בג"ץ דחה עתירה להורות לוועדת השרים העוסקת בחומר ארכיוני מסווג וכן לגנזך המדינה ולמשרד הבטחון לחשוף מסמכים הנוגעים לאירועים שהתרחשו בכפר דיר יאסין, בתקופת מלחמת העצמאות, בשנת 1948.

השופטים, המשנה לנשיא אליעזר ריבלין, עדנה ארבל וניל הנדל, קיבלו את עמדת המדינה, שחשיפת המסמכים והתצלומים עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה ובמו"מ עם הפלסטינאים. השופטים ציינו כי לא מצאו עילה להתערב בהחלטת ועדת השרים שהחליטה על החיסיון. יצוין כי לדעת הוועדה, "האפקט החזותי החמור – המצוי בתצלומים מסוימים המוחזקים בגנזך המדינה – עלול לפגוע ביחסי החוץ של המדינה".

שופטי העליון קבעו כי אמנם תוקף החיסיון לחמש שנים ( שנקבע על ידי הוועדה ב-2007) יפוג בעוד כשנתיים, ואולם בדרך קבלת ההחלטה בוועדת השרים נפלו פגמים: לא כל שלושת חבריה שותפו בקבלת ההחלטה, ואחד מהם לא נכח בדיון אך גיבש דעתו לפני ששמע נימוקי הבקשה להאריך החיסיון. על כן, לדעת בג"ץ, ראוי שהוועדה תתכנס, בהרכב מלא, באופן מוקדם, כדי להחליט אם יש  מקום להאריך שוב את תקופת החיסיון.

כפר דיר יאסין שכן ממערב לירושלים. הקרב בו התרחש, ביום התשיעי באפריל 1948, כחלק מהמערכה על ירושלים, ובמהלכו נורו רבים מתושבי הכפר, בהם זקנים, נשים וילדים. בקרב השתתפו לוחמי אצ"ל ולח"י, בתגבור הפלמ"ח, ותוצאותיו גררו האשמות על טבח ועוררו ביקורת ומחלוקת חריפה בין ההגנה לאצ"ל ולח"י.

את העתירה לחשוף תיעוד וצילומים מהקרב הגישו עיתון "הארץ", כתב העיתון, גידי וייץ, ונטע שושני, סטודנטית באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים. הם ביקשו באמצעות עו"ד מיבי מוזר, להורות לוועדת השרים העוסקת במתן רשות עיון בחומר ארכיוני וכל לגנזך המדינה ולמשרד הביטחון – לנמק מדוע לא יחשפו מסמכים הנוגעים לאירועים שהתרחשו בכפר דיר-יאסין בשנת 1948.

מסמכים אלה מצויים, לטענת העותרים, בארכיון של משרד הביטחון בגנזך המדינה. פניות לעיין בדו"חות מסוימים ובצילומים מסוימים מחומר זה נדחו על ידי ועדת השרים לעניין רשות העיון בחומר ארכיוני מסווג. המדינה טענה בבג"ץ, באמצעות עו"ד גלעד שירמן, כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת השרים, וזאת בשל החשש לפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל, וחשש לפגיעה ביחסים עם המיעוט הערבי במדינת ישראל.

מפסק הדין עולה כי החומר הארכיוני המבוקש – המופקד בגנזך המדינה – נוצר בשנת 1948 והוא כולל, בין השאר, דו"חות, קבוצת תעודות ממקורות ה"הגנה" וקבוצה של צילומים. בהתאם לתקנות הארכיונים, העיון בחומר ארכיוני, בענייני חוץ ובטחון, שנוצר בשנת 1948, מוגבל לתקופה של חמישים שנים. תקופה זו הסתיימה בשנת 1998.

ואולם ביום התשיעי לספטמבר 2007, אישרה ועדת השרים, כי חומר ארכיוני מסוים הקשור בעניין דיר-יאסין, והכולל שלושה דו"חות, תיעוד מסוים וקבוצת תצלומים – יוגדר חומר סודי האסור בעיון, לתקופה של חמש שנים נוספות. אישור זה ניתן, בדיעבד, שכן בינתיים כבר חלפו מספר שנים מן המועד בו נסתיימה הגבלת חמישים השנים. הוועדה שמעה – טרם שקיבלה החלטתה – את גנז המדינה, נציג ארכיון צה"ל, נציגת משרד המשפטים ונציג משרד החוץ.

"הבעיות הכרוכות ביחסי החוץ של ישראל הקשורות לאירועים שהתרחשו בשנת 1948" – כך ציינה הוועדה – "לא נפתרו והעימות לא הגיע עדיין לסיומו". לפיכך, השתכנעה הוועדה כי חשיפת התיעוד והצילומים עלולה לפגוע ביחסי החוץ של ישראל, במיוחד לנוכח המשא ומתן המתנהל עם הפלשתינאים. בעיקר חוששת הוועדה מן האפקט החזותי החמור – המצוי בתצלומים מסוימים המוחזקים בגנזך המדינה – אשר עלול, לדעתה, לפגוע ביחסי החוץ של המדינה.

לפסק הדין

למאמר של עו"ד אבנר פינצ'וק על פרסום חומרי ארכיון