fbpx

מידע שהושג בנושא ‘הכנסת’

בלי עין הרע – התנועה חושפת את רשימת 20 שיאני השכר במשכן

קצין הכנסת מרוויח יותר מניצב במשטרה, ושכרה של ראשת אגף טקסים גבוה מזה של יו"ר הכנסת ונשיא המדינה – כך עולה מנתוני השכר של עובדי המשכן שקיבלה התנועה לחופש המידע. הנתונים נוגעים למקבלי השכר בכנסת שאינם כפופים לממונה על השכר במשרד האוצר, אלא נקבעים על ידי מנכ"ל המשכן.

הממונה על השכר במשרד האוצר קובי בר נתן פרסם את דוח השכר במגזר הציבורי, אלא שמתוך כרך עבה של פרסומים ומחקרים, הנתונים על שלוש קבוצות של עובדי מדינה נותרו חסרים: עובדי משכן הכנסת, מבקר המדינה ושכר השופטים. קבוצות אלה הן היחידות שהממונה על השכר באוצר לא קובע את שכרם, והוא נקבע על ידי מנכ"ל משכן הכנסת, מנכ"ל משרד מבקר המדינה וועדת הכספים לשופטים, בהתאמה. לבקשת מערכת וואלה! NEWS פנינו בבקשה לחשוף את רמות השכר, ותשובה נמסרה רק ממשכן הכנסת.

היקף העובדים בכנסת עומד על 773, מתוכם 450 גברים ו-323 נשים. השכר הממוצע בכנסת הוא יותר מ-21 אלף שקלים בחודש – שכר הגבוה בהרבה מהשכר הממוצע במגזר הציבורי. 20 בעלי השכר הגבוה במשכן הכנסת הם קצינים במשמר הכנסת, יועצים משפטיים, מנכ"ל הכנסת, מזכירת הכנסת, מנהלי מחלקות וראש אגף טקסים ואירועים.

לשם השוואה, השכר הממוצע בכנסת עומד על 21 אלף שקלים – שכר הגבוה בהרבה מהשכר בשירות המדינה, העומד על 16 אלף שקלים. מהנתונים עולה כי השכר בכנסת גבוה משמעותית מהנורמה במשרדי הממשלה ובמגזר הציבורי בכלל.

כך, קצין הכנסת, יוסי גריף, מרוויח בשנה 882,622 שקלים , ו-73,551 בחודש. המשנה ליועץ משפטי לכנסת, אתי בנדלר, מרוויחה בשנה 879,638 שקלים, ובחודש 73,303 שקלים. היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון בדירוג שופטים מרוויח בשנה 856,042 ובחודש 71,336 שקלים. ראשת אגף טקסים ואירועים לשעבר, מירי יכין, בדירוג משטרה, הרוויחה בשנה 718,912 שקלים ובחודש 59,909 שקלים. מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ', בדירוג מנהלים כלליים, מרוויח בשנה 634,686 שקלים ובחודש 52,890 שקלים. מזכירת הכנסת, ירדנה מלר, בדירוג מנהלים כלליים מרוויחה בשנה 609,914 שקלים ובחודש 50,826 שקלים. ראש אגף טקסים מרוויח כ-70 אלף שקלים בחודש, שכר שעולה על זה של נשיא המדינה ויו"ר הכנסת.

היועצים המשפטיים בכנסת מרוויחים יותר מ-45 אלף שקלים, לעומת מנכ"לי משרדים ממשלתיים ששכרם אינם מגיע לסכומים אלה. מנהלי חטיבות בממוצע מרוויחים כ-45 אלף שקלים בחודש – יותר משכרם של חברי הכנסת.

עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע: "בדומה לדוח הממונה על השכר המתפרסם על ידי משרד האוצר אחת לשנה, טוב תעשה הכנסת אם תדאג לפרסם מידע זה ביוזמתה באתר הכנסת, שכן מידע זה צריך להיות גלוי ונגיש לעיון הציבור".

המידע שקיבלנו מהכנסת

לכתבה על המידע ב"וואלה"

חוגגים – לפני 21 שנה חוקקה הכנסת את חוק חופש המידע

לקריאת המכתב שנשלח לחברי הכנסת

בשבוע הקרוב ימלאו 21 שנה לחקיקת חוק חופש המידע, אשר חוקק בכנסת ב-19 במאי 1998 ולכבודו אנו מציינים את שבוע חופש המידע והשקיפות השלטונית.

חוק זה הוביל את מהפכת השקיפות השלטונית ושינה באופן משמעותי את התנהלותן של הרשויות אל מול הציבור. בעוד שבעבר אדם נדרש להיאבק ולהסביר מדוע הוא מבקש מידע מאת הרשות הציבורית, הרי שכיום, מתוקף הוראות החוק, הרשות הציבורית היא זו הנדרשת למסור מידע ולהנגישו לציבור, אלא נימקה מדוע אין בידה למסור את המידע המבוקש.

חוק חופש המידע חל על מגוון רחב של רשויות, כאלפיים במספר, ובהן משרדי הממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות ומוסדות להשכלה גבוהה. שקיפות שלטונית נוגעת בתחומים רבים – נתוני בריאות, הקצאת תקציבים בתחום החינוך, שקיפות במערכת הפיננסית, מינויים בקרב הפקידות הבכירה, מערכת המשפט, השלטון המקומי, ועוד. לפי נתוני האתר המרכזי לחופש המידעהאתר המרכזי לחופש המידע, בשנה החולפת הוגשו למשרדי הממשלה וליחידות הסמך מעל 10,000 בקשות חופש המידע.

אנו החתומים מטה, העוסקים בקידום חוק חופש המידע והשקיפות השלטונית ופועלים לקידומם, מבקשים להבהיר כי הזכות לקבלת מידע אינה מקדמת קבלת מידע קונקרטי בלבד. יישומו של חוק חופש המידע מוביל לשיפור עבודת הרשויות הציבוריות, לקידום המינהל התקין ולהגברת המעורבות האזרחית.

דומה כי בעידן הטכנולוגי, איננו נדרשים להסביר את חשיבותו של החוק. עם זאת, בידיעה כי הנושאים שיונחו על שולחנכם רבים ומורכבים, נשמח להיות לכם לעזר בתחום זה, ככל שתידרשו לפעול בתחום השקיפות השלטונית, יישומה קידומה והנחלתה.

מצורפים בזה פרטי אנשי הקשר של מגוון עמותות וארגונים, שעיקר פעילותם, אם לא כולה, נוגעת לקידום השקיפות השלטונית. אנו מציעים לכם להיעזר בידע, בניסיון וביכולות שצברנו, בכל סוגיית שקיפות שתובא לשולחנכם.

פרוטוקול הדיון ההיסטורי בכנסת 19.5.1998

מסגרת הפייסבוק שעוצבה לכבוד שבוע חופש המידע

לעמותות והארגונים הפועלים לקידום השקיפות וחופש המידע

מה יש לחברי הכנסת להסתיר מאתנו?

אנו חיים במציאות שבה כללי המינהל התקין מאותגרים על בסיס יומיומי. כשעוד ועוד מנגנוני פיקוח ובקרה על השלטון מבוטלים או מעורערים, סגירת ועדת השקיפות תמשיך מגמה זו, שבסופה תוביל לפגיעה קשה בזכות הציבור למידע. מאמת מאת יו"ר התנועה, אלונה וינוגרד

הדיו עוד מרטיב את הדף שעליו מנסחים את ההסכמים הקואליציוניים, אבל כבר יצאה ידיעה שלפיה ועדת השקיפות בראשותה של סתיו שפיר תבוטל ותחדל מפעילות בכנסת הבאה. הקלות, שלא לומר הדחיפות, שבה הוחלט דווקא על ביטולה של הוועדה הזו תמוהה.

הכנסת ה-21 הושבעה רק בסוף אפריל, ועדות הכנסת לא פועלות כרגע – מדוע הפעולה הראשונה של נציגי הסיעות לקראת חזרת הכנסת היא הפסקת פעילותה של הוועדה שעסקה בנגישות ושקיפות מידע ממשלתי לציבור? ואולי התשובה היא בגוף השאלה.

ועדת השקיפות, שבראשה עמדה חברת הכנסת סתיו שפיר מהעבודה, ידעה ימים סוערים. הדיונים על הכספים שלא הגיעו למפוני גוש קטיף, שקיפות החטיבה להתיישבות, הדרישה לפרסום התקציבים והפרוטוקולים של המועצות הדתיות, שקיפות המשרד לעניינים אסטרטגיים, הוצאות משרד התרבות בחגיגות ה-70 ועוד ועוד. אין ספק. מדובר באחת הוועדות המעצבנות, הנודניקיות והמטרידות שפעלו בכנסת האחרונה והיא סיפקה כותרות רבות. אולי עכשיו ברורה יותר ריצת האמוק לסגור אותה.

ועדת השקיפות אמונה על "יישום הנגשת המידע הממשלתי ברוח חופש המידע; בחינת סוגי המידע העומדים לרשות הציבור או לעיונו; גיבוש עקרונות של שקיפות ודיווחיות של גופי ממשל" (מתוך אתר הוועדה). בדיונים השונים שקיימה הוועדה מאז הקמתה השתתפו עשרות נציגי ממשלה ודרג מקצועי, שהוזמנו בכדי להשיב לשאלות של יו"ר הוועדה וחבריה, ולא רק שלהם – גם של נציגי ציבור ונציגי חברה אזרחית.

דיוני הוועדה, מעצם טבעם, זכו לשקיפות, הפרוטוקולים וחומרי הרקע לדיונים נגישים באתר הוועדה וכך היא סיפקה מידע רב לציבור המתעניין בפעולות הרשויות השונות. דרישתה העיקשת של הוועדה לדיווחיות ואחריותיות מצד נבחרי הציבור כפי שהיה עליה לעשות, לצד הסיקור התדיר, הפך את חיי הפוליטיקאים לקשים יותר.

אנו חיים במציאות שבה כללי המנהל התקין מאותגרים על בסיס יומיומי. כשעוד ועוד מנגנוני פיקוח ובקרה על השלטון מבוטלים או מעורערים, סגירת ועדת השקיפות תמשיך מגמה זו, שבסופה תוביל לפגיעה קשה בזכות הציבור למידע. שלטון שעומד מאחורי מעשיו, שמאמין בדרך פעולתו לקדם את המדיניות אותה הוא מוביל, לא צריך לפעול במחשכים. להיפך.

היינו מצפים ששלטון כזה יחפש כל במה אפשרית להפיץ את מדיניותו. אך זה לא המסר שמעבירה ההחלטה לסגירת ועדת השקיפות. סגירת הוועדה אומרת דבר אחד: שקיפות היא כאב ראש עבור הממשלה. השלטון הנבחר מבקש להסתיר מהציבור מידע, ואינו מוכן למסור דין וחשבון לציבור. התנהלות זו אמורה להטריד כל אחת ואחד מאיתנו, תהיה נטייתנו הפוליטית אשר תהיה.

זכות הציבור למידע אינו אינטרס של כוחות האופוזיציה בלבד, אך זהו אכן תפקידה הראשוני. היא זו שאמורה בכל כוחה לדרוש שקיפות ממוקדי הכוח ולכן פעמים רבות, שקיפות מזוהה עם גורמים אופוזיציוניים. אך כל עוד במדינה משלמי המסים מגיעים מכל גווני הקשת הפוליטית, לכולנו אינטרס וזכות לדעת מה נבחרי הציבור עושים עם כספנו ועם זמנם, שאותו הציבור מממן.

בימים אלו, שבהם נערך משא ומתן אינטנסיבי על העקרונות שלפיהם תפעל הממשלה הבאה, אין אלא להצר על כך ששקיפות לא נמצאת על סדר יומם של יותר ראשי מפלגות, משני צדי המתרס. שקיפות אינה בגדר מותרות יותר, ומהפכת השקיפות של השנים האחרונות אסור שתיבלם. סגירת ועדת השקיפות היא צעד שמנסה לעשות בדיוק את זה וזו תהיה טעות שעליה, בסופו של יום, ישלם הציבור כולו.

המאמר פורסם בדה מרקר

הכותבת היא יושבת ראש התנועה לחופש המידע ומנהלת המרכז לערכים דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il