fbpx

מידע שהושג בנושא ‘משרד המשפטים’

התנועה למשרד המשפטים: להחיל את חוק חופש המידע על אגודות עותומניות

שרת המשפטים, איילת שקד הודיעה כי היא מפיצה להערות הציבור את תקנות השקיפות – תקנות חדשות שיחייבו אגודות עותמניות בשקיפות ודיווח, כמו כל עמותה אחרת. על פי חובות הדיווח החדשות, יחויבו אגודות עותמניות, כמו ההסתדרות הכללית, לדווח על חמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר, וכן על ההכנסות וההוצאות השנתיות. עד היום לא נדרשו אגודות עותמניות לדווח זאת לאף גורם.

כדי שניתן יהיה לייצר מרשם של האגודות העותמניות הקיימות בישראל, מוצע לקבוע כי אלה יעבירו דיווח חד-פעמי ובו מידע בסיסי ביחס לפעילותן. מעבר לדיווח זה, יהא על האגודות למסור דיווח שנתי לרשם האגודות העותומניות. כיום פועלות בישראל אלפי אגודות עותמניות, אך מספרן המדויק אינו ידוע.

תקנות השקיפות של משרד המשפטים

לידיעה בדה מרקר

המלצות התנועה: שקיפות באגודות העותומניות:

לכבוד                                                                                                                                                ‏28 פברואר 2019

מאיר לוין, המשנה ליועמ"ש

אייל גלובוס, ראש רשות התאגידים

משרד המשפטים                                                                          באמצעות: Limortc@justice.gov.il

 

 

הנדון: אגודות עותומניות – הגשת דיווחים לגבי פעילותן

בהמשך לקול הקורא שפורסם על ידי משרד המשפטים ביום 28 במאי, 2018, בנוגע להחלת חובות דיווח שונות על אגודות עותומניות, מבקשת התנועה לחופש המידע להביע את עמדתה בנוגע לאמור.

סדר הדברים יוצג בהתאם לסדר שבו הוצגו הדברים בקול הקורא תחת הכותרת "הסוגיות לגביהן מתבקשת התייחסות הציבור".

עמדת התנועה לחופש המידע היא כי יש לערוך הבחנה בין סוגים שונים של אגודות עותומניות, וזאת, בין היתר, בהתאם למחזור הכספי של אגודות אלה, לכסף הציבורי והממשלתי המגיע לחלק מהאגודות, פעילותן הציבורית והשפעתן על כלל הציבור או על חלקים נרחבים בו .

כמו כן, ישנן אגודות עותומניות מסוימות, שלהן השפעה רבה על הציבור ולציבור עניין רב בפעילותן, לכן יש לשקול להחיל את חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998 על אגודות אלה.

חוק חופש המידע מאפשר כבר היום, באמצעות סעיף 2(10) לחוק, להחיל את החוק על אגודות עותומניות מסוימות אשר מבוקרות על ידי מבקר המדינה. זאת, בקביעת שרת המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט.

  • סוג המידע שאגודות עותומניות יחויבו להעביר במסגרת דיווח ראשוני חד פעמי

כידוע, וכאמור בקול הקורא, ידוע מעט מאוד כיום באשר למרבית האגודות העותומניות ורבות מבין אלה פעולות במסגרות תקציב גדולות מאוד. משכך, דרישות השקיפות מגופים אלו צריכות להיות גבוהות. לבטח בשלב הראשוני, על המדינה לדרושה מאותם הגופים פרטי מידע שונים הנוגעים הן לפן הכספי, הן לפן הגיוון התעסוקתי והן לנושאים נוספים שנמנה כעת:

  • תקנון ותעודת התאגדות – פרסום תקנון של האגודות העותומניות וכן תעודת התאגדות וקובץ מתוקן באם זה קיים (או מסמך אחר בדומה לקבוע בסעיף 6 לחוק העותומני על האגודות (להלן: החוק));
  • פרסום תחום פעילות – בדומה לחלוקה הקיימת כיום ברשות התאגידים בנוגע לעמותות;
  • מקבלי החלטות – פרסום שמות חברי הוועד המנהל, לרבות תאריך מינוי ומגדר; פרסום שמות חברי האגודה בפירוט תאריך כניסתם אליה (בדומה לקבוע בסעיף 8 לחוק);
  • פרוטוקולים – הנוגעים לישיבות הוועד המנהל ואספות חברי העמותה בשנים האחרונות;
  • מבנה ארגוני – פירוט המבנה הארגוני של כל גוף, לרבות פירוט עובדים וכו';
  • עובדים – מספר העובדים, מספר השנים של אלה בתפקיד, חלוקה מגדרית וכן לפי לאום;
  • שכר – מאחר שמדובר בדיווח הראשוני נכון שתפורסם טבלת שכר שמרכזת, אף אם לא בשמו של כל עובד, את השכר באגודה העותומנית. זאת, בנוסף לפרסום שמותיהם של חמשת מקבלי השכר הגבוה בדומה לעמותות.
  • נכסים – מאחר שמדובר בגופים שהתאגדו לפני שנים רבות – יש לבחון את החזקת הנכסים על ידי אותם הגופים. זאת, לרבות העברות נכסים שנעשו בתמורה וללא תמורה בשנים האחרונות;
  • תורמים – בדומה לעמותות, יש לבחון אפשרות לפרסום שמות התורמים לאגודות העותמניות השונות.
  • דוחות כספיים – לחייב דיווח כספי ראשוני למספר שנים אחורנית. זאת, תוך ריכוז הכנסות (בפירוט מקור ההכנסות, לרבות פירוט הכנסות מהמדיה); והוצאות (בפירוט סוג ההוצאה, הטעם לה דוגמת שכר, פעילות, פנאי ועוד) (בדומה לקבוע בסעיף 8 לחוק).
  • אירועים חריגים נוספים – זאת, לרבות הפרות של החוק, וכן החלפות ועד מנהל, הסיבות לכך, החלפת מנכ"ל והסיבה לכך וכן הלאה.
  • דיווחים נוספים ומועד מסירתם

מהטעם שיכול ולא יהיה זה נכון להעמיס גופים שונים בדיווח, נכון יהיה לבחון דיווח דו-שנתי, כאשר הראשון נוגע לנקודות מעטות ואילו השני, השנתי, יכלול דיווח רחב יותר ושני אלה יוכלו לאפשר לרשם העמותות פיקוח אפקטיבי פעילותן של אותם הגופים באופן מיטבי.

  • דיווח חצי שנתי הנוגע לשינויים משמעותיים שהתרחשו מאז הדיווח האחרון, לרבות מכירות נכסים משמעותיים, חילופי גברי וכד';
  • דיווח שנתי בדומה לאמור בתוספת השנייה והשלישית לחוק העמותות, התש"ם–1980, וכן בהתאם לאמור בחלק א' להתייחסות זו באשר לרשימת עובדים, מגדר, לאום וכד'. על הדוח להיות מבוקר על ידי גוף מבקר ברשות התאגידים שיכלול דוח כספי, בדומה לחובות החלות על עמותות לרבות הכללים החשבונאיים הרלוונטיים באופן שיאפשר בחינה של ההוצאות ושל ההכנסות.
  • סוג האגודות לגביהן תחול חובת דיווח

עמדת התנועה לחופש המידע היא כי יש לערוך הבחנה ולהטיל חובה מוגברת על אגודות עותומניות מסוימות – ואף לשקול להחיל על חלקן את חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998. הבחנה זו צריכה להתבסס, בין היתר, על המשתנים הבאים:

  • מקור ההכנסה ומספר החברים באגודה (במיוחד אם מדובר על הכנסה ממספר רב של אנשים פרטיים המשלמים דמי חבר לאגודה עותומנית);
  • מחזור כספי, בדומה לעמותות (מובן כי מהצד האחר, נכון יהיה להקל על אגודות עותומניות בעלות היקף פעילות מצומצם בנוגע לדיווחים השונים);
  • תחום הפעילות ורמת ההשפעה על הציבור– זאת, במיוחד אגודות עותומניות שלהן השפעה על תחומים שונים לרבות: חינוך; בריאות הציבור; זכויות עובדים וכד'.
  • העמדת המידע לעיון הציבור

בדומה לעמותות, נכון יהיה לאזן בין הזכות לפרטיות הנוגעת לגורמים שונים בעמותה לבין זכות הציבור לדעת. גם בנקודה זו נכון יהיה לערוך הבחנה בין סוגים שונים של מידע וכן בין סוגים שונים של אגודות עותומניות. כל זאת, תוך הבנה כי אופי פעילותן של האגודות העותומניות הוא:

  • השוואת חובות הדיווח והשקיפות החלות על עמותות, זאת בנוגע לתורמים, למצב כספי, לרשימת מקבלי השכר הגבוהים ועוד. כל זאת בנוסף לדוחות הכספיים והמילוליים הקיימים כיום בעמותות לרבות מידע הנוגע לשינויים במבנה הארגוני, אירועים מיוחדים, מצב נכסים וכד.
  • דגש על מקור הכספים, וזאת במיוחד בנוגע לקבלת כסף ממשלתי ותרומות בסכומים גבוהים;
  • פירוט מבנה ארגוני, מספר עובדים, מגדר, לאום, מספר שנים בתפקיד וכד'.
  • פיקוח על עמידת אגודות עותומניות בהוראות הדין
  • על רשם העמותות לשמור מידע בצורה ממוחשבת אשר יאפשר גישה רוחבית למידע. זאת, הן בנוגע למידע פנימי על אגודות עותומניות והן בנוגע למידע רוחבי שיוכל ללמד על מקורות כספיים, מתן הקלות, ביצוע ביקורות עומק וכד'.
  • בדומה לפיקוח על עמותות יש מקום לבנות צוות שיפקח על פעילותן של האגודות העותומניות ועמידתן בכללים שונים, לגבי בחינת כללי שקיפות.
  • ביצוע ביקורות עומק ובחינות שונות הנוגעות לפעילות יעילה של האגודות העותומניות, העולות בקנה אחד עם מטרותיה ופרסום הביקורות הללו לציבור עם סיומן באופן יזום שיהא נגיש לציבור.
  • מתן סמכות לרשם העמותות להטיל קנסות על אגודות אשר לא עומדות בחובות על פי דין;
  • אפשרויות לביצוע שימוע לעומדים בראש אגודות ואף סמכויות הגבלת פעילות אגודות עותומניות וביצוע פעולות שונות הנוגעות לנכסיה;

בהזדמנות זו ברצוננו לברך את החלטת משרד המשפטים על החלטת הממשלה שקידם ביחס לאגודות העותומניות וקידומה של יוזמה זו כעת. כמו כן, נודה על אפשרות להשמיע עמדתנו זו בהרחבה בפורומים שונים, ובפני בגורמים המתאימים במשרד המשפטים.

 

מאמר: לא ייתכן שההסתדרות תפעל בחוסר שקיפות

שר המשפטים נאמן שוקל להחיל על ההסתדרות את חוק חופש המידע

 

התנועה חושפת: נתוני ההטרדות המיניות בגופי הביטחון והחירום

צה"ל, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, נציבות כבאות והצלה, מגן דוד אדום וכן המוסד והשב"כ העבירו לתנועה לחופש המידע נתונים על הטרדות מיניות בקרב עובדיהם בשנים 2016־2018.

על פי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, ב־2016 התקבלו 48 תלונות בגין הטרדה מינית, מתוכם התקבלה החלטה על העמדה לדין משמעתי או פלילי ב־14 תיקים. ב־2017 התקבלו 41 תלונות והתקבלה החלטה בתשעה תיקים, ועד ספטמבר 2018 התקבלו 41 תלונות, והתקבלה החלטה על העמדה לדין משמעתי בשני תיקים ולדין פלילי בתיק אחד.

במח"ש ציינו כי לא ניתן להעביר נתונים בחלוקה למגדר ולא ניתן לדעת כמה מהתלונות נגד שוטרים הוגשו על ידי אזרחים וכמה על ידי שוטרים.

בצה"ל נספרו 801 תלונות ב־2016 ו־883 תלונות ב־2017. בשנת 2017, 760 חיילות ו־123 חיילים התלוננו על פגיעה על רקע מיני במסגרת שירותם הצבאי. מבחינת חיילים ממין זכר, מדובר בקפיצה משמעותית, אחרי שב־2016 דיווחו 78 חיילים, אנשי קבע ואזרחים עובדי צה"ל על פגיעה מינית.

22% מהתלונות שהוגשו בשנה שעברה הועברו למצ"ח. 5% זכו לטיפול בתוך היחידה, 6% הסתיימו בשיחה פיקודית והשאר הסתיימו בכך שהמתלוננים לא היו מעוניינים בהמשך ההליכים.

בשב"כ דיווחו על כך שבשנים 2016־2018 נרשמו וטופלו שמונה פניות על רקע הטרדה מינית, שתיים מהן התגבשו לתלונות שהועברו לנציבות שירות המדינה: האחת עברה למישור הפלילי, והביאה לפיטורי העובד והשנייה, של עובדת לשעבר, נמצאה לא מוצדקת. שאר הפניות טופלו בערוץ משמעתי או ניהולי.

מהמוסד התקבל נתון מדהים, שלפיו בין השנים 2016־2018 הוגשה תלונה אחת בלבד של עובדת נגד עובד בקשר להטרדה מינית. התלונה נמצאת בימים אלה בטיפול הנציבות. האם הנתון הזה מעיד על כך שבארגון אין הטרדות מיניות או שעובדיו, שמורגלים בשמירה על חשאיות, אינם מתלוננים? לא ברור.

משב"ס נמסר לתנועה כי ב־2016 הוגשו 15 תלונות על הטרדה מינית, ב־2017 הוגשו 24 תלונות, מתוכן אחת הגיעה להרשעה בבית דין משמעתי, ומינואר ועד סוף חודש יולי 2018 הוגשו 17 תלונות. הארגון מסר ששמונה סוהרים דיווחו כי חוו הטרדה מינית.

מד"א נרשמו 52 תלונות של עובדים ושש תלונות של אזרחים נגד עובדי הארגון התקבלו ב־2016, 48 מהן נמצאו מוצדקות. ב־2017 נרשמו 41 תלונות של עובדים ותלונה אחת של אזרח/ית, וכולן נמצאות מוצדקות. ב־2018 הוגשו עד כה 32 תלונות של עובדים ושתי תלונות של אזרחים – 13 מהן מוצדקות. במד"א הסתפקו בפירוט כללי על דרכי הטיפול בתלונות המוצדקות – פיטורים, ועדת משמעת, שיחת אזהרה, הפרדה בין המתלונן לנילון – אך לא דיווחו מה עלה בגורלה של כל תלונה ואילו תלונות הגיעו למישור הפלילי.

גם בנציבות כבאות והצלה מסרו נתונים מפורטים, אך ללא חלוקה לשנים. מספר התלונות של עובדים נגד עובדים עמד בשנים 2016־2018 על שש. חמש תלונות של אזרחים נגד עובדים הוגשו ושלוש תלונות של מתנדבים נגד מתנדבים.

בנציבות מדווחים גם על 15 מקרים של בירור ללא שהוגשה תלונה וכן על מקרה אחד של חשש להטרדה על ידי יועץ חיצוני. מתוך סך התלונות, שתיים טופלו על ידי המשטרה והיתר טופלו בתוך הארגון, אך גם כאן לא ברור מה עלה בגורל הטיפול.

"הנתונים מעידים בעיקר מי שיאן הדיווחים ואיסוף הנתונים ועל הטיפול בתופעה", אומרת עו"ד רחלי אדרי־חולתא, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, "בימינו, לכל ארגון צריך להיות אכפת מנושא ההטרדות המיניות אצלו, מידע צריך להימסר בפירוט המרבי שניתן ובחלוקה לשנים, כך שנוכל להבין אם יש מגמת שיפור. בארגונים שאינם כפופים לנציבות שירות המדינה והתקנון אינו חל עליהם, חובה כי יפרסמו אצלם באתר כיצד יש לנהוג במקרה של הטרדה מינית ולמי יש לפנות ובפני מי הדברים מטופלים".

לכתבה ב"מעריב"

 

6 מיליארד ש"ח שוכבים בהקדשים והמדינה מתעכבת בהנגשת המידע

רשימת ההקדשים ומטרותיהם נחשפת לבקשת עמותת ידיד בשיתוף התנועה לחופש המידע. חלוקת הכספים, לעומת זאת, עדיין עלומה. 
במה מדובר? הקדש ציבורי הוא סוג של נאמנות במסגרתה בעל נכס (מקדיש) מייעד נכס לטובת מטרה ציבורית מסוימת, אשר תקוים על ידי נאמן. במצב הרגיל, הנכס או הפירות שלו אמורים לשמש למטרה הציבורית לאורך שנים רבות, גם לאחר מות המקדיש, ולכן יש צורך בפיקוח ציבורי של רשם ההקדשות, כדי להבטיח שכוונת המקדיש תקוים." כך לפי אתר משרד המשפטים המבהיר כי "כלל ההקדשות הרשומים בפנקס ההקדשות הציבוריים מחזיקים קרנות כספיות בשווי כולל של כשישה מיליארד ₪. בנוסף, מחזיקים ההקדשות הציבוריים למעלה מאלף נכסי נדל"ן ברחבי הארץ." (כאן)
 
סמנכ"ל עמותת ידיד וחבר הוועד המנהל של התנועה לחופש המידע, רן מלמד, פנה לקבלת פירוט ההקדשים, מטרותיהם וכמובן הסכומים הזמינים בכל הקדש ולתדהמתו גילה כי הנושא לא זוכה ליחס ראוי מהמדינה האמורה לפקח על ההקדשים. הנתונים, לדבריו, חשובים ביותר לכל ארגון מגזר שלישי שיוכל עכשיו לפנות ולבקש תמיכות לפי רשימה זו. 
 
משרד המשפטים הודיע בתגובתו כי "אין בידינו מידע דיגיטלי של חלוקת כספים בפועל בהקדשות (לפי נושאי חלוקה וכך גם לגבי רשימת גופים/ ארגונים נתמכים), המידע קיים בתיקי ההקדש כדוחות סרוקים כאשר בחלק מהמקרים יש גם את הרשימות של מקבלי התמיכות." 
לאחר פניות נוספות של מלמד, כולל למנכלי"ת משרד המשפטים, אמי פלמור, התקבל לפתע קובץ אקסל ובו רשימת ההקדשים המלאה הכוללת גם את מטרותיו של כל הקדש, מה שיאפשר לכל אדם או ארגון לבצע חיפוש ראשוני כדי לאתר הקדשים שמטרותיהם חופפות לפעילותו או צרכיו.
ואנחנו תוהים, מתי יתקדמו ברשם ההקדשים לשנת 2018 ויצליחו למחשב גם את אופן חלוקת הכספים. סכום של 6 מיליארד ש"ח יש לנהל באופן שקוף ונגיש יותר, בעיקר למי שזכאי להשתמש בכספים לתועלת ציבורית. 
 
להלן תגובת משרד המשפטים, רשימת ההקדשים ומטרותיהם 
באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il