fbpx

מידע שהושג בנושא ‘משרד המשפטים’

עתרנו לבית המשפט: הזכות למידע כוללת גם מיילים ומסרונים של משרתי ציבור

תשובת משרד המשפטים לעתירההזמנים השתנו והטלפון הנייד של נבחרי ציבור הפך לכלי עבודה חיוני, שדרכו עובר גם מידע השייך לציבור. הגיע הזמן שבית המשפט ייתן דעתו לשינויים שחלו בעולם העבודה בעידן הדיגיטלי, ולקושי להפריד בין המחשב לבין מכשיר הטלפון הנייד.

עתירה שהגישו עו"ד שחר בן מאיר והתנועה לחופש המידע בבקשה לקבל התכתבויות שנערכו בין שרת המשפטים איילת שקד לפרקליט המדינה שי ניצן באמצעות הטלפון הנייד, עשויה לקבוע כי גם מסרונים יכולים להיחשף לעיניי הציבור במסגרת חוק חופש המידע. בן מאיר והתנועה הגישו בסוף 2018 עתירה נגד משרד המשפטים ושרת המשפטים בבקשה שאלה יחשפו את ההתכתבות בין השרה לבין פרקליט המדינה שי ניצן באמצעות הודעות וואטסאפ ו-SMS.

לכתבה על העתירה ב"דה מרקר"

ברקע העתירה עומדת דחיית בקשת חופש המידע מחודש מאי 2018 שהגיש בן מאיר כדי לקבל לידו את פירוט התכתבויות בין השרה לבין פרקליט המדינה. הסיבה להגשת הבקשה היא כתבתה של רויטל חובל ב"הארץ"כתבתה של רויטל חובל ב"הארץ" לפיה שקד הזהירה את פרקליט המדינה שלא יעז לערער על ההחלטה לנכות שליש ממאסרו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

באוקטובר 2018 החליטה הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד המשפטים, עו"ד מיטל כץ, לדחות את בקשתו של בן מאיר, וקבעה כי בקשות חופש המידע אינן חלות על כלל ההתכתבויות של עובדי מדינה באמצעות מסרונים – ב-SMS ובוואטסאפ.

עוד הבהירה כץ בתשובתה כי שרת המשפטים הביעה את עמדתה בנוגע לשחרורו של אולמרט, אך לא הזהירה או הנחתה את פרקליט המדינה שלא להגיש ערעור בנושא.

בנוסף לתשובתה של הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד המשפטים, פרסם המשרד הנחיה בנושא שכתב עו"ד איל זנדברג, ראש תחום משפט ציבורי. בהנחיה נכתב כי מידע שנמצא בכתובת דואר אלקטרוני פרטית של עובד מדינה או בוואטסאפ או מידע שנשלח באמצעות מסרוני SMS פרטיים, אינו עונה להגדרה "מידע ציבורי" בחוק חופש המידע ולכן אין חובה למסור מידע שכזה לפי הוראות החוק.

הסיבה לכך על פי ההנחיה, היא הרצון להגן על פרטיות העובדים: "חשבון מסרים מיידים מסוג וואטסאפ מתנהל כחשבון פרטי של העובד כאדם פרטי. בחשבון זה בצד תכתובות שבחר לקיים בענייני עבודה, יכול להתגלות סוד שיחו של אדם עם בן או בת הזוג, המשפחה והחברים הקרובים, מחשבות, אמונות ומידע אישי ורגיש אחר".

למרות האמור, בן מאיר והתנועה לחופש המידע טוענים כי קיים חשש שמא עובדי המדינה ישתמשו בוואטסאפ ובהודעות SMS כמערכות מידע חלופיות אשר קיימות בנפרד מהמערכות הפנים ארגוניות, כמו שרת המיילים הפנימי של העבודה, ובכך למעשה מידע שכן שייך לציבור יחמוק מהוראות החוק והיכולת לפקח על עבודת עובדי המדינה תפחת. לכן הם עומדים על עתירתם ומבקשים לקבל את ההתכתבויות בין שקד לניצן.

עוד טענו בעתירה כי הגדרת "מידע" אינה תלויה במדיום שדרכו מועבר המידע, אלא בשאלה אם מדובר במידע ציבורי שיש למסור בהתאם לחוק חופש המידע. כך למשל, טענו, כי כפי שלא ניתן לטעון שמידע שנמצא בביתו של עובד המדינה כגון קלסר או מחברת – אינו נחשב בגדר מידע ששייך לרשות רק בגלל עצם העובדה שהוא בביתו של העובד. לדעתם, המבחן הקובע אם מדובר במידע ששייך לציבור היא אם המידע נעשה במסגרת עבודתו של עובד המדינה.

חיזוק לטענות אלה שואבים העותרים מפסק דין שפורסם במארס האחרון בבית משפט מינהלי בהולנדבבית משפט מינהלי בהולנד, שאותו אף הגישו לבית המשפט. זה קבע כי על שר הבריאות ההולנדי למסור התכתבויות פרטיות שלו בהודעות SMS ובוואטסאפ. בית המשפט ההולנדי קבע כי הודעות אלה נמצאות ברשות משרד הבריאות ההולנדי, אף שנקבע כי טכניקת האחסון של המידע אינה מכריעה בשאלה אם חוק חופש המידע ההולנדי חל עליהן. השאלה שמכריעה היא אם המידע שייך למשרד הבריאות. משכך, חוק חופש המידע חל עליו וניתן למסור אותו לציבור.

בכל הנוגע לחשש לפגיעה בפרטיות, קבע בית המשפט ההולנדי כי חוק חופש המידע נוגע אך ורק להודעות שקשורות לעבודה ולא להודעות פרטיות. בד בבד נותרות בעינן עילות הדחייה לבקשת מסירת מידע לפי חוק חופש המידע, במידה שמסירת המידע תוביל לפגיעה בפרטיות או באינטרסים של המדינה.

העתירה שהגשנו לחשיפת תכתובות ווטסאפ

הנחיית משרד המשפטים

תשובת משרד המשפטים

מאמר של מנכ"לית התנועה, עו"ד רחלי אדרי

אפס קנסות – כך אוכפת המדינה את החוק המחייב אותה להעסיק אנשים עם מוגבלות

גופים ציבוריים מחויבים להעסיק אנשים עם מוגבלות, אבל את המדינה זה לא ממש מעניין, והיא לא אוכפת את החוק החשוב הזה. כשפנינו לנציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות – התברר שהיא לא הוציאה אפילו צו אחד למעסיקים שלא מילאו אחר דרישות החוק. אז מי פה המוגבל?

אבל אחרי שפנינו אליה משהו טוב בכל זאת קרה. בנציבות התעוררו לפתע ובחודש מרץ הוציאו כ-50 צווים לגופים שלא עמדו בדרישות החוק.

את בקשת המידע הגשנו ביחד עם מרכז תמורה במכללה למינהל. תודה לסטודנטית ירדן עידן מהקליניקה לחופש המידע שהגישה את הבקשה.

המידע שקיבלנו ממשרד המשפטים

התנועה למשרד המשפטים: להחיל את חוק חופש המידע על אגודות עותומניות

שרת המשפטים, איילת שקד הודיעה כי היא מפיצה להערות הציבור את תקנות השקיפות – תקנות חדשות שיחייבו אגודות עותמניות בשקיפות ודיווח, כמו כל עמותה אחרת. על פי חובות הדיווח החדשות, יחויבו אגודות עותמניות, כמו ההסתדרות הכללית, לדווח על חמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר, וכן על ההכנסות וההוצאות השנתיות. עד היום לא נדרשו אגודות עותמניות לדווח זאת לאף גורם.

כדי שניתן יהיה לייצר מרשם של האגודות העותמניות הקיימות בישראל, מוצע לקבוע כי אלה יעבירו דיווח חד-פעמי ובו מידע בסיסי ביחס לפעילותן. מעבר לדיווח זה, יהא על האגודות למסור דיווח שנתי לרשם האגודות העותומניות. כיום פועלות בישראל אלפי אגודות עותמניות, אך מספרן המדויק אינו ידוע.

תקנות השקיפות של משרד המשפטים

לידיעה בדה מרקר

המלצות התנועה: שקיפות באגודות העותומניות:

לכבוד                                                                                                                                                ‏28 פברואר 2019

מאיר לוין, המשנה ליועמ"ש

אייל גלובוס, ראש רשות התאגידים

משרד המשפטים                                                                          באמצעות: Limortc@justice.gov.il

 

 

הנדון: אגודות עותומניות – הגשת דיווחים לגבי פעילותן

בהמשך לקול הקורא שפורסם על ידי משרד המשפטים ביום 28 במאי, 2018, בנוגע להחלת חובות דיווח שונות על אגודות עותומניות, מבקשת התנועה לחופש המידע להביע את עמדתה בנוגע לאמור.

סדר הדברים יוצג בהתאם לסדר שבו הוצגו הדברים בקול הקורא תחת הכותרת "הסוגיות לגביהן מתבקשת התייחסות הציבור".

עמדת התנועה לחופש המידע היא כי יש לערוך הבחנה בין סוגים שונים של אגודות עותומניות, וזאת, בין היתר, בהתאם למחזור הכספי של אגודות אלה, לכסף הציבורי והממשלתי המגיע לחלק מהאגודות, פעילותן הציבורית והשפעתן על כלל הציבור או על חלקים נרחבים בו .

כמו כן, ישנן אגודות עותומניות מסוימות, שלהן השפעה רבה על הציבור ולציבור עניין רב בפעילותן, לכן יש לשקול להחיל את חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998 על אגודות אלה.

חוק חופש המידע מאפשר כבר היום, באמצעות סעיף 2(10) לחוק, להחיל את החוק על אגודות עותומניות מסוימות אשר מבוקרות על ידי מבקר המדינה. זאת, בקביעת שרת המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט.

  • סוג המידע שאגודות עותומניות יחויבו להעביר במסגרת דיווח ראשוני חד פעמי

כידוע, וכאמור בקול הקורא, ידוע מעט מאוד כיום באשר למרבית האגודות העותומניות ורבות מבין אלה פעולות במסגרות תקציב גדולות מאוד. משכך, דרישות השקיפות מגופים אלו צריכות להיות גבוהות. לבטח בשלב הראשוני, על המדינה לדרושה מאותם הגופים פרטי מידע שונים הנוגעים הן לפן הכספי, הן לפן הגיוון התעסוקתי והן לנושאים נוספים שנמנה כעת:

  • תקנון ותעודת התאגדות – פרסום תקנון של האגודות העותומניות וכן תעודת התאגדות וקובץ מתוקן באם זה קיים (או מסמך אחר בדומה לקבוע בסעיף 6 לחוק העותומני על האגודות (להלן: החוק));
  • פרסום תחום פעילות – בדומה לחלוקה הקיימת כיום ברשות התאגידים בנוגע לעמותות;
  • מקבלי החלטות – פרסום שמות חברי הוועד המנהל, לרבות תאריך מינוי ומגדר; פרסום שמות חברי האגודה בפירוט תאריך כניסתם אליה (בדומה לקבוע בסעיף 8 לחוק);
  • פרוטוקולים – הנוגעים לישיבות הוועד המנהל ואספות חברי העמותה בשנים האחרונות;
  • מבנה ארגוני – פירוט המבנה הארגוני של כל גוף, לרבות פירוט עובדים וכו';
  • עובדים – מספר העובדים, מספר השנים של אלה בתפקיד, חלוקה מגדרית וכן לפי לאום;
  • שכר – מאחר שמדובר בדיווח הראשוני נכון שתפורסם טבלת שכר שמרכזת, אף אם לא בשמו של כל עובד, את השכר באגודה העותומנית. זאת, בנוסף לפרסום שמותיהם של חמשת מקבלי השכר הגבוה בדומה לעמותות.
  • נכסים – מאחר שמדובר בגופים שהתאגדו לפני שנים רבות – יש לבחון את החזקת הנכסים על ידי אותם הגופים. זאת, לרבות העברות נכסים שנעשו בתמורה וללא תמורה בשנים האחרונות;
  • תורמים – בדומה לעמותות, יש לבחון אפשרות לפרסום שמות התורמים לאגודות העותמניות השונות.
  • דוחות כספיים – לחייב דיווח כספי ראשוני למספר שנים אחורנית. זאת, תוך ריכוז הכנסות (בפירוט מקור ההכנסות, לרבות פירוט הכנסות מהמדיה); והוצאות (בפירוט סוג ההוצאה, הטעם לה דוגמת שכר, פעילות, פנאי ועוד) (בדומה לקבוע בסעיף 8 לחוק).
  • אירועים חריגים נוספים – זאת, לרבות הפרות של החוק, וכן החלפות ועד מנהל, הסיבות לכך, החלפת מנכ"ל והסיבה לכך וכן הלאה.
  • דיווחים נוספים ומועד מסירתם

מהטעם שיכול ולא יהיה זה נכון להעמיס גופים שונים בדיווח, נכון יהיה לבחון דיווח דו-שנתי, כאשר הראשון נוגע לנקודות מעטות ואילו השני, השנתי, יכלול דיווח רחב יותר ושני אלה יוכלו לאפשר לרשם העמותות פיקוח אפקטיבי פעילותן של אותם הגופים באופן מיטבי.

  • דיווח חצי שנתי הנוגע לשינויים משמעותיים שהתרחשו מאז הדיווח האחרון, לרבות מכירות נכסים משמעותיים, חילופי גברי וכד';
  • דיווח שנתי בדומה לאמור בתוספת השנייה והשלישית לחוק העמותות, התש"ם–1980, וכן בהתאם לאמור בחלק א' להתייחסות זו באשר לרשימת עובדים, מגדר, לאום וכד'. על הדוח להיות מבוקר על ידי גוף מבקר ברשות התאגידים שיכלול דוח כספי, בדומה לחובות החלות על עמותות לרבות הכללים החשבונאיים הרלוונטיים באופן שיאפשר בחינה של ההוצאות ושל ההכנסות.
  • סוג האגודות לגביהן תחול חובת דיווח

עמדת התנועה לחופש המידע היא כי יש לערוך הבחנה ולהטיל חובה מוגברת על אגודות עותומניות מסוימות – ואף לשקול להחיל על חלקן את חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998. הבחנה זו צריכה להתבסס, בין היתר, על המשתנים הבאים:

  • מקור ההכנסה ומספר החברים באגודה (במיוחד אם מדובר על הכנסה ממספר רב של אנשים פרטיים המשלמים דמי חבר לאגודה עותומנית);
  • מחזור כספי, בדומה לעמותות (מובן כי מהצד האחר, נכון יהיה להקל על אגודות עותומניות בעלות היקף פעילות מצומצם בנוגע לדיווחים השונים);
  • תחום הפעילות ורמת ההשפעה על הציבור– זאת, במיוחד אגודות עותומניות שלהן השפעה על תחומים שונים לרבות: חינוך; בריאות הציבור; זכויות עובדים וכד'.
  • העמדת המידע לעיון הציבור

בדומה לעמותות, נכון יהיה לאזן בין הזכות לפרטיות הנוגעת לגורמים שונים בעמותה לבין זכות הציבור לדעת. גם בנקודה זו נכון יהיה לערוך הבחנה בין סוגים שונים של מידע וכן בין סוגים שונים של אגודות עותומניות. כל זאת, תוך הבנה כי אופי פעילותן של האגודות העותומניות הוא:

  • השוואת חובות הדיווח והשקיפות החלות על עמותות, זאת בנוגע לתורמים, למצב כספי, לרשימת מקבלי השכר הגבוהים ועוד. כל זאת בנוסף לדוחות הכספיים והמילוליים הקיימים כיום בעמותות לרבות מידע הנוגע לשינויים במבנה הארגוני, אירועים מיוחדים, מצב נכסים וכד.
  • דגש על מקור הכספים, וזאת במיוחד בנוגע לקבלת כסף ממשלתי ותרומות בסכומים גבוהים;
  • פירוט מבנה ארגוני, מספר עובדים, מגדר, לאום, מספר שנים בתפקיד וכד'.
  • פיקוח על עמידת אגודות עותומניות בהוראות הדין
  • על רשם העמותות לשמור מידע בצורה ממוחשבת אשר יאפשר גישה רוחבית למידע. זאת, הן בנוגע למידע פנימי על אגודות עותומניות והן בנוגע למידע רוחבי שיוכל ללמד על מקורות כספיים, מתן הקלות, ביצוע ביקורות עומק וכד'.
  • בדומה לפיקוח על עמותות יש מקום לבנות צוות שיפקח על פעילותן של האגודות העותומניות ועמידתן בכללים שונים, לגבי בחינת כללי שקיפות.
  • ביצוע ביקורות עומק ובחינות שונות הנוגעות לפעילות יעילה של האגודות העותומניות, העולות בקנה אחד עם מטרותיה ופרסום הביקורות הללו לציבור עם סיומן באופן יזום שיהא נגיש לציבור.
  • מתן סמכות לרשם העמותות להטיל קנסות על אגודות אשר לא עומדות בחובות על פי דין;
  • אפשרויות לביצוע שימוע לעומדים בראש אגודות ואף סמכויות הגבלת פעילות אגודות עותומניות וביצוע פעולות שונות הנוגעות לנכסיה;

בהזדמנות זו ברצוננו לברך את החלטת משרד המשפטים על החלטת הממשלה שקידם ביחס לאגודות העותומניות וקידומה של יוזמה זו כעת. כמו כן, נודה על אפשרות להשמיע עמדתנו זו בהרחבה בפורומים שונים, ובפני בגורמים המתאימים במשרד המשפטים.

 

מאמר: לא ייתכן שההסתדרות תפעל בחוסר שקיפות

שר המשפטים נאמן שוקל להחיל על ההסתדרות את חוק חופש המידע

 

הזכות למידע כוללת גם מיילים ומסרונים של משרתי ציבור

אחת הפרשות שמסעירות את ארה"ב עוסקת בתכתובות מייל פרטיות שביצע ראש ה-FBI לשעבר ג'יימס קומי עם עובדיו וגורמי ממשל אחרים, שבמסגרתן הועבר גם מידע רגיש. הסיבה לסערה היא שקומי ניהל את החקירה נגד הילרי קלינטון, שנחקרה על כך שפעלה באופן דומה בזמן שכיהנה כמזכירת המדינה בממשל אובמה, ונטען שהיא הפסידה את הבחירות ב-2016, גם בגלל הפרשה הזו.

בזמן שהעולם נחשף לתכתובת מיילים שנשלחות גם מכתובת מייל פרטית, יומני ראשי ממשלה, הסכמי סחר ונשק, הודעות SMS בין בכירים בממשל, ישראל נשארת בחשכה.

תחולת החוק בישראל שמאפשרת חשיפת מסמכים מצומצמת, וחלה רק על רשימה סגורה של רשויות, כשאחרות מוחרגות מתחולת החוק בשם הביטחון. ההגדרה בחוק ביחס למידע היא רחבה יחסית, אך דורשת שהמידע יהיה מצוי בידי הרשות עצמה. ההתפתחויות הטכנולוגית והזמינות הנדרשת כיום מעובדים, הביאו שימושים בשלל אמצעים טכנולוגיים לצורכי עבודה, ודרכי התקשרות שבהן אנו עובדים ומתקשרים מתפתחות כל העת. פעם החליפו מסרים בפתק או במזכר, והיום החליפו אותם הווטסאפ.

הקידמה והטכנולוגיות הולידו פלטפורמות שבהן מצוי מידע, לרבות ציבורי, שחלקן אינן תואמות להגדרות שהיו לנגד עיני המחוקק ב-1998, כשחוקק חוק חופש המידע.

בישראל אין כללים עדכניים וברורים ביחס לחובת עובדי ציבור לקיים תקשורת רק באמצעות מערכות מידע ארגוניות, למעט הנחיות גנז המדינה הדורשות התנהלות מסוימת לצורך זיכרון ארגוני ולהפקדת חומרים בארכיון המדינה. ולכן קיים חשש שמערכות המידע הפרטיות יהפכו – ולא מכוונה רעה – ל"עיר מקלט" נפרדת ובמקביל למערכות הרגילות, הרחק מעין הציבור.

כך לדוגמה, כאשר פנתה התנועה לחופש המידע ביחד עם עו"ד שחר בן-מאיר לקבל מידע על התכתבות בין שרת המשפטים, איילת שקד, לפרקליט המדינה, שי ניצן, שבה דרשה שקד מניצן שלא לערער על ההחלטה לנכות שליש ממאסרו של אהוד אולמרט, קיבלנו תשובה שמדובר בהתכתבות פרטית שאינה כפופה לחוק חופש המידע. לכן עתרנו לבית המשפט.

שאלת חופש המידע היא שאלה של איזון בין אינטרסים מתנגשים. מחד, ניצבת זכות הציבור לדעת, ומנגד, סוגיות חשובות כמו פגיעה בפרטיות, בביטחון המדינה ובתפקודה של הרשות. בית המשפט יידרש לאזן בין האינטרסים. האיזון הוא פשוט, שכן הניסיון מלמד שבאותן תוכנות מסרים מיידיים, כמו בפתק של פעם, נמצא לעיתים הודעות סתמיות, שאינן מעניינות את הציבור ושהוויכוח אינו לגביהן. הדיון והאיזון הדרוש צריך לעסוק בשאלה – האם קיימת לעובד הזכות לפרטיות במקום שבו ישנו מידע ציבורי בעל ערך גבוה, הגם שזה זלג לטלפונו הפרטי.

העידן הטכנולוגי יצר אינטגרציות חזקות בין מכשיר הטלפון הנייד למחשב, בין המייל הפרטי לזה של העבודה, והניסיון לאבחן היכן עובר הגבול, סופו להיכשל. לכן הבחינה צריכה להיות מהותית ונקודתית.

הצבת מחסום בשער הכניסה, כפי שעשה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בבואו לבחון "האם המידע מצוי בידי הרשות" היא עמדה מיתממת ומתעלמת מהעובדה שבישראל, בשונה מממדינות אחרות (ארה"ב, אוסטרליה, קנדה), בישראל  אין הנחיות וכללים המסדירים את האופן הנכון לניהול מידע ארגוני, מהו מידע שיש לשמור ולתעד קודם במערכות הממשלתיות, ומה הדין כשמידע בעל ערך ציבורי זולג לפלטפורמות פרטיות.

לכן לפני הכול ובעיקר היום, נדרשת אסדרת הכללים והסנקציות שיספקו מסגרת משפטית וארגונית לניהול ולשימור רשומות מדינתיות, איזה מידע אין למחוק, ומה חובה לתעד בארכיון המדינה לדורות הבאים.

במקום שבו יש כללים ברורים כיצד יש לנהוג במידע בעל אופי ציבורי, ישנו גם מחיר גבוה כאשר נחשפת התנהלות לא תקינה מסוג זה. לכן ברור שהמחוקקים שלנו לא יקדמו נושאים כאלו מרצונם, וכמו במקרים אחרים בית-המשפט יצטרך לצקת תוכן ולהגדיר מה דינה של התערבות שרת המשפטים שהייתה צריכה להישלח במכתב פנייה רשמי, אך פעלה בחלופת מסרים קצרים באמצעות הנייד.

העתירה שהגשנו לחשיפת תכתובות ווטסאפ

הנחיית משרד המשפטים

תשובת משרד המשפטים

המאמר פורסם ב"גלובס"

התנועה חושפת: נתוני ההטרדות המיניות בגופי הביטחון והחירום

צה"ל, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, נציבות כבאות והצלה, מגן דוד אדום וכן המוסד והשב"כ העבירו לתנועה לחופש המידע נתונים על הטרדות מיניות בקרב עובדיהם בשנים 2016־2018.

על פי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, ב־2016 התקבלו 48 תלונות בגין הטרדה מינית, מתוכם התקבלה החלטה על העמדה לדין משמעתי או פלילי ב־14 תיקים. ב־2017 התקבלו 41 תלונות והתקבלה החלטה בתשעה תיקים, ועד ספטמבר 2018 התקבלו 41 תלונות, והתקבלה החלטה על העמדה לדין משמעתי בשני תיקים ולדין פלילי בתיק אחד.

במח"ש ציינו כי לא ניתן להעביר נתונים בחלוקה למגדר ולא ניתן לדעת כמה מהתלונות נגד שוטרים הוגשו על ידי אזרחים וכמה על ידי שוטרים.

בצה"ל נספרו 801 תלונות ב־2016 ו־883 תלונות ב־2017. בשנת 2017, 760 חיילות ו־123 חיילים התלוננו על פגיעה על רקע מיני במסגרת שירותם הצבאי. מבחינת חיילים ממין זכר, מדובר בקפיצה משמעותית, אחרי שב־2016 דיווחו 78 חיילים, אנשי קבע ואזרחים עובדי צה"ל על פגיעה מינית.

22% מהתלונות שהוגשו בשנה שעברה הועברו למצ"ח. 5% זכו לטיפול בתוך היחידה, 6% הסתיימו בשיחה פיקודית והשאר הסתיימו בכך שהמתלוננים לא היו מעוניינים בהמשך ההליכים.

בשב"כ דיווחו על כך שבשנים 2016־2018 נרשמו וטופלו שמונה פניות על רקע הטרדה מינית, שתיים מהן התגבשו לתלונות שהועברו לנציבות שירות המדינה: האחת עברה למישור הפלילי, והביאה לפיטורי העובד והשנייה, של עובדת לשעבר, נמצאה לא מוצדקת. שאר הפניות טופלו בערוץ משמעתי או ניהולי.

מהמוסד התקבל נתון מדהים, שלפיו בין השנים 2016־2018 הוגשה תלונה אחת בלבד של עובדת נגד עובד בקשר להטרדה מינית. התלונה נמצאת בימים אלה בטיפול הנציבות. האם הנתון הזה מעיד על כך שבארגון אין הטרדות מיניות או שעובדיו, שמורגלים בשמירה על חשאיות, אינם מתלוננים? לא ברור.

משב"ס נמסר לתנועה כי ב־2016 הוגשו 15 תלונות על הטרדה מינית, ב־2017 הוגשו 24 תלונות, מתוכן אחת הגיעה להרשעה בבית דין משמעתי, ומינואר ועד סוף חודש יולי 2018 הוגשו 17 תלונות. הארגון מסר ששמונה סוהרים דיווחו כי חוו הטרדה מינית.

מד"א נרשמו 52 תלונות של עובדים ושש תלונות של אזרחים נגד עובדי הארגון התקבלו ב־2016, 48 מהן נמצאו מוצדקות. ב־2017 נרשמו 41 תלונות של עובדים ותלונה אחת של אזרח/ית, וכולן נמצאות מוצדקות. ב־2018 הוגשו עד כה 32 תלונות של עובדים ושתי תלונות של אזרחים – 13 מהן מוצדקות. במד"א הסתפקו בפירוט כללי על דרכי הטיפול בתלונות המוצדקות – פיטורים, ועדת משמעת, שיחת אזהרה, הפרדה בין המתלונן לנילון – אך לא דיווחו מה עלה בגורלה של כל תלונה ואילו תלונות הגיעו למישור הפלילי.

גם בנציבות כבאות והצלה מסרו נתונים מפורטים, אך ללא חלוקה לשנים. מספר התלונות של עובדים נגד עובדים עמד בשנים 2016־2018 על שש. חמש תלונות של אזרחים נגד עובדים הוגשו ושלוש תלונות של מתנדבים נגד מתנדבים.

בנציבות מדווחים גם על 15 מקרים של בירור ללא שהוגשה תלונה וכן על מקרה אחד של חשש להטרדה על ידי יועץ חיצוני. מתוך סך התלונות, שתיים טופלו על ידי המשטרה והיתר טופלו בתוך הארגון, אך גם כאן לא ברור מה עלה בגורל הטיפול.

"הנתונים מעידים בעיקר מי שיאן הדיווחים ואיסוף הנתונים ועל הטיפול בתופעה", אומרת עו"ד רחלי אדרי־חולתא, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, "בימינו, לכל ארגון צריך להיות אכפת מנושא ההטרדות המיניות אצלו, מידע צריך להימסר בפירוט המרבי שניתן ובחלוקה לשנים, כך שנוכל להבין אם יש מגמת שיפור. בארגונים שאינם כפופים לנציבות שירות המדינה והתקנון אינו חל עליהם, חובה כי יפרסמו אצלם באתר כיצד יש לנהוג במקרה של הטרדה מינית ולמי יש לפנות ובפני מי הדברים מטופלים".

לכתבה ב"מעריב"

 

6 מיליארד ש"ח שוכבים בהקדשים והמדינה מתעכבת בהנגשת המידע

רשימת ההקדשים ומטרותיהם נחשפת לבקשת עמותת ידיד בשיתוף התנועה לחופש המידע. חלוקת הכספים, לעומת זאת, עדיין עלומה. 
במה מדובר? הקדש ציבורי הוא סוג של נאמנות במסגרתה בעל נכס (מקדיש) מייעד נכס לטובת מטרה ציבורית מסוימת, אשר תקוים על ידי נאמן. במצב הרגיל, הנכס או הפירות שלו אמורים לשמש למטרה הציבורית לאורך שנים רבות, גם לאחר מות המקדיש, ולכן יש צורך בפיקוח ציבורי של רשם ההקדשות, כדי להבטיח שכוונת המקדיש תקוים." כך לפי אתר משרד המשפטים המבהיר כי "כלל ההקדשות הרשומים בפנקס ההקדשות הציבוריים מחזיקים קרנות כספיות בשווי כולל של כשישה מיליארד ₪. בנוסף, מחזיקים ההקדשות הציבוריים למעלה מאלף נכסי נדל"ן ברחבי הארץ." (כאן)
 
סמנכ"ל עמותת ידיד וחבר הוועד המנהל של התנועה לחופש המידע, רן מלמד, פנה לקבלת פירוט ההקדשים, מטרותיהם וכמובן הסכומים הזמינים בכל הקדש ולתדהמתו גילה כי הנושא לא זוכה ליחס ראוי מהמדינה האמורה לפקח על ההקדשים. הנתונים, לדבריו, חשובים ביותר לכל ארגון מגזר שלישי שיוכל עכשיו לפנות ולבקש תמיכות לפי רשימה זו. 
 
משרד המשפטים הודיע בתגובתו כי "אין בידינו מידע דיגיטלי של חלוקת כספים בפועל בהקדשות (לפי נושאי חלוקה וכך גם לגבי רשימת גופים/ ארגונים נתמכים), המידע קיים בתיקי ההקדש כדוחות סרוקים כאשר בחלק מהמקרים יש גם את הרשימות של מקבלי התמיכות." 
לאחר פניות נוספות של מלמד, כולל למנכלי"ת משרד המשפטים, אמי פלמור, התקבל לפתע קובץ אקסל ובו רשימת ההקדשים המלאה הכוללת גם את מטרותיו של כל הקדש, מה שיאפשר לכל אדם או ארגון לבצע חיפוש ראשוני כדי לאתר הקדשים שמטרותיהם חופפות לפעילותו או צרכיו.
ואנחנו תוהים, מתי יתקדמו ברשם ההקדשים לשנת 2018 ויצליחו למחשב גם את אופן חלוקת הכספים. סכום של 6 מיליארד ש"ח יש לנהל באופן שקוף ונגיש יותר, בעיקר למי שזכאי להשתמש בכספים לתועלת ציבורית. 
 
להלן תגובת משרד המשפטים, רשימת ההקדשים ומטרותיהם 
באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il