fbpx

מידע שהושג בנושא ‘כנסת’

חוגגים – לפני 21 שנה חוקקה הכנסת את חוק חופש המידע

לקריאת המכתב שנשלח לחברי הכנסת

בשבוע הקרוב ימלאו 21 שנה לחקיקת חוק חופש המידע, אשר חוקק בכנסת ב-19 במאי 1998 ולכבודו אנו מציינים את שבוע חופש המידע והשקיפות השלטונית.

חוק זה הוביל את מהפכת השקיפות השלטונית ושינה באופן משמעותי את התנהלותן של הרשויות אל מול הציבור. בעוד שבעבר אדם נדרש להיאבק ולהסביר מדוע הוא מבקש מידע מאת הרשות הציבורית, הרי שכיום, מתוקף הוראות החוק, הרשות הציבורית היא זו הנדרשת למסור מידע ולהנגישו לציבור, אלא נימקה מדוע אין בידה למסור את המידע המבוקש.

חוק חופש המידע חל על מגוון רחב של רשויות, כאלפיים במספר, ובהן משרדי הממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות ומוסדות להשכלה גבוהה. שקיפות שלטונית נוגעת בתחומים רבים – נתוני בריאות, הקצאת תקציבים בתחום החינוך, שקיפות במערכת הפיננסית, מינויים בקרב הפקידות הבכירה, מערכת המשפט, השלטון המקומי, ועוד. לפי נתוני האתר המרכזי לחופש המידעהאתר המרכזי לחופש המידע, בשנה החולפת הוגשו למשרדי הממשלה וליחידות הסמך מעל 10,000 בקשות חופש המידע.

אנו החתומים מטה, העוסקים בקידום חוק חופש המידע והשקיפות השלטונית ופועלים לקידומם, מבקשים להבהיר כי הזכות לקבלת מידע אינה מקדמת קבלת מידע קונקרטי בלבד. יישומו של חוק חופש המידע מוביל לשיפור עבודת הרשויות הציבוריות, לקידום המינהל התקין ולהגברת המעורבות האזרחית.

דומה כי בעידן הטכנולוגי, איננו נדרשים להסביר את חשיבותו של החוק. עם זאת, בידיעה כי הנושאים שיונחו על שולחנכם רבים ומורכבים, נשמח להיות לכם לעזר בתחום זה, ככל שתידרשו לפעול בתחום השקיפות השלטונית, יישומה קידומה והנחלתה.

מצורפים בזה פרטי אנשי הקשר של מגוון עמותות וארגונים, שעיקר פעילותם, אם לא כולה, נוגעת לקידום השקיפות השלטונית. אנו מציעים לכם להיעזר בידע, בניסיון וביכולות שצברנו, בכל סוגיית שקיפות שתובא לשולחנכם.

פרוטוקול הדיון ההיסטורי בכנסת 19.5.1998

מסגרת הפייסבוק שעוצבה לכבוד שבוע חופש המידע

לעמותות והארגונים הפועלים לקידום השקיפות וחופש המידע

אולי תבקשו יותר שקיפות – ולא עוד תיק

השיח על שקיפות תופס מקום של כבוד בציבור בשנים האחרונות. רבים מדברים על שקיפות, וגם במערכת הבחירות שעברנו, נראה שלא מעט קמפיינרים הבינו שזו כותרת טובה להתנגחות פוליטית.

כך למשל ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש מהתקשורת לבחון את הוצאות מסיבת הפרידה של בני גנץ מצה"ל, מידע שהפך להיות חשוף הודות לבקשת מידע של התנועה לחופש המידע. כך גם שרת המשפטים, איילת שקד, שלפני כמה שבועות יצאה בהודעה חגיגית שהיא מקדמת שקיפות באגודות העותומניות ובהן גם ההסתדרות (הליך שכלל עוד לא הושלם ואולי היה רק עוד הצהרה במסגרת קמפיין פוליטי). אבל, שקיפות אמיתית אינה מסתיימת עם הקמפיין הפוליטי.

בכנסת היוצאת, ה-20, הוגשו כ-50 הצעות חוק, חלקן פרטיות וחלקן ממשלתיות, שעוסקות בשקיפות. חלק מאותן הצעות  מבקשות לקדם את הליך השקיפות במכרזים או לקדם את נושא השקיפות בקק"ל. ישנן גם הצעות שמבקשות להפחית את חובת השקיפות. לדוגמה, הצעתו של השר גלעד ארדן להחריג את המשרד לנושאים אסטרטגיים מתחולתו של חוק חופש המידע, ומערך הסייבר שהוחרג מהחוק על ידי משרד ראש הממשלה.

לחברי הכנסת החדשים של הכנסת ה-21 יהיו אתגרים לא פשוטים, אחד מהם הוא השבת האמון לבית המחוקקים והדרך הטובה ביותר לבנות אמון היא באמצעות שקיפות. במקרה הזה עליהם להחיל את אותן הנורמות שהם מבקשים להחיל על גופים אחרים קודם על עצמם. למשל, לקדם שקיפות יזומה בהצהרות ההון של חברי הכנסת ושרי הממשלה ולהחיל את חוק חופש המידע על המפלגות, שני נושאים הדורשים תיקוני חקיקה.

בדו"ח שהתפרסם לאחרונה על ידי הארגון open government partnership (שמדינת ישראל לא חברה בו), מצוין כי התחייבויות שהוכיחו את היכולת להוביל שינויים משמעותיים ביותר, עניינם בקידום ממשלת פתוח והנגשת מידע, כלומר קידום חוק חופש המידע, שקיפות יזומה, וממשל פתוח הם הנושאים שיכולים להניב לפוליטיקאים הישגים משמעותיים, אם רק יחליטו לקדם אותם.

כך לדוגמה החלת חוק חופש המידע על גופים הקרויים בעגה המשפטית "גופים דו-מהותיים" בשל פעילותם הציבורית והשפעתם על הציבור, היא צעד מתבקש עבור מי שמבקש את אמון הציבור לקדנציה נוספת. מי שרוצה להנהיג שינוי עומק, יכול לעשות זאת על ידי החלת חוק חופש המידע, חוק שמתגלה כאפקטיבי מאוד שכן הוא מזמין ביקורת ציבורית, באמצעותה ניתן להוביל שינוי התנהגותי וארגוני כפי שמתבקש בגופים אלו.

אך שקיפות אינה מסתכמת רק בקידום הצעות חוק. למרות שאלו חשובות ומקומן בבית המחוקקים, האחריות האמיתית למצב השקיפות בישראל היא על הממשלה. השקיפות היא דרך ניהול והבנה שהמידע המצוי אצלך במשרד, בוודאי כשאת/ה עומד/ת בראש משרד ממשלתי, אינו שלך, אלא של הציבור.

אלא אם חשיפת המידע יכולה לפגוע בביטחון או ביחסי החוץ, בפרטיותו של אדם או בניהול התקין של הרשות – יש לאפשר לו להפוך לנחלת הכלל. משימה זו הפכה בעשור האחרון לנחלת כל העולם המערבי, היא מאתגרת ממשלות, פרטים וארגוני חברה אזרחית המבקשים לעמוד על האיזון העדין שבזכות הציבור לדעת.

לכן, לפני שיתחילו הריבים על המשרות, המשרדים וחלוקות התיקים אולי הגיעה העת לחשוב כיצד אנחנו מקדמים באופן אמיתי ומוסדי את זכות הציבור לדעת, אולי במקום עוד שר לאסטרטגיה או מודיעין, יש מקום לחשוב על שר לענייני שקיפות וממשל פתוח כפי שנהוג במדינות אחרות. כזה שינהיג שקיפות רוחבית, מוסדית ועמוקה שתתחיל כמובן בממשלה ותחלחל הלאה לרשויות המקומיות, לחברות הממשלתיות לתאגידים העירונים וכן גם לקק"ל ולהסתדרות.

המאמר פורסם ב"גלובס"

פירוט עלויות משלחות הכנסת בשנת 2015

בהמשך למידע אודות משלחות הכנסת שמפרסמת הכנסת באופן ייזום, התבקש מידע אודות עלויות משלחות אלה.
מהנתונים שנמסרו על ידי חשבות הכנסת עולה כי עלות המשלחות במהלך שנת 2015 הייתה למעלה מחצי מיליון שקל.

טבלת עלויות – משלחות 2015

משלחות

ניצחון לתנועה: בית המשפט הורה לכנסת לפרסם את שמות בעלי היתרי הכניסה למשכן

"שקיפות דיוניה של הכנסת לא תהיה שלמה, אם לא ייחשפו של אלה שתכלית הווייתם במסדרונות הכנסת היא השפעה על עמדות" – כך כתבה שופטת בית המשפט המנהלי בירושלים, נאוה בן אור, שדנה בעתירה שהגישה התנועה ביחד עם העיתונאי העצמאי תומר אביטל, נגד הכנסת. בעתירה שהגשנו באמצעות עו"ד רחלי אדרי, דרשנו לקבל את רשימת בעלי היתר כניסה קבוע למשכן, רשימה שבעבר ביקשנו וקיבלנו. אלא שיו"ר הכנסת הנוכחית, יולי אדלשטיין, החליט לסרב לבקשת התנועה לחופש המידע לחשוף את הרשימה העדכנית משיקולי ביטחון. בן אור קבעה שהכנסת תחויב לפרסם בתוך 30 ימים את רשימת מקבלי ההיתרים למשכן.

בן אור קבעה כי "בתחרות בין השיקול הביטחוני לבין השיקול המצדד במסירת המידע המבוקש גובר השיקול האחרון. אני סבורה כי הכנסת בהחלטתה לא נתנה משקל ראוי לעוצמתו של שיקול זה. מנגד ניתן משקל רב לשיקול הביטחוני מבלי שהובאה בחשבון באופן מספק העובדה שמדובר במידע שאינו חסוי כשלעצמו, שלא נמנעת מן העותרים האפשרות לפרסם כל שם מהשמות של הרשימה המצומצמת. לפי שיקול דעתם, כפי שלא נמנעת אפשרות זו גם מגופים אחרים, שיבקשו לעיין בה".

בן אור הוסיפה כי "לא מן הנמנע כי במסירת הרשימה של בעלי ההיתרים יש משום הכבדה על מערך האבטחה של הכנסת, אלא שכנגד הכבדה זו עומדת זכותו של הציבור במדינה דמוקרטית לשקיפות מלאה, של התנהלות הכנסת. פרסום שמות בעלי ההיתרים הקבועים, יש בו משום תרומה, של ממש להגברת השקיפות, ומכאן כי החלטתה של הכנסת אינה עומדת במבחני הסבירות והמידתיות".

עוד קבעה השופטת כי "קצין הכנסת עמד בחוות דעתו על רגישותה של הכנסת כמקום שבו נמצאים מדי יום ראשי המדינה, ראשי רשויות שונות כמו: ראשי זרועות הביטחון ועוד. אבטחת הכנסת שהיא   מקום פתוח ונגיש יש עימה אחריות כבדה, והמדובר במשימה מורכבת. לדעתו פרסום הרשימה גם במתכונתה המצומצמת יש בו משום איום בטחוני משמעותי ויביא עימו הכבדה של ממש על משימת האבטחה. עוד הוא סבור שאין להשוות את האיומים הביטחוניים עימם היה צריך להתמודד בשנת 2007 עת נמסרה רשימת בעלי ההיתרים לתנועה לחופש המידע, לאיומים הבטחוניים הקיימים כיום. אין לי ספק בכנות של קצין הכנסת, אלא שזו אינה יכולה להיות חזות הכל".

"במסגרת הערכות הסיכון שבמסירת המידע יש לזכור, כי לעותרים ניתנה זכות, עיון ברשימת מקבלי ההיתרים, ולא נמנעה מהם האפשרות, לפרסם שמות מתוך הרשימה. מנגד עומד העניין הציבורי במידע המבוקש. אני בדעה כי קשה להפריז בחשיבותו. הכנסת אינה רק "סמל" שלטוני אלא על פי מהותה מביאה לידי ביטי יום יומי את ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. בין כתליה מתקיימים דיונים, בהצעות חקיקה שבסופם נחקקים חוקים. חברי הכנסת הם נבחרי העם. שליחותם שליחות ציבורית בשם מי שבחר בהם. בעלי ההיתרים הקבועים הם אנשים, שיש להם נגישות, תדירה לחברי הכנסת, ויש ביכולתם להשפיע על עמדותיהם, בסוגיות השונות העומדות על הפרק. כך נציגי ארגונים יצוגיים, מלכ"רים, צוותי תקשורת ועיתונאים, לוביסטים, ודומיהם. בנסיבות אלה נראה כי לציבור עניין רב לדעת מי הם בעלי הנגישות לכנסת ולמכהנים בה. שקיפות דיוניה של הכנסת, שלא יכול להיות חולק על דרגת צלילותה הגבוהה המתחייבת לא תהיה שלמה,אם לא ייחשפו של אלה שתכלית הווייתם במסדרונות הכנסת היא השפעה על עמדות".

עו"ד אדרי אמרה בתגובה כי "בפסק דין חשוב ועקרוני הוכרעו היום שני נושאים חשובים, זכות הציבור למידע אל מול האינטרס הביטחוני, וזכותו של הציבור לקבל לידיו מידע כאשר מתאפשר לו לעיין במידע. זה לא היה מאבק קל אבל זה היה מאבק ראוי. אנו שמחים שבית המשפט בלם שימוש ציני בסייג הביטחוני ואנו תקווה שהרשויות ילמדו את פסק הדין וידעו להבא לעשות שימוש מושכל ומידתי בסייג הביטחוני. אנו תקווה שהרשויות ילמדו היטב את פס"ד ויפנימו את קביעותיו בהתנהלותם העתידית".

 

רשימת העתיקות המוצבות בגן הכנסת ובבית נשיא המדינה

המידע מרשות העתיקות

רשימת המתמחים במשרד המשפטים ובכנסת

משרד המשפטים מגייס מדי שנה מספר רב של מתמחים למחלקות השונות. התמחות בפרקליטות נחשבת יוקרתית ונחשקת בקרב סטודנטים למשפטים, ולכן יש עניין ציבורי בחשיפת הליך קבלתם של מתמחים. שקיפותו של התהליך, או לפחות של תוצאותיו, תאפשר לבחון את המידע לעומקו ולגלות האם חלק מהמתמחים נבחרו לתפקידם עקב שיקולים זרים.

בקשת מידע בעניין המתמחים נשלחה למשרד המשפטים בדצמבר 2007, על ידי סטודנטים בקליניקה לחופש המידע, שמפעילה התנועה לחופש המידע בקריה האקדמית אונו. הסטודנטים בסדנה, אותה מנחה עו"ד רז בן דור, ביקשו לדעת מה היה מספר הנרשמים להתמחויות במשרד המשפטים על מחלקותיו השונות, מה היו הקריטריונים של כל מחלקה לזימון מועמדים לראיון מוקדם (ציונים, מוסד לימודי וכו), וכן השיקולים לקבלתם; מה היה מספר המועמדים שזומנו לראיון בכל מחלקה וכמה התקבלו בסופו של דבר להתמחות. הבקשה למידע כללה גם את שמות המועמדים שהתקבלו בכל מחלקה, תוך ציון האם יש להם קרובי משפחה המועסקים, או שהועסקו בעבר במשרד המשפטים, או במערכת בתי המשפט ומה טיב הקרבה.

רק בחודש פברואר 2008 נמסר לתנועה מידע חלקי בהקשר זה. בעקבות פנייה נוספת של התנועה נשלחה כעבור ארבעה חודשים רשימת השמות של המתמחים במשרד המשפטים.

הרשימה שהועברה מהווה רק חלק מהמידע המבוקש. בהתחשב בכך שמדובר במידע שמצוי כולו בידי משרד המשפטים, איננו רואים הצדקה לעיכוב הניכר במסירתו. ניתן היה לצפות דווקא ממשרד האמון על יישום חוק חופש המידע, לשמש דוגמה לאופן בו הוא מיישם את החוק. לצערנו, המצב הוא לעתים הפוך, והמקרה שלפנינו הוא דוגמה מצוינת לכך.

נציין שמידע דומה התבקש גם מהכנסת, והתשובה התקבלה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק.

רשימת המתמחים בכנסת

התקבלה רשימת מורשי הכניסה הקבועים לכנסת ב-2007-2003

בעקבות עתירה שהגישה התנועה עם העיתונאי עמית סגל לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, מסרה הכנסת לידי העותרים רשימה הכוללת את שמותיהם של בעלי אישור כניסה קבוע לכנסת בין השנים 2003 ל-2007.
 
גם בארה"ב הורה לאחרונה בית משפט  פדרלי לפרסם את רשימת המוזמנים לביקורים בבית הלבן, למרות התנגדות הממשל. 

פירוט משלחות רשמיות של הכנסת לחו"ל

מרבית חברי הכנסת נוסעים לחו"ל מתוקף תפקידם, אם במסגרת משלחות רשמיות של הכנסת או משום שהוזמנו על ידי גופים ציבוריים בחו"ל. התנועה ביקשה לקבל פירוט מלא של חברי הכנסת הנוסעים ויעדי ותאריכי הנסיעה שלהם. בעקבות הבקשה פורסם המידע באתר הכנסת והוא נגיש לכל אזרח המעוניין בו.
באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il