הורה לפרסם את שיחותיו של נתניהו עם המו"ל ועורך "ישראל היום" – בית המשפט שדן בעתירה שהגיש העיתונאי ומייסד התנועה רביב דרוקר קבע כי חשיפת מועדיהן ואורכן של שיחות הטלפון שראש הממשלה מנהל עם דמויות מובילות בשוק התקשורת הישראלי אינה גוברת על זכות הציבור לחופש מידע. בית המשפט הורה לפרסם את המידע, וקבע כי קיים אינטרס ציבורי רב בחשיפתו.
  2. מהפכת השקיפות בבתי הספר יצאה לדרך – משרד החינוך השיק את אתר "שקיפות בחינוך" הכולל לראשונה מידע רב על הישגי בתי הספר העל יסודיים. האתר הושק בדיוק ביום שבו מלאו חמש שנים לניצחון התנועה בבית המשפט העליון, שהורה למשרד החינוך לפרסם את תוצאות בחינות המיצ"ב בחתך בית ספרי. גם אחרי פסיקת העליון, המשרד עשה הכל כדי לא לפרסם את נתוני המיצ"ב לציבור, והמשיך לגרור רגלים. אנחנו המשכנו להיאבק. משמח לראות שהחינוך לשקיפות עבד, והמשרד הפנים את חשיבותו של פרסום המידע לציבור. עכשיו אנחנו מחכים שהמשרד יפרסם גם את ציוני הבגרות בממוצעים של בתי הספר, ולא רק את אחוז הזכאים לבגרות, כפי שהוא עושה כיום.
  3. מדינה על ריטלין – בקשת מידע שהגשנו חשפה את ההיקף המטלטל של השימוש בריטלין – מתברר שיותר ממיליון מרשימים מונפקים בישראל בשנה. בערך כמו בבריטניה על 65 מיליון אזרחיה. אנחנו חושבים שכדאי לדבר על זה, במיוחד בפתיחת שנת הלימודים. נמשיך לחשוף את המידע הרב שנמצא במערכת הבריאות.
    נמשיך להיאבק על קבלת מידע ממערכת הבריאות כמו טיב השירות שהאוכלוסיה מקבלת ונתונים נוספים שעזרו לשפר את מערכת הבריאות לעתיד. צפויים לנו מאבקים משמעותיים.
  4. השרים פותחים בפנינו יומנים – בשנת 2009 פנינו לראשונה לכל שרי הממשלה וביקשנו מהם לחשוף את יומני הפגישות שלהם. והנה, מה שהיה באותו זמן חסר תקדים, הפך בחלוף השנים כמעט לנורמה. לאחרונה אפילו קיבלנו את יומנו של שר המדע, אופיר אקוניס, כמות שהוא, בקובץ אקסל, ללא השמטות והשחרות כפי שהתרגלו. ממש יומן מהחלומות, הכולל מידע רב על פעילותו המיניסטריאלית והפוליטית של השר.
  5. המשרד לעניינים אסטרטגיים פרסם לראשונה דו"ח התקשרויות עם ספקים. עוד מאבק מוצלח של התנועה שהפך לנוהל מחייב הוא פרסום רבעוני של דו"חות ההתקשרויות עם הספקים של משרדי הממשלה. עניין של מיליארדי שקלים שנלחמנו כדי שייחשפו לאור השמש. חשבנו שהמאבק הזה כבר מאחורינו, אלא שלאחרונה השר לעניינים אסטרטגיים, גלעד ארדן החליט לקדם חוק עוקף חופש מידע שיאפשר לו להימנע ממסירת מידע על מלחמתה של ישראל בארגוני החרם. פעילות שאליה מופנים מיליוני שקלים רבים. החוק הרע והמיותר הזה הוא גלישה מסוכנת במדרון ואנחנו נאבק נגדו בכל כוחנו, במושב החורף של הכנסת.
    אנחנו מאמינים שהמידע, כמו האמת, סופו שייצא לאור. וההצלחות שלנו מעידות שאנחנו בדרך הנכונה. אנו זקוקים לעזרתכם כדי להמשיך. זקוקים לה כדי שנוכל להגיש יותר עתירות לבתי המשפט, כדי שנוכל "להציק" ליותר פוליטיקאים ומשרדי ממשלה, כדי שנוכל להעשיר את השיח הציבורי בעובדות במקום בסיסמאות והתלהמות. לאחר שנים שבהן הסתמכנו על תמיכת קרנות בלבד, בשנה האחרונה הגיע כ-10% מתקציבנו מתורמים ישראלים פרטיים. אלה התרומות החשובות ביותר עבור התנועה, ואנו פונים אליך כדי לעזור לנו להגדיל את נתח התרומות הזה.

בהערכה רבה ובברכת שנה טובה,
ד"ר רועי פלד, יו"ר התנועה לחופש המידע

נירית בלייר, מנכ"לית התנועה לחופש המידע

 

התנועה ללשכת ראש הממשלה: חשפו את ההתנהלות שמאחורי הראיון שהעניק נתניהו לערוץ 20

חוק חופש המידע נועד בראש ובראשונה לאפשר לאזרחים להבין את דרכי פעולתה של הרשות הציבורית. כאשר מדובר בפוליטיקאי הבכיר במדינה ובקשר שלו עם העיתונות, יש חשיבות מיוחדת לשקיפות מירבית. ראש הממשלה מסרב מזה שנים להתייצב לראיונות של ממש בתקשורת הישראלית ולענות לשאלות של עיתונאים, לכן יש עניין ציבורי מובהק בהבנת ההתנהלות החריגה שהובילה למתן ראיון שנתן נתניהו לערוץ 20.

בקשת המידע שהגשנו:

לכבוד                                                                                                                      ‏14 יולי 2017

גב' ענת רביבו

הממונה על חוק חופש המידע

משרד ראש הממשלה                                                     נשלח באמצעות דוא"ל: foi@pmo.gov.il

שלום רב,            

הנדון: בקשת מידע  לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998

בהתאם להוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח­-1998 (להלן: החוק) נבקש לקבל את הפרטים הבאים בנוגע לכל יצירת קשר שהיא בין כל גורם שהוא בלשכת ראש הממשלה לבין כל גורם שהוא בערוץ 20, בין התאריכים ה-15.6.2017 ועד ליום מסירת המידע:

  1. העתק כל התכתבות שנערכה בין מי מאנשי אחד הצדדים, לרבות מכתבים שנשלחו בדואר, פקסים, דואר אלקטרוני, הודעות סמס, הודעות באפליקציית "Whatsapp" וכל אפליקציית מסרונים אחרת, וזאת בפירוט כלל הגורמים המכותבים ותפקידיהם;
  2. תרשומות המפרטות את כלל השיחות שנערכו בין מי מאנשי אחד הצדדים, לרבות בטלפונים נייחים וניידים, הן בנוגע לשיחות נכנסות והן לשיחות יוצאות, בפירוט הגורמים בכל אחד מהצדדים ותפקידם (ויובהר, בפירוט מועדי השיחות, משכן וכו').

בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח–1998, נבקש לקבל את הנתונים או המסמכים, בקבצים אלקטרוניים ובפרט קבצי CSV (לדוגמא Excel) או קבצי טקסט ברי חיפוש לעניין הנחיות ונהלים.

נבקש להזכיר כי בהתאם לחוק חופש המידע ולתקנות, יש להשיב לבקשה זו תוך זמן שלא יעלה על שלושים ימים. כמו כן התנועה לחופש המידע פטורה מתשלום אגרת בקשה, ומתחייבת, ככל שתידרש, לשלם אגרת טיפול והפקה עד לסכום של 148 ₪. במקרה של דרישה לתשלום גבוה מזה, נדרשת הסכמת התנועה. יצוין כי אי-עמידה במועדים הקבועים בחוק, ימנעו את האפשרות לגבות אגרת טיפול והפקה.

 

בתודה ובברכה,

אור סדן, עו"ד

info@meida.org.il

הסדר ניגוד העניינים שנערך בין בנימין נתניהו כשר התקשורת לבין בעל השליטה בבזק שאול אלוביץ'

הסדר ניגוד העניינים בין נתניהו לאלוביץ'

השופט נעם: על המדינה להציג בפני בית המשפט את הוצאות ראש הממשלה ל-2014 ללא צנזורה

פרוטוקול הדיון בבית המשפט

הגיע הזמן שבית המשפט יקבע שמה שנעשה בכסף ציבורי הוא גם מידע השייך לציבור. וכשראש הממשלה מבקש החזר על הוצאותיו מהקופה הציבורית – זכותנו לדעת על מה שילמנו. ראש הממשלה טוען שפרסום הוצאותיו יפגע בפרטיותו ו/או בביטחון המדינה ו/או שמסירת המידע מצריכה הקצאת משאבים לא סבירה.  אנחנו חולקים עליו.
הדיון המשפטי בסוגיה הוא מעט מסובך. ננסה להסביר:  ראש הממשלה עתר נגד המדינה! בגלל פרסום הוצאותיו ל-2014 בטענה שחשבוניות שמסרה המדינה פוגעות בפרטיותו. אנחנו עתרנו לבית המשפט כדי שמשרד ראש הממשלה יחשוף את הוצאות המעונות של נתניהו ל-2015 לפחות ברמת הפירוט שבה פרסמו נשיא המדינה ויו"ר הכנסת את הוצאותיהם. המדינה מצדה טענה שפרסום כל ההוצאות עלול לפגוע בביטחונו של נתניהו. השופט קבע שבדיון הבא הטענות לביטחון יישמעו בדלתיים סגורות, כלומר רק בנוכחות נציג הפרקליטות. התנועה ועורך דינו של נתניהו, יוסי כהן, יהיו מחוץ לדיון. נקווה שאחרי שהשופט ייחשף לפירוט המלא של ההוצאות, הוא יקבע מה אפשר לפרסם ומה לא.

בדיון עצמו השופט יורם נעם ביקש מהמדינה להציג בפניו את הרשימה המלאה של כל הוצאות מעונות ראש הממשלה ל-2014 ולא את הרשימה המצונזרת שנמסרה בעבר לציבור. השופט הבהיר כי בכוונתו לבחון את טענות המדינה לחיסיון ביטחוני על חלק מהוצאותיו של ראש הממשלה, וגם לדון בשאלה האם ובאיזה מידה יכול ראש הממשלה לטעון לפרטיות על הוצאות פרטיות שהוא מבקש לממן מהקופה הציבורית. אנחנו מקווים שסוף סוף, אחרי כמעט שלוש שנים, בית משפט בישראל יקבע שמה שנעשה בכסף ציבורי הוא גם מידע השייך לציבור. וכשראש הממשלה מבקש החזר על הוצאותיו מהקופה הציבורית – זכותנו לדעת על מה שילמנו.

לפרקים הקודמים בסאגה

ביקשנו משלוש המפלגות הגדולות לחשוף את התקציב שלהן – הן סירבו

מה משותף לנתניהו, הרצוג ולפיד? המפלגות שהם עומדים בראשן מסרבות לחשוף מה הן עושות עם עשרות מיליוני השקלים שהציבור מממן להן. ליתר דיוק כ-120 מיליון שקל בשנה, שזה בערך מיליון שקל לחבר כנסת, וסכום כפול בשנת בחירות. פנינו אליהן כדי לשאול מה הן עושות עם הכסף הזה, וכולן סירבו לחשוף את תקציב 2016. לא הכנסות, לא הוצאות, לא התקשרויות עם ספקים. וגם לא את התקציב המתוכנן ל-2017.

אכן, לפי החוק המפלגות חייבות להציג את הדו"חות הכספיים שלהן רק למבקר המדינה. אבל מה עם הציבור, שאת הקול והאמון שלו הן מבקשות? הגיע הזמן שהפוליטיקאים לא רק ידברו על שקיפות אלא גם יחילו אותה על עצמם. מה כבר יש להם להסתיר?

 

דה מרקר: התנועה חושפת ששרי הממשלה לא ממהרים לדווח למבקר המדינה על ניגודי העניינים שלהם

לכתבה של צבי זרחיה בדה מרקר

רבים משרי הממשלה מתמהמהים במילוי החובה המוטלת עליהם ואינם מעבירים לידי מבקר המדינה מידע על אודות ניגודי עניינים אפשריים בין משרתם הציבורית לחייהם הפרטיים או עסקיהם — כך מראים ממצאים שהעביר משרד המבקר לידי התנועה לחופש המידע.

בשאלון המצורף לבקשה להצהרת הון מתבקשים השרים וסגני השרים לדווח אם הם בעלי מניות כאלה ואחרות, בעלי עניין בחברה הנסחרת בבורסה, מכהנים בדירקטוריון של חברה וכדומה. בנוסף הם מתבקשים לדווח אם יש להם או היה להם בחמש השנים שקדמו למינוי קשר לארגון או גוף בעל זיקה לפעילות המשרד הממשלתי שהם עומדים בראשו או לשלוחותיו.

על השרים וסגניהם לדווח אם לקרוביהם יש או היתה בשלוש השנים שקדמו למינוי זיקה לתחומי פעילותם הממשלתית — ואף לנקוב בשמותיהם של הקרובים, בסוג הקירבה המשפחתית ולפרט את עיסוקיהם השונים שעלולים להוביל לניגוד עניינים.

בשאלון מצהירים השרים וסגניהם כי הם מתחייבים שלא לטפל בכל עניין שעלול לגרום למצב של ניגוד עניינים, עד לקבלת חוות דעת מטעם היועץ המשפטי של משרדם. כמו כן הם מתחייבים להודיע ליועץ על כל שינוי בתוכן הצהרתם, שעלול להעמיד אותם במצב של חשש לניגוד עניינים, ולפעול לפי הנחיותיו.

עם כינון הממשלה הנוכחית ב–14 במאי 2015, שיגר משרד מבקר המדינה אל השרים וסגניהם שאלון "לאיתור חשש לניגוד עניינים". ועדת השקיפות בכנסת, בראשות ח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני), תקיים היום דיון שיעסוק בין היתר בכך ששרים רבים הגישו למבקר את השאלון המלא רק חודשים רבים לאחר תחילת כהונתם.

כך, למשל, שר החינוך נפתלי בנט, שבמשרד המבקר טענו כי לא קיבלו ממנו את השאלון. בתגובה לפניית TheMarker אמרו בלשכת בנט כי לאחר עיכוב נשלח השאלון למבקר, וכעבור כמה שעות התקבלה הודעה ממשרד המבקר, שלפיה השאלון התקבל רק אתמול. בנט מכהן כשר מאז כינון הממשלה במאי 2015 — כך שמדובר באיחור של שנתיים כמעט בהעברת השאלון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, המכהן גם כשר החוץ ועד לפני שלושה חודשים גם כשר התקשורת, הגיש את השאלון למבקר רק כחצי שנה לאחר הקמת הממשלה — בנובמבר 2015. שר התחבורה, ישראל כ"ץ, ביקש ארכה מהמבקר והגיש גם הוא את הטופס בנובמבר 2015.

שר הביטחון, אביגדור ליברמן, השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, ושר הבריאות, יעקב ליצמן, הגישו את השאלון למבקר בתוך פרק זמן של חודשיים וחצי עד שלושה חודשים מיום מינויים לתפקיד.

שרת המשפטים, איילת שקד, החזירה את השאלון ביולי 2015, חודשיים לאחר הקמת הממשלה, וכמוה גם שר הפנים אריה דרעי ושר השיכון יואב גלנט; שרת התרבות, מירי רגב, שר התיירות, יריב לוין,שר המדע, אופיר אקוניס, הגישו את השאלון כחודש וחצי לאחר הקמת הממשלה.

לעומתם, שר החקלאות אורי אריאל ושר הרווחה, חיים כץ, הגישו את השאלון למבקר בתוך שבועיים עד שלושה שבועות מיום הקמת הממשלה, בהתאמה; ושר האוצר, משה כחלון, השיב את השאלון ביום כינון הממשלה.

עו"ד נירית בלייר, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, אמרה בתגובה לנתונים כי "במעקב אחר הסדרי ניגוד העניינים של שרי הממשלה וסגניהם, הגענו למשרד מבקר המדינה ולרשימת שאלוני ניגוד העניינים. כך גילנו חוסר עקביות וניהול לקוי של התהליך במשרדי הממשלה. ישנם שרים וסגני שרים שממלאים את השאלון מיד עם כניסתם לתפקיד, ישנם כאלה שלוקחים לעצמם חודשים ארוכים עד שהם מתפנים לעסוק בסוגיה וישנם כאלה שגם היום, שנתיים לאחר מינויים, מפגינים זלזול מוחלט וטרם טרחו להתפנות לנושא. רק פרסום יזום מצד כל הנוגעים בדבר, של כל שלבי התהליך, יכפיף אותו לביקורת ציבורית ויאלץ את נבחרינו לקחת את הנושא ברצינות".

פניית התנועה למבקר המדינה חושפת: שרי הממשלה לא ממהרים לדווח על ניגודי העניינים שלהם

רבים משרי הממשלה מתמהמהים במילוי החובה המוטלת עליהם ואינם מעבירים לידי מבקר המדינה מידע על אודות ניגודי עניינים אפשריים בין משרתם הציבורית לחייהם הפרטיים או עסקיהם — כך מראים ממצאים שהעביר משרד המבקר לידי התנועה לחופש המידע.

בשאלון המצורף לבקשה להצהרת הון מתבקשים השרים וסגני השרים לדווח אם הם בעלי מניות כאלה ואחרות, בעלי עניין בחברה הנסחרת בבורסה, מכהנים בדירקטוריון של חברה וכדומה. בנוסף הם מתבקשים לדווח אם יש להם או היה להם בחמש השנים שקדמו למינוי קשר לארגון או גוף בעל זיקה לפעילות המשרד הממשלתי שהם עומדים בראשו או לשלוחותיו.

על השרים וסגניהם לדווח אם לקרוביהם יש או היתה בשלוש השנים שקדמו למינוי זיקה לתחומי פעילותם הממשלתית — ואף לנקוב בשמותיהם של הקרובים, בסוג הקירבה המשפחתית ולפרט את עיסוקיהם השונים שעלולים להוביל לניגוד עניינים.

בשאלון מצהירים השרים וסגניהם כי הם מתחייבים שלא לטפל בכל עניין שעלול לגרום למצב של ניגוד עניינים, עד לקבלת חוות דעת מטעם היועץ המשפטי של משרדם. כמו כן הם מתחייבים להודיע ליועץ על כל שינוי בתוכן הצהרתם, שעלול להעמיד אותם במצב של חשש לניגוד עניינים, ולפעול לפי הנחיותיו.

עם כינון הממשלה הנוכחית ב–14 במאי 2015, שיגר משרד מבקר המדינה אל השרים וסגניהם שאלון "לאיתור חשש לניגוד עניינים". ועדת השקיפות בכנסת, בראשות ח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני), תקיים היום דיון שיעסוק בין היתר בכך ששרים רבים הגישו למבקר את השאלון המלא רק חודשים רבים לאחר תחילת כהונתם.

כך, למשל, שר החינוך נפתלי בנט, שבמשרד המבקר טענו כי לא קיבלו ממנו את השאלון. בתגובה לפניית TheMarker אמרו בלשכת בנט כי לאחר עיכוב נשלח השאלון למבקר, וכעבור כמה שעות התקבלה הודעה ממשרד המבקר, שלפיה השאלון התקבל רק אתמול. בנט מכהן כשר מאז כינון הממשלה במאי 2015 — כך שמדובר באיחור של שנתיים כמעט בהעברת השאלון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, המכהן גם כשר החוץ ועד לפני שלושה חודשים גם כשר התקשורת, הגיש את השאלון למבקר רק כחצי שנה לאחר הקמת הממשלה — בנובמבר 2015. שר התחבורה, ישראל כ"ץ, ביקש ארכה מהמבקר והגיש גם הוא את הטופס בנובמבר 2015.

שר הביטחון, אביגדור ליברמן, השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, ושר הבריאות, יעקב ליצמן, הגישו את השאלון למבקר בתוך פרק זמן של חודשיים וחצי עד שלושה חודשים מיום מינויים לתפקיד.

שרת המשפטים, איילת שקד, החזירה את השאלון ביולי 2015, חודשיים לאחר הקמת הממשלה, וכמוה גם שר הפנים אריה דרעי ושר השיכון יואב גלנט; שרת התרבות, מירי רגב, שר התיירות, יריב לוין,שר המדע, אופיר אקוניס, הגישו את השאלון כחודש וחצי לאחר הקמת הממשלה.

לעומתם, שר החקלאות אורי אריאל ושר הרווחה, חיים כץ, הגישו את השאלון למבקר בתוך שבועיים עד שלושה שבועות מיום הקמת הממשלה, בהתאמה; ושר האוצר, משה כחלון, השיב את השאלון ביום כינון הממשלה.

עו"ד נירית בלייר, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, אמרה בתגובה לנתונים כי "במעקב אחר הסדרי ניגוד העניינים של שרי הממשלה וסגניהם, הגענו למשרד מבקר המדינה ולרשימת שאלוני ניגוד העניינים. כך גילנו חוסר עקביות וניהול לקוי של התהליך במשרדי הממשלה. ישנם שרים וסגני שרים שממלאים את השאלון מיד עם כניסתם לתפקיד, ישנם כאלה שלוקחים לעצמם חודשים ארוכים עד שהם מתפנים לעסוק בסוגיה וישנם כאלה שגם היום, שנתיים לאחר מינויים, מפגינים זלזול מוחלט וטרם טרחו להתפנות לנושא. רק פרסום יזום מצד כל הנוגעים בדבר, של כל שלבי התהליך, יכפיף אותו לביקורת ציבורית ויאלץ את נבחרינו לקחת את הנושא ברצינות".

טבלת מעקב אחר מילוי שאלוני ניגודי עניינים אצל חברי הממשלה

לכתבה של צבי זרחיה בדה מרקר

ראש הממשלה מסרב לחשוף את הוצאות מעונו ב-2015; האם בית המשפט יקבע איפה עובר הגבול בין פרטיות לזכות הציבור לדעת מה נעשה בכספו

האם סוף סוף יגיע הרגע שבו בית משפט במדינת ישראל ידון בשאלת הפרטיות של ראש הממשלה, ויקבע מתי היא גוברת על זכות הציבור לדעת מה נעשה בכספו, ומתי היא נסוגה מפניה? אנחנו מחכים לרגע הזה כבר שלוש שנים, מאז שביקשנו בפעם הראשונה לחשוף את הוצאות מעון ראש הממשלה. חשבנו שכדאי להתחיל את הנורמה בראש הממשלה, אלא שהוא בחר להסתיר ולהיאבק בנו בבית המשפט.

עורך הדין אביתר קנולר, שמייצג את התנועה (בהתנדבות), ביחד עם עורכת הדין יערה וינקלר-שליט מסביר:  "הדרישה לקבל את פירוט הוצאות בית ראש הממשלה היא חלק מהציפייה של התנועה שכל מי שמקבל מימון ממדינת ישראל לבית שבו הוא חי במסגרת שירותו את המדינה חייב לתת פירוט לעניין ההוצאות. וכך ביקשנו הוצאות הן מבית הנשיא והן מיו"ר הכנסת. שניהם מסרו לנו את רשימת ההוצאות שלהם בפירוט רב,  בעוד משרד ראש הממשלה מסרב לפרט את הוצאות בית ראש הממשלה אלא בכותרות כלליות ובניגוד לשני האחרים".

בדיון שנערך בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, ב-16 במארס, שאל השופט יורם נועם את עורך דינו של נתניהו האם יש הבדל בין פרטיות הנשיא לפרטיות הראש הממשלה? עו"ד כהן ענה: "קטונתי מלהשיב". המדינה טענה כי הפרסום של בית הנשיא ויו"ר הכנסת אינו רלוונטי למעון ראש הממשלה. לטענתם "בחירת אדם… אין בה כדי לחייב אחרים".

"כשביקשנו את הוצאות מעון ראש הממשלה ב-2013 לא ציפינו לגלות שם את הוצאות גלידת הפיסטוק, ב-2014 לא חשבנו שנקבל הוצאות כה גבוהות על ניקיון וחוות דעת פסיכולוגיות לעובדים", מסבירה מנכ"לית התנועה, נירית בלייר, "אנחנו רוצים לקבל את ההוצאות כדי לשפר את הפיקוח על כספי ציבור, ודורשים שמשרד ראש הממשלה ינהג כמו כל רשות אחרת במדינה שמדווחות על הוצאותיה באופן שוטף".

נקווה שפסיקת בית המשפט תיתן קווי מתאר ברורים לשאלת האפשרות של אי מסירת מידע בשל סיבה ביטחונית  או בגלל טענה לפרטיות. אנו מצפים שבית המשפט יקבע האם יש פרטיות לאיש ציבור מפני גילוי הוצאותיו הממומנות על ידי כספי ציבור לציבור, ואם יש סייגים – איפה עובר אותו קו שלאחריות אפשר להגיד שהפרטיות גוברת על זכות הציבור לדעת.

הדיון הבא בתיק נקבע ל-25 ביוני.

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il