fbpx

מידע שהושג בנושא ‘הנהלת בתי המשפט’

עתירה: לחייב את הנהלת בתי המשפט למסור מידע על תביעות ספאם נגד חברות מסחריות

עמותת אל-ספאם עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים נגד הנהלת בתי המשפט ונגד חברת בזק, בגלל סירובן למסור את רשימת תיקי בית המשפט שבהם חברות מסחריות נתבעות "תביעות ספאם". המידע המבוקש הוא מספר ההליך והערכאה,  שם התובע/ת, סוג התביעה, סכום התביעה וסטטוס התיק (סגור או פתוח).

העותרים הם עמותה ציבורית רשומה שחרתה על דגלה את מיגור תופעת דואר הזבל ("ספאם"), ויוגב עזרא, רכז חופש המידע בעמותה. את העתירה הגישה היועצת המשפטית של התנועה לחופש המידע, עו"ד איה מרקביץ'.

העתירה הוגשה בגין סירובה של הנהלת בתי המשפט להיענות לשלוש בקשות חופש מידע של העמותה. בכל אחת מהבקשות התבקשה רשימת תיקי בית משפט שחברה או חברות מסחריות ספציפיות הן הצד הנתבע. הנהלת בתי המשפט דחתה את הבקשות למרות שהובהר לה במפורש שהמידע המבוקש דרוש לעמותה לצורך ניהול הליכים משפטיים קונקרטיים שמטרתם היא ציבורית – קידום המאבק בתופעת הספאם.

לעתירה שתי משיבות – הנהלת בתי המשפט, הרשות הציבורית שהמידע נמצא בידיה ושסירבה למסור אותו, ובזק, שהיא אחת מהחברות שהתבקשו תיקי בית משפט שבהם היא הנתבעת. אלא שבניגוד ליתר החברות, בזק התנגדה למסירת המידע לעמותה בעקבות פנייה של הנהלת בתי המשפט אליה לקבלת עמדתה, לפי המנגנון שקובע לשם כך סעיף 13 לחוק חופש המידע.

החשיבות של העתירה נעוצה במידע הציבורי שהנהלת בתי המשפט מחזיקה בנאמנות עבור הציבור – מידע על תיקי בית המשפט – שהיא מסרבת למסור על יסוד מדיניות פרשנית שגויה של הסייגים לחוק חופש המידע. הבקשות של עמותת אל-ספאם סורבו בטענה שמסירת פרטי התיקים המבוקשים תפגע בפרטיותם של הצדדים לתיק ובאינטרסים קנייניים מוגנים של החברות הנתבעות.

עמדת התנועה לחופש המידע היא שאין שום דבר "פרטי" במידע על תיקים שנדונים בפומבי, ואין לחברות שנתבעות בתיקים כאלה אינטרסים קנייניים שהדין מגן עליהם מפני גילוי עצם קיומה של התביעה נגדן, כל עוד לא ביקשו שהדיון בה יתקיים בדלתיים סגורות – וגם אם ביקשו ובקשתן נדחתה, לציבור הזכות לדעת ולעיין במידע.

העתירה של אל ספאם

העתירה של אל ספאם

נספחים לעתירה

נספחים לעתירה

 

 

יותר שקיפות: החלטות השופטים ב"פיתקית" יתפרסמו במערכת נט המשפט

ההחלטות שניתנות בפיתקית יתפרסמו באתר "נט המשפט". הכוונה להחלטות קצרות שהשופטים יכולים "להדביק" על כתבי טענות או על גבי פרוטוקול הדיון. זהו צעד חשוב להרחבת השקיפות במערכת המשפט.  

עד היום ברירת המחדל של מערכת המשפט היתה שלא לפרסם החלטות שניתנו בפיתקית. בעקבות מאבק שניהלו התנועה לחופש המידע ועמותת הצלחה הוחלט לפרסם את ההחלטות בפתקית כמו את שאר ההחלטות ופסקי הדין.

לכתבה של חן מענית ב"גלובס"

עוד מאבק מוצלח: בתי המשפט יתחילו לפרסם גם החלטות של שופטים שניתנות ב"פיתקית"

צעד חשוב להרחבת השקיפות: מערכת המשפט תתחיל לפרסם באתר נט המשפט גם החלטות של בתי המשפט שניתנות ב"פיתקית" – החלטות קצרות שהשופטים יכולים "להדביק" על כתבי טענות או על גבי פרוטוקול הדיון. מדובר בהחלטות שעל-פי רוב הן טכניות אך לעתים הן גם מהותיות.

עד היום ברירת המחדל של מערכת המשפט היתה שלא לפרסם החלטות שניתנו בפיתקית. בעקבות מאבק שניהלו התנועה לחופש המידע ועמותת הצלחה הוחלט לפרסם את ההחלטות בפתקית כמו את שאר ההחלטות ופסקי הדין.

אנו סבורים כי עיקרון פומביות הדיון מחייב את פרסום ההחלטות, כמו כל פסק דין, במקום המצב הקיים שבו הן למעשה חסויות עד להחלטה אחרת של בית המשפט. אנו מקווים שבתי המשפט יישמו את ההחלטה הזו בקרוב.

לכתבה של חן מענית ב"גלובס"

 

רשימת שיאני השכר במערכת המשפט נחשפת

אחרי שמונה חודשי המתנה – יותר מכפליים מהזמן שמתיר החוק – שקיבלנו מהנהלת בתי המשפט את רשימת שיאני השכר במערכת המשפט, וכן את רשימת השופטים הכי הרבה בישראל.

בין שאני השכר נכללים עובדי מנהלה ומזכירות ראשית המרוויחים בין 33 ל-46 אלף שקלים בחודש.

חשיפת המידע הוא חלק ממהלך שמובילה התנועה לפרסום שכרם של עובדי מדינה שאינם כלולים בדו"ח שמפרסם הממונה על השכר במשרד האוצר. בדו"ח הוצאות השכר במשרדי הממשלה לא נכללות שלוש קבוצות של עובדי מדינה: עובדי משכן הכנסת, עובדי משרד מבקר המדינה ושכר השופטים. הסיבה לכך היא שהממונה על השכר באוצר לא קובע את שכרם, שנקבע על ידי מנכ"ל משכן הכנסת, מנכ"ל משרד מבקר המדינה וועדת הכספים לשופטים.

לדברי עו"ד איה מרקביץ, היועצת המשפטית של התנועה לחופש המידע, "בעוד שהכנסת מסרה את נתוני שכר עובדיה, לבקשת התנועה, במסגרת פרק הזמן שקובע חוק חופש המידע, ומשרד המבקר אף פרסם את נתוני שכר עובדיו לציבור, נענתה הנהלת בתי המשפט לבקשת המידע שהגישה התנועה רק מקץ שמונה חודשים ויותר – יותר מכפליים מפרק הזמן המירבי שקובע החוק למתן מענה".

שיאני השכר במערכת המשפט

התנועה חושפת: מאה השופטים בעלי השכר הגבוה בישראל

ברשימת מאה השופטים בעלי השכר הברוטו הממוצע הגבוה ביותר, המספרים נעו בין 65 ועד ל-116 אלף שקלים לחודש. שכרה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, עמד על כ-90 אלף שקלים. הרשימה כוללת שופטי בית המשפט העליון, שופטים מבית המשפט המחוזי וכן שופטים מבין הדין הארצי והאזורי לעבודה. שיאנית השכר, לפי הרשימה, היא השופטת בדימוס רונית רוזנפלד מבית הדין הארצי לעבודה, ששכרה הסתכם ב-116,449 שקל בחודש ב-2018.

100 השופטים בעלי השכר הגבוה בישראל

השופטים בעלי השכר הגבוה בישראל

לצד השופטים, קיבלנו גם את רשימת שיאני השכר מבין עובדיה האחרים של מערכת המשפט, בהם עובדי מנהלה ומזכירות ראשית. בין שיאני השכר בקטגוריה זו, המרוויחים בין 33 ל-46 אלף שקלים בחודש, נמנים המזכירה הראשית לבית המשפט העליון, מנהלת מחוז בית המשפט ירושלים, היועץ בכיר לנשיאת בית המשפט העליון וסמנכ"ל ביטחון ותפקידים מיוחדים.

התנועה ממשיכה לחשוף את שכרם של עובדי מדינה שאינם כלולים בדו"ח שמפרסם הממונה על השכר במשרד האוצר. בדו"ח הוצאות השכר במשרדי הממשלה לא נכללות שלוש קבוצות של עובדי מדינה: עובדי משכן הכנסת, עובדי משרד מבקר המדינה ושכר השופטים. הסיבה לכך היא שהממונה על השכר באוצר לא קובע את שכרם, אלא מנכ"ל משכן הכנסת, מנכ"ל משרד מבקר המדינה וועדת הכספים לשופטים.

לדברי עו"ד איה מרקביץ, היועצת המשפטית של התנועה לחופש המידע, "בעוד שהכנסת מסרה את נתוני שכר עובדיה, לבקשת התנועה, במסגרת פרק הזמן שקובע חוק חופש המידע, ומשרד המבקר אף פרסם את נתוני שכר עובדיו לציבור, נענתה הנהלת בתי המשפט לבקשת המידע שהגישה התנועה רק מקץ שמונה חודשים ויותר – יותר מכפליים מפרק הזמן המירבי שקובע החוק למתן מענה".

מצער שבנתוני השכר שנמסרו לתנועה לא ברור כיצד השכר התפתח לאורך זמן – אם הוא עלה או ירד, אם כמויות השופטים גדלה או קטנה, מהם פערי השכר בין נשים לגברים, ומה הפערים בין עובדים בני מיעוטים לעובדים יהודים. במספרים שפורסמו גם לא נכתב מה עלות ההעסקה של אנשי בית המשפט, ומה גודל הפנסיה התקציבית שלהם.

 

 

שיאני השכר במערכת המשפט

juridical_authority top 100

לכתבה על המידע ב"וואלה"

 

המדינה הטילה אגרה על בקשות ביניים – האם העומס על מערכת המשפט ירד?

לפני כשנה חתמה שרת המשפטים (דאז) איילת שקד, על תקנות שקובעות כי כל בקשת ביניים בתיק אזרחי תחויב באגרה של 35 שקל. המטרה היתה להקל על העומס במערכת המשפט. האם היא הושגה?

שאלנו את הנהלת בתי המשפט כמה בקשות ביניים הוגשו לפני כניסת התקנות לתוקף – ולמרבה ההפתעה הם סירבו למסור לנו את המידע. בנימוק שהמידע אינו זמין והפקתו כרוכה בהקצאת משאבים בלתי־סבירה. מוזר מאוד. מתברר שעצם הטענה שהטלת אגרות על בקשות ביניים תביא להקלה בעומס על בתי המשפט אינה מבוססת על נתונים כלשהם.

אז חיכינו כמה חודשים וביקשנו שוב – הפעם מהחודש שבו התחילו לגבות את האגרה על בקשות ביניים. הפלא ופלא – גם קיבלנו את המידע. ומה התברר? שלא חלה ירידה בבקשות. למעשה נרשמה עלייה מסוימת בכמות הבקשות. ובסך הכל נגבו 7 מיליון שקל נוספים מציבור המתדיינים.

אז העומס לא ירד, המדינה הרוויחה ומי נפגע? כנראה שבעלי דין חלשים שעבורם הליכים משפטיים הם מעמסה יקרה.

 "היינו מצפים שכאשר רשות קובעת מדיניות חדשה, ובטח כזאת המשפיעה על מתדיינים הפונים לבתי המשפט, היא תתבסס על נתונים, כך שניתן לבחון בדיעבד אם השינוי הוכיח עצמו והוביל להפחתת העומס על בתי המשפט", אומר עו"ד אור סדן, היועץ המשפטי של התנועה לחופש המידע ומנחה הקליניקה במכללה למינהל.

את בקשת המידע, הגיש הסטודנט, יובל מזור.

המידע שקיבלנו

לכתבה בדה מרקר על המידע

 

מידע בעניין מתמחים לעריכת דין בהנהלת בתי המשפט בשנים 2015-2016

כמענה לבקשת מידע שהגשנו מסרה הנהלת בתי המשפט קובץ מפורט אודות מתמחים שהתמחו ברשות בשנים 2015-2016. המידע כולל פילוח לפי מגדר, לאום, מוסד אקדמאי, השכלה אקדמאית ומקום המגורים, כמו גם חלוקה לפי שם השופט ותקופת ההתמחות.

2. תשובה

להעברה בנקאית או לתרומה ישירה, להלן פרטי החשבון של התנועה לחופש המידע(ע"ר):
מספר עמותה 580425700 בנק הפועלים (12) סניף 567 (בית אסיה, תל אביב) מספר חשבון 372952

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il