fbpx

מידע שהושג בנושא ‘משטרה’

נהלים לפיזור הפגנות – למה המשטרה ממשיכה להסתיר מידע

ב-12 באפריל פנו האגודה לזכויות האזרח והתנועה לחופש המידע למשטרה בעניין נהלי המשטרה לגבי אמצעים לפיזור הפגנות. הנהלים המעודכנים פורסמו לאחרונה באתר המשטרה, בעקבות פסק דין מיוני 2020 בעתירה שניהלנו בעניין זה. אולם לתדהמתנו התברר שהמשטרה הסתירה את רוב המידע המשמעותי ובעל העניין הציבורי בנהלים האלה. הסעיפים המוסתרים נוגעים בעיקר לאופן השימוש באמצעים לפיזור הפגנות, הסכנות ומגבלות השימוש בהם. לדוגמה, נהלי השימוש בבואש ובמכת"זית מסתירים את הנתונים באשר למרחק המותר להתזה; נוהל כדורי הספוג מסתיר את המידע באשר לטווח השימוש המינימאלי המותר והגבלת הירי לעבר פלג גוף תחתון בלבד; בנוהל הנוגע לשימוש באלות הוסתר המידע לגבי האיסור לחבוט לכיוון עצמות עדינות ופלג הגוף העליון. במקום הסעיפים שהוסתרו בנהלים מופיע ההסבר "סעיף זה נמחק לאור אי חשיפת שיטות פעולה ואמצעים".

  1. בפניה משותפת של התנועה והאגודה טענו שהתנהלות זו מפרה את חובת המשטרה לפרסם את נהליה בהתאם לסעיף 6(א) לחוק חופש המידע. כמעט שלא נותר בהם מידע משמעותי גלוי שיש בו כדי לממש את זכותו של הציבור לעיין בהנחיות המנהליות המסדירות את השימוש של המשטרה באמצעים לפיזור הפגנות. הסתרת הסעיפים בנהלים מונעת מהאזרחים גישה קריטית למידע שנדרש על מנת לשמור על זכויותיהם הבסיסיות – לשלמות הגוף, לחיים, לחופש הביטוי והמחאה. הסתרת הסעיפים מונעת מאזרחים שנפגעו מהפעלת סמכויות המשטרה לדעת אם השימוש באמצעים נעשה בהתאם לנהלים או בניגוד אליהם, ומשכך נמנעת מהם האפשרות לפנות למח"ש במקרים של פעולה בניגוד לנהלים ולהביא להפסקת החריגה מהנהלים. בנוסף, הסתרת המידע מונעת פיקוח ציבורי על פעילות המשטרה בעת שימוש בסמכויות רגישות עם פוטנציאל סיכון ממשי לשלמות הגוף ולחיי אדם במהלך הפגנות ובאירוע מחאה.
  2. בנוסף טענו שהסתרת המידע לא עומדת בסייגים הקבועים בסעיף 9 לחוק חופש המידע ואין כל הצדקה חוקית להסתרת הסעיפים. אין כל קשר סיבתי בין גילוי המידע שהוסתר בנהלים לבין יכולת המשטרה לבצע באופן תקין את עבודתה באכיפת הסדר באירועי מחאה וגם אם היה קשר כזה הרי שהוא לא עומד במבחן המחמיר של "פגיעה ממשית" בפעולות האכיפה.

עוה"ד אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח ואיה מרקביץ' מהתנועה לחופש המידע כתבו את המכתב.

המכתב שהעברנו למשטרה

המכתב למשטרה

מוזמנים לקרוא עוד באתר האגודה לזכויות האזרח

משטרת האין-מידע / עו"ד רחלי אדרי

למאמר של מנכ"לית התנועה ב"גלובס"

שנת 2020, מלבד היותה שנה בסימן מגפה הייתה שנה שבה הגיעה אלימות המשטרה בארץ ובעולם לשיאים חדשים. בארצות הברית התחילה השנה עם מותו המתועד של ג'ורג פלויד, שבמשך 8 דקות ארוכות מחץ השוטר, דרק שאובין, את ראשו לקרקע, כאילו היה מקק ולא בן אנוש. מותו של פלויד הוליד גל מחאה נגד האלימות המשטרתית ממנה סובלים בעיקר האפרו-אמריקאים. אצלנו האלימות המשטרתית היא חלק מהשגרה ומסדר היום התקשורתי.

המחאות בבלפור בזמן הקורונה הביאו לתודעה הציבורית גם את האלימות המשטרתית, והאמצעים השונים שבהם משתמשת משטרת ישראל לפיזור הפגנות, ביניהם השימוש במכתזיות, מעצרי השווא, הטייזרים והאלות. בשנת 2017 הגישה האגודה לזכויות האזרח בג"ץ, באמצעות עו"ד אן סוצ'יו, שעודנו מתברר בבית המשפט העליון, עקב סירוב המשטרה למסור נתונים על השימוש באמצעים אלו ותוצאותיהם.

הסיבה שהוגש הבג"ץ היא כי המשטרה מסרבת לאסוף מידע בנושא. מעבר לכך שהדבר מהווה פגיעה בזכות הבסיסית למידע, התנהלות ה"אין-מידע" לוקה בחוסר סבירות קיצונית, ומלמדת כי המשטרה אינה בהכרח מבססת החלטותיה בעניין השימוש באמצעי כוח שונים על תשתית עובדתית מלאה, שכן מידע מהותי איננו נאסף, ובוודאי שאינו מדווח לציבור.

איסוף ופרסום מידע על אלימות משטרתית אינם הצד החזק של משטרת ישראל ומי שאמונים על הטיפול באלימות השוטרים, מח"ש – המחלקה לחקירת שוטרים בפרקליטות המדינה.

על עבודת המחלקה ניתן ללמוד מדוח מסכם של הפרקליטות המתפרסם אחת לשנה. הדוח, בן שלושה עמודים בסך הכל, מספק נתונים דלים על עבודת המחלקה. נדרשה בקשת מידע להשלמת התמונה. מתברר שבשנת 2019 התקבלו סה"כ 3,293 תלונות נגד שוטרים, מתוך זה 1,572 תלונות על עבירות אלימות, כאשר רק ביחס ל-178 תלונות התקבלו החלטות לאחר שבוצעה חקירה, ורק ב-24 תיקי אלימות משטרה הוגש לבסוף כתב אישום (סה"כ כתבי אישום שהגישה מח"ש בשנת 2019 היה 66, כלומר שליש מכתבי האישום המוגשים הם בגין אלימות משטרתית).

במריבת התיקים (למעלה מ-60%) כלל לא התקיימה חקירה על ידי מח"ש. בשורה התחתונה, מתוך 3,292 תלונות נגד שוטרים 2% הגיע לניהולו של הליך משפטי, לאחר ביצוע חקירה, במחלקה שזו תכליתה.

בשים לב לאלימות המשטרתית הגואה, אל מול האתגרים הנציבים בפני משטרת ישראל בזמן משבר הקורונה כמו גם החיכוך הגובר בין המשטרה לאזרח, ואובדן האמון על המשטרה להבין וליישם את חשיבותה של שקיפות שלטונית ולפעול בדיווחיות אחראית ובזמן אמת, כמצופה ממי שאחראית ואמונה על הסדר הציבורי.

משטרת ישראל נתפסת בתודעה הציבורית כאלימה מאוד, הצילומים מהעת האחרונה של האכיפה שמבצעת המשטרה נותנים לתחושות האלו תוקף, ואכן מגפת הקורונה מזמנת למשטרה אתגרים לא מבוטלים, אך לצד האתגרים יש לראות במשבר הקורונה הזדמנות.

כפי שנוהגת המשטרה בזמן המשבר הקורונה ומדבררת את פעילותה בזמן אמת באמצעות סרטונים שהיא מחליטה להפיץ, וקצינים היושבים באולפני-חדשות ומדברים על פעולות האכיפה, על המשטרה להוציא דוח מסכם על שנת 2020, שנה מלאת אתגרים, שבה הוסתה פעילות המשטרה מעבודתה הרגילה.

על כן עליה לפרסם דוח מיוחד על השנה שהייתה, על האכיפה במגזרים השונים, על האלימות המשטרתית וכיצד זו התבררה ונלמדה במטה על מנת שזו לא תשנה, וכן גם את הנתונים הפחות נוחים על אכיפה סלקטיבית, האתגרים, ההפגנות וגם השימוש בכוח מופרז, אם נעשה. כידוע, סולידריות חברתית ואמון הציבור גם הם מפתח לשיתוף פעולה אזרחי, זה שכל כך חסר לנו בתום שנה של מגפה עולמית.

 

הכותבת היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע

מידע על עבירות פריצות בישראל בשנים 2011-2019

את בקשת המידע הגיש יובל גזית מהקליניקה לחופש מידע במכללה למינהל. תודה גדולה לעומרי בן שמעון שעזר לנתח את המידע.

לכתבה של גלעד שלמור בחדשות 12

בקשת המידע שהגשנו

Burglary offenses FOI

המידע שקיבלנו מהמשטרה

 

 

הקנסות ממצלמות המהירות נחשפים: כ-600 מיליון שקל ב-4 שנים

מנתונים שמסרה משטרת ישראל לתנועה לחופש המידע עולה כי מערכת מצלמות א3, המשמשת את המשטרה לאכיפה אוטומטית של מהירות ונסיעה ברמזור אדום, הכניסה לקופת המדינה כמעט 600 מיליון שקל בארבע השנים האחרונות. במהלך התקופה הושבתו המצלמות לשנה, בעקבות קביעת בית משפט כי אינן אמינות, ומהנתונים עולה כי ההשבתה פגעה קשות בהכנסות. עם זאת, בתקופת ההשבתה של המצלמות מספר ההרוגים בכבישים דווקא ירד.

עוד עולה כי מאז שהמצלמות שבו לפעול ביולי שינתה המשטרה את מדיניות האכיפה שלה באופן שהגדיל מאוד את ההכנסות, והפחית את משפטי התעבורה. כך, למשל, רוב הכסף בחודשים האחרונים – 84 מיליון שקל מתוך כ-105 מיליון – הגיע מקנסות שניתנו לנהגים על עצירה באור אדום אחרי קו העצירה, עבירה שלא נאכפה בעבר.

בעבר סירבה המשטרה לחשוף את המידע, גם בדיונים בכנסת על יעילות מצלמות המהירות של פרויקט א3. עכשיו הם נחשפים לראשונה. עם זאת במשטרה סירבו למסור מידע על מיקומי המצלמות שמפיקות הכי הרבה דו"חות.

לדברי מנכ"לית התנועה, עו"ד רחל אדרי, "המענה המפורט מראה את איכות המידע שיש למשטרה, וכמה חשוב שהיא תפרסמו באופן יזום. רק על בסיסו ניתן לקיים דיון מהותי במדיניות האכיפה בתחום התנועה, ובתחומים אחרים כמו פשיעה. אנו מקווים שבקרוב מידע רב ככל הניתן יהיה זמין לאזרחים בלחיצת כפתור וביוזמת המשטרה".

המידע על מצלמות המהירות

לכתבה ב-YNET

בקשת המידע שהגשנו:

בקשת המידע למשטרה

המדינה הרוויחה – נהגים שהשתמשו בנייד שילמו כחצי מיליארד שקל בחמש השנים האחרונות

מידע שכנראה יעניין רבים – באיזה כבישים חולקו הכי הרבה דו"חות על שימוש בנייד: במקום הראשון נמצא כביש 4 עם 43,612 דו"חות על שימוש בסלולר בנהיגה בחמש שנים; במקום השני – כביש 20 (נתיבי איילון) עם 28,236 דו"חות, ובמקום השלישי – כביש מספר 1 (ירושלים־ת"א), שם חולקו בחמש השנים האחרונות 21,664 דו"חות.

עוד עולה מהנתונים שמסרה לתנועה המשטרה, כי בתוך שלוש שנים היא הכפילה את מספר הדו"חות שחילקה לנהגים על שימוש בטלפון נייד בזמן נסיעה. ב־2015 חולקו 61,751 דו"חות כאלה, וכעבור שלוש שנים, ב־2018, זינק מספר הדו"חות ל־124,882. ב־2019 נרשמה עלייה נוספת, כשבחמשת החודשים הראשונים של השנה חילקה המשטרה 69,941 דו"חות – קצב שנתי של 160 אלף דו"חות. כל דו"ח הכניס למדינה 1,000 שקל, ובנוסף מחייב את הנהג בעשר נקודות חובה במשרד הרישוי. אם חשבתם לערער על דו"ח – תחשבו שוב כי הסיכוי נראים קלושים: מתחילת השנה התקבלו רק ארבעה ערעורים.

בשנה שעברה האכיפה המוגברת הכניסה לקופת המדינה 124 מיליון שקל, והשנה ההכנסה מהדו"חות צפויה להגיע לכ־160 מיליון שקל. בסך הכל, בארבע השנים האחרונות שילמו נהגים קנסות על שימוש בנייד בסכום של כ־370 מיליון שקל, וביחד עם 2019 הסכום יחצה את רף החצי מיליארד שקל.

לדברי מנכ"לית התנועה לחופש המידע, עו"ד רחלי אדרי, "הנתונים מלמדים שהמשטרה החליטה לשים דגש על אכיפת החוק האוסר על שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה ובכך הכפילה בתקופה קצרה מאוד את מספר הדו"חות שהיא נותנת והגדילה את ההכנסה, שמתקרבת כבר לכ-200 מיליון שקל בשנה. לצד המידע על מספר הדו"חות, מתבקש שהמשטרה תיידע את הציבור במדיניותה המשתנה מעת לעת, ותספק מידע נוסף על יעדי האכיפה ועל המימוש שלהם, שכן מטרת המשטרה היא להפסיק את השימוש המסוכן בטלפון נייד בעת נהיגה ולא להטיל על הציבור מסים עקיפים נוספים".

התביעה המשטרתית

נתונים מפורטים לפי קבוצות עבירה ויישוב של עבירות חשיפה. בנוסף, טבלה מצומצמת יותר של כלל התיקים במשטרת ישראל בשנים 2013-2018. הנתונים כוללים מספר התיקים שנפתחו, נסגרו, עילות הסגירה ומספר כתבי האישום שהוגשו ע"י התביעה המשטרתית.

לנתוני התביעה המשטרתית

התנועה חושפת: נתוני ההטרדות המיניות בגופי הביטחון והחירום

צה"ל, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, נציבות כבאות והצלה, מגן דוד אדום וכן המוסד והשב"כ העבירו לתנועה לחופש המידע נתונים על הטרדות מיניות בקרב עובדיהם בשנים 2016־2018.

על פי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, ב־2016 התקבלו 48 תלונות בגין הטרדה מינית, מתוכם התקבלה החלטה על העמדה לדין משמעתי או פלילי ב־14 תיקים. ב־2017 התקבלו 41 תלונות והתקבלה החלטה בתשעה תיקים, ועד ספטמבר 2018 התקבלו 41 תלונות, והתקבלה החלטה על העמדה לדין משמעתי בשני תיקים ולדין פלילי בתיק אחד.

במח"ש ציינו כי לא ניתן להעביר נתונים בחלוקה למגדר ולא ניתן לדעת כמה מהתלונות נגד שוטרים הוגשו על ידי אזרחים וכמה על ידי שוטרים.

בצה"ל נספרו 801 תלונות ב־2016 ו־883 תלונות ב־2017. בשנת 2017, 760 חיילות ו־123 חיילים התלוננו על פגיעה על רקע מיני במסגרת שירותם הצבאי. מבחינת חיילים ממין זכר, מדובר בקפיצה משמעותית, אחרי שב־2016 דיווחו 78 חיילים, אנשי קבע ואזרחים עובדי צה"ל על פגיעה מינית.

22% מהתלונות שהוגשו בשנה שעברה הועברו למצ"ח. 5% זכו לטיפול בתוך היחידה, 6% הסתיימו בשיחה פיקודית והשאר הסתיימו בכך שהמתלוננים לא היו מעוניינים בהמשך ההליכים.

בשב"כ דיווחו על כך שבשנים 2016־2018 נרשמו וטופלו שמונה פניות על רקע הטרדה מינית, שתיים מהן התגבשו לתלונות שהועברו לנציבות שירות המדינה: האחת עברה למישור הפלילי, והביאה לפיטורי העובד והשנייה, של עובדת לשעבר, נמצאה לא מוצדקת. שאר הפניות טופלו בערוץ משמעתי או ניהולי.

מהמוסד התקבל נתון מדהים, שלפיו בין השנים 2016־2018 הוגשה תלונה אחת בלבד של עובדת נגד עובד בקשר להטרדה מינית. התלונה נמצאת בימים אלה בטיפול הנציבות. האם הנתון הזה מעיד על כך שבארגון אין הטרדות מיניות או שעובדיו, שמורגלים בשמירה על חשאיות, אינם מתלוננים? לא ברור.

משב"ס נמסר לתנועה כי ב־2016 הוגשו 15 תלונות על הטרדה מינית, ב־2017 הוגשו 24 תלונות, מתוכן אחת הגיעה להרשעה בבית דין משמעתי, ומינואר ועד סוף חודש יולי 2018 הוגשו 17 תלונות. הארגון מסר ששמונה סוהרים דיווחו כי חוו הטרדה מינית.

מד"א נרשמו 52 תלונות של עובדים ושש תלונות של אזרחים נגד עובדי הארגון התקבלו ב־2016, 48 מהן נמצאו מוצדקות. ב־2017 נרשמו 41 תלונות של עובדים ותלונה אחת של אזרח/ית, וכולן נמצאות מוצדקות. ב־2018 הוגשו עד כה 32 תלונות של עובדים ושתי תלונות של אזרחים – 13 מהן מוצדקות. במד"א הסתפקו בפירוט כללי על דרכי הטיפול בתלונות המוצדקות – פיטורים, ועדת משמעת, שיחת אזהרה, הפרדה בין המתלונן לנילון – אך לא דיווחו מה עלה בגורלה של כל תלונה ואילו תלונות הגיעו למישור הפלילי.

גם בנציבות כבאות והצלה מסרו נתונים מפורטים, אך ללא חלוקה לשנים. מספר התלונות של עובדים נגד עובדים עמד בשנים 2016־2018 על שש. חמש תלונות של אזרחים נגד עובדים הוגשו ושלוש תלונות של מתנדבים נגד מתנדבים.

בנציבות מדווחים גם על 15 מקרים של בירור ללא שהוגשה תלונה וכן על מקרה אחד של חשש להטרדה על ידי יועץ חיצוני. מתוך סך התלונות, שתיים טופלו על ידי המשטרה והיתר טופלו בתוך הארגון, אך גם כאן לא ברור מה עלה בגורל הטיפול.

"הנתונים מעידים בעיקר מי שיאן הדיווחים ואיסוף הנתונים ועל הטיפול בתופעה", אומרת עו"ד רחלי אדרי־חולתא, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, "בימינו, לכל ארגון צריך להיות אכפת מנושא ההטרדות המיניות אצלו, מידע צריך להימסר בפירוט המרבי שניתן ובחלוקה לשנים, כך שנוכל להבין אם יש מגמת שיפור. בארגונים שאינם כפופים לנציבות שירות המדינה והתקנון אינו חל עליהם, חובה כי יפרסמו אצלם באתר כיצד יש לנהוג במקרה של הטרדה מינית ולמי יש לפנות ובפני מי הדברים מטופלים".

לכתבה ב"מעריב"

 

המידע שחושף מציאות עגומה: עלייה חדה בדו"חות לרוכבי אופניים – וגם יותר תאונות קטלניות

האם מדיניות האכיפה של המשטרה – מובילה לתוצאות קטלניות? ממידע שקיבלה התנועה מהמשטרה עולה כי בשנים האחרונות האכיפה על רוכבי האופניים הלכה והתגברה — אך מספר תאונות האופניים הקטלניות גם נמצא בעלייה. לפי הנתונים, המספר האבסולוטי של תאונות הדרכים שבהן מעורבים רוכבי אופניים אינו עולה, ואף ירד מעט באופן יחסי, אך מספר התאונות הקשות שכתוצאה מהן נפצעים ונהרגים רוכבי אופניים – גדל.

לכתבה של מירב מורן

ניתוח של מאפייני הדו"חות והתאונות מספק הסבר אפשרי למצב: רוב הפיקוח נעשה נגד רכיבה על מדרכות ברחובות הערים; כתוצאה מכך, רוכבי האופניים עוברים לרכוב בכבישים — שם הם נפגעים קשה יותר ואף נהרגים.

התנועה לחופש המידע ביקשה – ביחד עם עמותת ישראל בשביל אופניים נתונים אודות תאונות דרכים שבהן היו מעורבים אופניים בשנים 2015–2018. כמו כן, נמסרו לבקשתה הנתונים אודות פעילות האכיפה והפיקוח, כפי שהיא מתבטאת בפירוט דו"חות שניתנו לרוכבים באותה תקופה. הבקשה הוגשה בתחילת אוגוסט, הנתונים נמסרו בסוף אוקטובר, אחרי שהחלטת הממשלה התקבלה.

המשטרה העבירה את המידע בטבלאות, שבהן הוצגו הנתונים ופרטי הדו"חות לפי פרמטרים שונים — כמו שנים, יישובים ומחוזות, סוגי העבירות, דרגות הפציעה בתאונות, וסוג הרכב (חשמלי או רגיל). הנתונים התייחסו למידע שנאסף מינואר 2015 עד תחילת ספטמבר 2018.

מספר תאונות הדרכים שהתרחשו בישראל שבהן היו מעורבים אופניים, לא השתנה באופן משמעותי בארבע השנים החולפות. ב–2015 — השנה הראשונה שלגביה נמסרו נתונים — דווח למשטרה על 513 תאונות דרכים שבהן היו מעורבים אופניים. ב–2016 נרשמה ירידה — ל–443 תאונות; ב–2017 מספר התאונות עלה ל–563. עד אוגוסט 2018 נרשמו 372 תאונות עם אופניים, והמספר המנורמל הוא 482. כלומר, מדובר עדיין במספר נמוך יותר של תאונות לעומת השנה שעברה, ופחות תאונות לעומת 2015.

ממצא מובהק נוסף הוא השינוי בהתפלגות התאונות בין אופניים רגילים לחשמליים לאורך התקופה. ב–2015 רוב מקרי התאונות שדווחו למשטרה היו באופניים רגילים — 217 תאונות, לעומת 180 תאונות באופניים חשמליים. ב-2016 הנתונים התהפכו, ונרשמו יותר תאונות באופניים חשמליים — 172, לעומת 160 ברגילים. ב–2017 מספר התאונות באופניים חשמליים כמעט הוכפל בהשוואה לשנה הקודמת, והגיע ל–273, לעומת אופניים רגילים שבהם מספר התאונות לא השתנה באופן משמעותי — 173 תאונות באותה שנה. ב–2018, החלוקה בין מספר התאונות באופניים רגילים לחשמליים נותרה דומה לשנה שעברה.

עלייה חסרת תקדים בפעילות האכיפה

מהמידע עולה שגם פעילות האכיפה והפיקוח על רוכבים התרחבה מאוד. מספר הדו"חות שרשמה המשטרה לרוכבי אופניים צמח פי 14 בתוך ארבע שנים. מ–2015 ועד היום, חילקה המשטרה קרוב ל–60 אלף דו"חות לרוכבי אופניים רגילים וחשמליים, שרובם נרשמו בשנה הנוכחית. ב–2015 חולקו רק 2,220 דו"חות לאופניים חשמליים ורגילים יחד; ב–2016 נרשמו כ–9,000 דו"חות, ובה כאמור נרשם שפל במספר התאונות. ב–2017 מספר הדו"חות כמעט הוכפל והגיע ל–17 אלף — ודווקא בשנה זו נרשם שיא במספר התאונות. ב–2018, שבה מסתמנת ירידה במספר התאונות שבהן מעורבים אופניים, מספר הדו"חות יתקרב ל–30 אלף בשנה אחת.

ככל שהמספרים מצביעים על אכיפה מוגברת, הם אינם מספרים את התמונה המלאה על הגידול העצום בפעילות הפיקוח והאכיפה נגד רוכבי אופניים. ראשית, הנתונים אינם כוללים את פעילות הרשויות המקומיות, שלפני כשנה קיבלו סמכות לאכוף ולקנוס רוכבי אופניים.

ם פקחי העיריות רושמים דו"חות, ואלה אינם נכללים בחישוב שלפנינו. בנוסף, המשטרה מסרה לתנועה לחופש המידע את נתוני הדו"חות לפי יישובים, וציינה כי המספרים חלקיים — שכן היא לא כללה בהם את הדו"חות מיישובים שבהם חולקו פחות מ–100 דו"חות לאופניים חשמליים, או פחות מעשרה דו"חות לאופניים רגילים.

את רוב הדו"חות מקבלים רוכבי אופניים חשמליים. כך למשל ב–2017, חולקו קצת פחות מ–2,300 לרוכבי אופניים רגילים, לעומת יותר מ–15 אלף דו"חות לרוכבים באופניים חשמליים. לעומת זאת, מפתיעה העובדה שחלקם היחסי של רוכבי האופניים הרגילים בדו"חות עולה לאורך התקופה. ב–2015 ו–2016 הרוכבים באופניים רגילים קיבלו 5% מכל הדו"חות שניתנו, לעומת 2017 ו–2018 שבהן רוכבי אופניים הרגילים קיבלו 15% ו-25% מסך כל הדו"חות. כלומר, היקף הדו"חות לאופניים רגילים עלה ביחס הפוך לתאונות ולשימוש בהן.

דו"חות המשטרה נחלקים בין עשרות סעיפים המייצגים הגדרות שונות של עבירה על חוקי התנועה. בין כל הדו"חות בגין עבירות הנוגעות לבטיחות הרוכבים, 8% ניתנו על רכיבה על האופניים בעמידה, 2.5% על אי ציות לתמרור עצור או חציית צומת ברמזור אדום, ו–2% בגין הרכבת אדם אחר באופניים. רק 1% מכלל הדו"חות נרשמו בגין אי חבישת קסדה לרוכב, או אי חבישת קסדה לילד שהורכב באופניים.

עבירות הקשורות לשימוש בטלפונים סלולריים, ובהן דיבור בסלולרי שלא דרך מיקרופון או הרכבת אוזניות תוך כדי נסיעה, מהוות קצת פחות מ–6% מסך כל הדו"חות שנרשמו לרוכבים. קצת יותר מ–5% מהדו"חות ניתנו למי שרכבו על אופניים חשמליים, ובבדיקה נמצא שגילם נמוך מ–16.

כמעט כל יתר הדו"חות — המייצגים כשלושה רבעים מפעילות האכיפה (73%) — ניתנו לרוכבי אופניים בגין עבירות שניתן להגדירן כנסיעה במקום שהחוק אוסר עליהם לנסוע בו. כך, 60% מהדו"חות על מקומות שבהם יש חיכוך עם הולכי רגל כוללים סעיפים שונים המתארים רכיבה על מדרכה או במעבר חציה.

דו"חות על נסיעה שלא במקום הנכון ניתנו גם לרוכבים בכביש ברחוב שבו יש סימון נפרד לשביל אופניים, רכיבה בשולי הדרך, ושימוש בשביל או נתיב שנועד לכלי רכב אחרים – והם מהווים את 13% הדו”חות הנותרים בקטגוריה זו. אשר לתאונות עצמן, יש לסייג את הממצאים בכך שלא כל המקרים של התנגשויות בין אופניים והולכי רגל ובין אופניים למכוניות, מגיעים למשטרה. עם זאת, סביר להניח שרוב מקרי התאונות שלא נרשמו במשטרה, היו כאלה שבהם הנזק או הפגיעה הגופנית שנגרמו היו קלים יותר.

הנתונים מראים ששיעור התאונות הקשות והקטלניות מסך כל התאונות גדל. לרוב התאונות קלות, כך לאורך כל התקופה. ואולם בעוד שב–2015 רק רבע מהתאונות שנרשמו היו קשות או קטלניות, ב–2016 ו–2017 עלה חלקן של תאונות אלה ל-31%, וב–2018 36% מסך כל התאונות היו קשות וקטלניות. מספר רוכבי האופניים ההרוגים עלה באופן מובהק: מתשעה ב–2015 ל–11 הרוגים ב–2016, ו–18 ב–2017, עוד בטרם הסתיימה השנה.

"המסקנה מהנתונים מצביעה על ספק בדבר יעילות האכיפה, ואף חשש כי מדיניות האכיפה של משטרת ישראל מובילה לתוצאות קטלניות", אומרת עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע.

"פרסום המידע בזמן אמת יכול היה לאפשר שיח בנקודת זמן מוקדמת בהרבה, וליווי של מדיניות האכיפה בשיח ציבורי מבוסס נתונים", אומרת אדרי. "משטרת ישראל מחזיקה בהרבה מאוד מידע, שהיא אוספת מכוח תפקידה, ולמרות החשיבות הציבורית שלו, המידע הזה אינו נגיש כלל. מוטב היה שהמשטרה תפרסם באופן יזום, ברוח החלטות הממשלה בדבר פתיחת מאגרי המידע הממשלתיים, את המידע שברשותה על אודות תאונות הדרכים, נתוני אכיפה ונתונים על מעצרים ופשיעה, כפי שנהוג בעולם. פעם אחר פעם אנו נדרשים להגיש למשטרה בקשות מידע, ולעבד מידע שאינו קריא. זהו מידע שצריך להיות זמין למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב".

המידע שקיבלנו מהמשטרה

לנתוני המשטרה לאחר עיבוד והמרת התמונות לטקסט
גרסה מעובדת של נתוני המשטרה

יותר מעליבים ממפריעים לעובדי הציבור

מנתונים שקיבלנו על עבירות הפרעה והעלבת עובד ציבור ושנותחו על ידי מתנדב התנועה ופעיל השקיפות גיא זומר, עולה כי המשטרה מבצעת יותר מעצרים בגין העלבת עובד ציבור לעומת הפרעה לעובד ציבור במילוי תפקידו. שוב כמו בנתונים קודמים שפרסמו על מעצרים וכתבי אישום בעבירות שונות הנאכפות על ידי משטרת ישראל גם הפעם נראה בבירור פער אכיפתי בין יהודים ללא יהודים בפעולת המשטרה. במהלך השנתיים האחרונות פרסמה המשטרה מידע רב לציבור על אכיפה, מעצרים והגשת כתבי אישום. רובו ככולו של המידע פורסם במענה לבקשות חופש מידע שהוגשו על ידינו ועל ידי גורמים רבים נוספים. אין ספק כי הציבור צמא למידע אודות התנהלות המשטרה ואופן ביצועה את תפקידה ועל כן טוב תעשה אם תיפנה לערוץ של פרסום מידע יזום על התנהלותה השוטפת. נכון, כך תהיה משטרה חשופה יותר לביקורת ציבורית, גם היא שוטפת, אולם אין ספק שדו שיח שכזה עם הציבור ייטיב עם התנהלותה והשירות האמין והטוב שהיא מחוייבת לתת לציבור האזרחים.

עוד עולה מהנתונים כי: 

  • שתי העבירות מצויות בשנים האחרונות במגמת ירידה מתונה מבחינת מספר התיקים שנפתחו.
  • שכיחות העבירות ביחס לכמות תושבים במועצות אזוריות גבוה משמעותית מאשר ביתר הרשויות.
  • כ-85% מהתיקים מיוחסים לבגירים, כ-10% לקטינים והיתר לקשישים. אחוז המעצרים בתיקים מגיע עד לכ-40% בקרב בגירים, כ-30% בקרב קטינים וכ-15% בקרב קשישים, כאשר בקרב בגירים וקשישים אחוז המעצרים בעבירת העלבה גבוה מאשר בעבירת ההפרעה.
  • יחס המעצרים בעבירת העלבה כולל פער עקבי של כ-10% בין יהודים לשאינם יהודים, קרי סיכוי המעצר של מי שאינם יהודים גבוהים ב-10%.
  • יחס כתבי האישום בעבירת העלבה החל בכ-10% פער בין יהודים לשאינם יהודים בשנת 2013, ומאז הלך והצטמצם עד כי לא קיים כעת.
  • יחס המעצרים בעבירת הפרעה כולל פער כאמור שהצטמצם עד לשנת 2015 ומאז נפתח מחדש.
  • יחס כתבי האישום בעבירת הפרעה מצוי במגמת חזקה של ירידה מאז שנת 2014 בקרב יהודים. לעומתם, בקרב מי שאינם יהודים, מגמה זו מתונה יותר, ורובה רק בשנת 2017 ולכן הפער בין יחס כתבי האישום של יהודים ושל מי שאינם יהודים מצוי בגידול משמעותי.  

ונקודה אחרונה למחשבה – השוואה מתבקשת לרמת האכיפה לתיקון 10 לחוק מניעת הטרדה מינית. 

העלבת עובד ציבור והפרעה

מעצרים ללא כתב אישום

כתבה בגלובס

אכיפת תיקון הסרטונים לחוק למניעה הטרדה מינית

"חוק הסרטונים" – מי אוכף אותו בכלל

"חוק הסרטונים" שנחקק לפני שלוש שנים היה אמור לעצור את מגיפת הפצת התמונות האינטימיות וסרטוני המין הפרטיים ברשתות החברתיות. ואכן, כשהופצו תמונותיה של השדרנית שרון פרי, המשטרה ידעה לפעול מהר ובנחישות. אבל כשמדובר במתלוננות פחות מפורסמות, מתברר שהתמונה שונה לגמרי: נתונים שמתפרסמים כאן לראשונה מלמדים כי מתוך 461 התיקים שנפתחו מאז הוחל החוק, רק כמה עשרות הבשילו לכתב אישום ובודדים הסתיימו בהרשעה."

בקשת מידע – תיקון 10 לחוק למניעת הטרדה מינית

נתונים גולמיים

כתבתה של ליאת בר-סתיו ב"ידיעות אחרונות"

להעברה בנקאית או לתרומה ישירה, להלן פרטי החשבון של התנועה לחופש המידע(ע"ר):
מספר עמותה 580425700 בנק הפועלים (12) סניף 567 (בית אסיה, תל אביב) מספר חשבון 372952

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il