fbpx

מידע שהושג בנושא ‘עמדת ידיד’

התנועה לביהמ"ש העליון: מנדלבליט שוגה באיסורו הגורף על גילוי מידע שפוגע בפרטיות

התנועה לחופש המידע מבקשת לצרפה במעמד ידידת בית המשפט להליך שבו הוצגה עמדה פרשנית חדשה של היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה לרשות ציבורית אסור למסור מידע שעלול לפגוע בפרטיותו של אדם אף אם יש בו עניין לציבור, ורק בית המשפט מוסמך לאזן בין חופש המידע להגנת הפרטיות. הדיון בכך יתקיים ב-2 באוגוסט 2020 בפני הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון, במסגרת דנ"מ 6602/17 בנימין נתניהו נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה.

את העמדה כתבה היועצת המשפטית של התנועה, איה מרקביץ', בסיועה של עו"ד יערה וינקלר שליט, שתייצג את התנועה בדיון.

בבקשה שהגישה, עומדת התנועה על כך שעמדת היועץ החדשה משנה מדיניות עקבית ורבת שנים ביחס לסמכותה של רשות ציבורית למסור מידע ציבורי שעלול לפגוע בפרטיות למבקשיו לפי חוק חופש המידע, תוך פגיעה קשה בזכות החוקתית למידע, ללא בסיס וללא הצדקה. הבקשה מבארת שמדובר בעמדה שגויה מבחינה משפטית מכמה טעמים, שעיקריהם הם אלה:

  1. עמדת היועץ מתעלמת מסעיפי חוק קיימים וסותרת סעיפי חוק אחרים, שמהם עולה בבירור שרשות ציבורית מחויבת להפעיל שיקול דעת גם בבואה לבחון בקשת מידע שנוגעת למידע הנחזה ל"פרטי";
  2. עמדת היועץ עומדת בניגוד גמור לכוונת המחוקק, שמפרוטוקולי דיוניו בהליך החקיקה ומדברי ההסבר לחוק חופש המידע, עולה במובהק שהמחוקק התכוון להסמיך את הרשות לערוך בעצמה איזון בין הזכות למידע והזכות לפרטיות ולמסור את המידע במקרים המתאימים, ולא להטיל על בית המשפט אחריות לקבלת החלטות מינהליות במקומה;
  3. עמדת היועץ סותרת הלכה פסוקה ומושרשת שנתקבעה בשורת פסקי דין שנתן בית המשפט העליון. שלפיהם כדי שסירוב לבקשת מידע יעמוד במבחן הסבירות, על הרשות לאתר את מכלול השיקולים הרלוונטיים ולאזן ביניהם. לכן, נקבע שהרשות אינה יכולה להיתלות בעילה של פגיעה בפרטיות בלבד, מבלי להוסיף ולבחון את עוצמת הפגיעה בשים לב לרגישות המידע, ומנגד, את חשיבות חשיפתו עבור הציבור.
  4. עמדת היועץ משנה מהיסוד את נטל הפנייה לערכאות שקובע חוק חופש המידע, ולפיו הרשות מוסמכת למסור מידע תוך פגיעה בפרטיות אם מצאה שחשיבותו הציבורית או האישית גוברת, תוך שמירת זכותו של הנפגע הפוטנציאלי לעתור על החלטתה בטרם תמסור את המידע. לעומת זאת, עמדת היועץ תחייב רשויות לסרב "אוטומטית" לבקשות מידע כאלה, והנטל לעתור על ההחלטה לעולם יוטל על מבקשי המידע.

בנוסף, התנועה מתריעה בבקשתה מכך שאי דחייתה של עמדת היועץ החדשה על ידי בית המשפט, עלולה להוביל לתוצאות אופרטיביות קשות וחמורות, בכמה מישורים:

  1. האילוץ לפנות לערכאות מהווה חסם משמעותי בפני מימוש הזכות למידע: קבלת עמדת היועץ תאלץ מבקשי מידע להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בכל עימות בין זכותם למידע לזכות לפרטיות, ולשאת בעלויות הבלתי-מבוטלות שכרוכות בה. מדובר בחסם קיצוני שבהכרח יוביל לצמצום דרמטי של היקף המידע הציבורי שייחשף לעין הציבור.
  2. משך ההליך המשפטי עלול לעקר את השפעתו של המידע שייחשף על הדיון הציבורי במועד רלוונטי: גם כאשר תוגש עתירה וזו תוכרע לטובתם של מבקשי המידע, המידע יימסר חודשים רבים ולעתים אף שנים לאחר שהוגשה בקשת המידע. לא פעם, תוצאה כזו תייתר את חשיפת המידע או תפחית מאד את השפעתה על התנהלות השלטון, תוך פגיעה קשה בתכליות שלשמן נחקק חוק חופש המידע.
  3. פגיעה במעמד הממונים על יישום החוק ברשויות ובמעמד היחידה הממשלתית לחופש המידע: שלילת שיקול הדעת של הרשות במקרי פגיעה בפרטיות, תחליש את אותם גורמים שרכשו מומחיות וידע בתחום, ופועלים כדי לפתור את הכשלים ביישום חוק חופש המידע מחוץ לכותלי בית המשפט. גם במובן זה, גישת היועץ מסורבלת ולא יעילה, והיא מרחיקה את ישראל מהסטנדרט הרווח במדינות דמוקרטיות.
  4. חשש מפני הפיכת הזכות לפרטיות ל"מפלטו של הנבל": התנועה מתריעה שעמדת היועץ תפתח פתח לשימוש לרעה בעילת הפגיעה בפרטיות לשם הסתרת תהליכי קבלת החלטות ושאר סוגי מידע שלגילויו ערך ציבורי רב, אלא שחשיפתו אינה נוחה לרשות, לצדדים שלישיים, לנבחרי הציבור או לפקידיו.

יצוין שעמדתו הפרשנית החדשה של היועמ"ש לא פורסמה לציבור, אך פורטה במסמך שהוגש לבית המשפט העליון מטעם הממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה. זאת, לקראת דיון נוסף שייערך, לבקשת נתניהו, במספר קביעות שיפוטיות שניתנו בעתירה שהוכרעה עוד ב-2017, ושבעקבותיה נמסרו לעיתונאי רביב דרוקר ולערוץ 10 מועדי השיחות שקיים נתניהו עם בעל השליטה ועם העורך דאז של החינמון "ישראל היום".

התנועה מציינת בבקשתה שניסיונה מלמד שעמדת היועץ החדשה כבר החלה להיות מיושמת בשטח, על אף שלא פורסמה ברבים בהתאם לחובה לפרסם הנחיות. כן מצביעה התנועה על כך שעמדה זו לוקה בחוסר סבירות מהותי גם משום שגובשה "במחשכים" וללא כל שימוע ציבורי. על רקע זה, מדגישה התנועה שיש מקום לשמוע את עמדתה של עותרת ציבורית בנוגע לשינוי שגורמת עמדת היועץ החדשה בנקודת האיזון החקוקה בין הגנת הפרטיות לחופש המידע, על השלכות הרוחב הרבות שכרוכות בו.

לכתבה של חן מענית ב"גלובס"

 

דנ"מ 6602/17 בנימין נתניהו נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה

Amicus-curiae-6602_17

 

הנספחים

נספחים

פייסבוק וסטטוסים מצייצים התפשרו בעליון – הציבור הפסיד דיון עקרוני שצריך לקיים על הזכות למידע

פייסבוק וסטטוסים מצייצים התפשרו בעליון. אנחנו חושבים שהציבור הפסיד. במסגרת ההליך שהתנהל בעליון ביקשה התנועה לחופש המידע לקיים דיון עקרוני בשאלת האופן שבו אנו צורכים מידע, על מעמדה של פייסבוק, וכיצד החלטותיה על הסרת תכנים משליכות על זכותינו לחופש ביטוי ומידע. טענו בבית המשפט כי הרשת החברתית אינה שחקן רגיל אלא גוף בעל מאפיינים מיוחדים, ולכן יש להחיל עליה – בזהירות רבה – חובות מסוימות. את הדיון הזה ביקשו להתחיל לקיים גם בישראל, כמו שנעשה במקומות אחרים בעולם. לצערנו הסכם הפשרה מנע את הדיון המאתגר על היחסים בין חברות הענק לבין המשתמשים שלהן. אנו מאמינים שזה רק עניין של זמן עד שהסוגיה הזו תשוב ותעלה על סדר היום של בתי המשפט.

לפני ארבע שנים פייסבוק הסירה את העמוד הפופולרי "סטטוסים מצייצים". הוא הוחזר לרשת החברתית שנתיים לאחר מכן בהוראת בית המשפט המחוזי. פייסבוק ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון. על פי הפשרה בין הצדדים, פסק הדין של המחוזי שכפה על פייסבוק להשיב את העמוד לאוויר יימחק, בעוד שפייסבוק תוותר על הערעור נגדו. העמוד עצמו ימשיך לפעול.

התנועה לחופש המידע והקליניקה לזכויות דיגיטליות באוניברסיטה העברית הגישו עמדת ידיד בית משפט לקראת הדיון בבית המשפט העליון בערעור של פייסבוק על פסיקת בית המשפט המחוזי.

ביוני 2019 התקיים דיון בתיק שבו הצגנו את עמדתנו. לאחר הדיון הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על כוונתו להציג בבית המשפט את עמדתו. העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להתייצב בהליך עשויה לרמז שנטייתו היא שיש מקום להטיל על הרשת החברתית, המעניקה שירותים למיליוני אזרחים, חובות שחלות בדרך כלל על גופים ציבוריים, כמו החובה לנהוג בהגינות, בשקיפות, בתום־לב ובשוויון, ואולי אפילו לראות בפייסבוק גוף מעין־ציבורי (גוף דו-מהותי) כמו הבנקים, קופות החולים, חברת החשמל, חברה קדישא ועוד (כפי שטענו בעמדתנו העקרונית). המשמעויות המעשיות של חובות אלה יהיו, למשל, שפייסבוק תצטרך לפנות למשתמשים לפני שהיא חוסמת אותם ולשמוע את עמדתם, וכך גם ביחס להחלטתה להסיר תכנים או עמודים. בנוסף, פייסבוק תהיה חייבת לפעול בצורה שוויונית כלפי כל משתמשים בשירותיה ולא תוכל לפעול באופן בררני ושרירותי.

עמדת היועץ המשפטי היתה צפויה להיות מוגשת בדצמבר 2019, אך בסופו של דבר לא הוגשה כי התיק הסתיים בפשרה בין הצדדים.

בעמדת הידיד שהגשנו ביקשנו מבית המשפט לקבוע כי פייסבוק מהווה גוף דו מהותי לעניין הסרת תוכן, ולכן חייבת בניהול הליך הוגן ושקוף מול משתמשיה. הכרעה זו מתחייבת בשל מאפייני מרחב הסייבר, והעידן הדיגיטלי וזה מחייב התאמה של הדין והמשפט על מנת להגן על זכויות האדם וביניהן, חופש הביטוי והנגישות למידע, מפני השחקנים המרכזיים במרחב הסייבר, כאשר שיקולים של הגינות ושוויון אינם תמיד עומדים לנגד עיניהם. עוד ביקשנו מבית המשפט שיורה לפייסבוק להגביר את השקיפות בכל הנוגע לפעולותיה להסרת תוכן, ולעצב הליך הוגן ושוויוני אל מול משתמשיה. בהליך שכזה, למעט מקרים חריגים, לא יוסר תוכן שהעלה משתמש ללא התרעה מוקדמת או הנמקה, ותינתן למשתמשים הזדמנות לטעון טענותיהם או לחילופין לתת להם הזדמנות לתקן.

כאמור, לצערנו ההליך לא זכה להתייחסות בית המשפט נוכח הפשרה שהושגה בין הצדדים, כאשר פייסבוק משכה את הערעור שהגישה מול אבי לן.

 

החלטת בית המשפט העליון

החלטת בית המשפט העליון

בקשת התנועה לחופש המידע להצטרף כידיד בית המשפט

פרוטוקול הדיון בעליון

כתבה בדה מרקר על עמדת התנועה

מאמר: פייסבוק היא כמו מראה שחורה

 

התנועה לביהמ"ש: הזכות לקבל מידע על פי חוק חופש המידע – עומדת גם לנאשמים בתוך ההליך הפלילי

פרוטוקול הדיון בבג"ץ

Efi Nave protocol

 

בקשת הידיד שהגישה התנועה

 

החלטת בית המשפט: 58959 ת"פ – מדינת ישראל נ' נוה ואח' 12-18

58959-State-of-Israel-v.-Nave

לתגובת המדינה

4922-19

דוקטרינת חופש המידע בפלילים / רענן גלעדי

לכתבה שפורסמה ב"גלובס"

דווקא נאשמים בהליך פלילי, שיש להם אינטרס אישי, מיוחד ומוגבר במידע בעניינם שמצוי אצל רשויות המדינה, לא מקבלים גישה מלאה למידע כזה; זאת, בעוד שכל אדם מהציבור שיבקש מידע דומה מהמדינה יזכה לקבלו בקלות יחסית – כך טוענת התנועה לחופש המידע, שהגישה בקשה להצטרף כ"ידידת בית המשפט" לעתירה לבג"ץ שהגיש אפי נוה, יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, בעניין פרשת "ביקורת הגבולות". לטענת התנועה, המקרה של נוה משקף מצב אבסורדי, לגביו מתבקש בית המשפט העליון להביא דעתו.

בבקשה שהגישה התנועה לחופש המידע, היא טוענת כי בעקבות מספר פסקי דין שהוציא בית המשפט העליון בשנים האחרונות, כיום נוהגים נאשמים לרכז את כל בקשותיהם לקבלת מידע שיכול לסייע להם להתגונן מפי האישום נגדם במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בעניינם, במקום לנצל את זכותם לנהל הליך מינהלי לפי חוק חופש המידע, כמו שרשאי לבצע כל אדם אחר מהציבור.

לטענת התנועה, הבעיה היא שלמרות שבית המשפט העליון כבר הבהיר מספר פעמים בעבר כי בקשת מידע במסגרת ההליך הפלילי לא תפגע בזכות העיון המהותית של הנאשמים – כלומר, שהזכות לקבל מידע לפי אמות-המידה של חוק חופש המידע עומדת לנאשמים גם בתוך ההליך הפלילי – הרי שבפועל בתי משפט השלום והמחוזי בפניהם מתנהלים ההליכים הפליליים מתעלמים מהפסיקה האמורה.

מצב זה, טוענת התנועה, מביא לפגיעה בזכויות היסוד של כל אדם לקבל מידע מהרשות השלטונית ומוביל למצב אבסורדי שנאשמים לא זוכים לקבל את כל המידע בעניינם שהיו יכולים לקבל לו היו נוקטים הליך מינהלי לקבלתו. זאת, טוענת התנועה, בעיקר בשל התנגדות הפרקליטות למסור את המידע המבוקש.

יישום שגוי גם במקרה של אפי נוה

"יש להסיר את התקלה שמתרחשת בשנים האחרונות בערכאות הנמוכות, בעידודה הפעיל של המדינה", מבקשת התנועה באמצעות עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה, ועו"ד רענן גלעדי, שייסד וניהל את תחום המשפט המינהלי בסנגוריה הציבורית הארצית, וכתב את עמדתה של הסנגוריה הציבורית לאחד מפסקי הדין שאימצו את העיקרון לפיו לאשם במשפט פלילי זכות לעיון במידע כמו לכל אדם מהציבור. "הערכאות הנמוכות מסתמכות שוב ושוב על החלטות שגויות חדשות של ערכאות נמוכות אחרות ועל טענות המדינה שהובילו לאותן החלטות שגויות, במקום על ההלכות המחייבות הוותיקות יותר של בית המשפט העליון", הוסיפו לטעון.

מה שלא פחות מעניין בבקשה שהגישה התנועה לחופש המידע, הוא המקרה בו בחרו בתנועה להיתלות כדי להעלות את טענותיהם – העתירה שהגישו יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה וזוגתו, בעקבות החלטת נשיאת בית המשפט השלום מרכז, השופטת עינת רון, הדנה בכתב האישום שהוגש נגדם בפרשת "ביקורת הגבולות".

כזכור, נוה וזוגתו מואשמים ביציאה מישראל וכניסה אליה שלא כחוק ובמרמה, בכך שלא החתימו את דרכונה של בת הזוג, ותחת זאת העבירו אותה באמצעות אישור המעבר של נוה, תוך שנוה עצמו עובר ללא אישור מעבר.

טענת הגנה מרכזית שבכוונתם להעלות לאחר שייפתח משפטם, היא כי בהגשת כתב האישום ננקטה כלפיהם אכיפה בררנית. זאת משום שלטענתם, מדיניות התביעה בנסיבות דומות בעבר – כשלא היתה מניעה משפטית ליציאה או כניסה, כמו בעניינם – הייתה להימנע מהעמדה לדין פלילי.

כדי שיוכלו בבוא העת להוכיח את טענת האפליה, ביקשו העותרים מהפרקליטות כמה פעמים – הן לפני הגשת כתב האישום והן לאחר הגשתו – לקבל נתוני אכיפה וחומרים מתיקים קודמים דומים – כאלה שהוגשו בהם כתבי אישום וכאלה שנסגרו ללא כתב אישום.

הפרקליטות סירבה למסור את רוב המידע המבוקש, למרות שאינה מכחישה כי מידע זה – או לפחות חלק משמעותי מתוכו – כבר נאסף על-ידה ועל-ידי המשטרה בעקבות טענותיהם של נוה וזוגתו. מכאן טוענת התנועה כי ברמה המעשית מדובר במידע שיכול להיות זמין מיידית למסירה. עוד מסבירה התנועה כי הפרקליטות אינה טוענת כי המידע חסוי מסיבה כלשהי או כי איסוף המידע יצריך ממנה הקצאת משאבים בלתי סבירה.

הפרקליטות: לא חייבים למסור את המידע

לאור סירובה של הפרקליטות, נוה וזוגתו הגישו לבית המשפט בקשה לקבלת המידע. הפרקליטות טענה כי אין עליה חובה למסור את המידע, כל עוד נוה וזוגתו לא מראים שקיים יסוד כלשהו ("נטל ראייתי ראשוני") לטענת האפליה. נשיאת השלום מרכז קיבלה את טענותיה של הפרקליטות במלואן, תוך שלדעת התנועה היא מתעלמת מהלכות בית המשפט העליון בעניין ומסתמכת על הכרעות שגויות של ערכאות נמוכות יותר.

כך למשל, טוענת התנועה, ההחלטה של נשיאת השלום מנוגדת להלכה של בית המשפט העליון, לפיה "בעת בחינת בקשת נאשם לקבלת נתוני אכיפה לצורך שקילת האפשרות להעלות (בעתיד) טענה אכיפה בררנית, כאשר איסוף המידע המבוקש או לפחות חלק ממנו לא כרוך בהקצאת משאבים בלתי סבירה או בהכבדה ניכרת, הנאשם כלל אינו נדרש להרים נטל ראייתי כלשהו, אף לא ראשוני, לקיומו של חשש לאכיפה בררנית".

אך גם ללא קשר להלכה הספציפית האמורה, סבורה התנועה, שגתה הנשיאה, כפי שגם שוגים בתי-משפט נוספים שלא משכילים להבין את הכלל שיש ליישם כשנאשם מבקש מידע. לטענתה, הלכות בית-המשפט העליון קובעת כי "כל הזכויות שנתונות לנאשם לפי חוק חופש המידע ולפי הפסיקה שפירשה אותו, בנסיבות שבהן לנאשם יש לגבי המידע אינטרס אישי מיוחד הנעוץ בהליך הפלילי, נתונות לנאשם גם במסגרת ההליך הפלילי עצמו. בית המשפט הפלילי, בדונו בבקשת מידע כזו של הנאשם, יהיה חייב להפעיל לגביה את אמות המידה המקלות של חוק חופש המידע, ואת התכליות המיוחדות שמונחות ביסוד חוק חופש המידע".

התרגיל של התנועה

כדי להדגיש את האבסורד בכך שלנאשם בהליך הפלילי יש סיכוי נמוך יותר לקבל מידע מקיף מאשר כל אזרח אחר – הגישה התנועה במקביל גם בקשת חופש מידע מטעם עצמה, שזהה לבקשה שהגישו נוה וסניגוריו במסגרת ההליך הפלילי, בקשה שכאמור נדחתה. "פנייה זו חייבת להיענות בחיוב לפי החוק והפסיקה, ובכך תזכה התנועה לזכות עיון טובה יותר מזו של נוה, שהוא נאשם בהליך פלילי אשר עומד לו אינטרס אישי מיוחד ומוגבר במידע".

על המצב האבסורדי שנוצר כתבה התנועה בבקשתה: "אם המדינה תדחה את בקשת חופש המידע שהגישה התנועה, יהיה עליה להסביר איך הדבר מתיישב עם החוק ועם ההלכות שנפסקו לגביו; ואילו אם המדינה תקבל את בקשת התנועה, יהיה עליה להסביר איך ייתכן שנוה וזוגתו, כנאשמים בעלי אינטרס אישי מוגבר, אינם זכאים לכך".

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il