המטרה: גיוס הפרשנים הצבאיים לסיקור אוהד של מהלכי המלחמה שהוביל הממשל. האמצעי: תדרוכים אישיים, סיורים לגואנטנמו ועיראק וגישה ישירה לבכירים בממשל. תחקיר הניו יורק טיימס חושף איך עבד מערך ההסברה של הפנטגון שגרם לפרשנים צבאיים בכירים בארה"ב לדברר בהתלהבות את המלחמה בעיראק.

הקשרים בין הפרשנים למשרד ההגנה נחשפו בעקבות תביעה משפטית שהגיש ה"ניו יורק טיימס", שאיפשרה גישה ל-8,000 דפים של תכתובות דואר אלקטרוני, תדפיסים ותיעוד נוסף. אלה מכסים שנים ארוכות של תדרוכים אישיים, מסעות לעיראק ולגואנטנמו, וחושפים קשר סימביוטי, שבו נמחקו הקווים המפרידים בין הממשל לעיתונות. המסמכים הפנימיים של הפנטגון מתייחסים שוב ושוב לפרשנים הצבאיים כ"מכפילי כוח" בהסברה ו"סייענים". לפי הכתוב, ניתן לסמוך על הפרשנים שיעבירו את "מסריו ורעיונותיו של הממשל" למיליוני אמריקאים, כאשר הם "מוצגים בתור עמדותיהם האישיות".

על פי התחקיר, מאמצי ההסברה של הממשל, שהחלו עם ההכנות לפלישה לעיראק וממשיכים עד היום, מתמקדים בגיוס הפרשנים הצבאיים לדבר בשבח מדיניותו של הבית הלבן. בניסיון לנצל נאמנויות אידיאולוגיות של הפרשנים. בנוסף, נעשה שימוש בתן-וקח כלכלי: למרבית הפרשנים יש קשרים עם קבלנים הפועלים באזורי הכיבוש, והם מושקעים במדיניות המלחמה שעליה הם מתבקשים לחוות דעה. מערכות יחסים עסקיות אלה אינן מוצגות כמעט לעולם לעיני הציבור, ולעתים אפילו לא בפני רשתות הטלוויזיה עצמן. ואולם לפרשנים רבים לענייני צבא קשרים קרובים עם יותר מ-150 קבלנים שזכו בחוזים של הצבא. חלקם שתדלנים ומנהלים בכירים ואילו אחרים חברי דירקטוריון או יועצים. כולם רוצים נתח ממאות מיליארדי הדולרים שנשפכו לשוק בשל המלחמה בטרור. זו תחרות עזה, בה מידע פנימי וגישה נוחה לאנשי ממשל בכירים שווים הרבה. המסמכים והראיונות מראים כי ממשל בוש ניצל את שליטתו במידע ובגישה לבכירים, במאמציו להפוך את הפרשנים ל"סוס טרויאני תקשורתי" – כלי שמטרתו לעצב את סיקור המערכה ברשתות הטלוויזיה והרדיו המרכזיות.

הפרשנים חזרו מול המצלמות על טיעוני הממשל, גם כאשר חשדו שהמידע שקרי או מוגזם. חלק מהפרשנים הודו כי הדחיקו את חשדותיהם מכיוון שחששו לסכן את הגישה הייחודית למקורות בממשל שזכו לה. כמה מהם הביעו חרטה על השתתפותם במה שהם תופשים כיום כמאמץ להוליך שולל את הציבור האמריקאי.

לתחקיר המלא שפירסם ה"ניו יורק טיימס"