fbpx

מידע שהושג בנושא ‘הכנסת’

יוקרתי, מזהם, סביבתי וצנוע – אלה כלי הרכב שבחרו לעצמם חברי הכנסת

בכנסת ישראל מכהנים כ-90 ח"כים שאינם חברי ממשלה, ומקבלים רכב יוקרה על חשבון המדינה בעלות של אלפי שקלים בחודש לכל אחד, שמצטברת למיליונים בשנה. בקשת מידע שהגישה התנועה לחופש המידע חושפת באילו כלי רכב בחרו חברי הכנסת (ומי ויתר על התענוג).

 

רשימת כלי הרכב של חברי הכנסת

 

כל המידע שקיבלנו מהכנסת

בקשת המידע הגישה גיא בן חיים, סטודנטית בקליניקה לחופש המידע במכללה למינהל

בקשת המידע שהגשנו

לכתבה של אסף זגריזק ב-YNET

חברי הכנסת זכאים מתוקף תפקידם לבחור רכב יוקרתי בשיטת ליסינג תפעולי, בעלות של בין 4,000 ל-5,737 שקלים בחודש לכל רכב. בסך הכל, העלות החודשית של כלל רכבי הליסינג היא 437,000 מדי חודש, ובכנסת מדגישים כי נתון זה כולל אמנם תחזוקה, שירותי גרירה, רישוי וביטוח – אך לא כולל עלות כלי רכב של חברי כנסת המכהנים כשרים וסגני שרים, שכן הם אינם זכאים לרכב על חשבון הכנסת.

המשמעות היא שמדי שנה מוציאה המדינה 5,244,000 שקל לפחות בעבור רכבי היוקרה לחברי הכנסת שאינם חברי הממשלה. מנהל חטיבת התפעול העביר לחברי וחברות הכנסת מכתב שבו הפציר בהם לבחור רכב היברידי, והבהיר להם כי "זיהום האוויר גורם לכ-2,500 מקרי מוות מוקדם בכל שנה, מחציתם מזיהום אוויר שמקורו בתחבורה. לכלי רכב ההיברידיים שמציעה הכנסת דרגת זיהום אוויר נמוכה". הוא ציין גם כי כלי הרכב מקטינים את השימוש בסולר ובבנזין, וקרא לח"כים לשמש דוגמה.

עם זאת, נראה שחברי הכנסת לא מאמינים בשימוש דוגמה ככל שמדובר בכלי רכב שאותם הם מזמינים על חשבון משלם המיסים. רק 25 מתוך חברי הכנסת שנסקרו במסמך בחרו ברכב היברידי, ו-64 מהם ממשיכים לנהוג בכלי רכב מזהמים.

מבין כלי הרכב ההיברידיים, תשעה חברי כנסת בחרו בטויוטה קאמרי XLE, שהמדינה משלמת בעבור כל אחד מהם 5,737 שקלים מדי חודש – הרכב היקר ביותר לתחזוקה. אלה שמותיהם: משה אבוטבול, אבי דיכטר, יפעת שאשא ביטון, דוד ביטן, איילת שקד, הילה שי וזאן, אלי אבידר, אוסנת מארק ואליהו חסיד.

15 חברי כנסת שבחרו ברכב היברידי נוסעים בטויוטה ראב E-VOLVE 4, בעלות חודשית של 5,119 שקלים. הרכב הזול ביותר שהוצע ברשימה הוא גם היברידי – יונדאי איוניק פרימיום, שעלותו 3,959 שקלים בחודש. חרף מחירו האטרקטיבי יחסית למשלם המסים, בחרה בו רק חברת כנסת אחת – תמר זנדברג ממרצ.

בפאנל של החברה להגנת הטבע, שנערך לפני הבחירות בחודש אפריל 2019, הצהירה (לפי אתר העמותה) חברת הכנסת שרן השכל מהליכוד כי "אם הליכוד ייבחר שוב ויינתן לי הכוח לשרת במשרד כלשהו, הייתי רוצה ללכת לחקלאות או להגנת הסביבה". חרף השאיפות הפוליטיות-סביבתיות של השכל, היא בחרה דווקא ברכב מיצובישי אאוטלנדר עם שבעה מושבים, שלפי אתר מיצובישי הוא בעל דרגת זיהום של 14-11.

חברת סיעתה של השכל, מאי גולן, בחרה גם היא ברכב היקר והמזהם, וכך גם אריאל קלנר ותהלה פרידמן. חבר הכנסת יאיר גולן, שחבר במחנה הדמוקרטי-מרצ, בחר ברכב שממונע באמצעות בנזין ולא ברכב היברידי – למרות שמפלגתו הציגה מצע סביבתי מפורט ביותר.

רכב של שבעה מושבים פופולרי מאוד בקרב חברי הכנסת, ובדגם סקודה קודיאק שעלותו 5,123 שקל בחודש בחרו חברי כנסת רבים כמו יעקב אשר, עודד פורר, אוסאמה סעדי, עאידה תומא-סולימאן, אנדרי קוז'ינוב, מתן כהנא, מרב מיכאלי, בועז טופורובסקי, בצלאל סמוטריץ', קטי שטרית, יוליה מלינובסקי, סמי אבו שחאדה, מיכל שיר, מטאנס שחאדה, ג'אבר עסאקלה, יבגני סובה, אורנה ברביבאי, איתן גינזבורג שכראש עיר חייב בבנייה ירוקה, קרן ברק, יעקב מרגי, אלכס קושניר, אופיר סופר, יוסף ג'בארין והיבא יזבק. דרגת הזיהום של רכב זה לפי אתר החברה היא 15-13.

כמה חברי כנסת הזמינו רכב קיה קרניבל עם שמונה מושבים, שדרגת זיהום האוויר שלו היא הגבוהה ביותר ועומדת על 15: משה ארבל, ינון אזולאי, שלמה קרעי, יעקב טסלר, אליהו ברוכי ומיכאל מלכיאלי.

חלק מחברי הכנסת עדיין לא הזמינו רכב, והם נוהגים על רכבי גישור שניתנו להם עם כניסתם לתפקיד – בהם אתי עטייה, יוסף טייב, עמית הלוי ויצחק פינדרוס.

והיו גם חברי כנסת שבחרו לא להזמין רכב כלל על חשבון הכנסת – ובהם משה (בוגי) יעלון, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, ניר ברקת, חמד עמאר ועינב קבאלה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2017 ההוצאה הממוצעת במשקי הבית של הישראלים על תחבורה ותקשורת עמדה על 3,284 שקלים בחודש, כשבחמישון התחתון ההוצאה עמדה על 1,530 שקלים ובחמישון העליון על 5,624 ש"ח. על חשבון הכנסת, ולמעשה על חשבון משלמי המיסים, חברי הכנסת נוסעים בכלי רכב שההוצאה עליהם כאמור היא בין 4,000 ל-ל-5,737 שקלים בחודש.

בקשת המידע הוגשה על ידי הסטודנטית גיא בן-חיים מהקליניקה לחופש המידע במכללה למנהל. עו"ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע, ומנחה הקליניקה במכללה למנהל, אמר כי "ההחלטות של חברות וחברי הכנסת במליאת הכנסת משפיעות על חיינו באופן ישיר, אך גם להחלטות שונות דוגמת בחירת רכב ישנה השפעה על הציבור ועל הנורמות בחברה הישראלית".

לדבריו, "אף שמהמידע עולה שהכנסת ממליצה על בחירה ברכב היברידי, אנו רואים כי מרבית חברי הכנסת בחרו בכלי רכב מזהמים יותר, אף שמובן כי במסגרת עבודתם הם נוהגים לנסוע לאורכה ולרוחבה של המדינה. מצופה כי נבחרי הציבור יחשבו גם על ההשלכות הללו בעתיד, במיוחד בתקופה שבה האחריות בנושאי סביבה נמצאת עמוק כל כך בשיח הציבורי".

התנועה חושפת: פירוט ההלוואות שהמפלגות לקחו מהציבור

בקשת המידע שהגשנו לכנסת

בקשת המידע שהגשנו לכנסת

 

מענה לבקשת המידע

מענה לבקשת המידע

 

פירוט ההלוואות של המפלגות

 

אביגיל לושי בייטנר מדווחת על המידע בתוכנית לפני החדשות

בלי עין הרע – התנועה חושפת את רשימת 20 שיאני השכר במשכן

קצין הכנסת מרוויח יותר מניצב במשטרה, ושכרה של ראשת אגף טקסים גבוה מזה של יו"ר הכנסת ונשיא המדינה – כך עולה מנתוני השכר של עובדי המשכן שקיבלה התנועה לחופש המידע. הנתונים נוגעים למקבלי השכר בכנסת שאינם כפופים לממונה על השכר במשרד האוצר, אלא נקבעים על ידי מנכ"ל המשכן.

הממונה על השכר במשרד האוצר קובי בר נתן פרסם את דוח השכר במגזר הציבורי, אלא שמתוך כרך עבה של פרסומים ומחקרים, הנתונים על שלוש קבוצות של עובדי מדינה נותרו חסרים: עובדי משכן הכנסת, מבקר המדינה ושכר השופטים. קבוצות אלה הן היחידות שהממונה על השכר באוצר לא קובע את שכרם, והוא נקבע על ידי מנכ"ל משכן הכנסת, מנכ"ל משרד מבקר המדינה וועדת הכספים לשופטים, בהתאמה. לבקשת מערכת וואלה! NEWS פנינו בבקשה לחשוף את רמות השכר, ותשובה נמסרה רק ממשכן הכנסת.

היקף העובדים בכנסת עומד על 773, מתוכם 450 גברים ו-323 נשים. השכר הממוצע בכנסת הוא יותר מ-21 אלף שקלים בחודש – שכר הגבוה בהרבה מהשכר הממוצע במגזר הציבורי. 20 בעלי השכר הגבוה במשכן הכנסת הם קצינים במשמר הכנסת, יועצים משפטיים, מנכ"ל הכנסת, מזכירת הכנסת, מנהלי מחלקות וראש אגף טקסים ואירועים.

לשם השוואה, השכר הממוצע בכנסת עומד על 21 אלף שקלים – שכר הגבוה בהרבה מהשכר בשירות המדינה, העומד על 16 אלף שקלים. מהנתונים עולה כי השכר בכנסת גבוה משמעותית מהנורמה במשרדי הממשלה ובמגזר הציבורי בכלל.

כך, קצין הכנסת, יוסי גריף, מרוויח בשנה 882,622 שקלים , ו-73,551 בחודש. המשנה ליועץ משפטי לכנסת, אתי בנדלר, מרוויחה בשנה 879,638 שקלים, ובחודש 73,303 שקלים. היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון בדירוג שופטים מרוויח בשנה 856,042 ובחודש 71,336 שקלים. ראשת אגף טקסים ואירועים לשעבר, מירי יכין, בדירוג משטרה, הרוויחה בשנה 718,912 שקלים ובחודש 59,909 שקלים. מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ', בדירוג מנהלים כלליים, מרוויח בשנה 634,686 שקלים ובחודש 52,890 שקלים. מזכירת הכנסת, ירדנה מלר, בדירוג מנהלים כלליים מרוויחה בשנה 609,914 שקלים ובחודש 50,826 שקלים. ראש אגף טקסים מרוויח כ-70 אלף שקלים בחודש, שכר שעולה על זה של נשיא המדינה ויו"ר הכנסת.

היועצים המשפטיים בכנסת מרוויחים יותר מ-45 אלף שקלים, לעומת מנכ"לי משרדים ממשלתיים ששכרם אינם מגיע לסכומים אלה. מנהלי חטיבות בממוצע מרוויחים כ-45 אלף שקלים בחודש – יותר משכרם של חברי הכנסת.

עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע: "בדומה לדוח הממונה על השכר המתפרסם על ידי משרד האוצר אחת לשנה, טוב תעשה הכנסת אם תדאג לפרסם מידע זה ביוזמתה באתר הכנסת, שכן מידע זה צריך להיות גלוי ונגיש לעיון הציבור".

המידע שקיבלנו מהכנסת

לכתבה על המידע ב"וואלה"

חוגגים – לפני 21 שנה חוקקה הכנסת את חוק חופש המידע

לקריאת המכתב שנשלח לחברי הכנסת

בשבוע הקרוב ימלאו 21 שנה לחקיקת חוק חופש המידע, אשר חוקק בכנסת ב-19 במאי 1998 ולכבודו אנו מציינים את שבוע חופש המידע והשקיפות השלטונית.

חוק זה הוביל את מהפכת השקיפות השלטונית ושינה באופן משמעותי את התנהלותן של הרשויות אל מול הציבור. בעוד שבעבר אדם נדרש להיאבק ולהסביר מדוע הוא מבקש מידע מאת הרשות הציבורית, הרי שכיום, מתוקף הוראות החוק, הרשות הציבורית היא זו הנדרשת למסור מידע ולהנגישו לציבור, אלא נימקה מדוע אין בידה למסור את המידע המבוקש.

חוק חופש המידע חל על מגוון רחב של רשויות, כאלפיים במספר, ובהן משרדי הממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות ומוסדות להשכלה גבוהה. שקיפות שלטונית נוגעת בתחומים רבים – נתוני בריאות, הקצאת תקציבים בתחום החינוך, שקיפות במערכת הפיננסית, מינויים בקרב הפקידות הבכירה, מערכת המשפט, השלטון המקומי, ועוד. לפי נתוני האתר המרכזי לחופש המידעהאתר המרכזי לחופש המידע, בשנה החולפת הוגשו למשרדי הממשלה וליחידות הסמך מעל 10,000 בקשות חופש המידע.

אנו החתומים מטה, העוסקים בקידום חוק חופש המידע והשקיפות השלטונית ופועלים לקידומם, מבקשים להבהיר כי הזכות לקבלת מידע אינה מקדמת קבלת מידע קונקרטי בלבד. יישומו של חוק חופש המידע מוביל לשיפור עבודת הרשויות הציבוריות, לקידום המינהל התקין ולהגברת המעורבות האזרחית.

דומה כי בעידן הטכנולוגי, איננו נדרשים להסביר את חשיבותו של החוק. עם זאת, בידיעה כי הנושאים שיונחו על שולחנכם רבים ומורכבים, נשמח להיות לכם לעזר בתחום זה, ככל שתידרשו לפעול בתחום השקיפות השלטונית, יישומה קידומה והנחלתה.

מצורפים בזה פרטי אנשי הקשר של מגוון עמותות וארגונים, שעיקר פעילותם, אם לא כולה, נוגעת לקידום השקיפות השלטונית. אנו מציעים לכם להיעזר בידע, בניסיון וביכולות שצברנו, בכל סוגיית שקיפות שתובא לשולחנכם.

פרוטוקול הדיון ההיסטורי בכנסת 19.5.1998

מסגרת הפייסבוק שעוצבה לכבוד שבוע חופש המידע

לעמותות והארגונים הפועלים לקידום השקיפות וחופש המידע

מה יש לחברי הכנסת להסתיר מאתנו?

אנו חיים במציאות שבה כללי המינהל התקין מאותגרים על בסיס יומיומי. כשעוד ועוד מנגנוני פיקוח ובקרה על השלטון מבוטלים או מעורערים, סגירת ועדת השקיפות תמשיך מגמה זו, שבסופה תוביל לפגיעה קשה בזכות הציבור למידע. מאמת מאת יו"ר התנועה, אלונה וינוגרד

הדיו עוד מרטיב את הדף שעליו מנסחים את ההסכמים הקואליציוניים, אבל כבר יצאה ידיעה שלפיה ועדת השקיפות בראשותה של סתיו שפיר תבוטל ותחדל מפעילות בכנסת הבאה. הקלות, שלא לומר הדחיפות, שבה הוחלט דווקא על ביטולה של הוועדה הזו תמוהה.

הכנסת ה-21 הושבעה רק בסוף אפריל, ועדות הכנסת לא פועלות כרגע – מדוע הפעולה הראשונה של נציגי הסיעות לקראת חזרת הכנסת היא הפסקת פעילותה של הוועדה שעסקה בנגישות ושקיפות מידע ממשלתי לציבור? ואולי התשובה היא בגוף השאלה.

ועדת השקיפות, שבראשה עמדה חברת הכנסת סתיו שפיר מהעבודה, ידעה ימים סוערים. הדיונים על הכספים שלא הגיעו למפוני גוש קטיף, שקיפות החטיבה להתיישבות, הדרישה לפרסום התקציבים והפרוטוקולים של המועצות הדתיות, שקיפות המשרד לעניינים אסטרטגיים, הוצאות משרד התרבות בחגיגות ה-70 ועוד ועוד. אין ספק. מדובר באחת הוועדות המעצבנות, הנודניקיות והמטרידות שפעלו בכנסת האחרונה והיא סיפקה כותרות רבות. אולי עכשיו ברורה יותר ריצת האמוק לסגור אותה.

ועדת השקיפות אמונה על "יישום הנגשת המידע הממשלתי ברוח חופש המידע; בחינת סוגי המידע העומדים לרשות הציבור או לעיונו; גיבוש עקרונות של שקיפות ודיווחיות של גופי ממשל" (מתוך אתר הוועדה). בדיונים השונים שקיימה הוועדה מאז הקמתה השתתפו עשרות נציגי ממשלה ודרג מקצועי, שהוזמנו בכדי להשיב לשאלות של יו"ר הוועדה וחבריה, ולא רק שלהם – גם של נציגי ציבור ונציגי חברה אזרחית.

דיוני הוועדה, מעצם טבעם, זכו לשקיפות, הפרוטוקולים וחומרי הרקע לדיונים נגישים באתר הוועדה וכך היא סיפקה מידע רב לציבור המתעניין בפעולות הרשויות השונות. דרישתה העיקשת של הוועדה לדיווחיות ואחריותיות מצד נבחרי הציבור כפי שהיה עליה לעשות, לצד הסיקור התדיר, הפך את חיי הפוליטיקאים לקשים יותר.

אנו חיים במציאות שבה כללי המנהל התקין מאותגרים על בסיס יומיומי. כשעוד ועוד מנגנוני פיקוח ובקרה על השלטון מבוטלים או מעורערים, סגירת ועדת השקיפות תמשיך מגמה זו, שבסופה תוביל לפגיעה קשה בזכות הציבור למידע. שלטון שעומד מאחורי מעשיו, שמאמין בדרך פעולתו לקדם את המדיניות אותה הוא מוביל, לא צריך לפעול במחשכים. להיפך.

היינו מצפים ששלטון כזה יחפש כל במה אפשרית להפיץ את מדיניותו. אך זה לא המסר שמעבירה ההחלטה לסגירת ועדת השקיפות. סגירת הוועדה אומרת דבר אחד: שקיפות היא כאב ראש עבור הממשלה. השלטון הנבחר מבקש להסתיר מהציבור מידע, ואינו מוכן למסור דין וחשבון לציבור. התנהלות זו אמורה להטריד כל אחת ואחד מאיתנו, תהיה נטייתנו הפוליטית אשר תהיה.

זכות הציבור למידע אינו אינטרס של כוחות האופוזיציה בלבד, אך זהו אכן תפקידה הראשוני. היא זו שאמורה בכל כוחה לדרוש שקיפות ממוקדי הכוח ולכן פעמים רבות, שקיפות מזוהה עם גורמים אופוזיציוניים. אך כל עוד במדינה משלמי המסים מגיעים מכל גווני הקשת הפוליטית, לכולנו אינטרס וזכות לדעת מה נבחרי הציבור עושים עם כספנו ועם זמנם, שאותו הציבור מממן.

בימים אלו, שבהם נערך משא ומתן אינטנסיבי על העקרונות שלפיהם תפעל הממשלה הבאה, אין אלא להצר על כך ששקיפות לא נמצאת על סדר יומם של יותר ראשי מפלגות, משני צדי המתרס. שקיפות אינה בגדר מותרות יותר, ומהפכת השקיפות של השנים האחרונות אסור שתיבלם. סגירת ועדת השקיפות היא צעד שמנסה לעשות בדיוק את זה וזו תהיה טעות שעליה, בסופו של יום, ישלם הציבור כולו.

המאמר פורסם בדה מרקר

הכותבת היא יושבת ראש התנועה לחופש המידע ומנהלת המרכז לערכים דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה

להעברה בנקאית או לתרומה ישירה, להלן פרטי החשבון של התנועה לחופש המידע(ע"ר):
מספר עמותה 580425700 בנק הפועלים (12) סניף 567 (בית אסיה, תל אביב) מספר חשבון 372952

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il