בישראל אין נתונים רשמיים אודות הסדרי הטיעון שעורכת המדינה עם נאשמים. התנועה לחופש המידע עתרה השבוע לבית המשפט המנהלי כדי שיורה למשרד המשפטים למסור נתונים על מספר כתבי אישום שנסגרו בהסדרי טיעון בעשור האחרון. את העתירה שהוגשה באמצעות עו"ד אילן יונש, יזם יוסף זוהר, תלמיד מחקר במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, הכותב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא "תופעת הסדרי הטיעון בישראל".

תזת המחקר של זוהר היא שהסדרי הטיעון משתלטים על מערכת המשפט, והעומס בבתי המשפט הוא דווקא תוצאה של ריבוי הסדרי הטיעון.  תופעה זאת מתרחשת משום שהסדרי הטיעון מייצרים תמריצים לסרבול וסיבוך ההליך הפלילי המשרת את הצדדים במשא ומתן, אבל מאריכים את ההליך המשפטי וגורמים לניוון יכולות המערכת לנהל משפט הוכחות מלא.

זוהר עצמו נאשם ברצח אביו וזוכה מכל אשמה לאחר מאבק משפטי להוכחת חפותו שנמשך 5 שנים. מאז הוא מקדיש עצמו למאבקים בעוולות המערכת, בין היתר הזילות של הסדרי טיעון שגורמת לאנשים להודות בדברים שלא עשו.

אנו סבורים כי יש חשיבות רבה "לקבלת נתונים מבוססים, מפורטים ולאורך זמן על היקף תופעת הסדרי הטיעון, נתונים אשר יאפשרו לחקור את הדינמיקה של הסדרי הטיעון קרי: לבחון אחת ולתמיד מהי מגמת תופעת הסדרי הטיעון ומהי השפעתה על מערכת המשפט הפלילי, ולפתוח דיון ציבורי חופשי בשאלה האם ישנו הכרח בשימוש בכלי הסדר הטיעון כחלופה למשפט או שזהו פתרון אשר גם שנוי במחלוקת וגם מהווה פרקטיקה המנוונת, מסרבלת ופוגעת בתפקוד מערכת המשפט בישראל", נכתב בעתירת התנועה.

בדו"ח המבקר מ-2001 נכתב כי "ככל שהשימוש בהסדרי הטיעון הופך לנפוץ יותר, ראוי שהדיווח והמעקב על אופן עריכתם יהיה מפורט יותר, כך שיבטיח אחידות במדיניות התביעה, שוויוניות ברמת הענישה ושקיפות. לשם כך, על התובע המשטרתי לקיים כלשונן את הנחיות פרקליטת המדינה לעניין פירוט השיקולים להסדר הטיעון וטיבו, לעניין הצגת תוכנו לבית המשפט ולעניין הדיווח עליו".

בבקשה למידע שהגשנו באוגוסט  2009 ביקשנו לדעת כמה כתבי אישום הוגשו, כמה נמחקו וכמה הסתיימו בהסדרי טיעון. ביקשנו לדעת גם בכמה תיקים הסתיים הדיון המשפטי בהכרעה (כלומר בזיכוי או בהרשעה). את הנתונים ביקשנו בחלוקה לפי ערכאות ובתי משפט.

כחודש לאחר הגשת הבקשה למידע התקבלה תשובה ממשרד המשפטים, לפיה עקב מגבלות המערכת הממוחשבת, היענות לבקשה תצריך הקצאת עובד למשך שבעה ימי עבודה, ולכן אנו נדרשים לשלם אגרה בסך של 2,760 שקל תמורת המידע המבוקש. למרות שמדובר בסכום מופרז לדעתנו, הסכמנו לשלמו. חלפו חמישה חודשים נוספים עד שמשרד המשפטים שלח לנו מידע חלקי בלבד וגם הודיע לנו כי אין בכוונתו למסור את כל המידע המבוקש מאחר שהוא שאיסופו כרוך ב"הקצאת משאבים בלתי סבירה" – טענה שהוא נזכר להשמיע לראשונה.

חשוב להדגיש: המידע שביקשנו חייב להיות נגיש ולהימצא בידי המדינה ללא קשר לפניינתנו. כך עולה גם מהנחיות פרקליט המדינה מ-1989 בהן נכתב  כי "על מנת לאפשר מעקב אחר עריכת הסדרי טיעון והוצאתם אל הפועל, ייערך דיווח מסודר על ידי פרקליט המחוז בדבר הסדרי הטיעון במחוזו… בדרך זו, יקיים פרקליט המחוז פיקוח טוב יותר על ההסדרים, וניתן יהא לקבל מידע מדוייק על היקף השימוש בהסדרי טיעון, ועל תרומת ההסדרים לפעולת מערכת התביעה. יש לציין את דבר סיום התיק, בדרך של הסדר טיעון בדיווח על סגירת התיק במחשב."

כבר בשנת 2001 התריע דו"ח מבקר המדינה מס' 51ב', על אי עמידה בהנחיות פרקליט המדינה,  בזו הלשון: "בתביעה המשטרתית ובפרקליטות אין נתונים מרוכזים על התיקים שהסתיימו בהסדרי טיעון, על הסיבות והשיקולים לעריכתם וכיוצא באלו נתונים כמפורט בהנחיות, המאפשרים פיקוח על הסדרי טיעון. לא נערך מעקב אחר אופן יישום ההנחיות של פרקליטת המדינה בתחום זה, ואין לדעת אם אחידות הענישה מיושמת".

עברו מעל עשרים שנה מאז נתפרסמו הנחיות פרקליט המדינה, ותשע שנים מאז נתפרסם דו"ח המבקר ועדיין המדינה לא פועלת לתקן את מחדלה באיסוף וריכוז הנתונים הנוגעים לרישום הסדרי טיעון. אנו סבורים כי המדינה נוהגת בזלזול כלפי חובתה לאסוף מידע בנושא בעל חשיבות ציבורית כה גבוהה. נקווה שבית המשפט יורה לה לעשות זאת סוף סוף.

לעתירה שהגישה התנועה בעניין

לידיעה ב"גלובס"

למאמר של יוסף זוהר על עסקות טיעון בעיתון "הארץ"