סיפור מוזר מאוד – ב-14 במארס, פורסם בתקשורת כי החלטת ראש הממשלה להפעיל אמצעי מעקב טכנולוגיים כדי להילחם במגפת הקורונה, התבססה על חוות דעת שהגיש היועץ המשפטי לממשלה. בעקבות הפרסום בתקשורת, פנינו למשרד המשפטים וביקשנו את חוות הדעת הזאת. במשרד המשפטים הפנו אותנו לעמדת המדינה שהוצגה בבג"ץ שדן בעתירה בנושא.

אולם, לאחר שהתעקשנו לקבל את חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, נמסר לנו ממשרד המשפטים כי חוות הדעת המדוברת אינה של היועץ המשפטי לממשלה, אלא של היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. עוד נאמר בתשובת משרד המשפטים כי "פרט לחוות הדעת, התקיים שיח מקיף בעל פה במסגרת הישיבות בנושא".

 התשובה הזאת מעוררת שתי תהיות:

1. האם ההחלטה התקבלה בעיקר על בסיס "שיח מקיף בעל פה"? ואם יש חוות דעת, מדוע משרד המשפטים לא מוצא לנכון לפרסם אותה, ומפנה אותנו להגיש בקשה למשרד ראש הממשלה?
2. האם התשובה של משרד המשפטים חושפת מציאות מטרידה שבה מי שאחראי על קבלת ההחלטה ומי שאמור לפקח עליה – הם אותו גוף, משרד ראש הממשלה?

ומה הסיכוי שנראה את חוות הדעת הזאת? מניסיוננו – הוא אינו גבוה. קרוב לוודאי שבמשרד ראש הממשלה יגיעו לנו שזאת חוות דעת ביטחונית ולכן אי אפשר לפרסם אותה.

תשובת משרד המשפטים