חדשות

צ'אנצ'לה דאווי תמיד חלמה על בית. בית אמיתי ממלט ולבנים, שיחלף את החושה הרעועה מבוץ וקש בה היא מתגוררת בכפר נידח במדינת ג'הארקהאנד בצפון-מזרח הודו. כשהיא שמעה על תוכנית סיוע ממשלתית לעניים, במסגרתה הם יקבלו 700 דולר לבניית בית – היא נרשמה מיד. אלא שהזמן חלף והסיוע לא הגיע. היא ראתה את שכניה בונים בית בכספי המסיוע, בזמן שהיא ושלושת ילדיה ישנים תחת גג דולף מענפי עצים. ארבע שנים חלפו אבל הכסף להגשמת חלומה לא הגיע.

לפני חודשיים החליטה לעשות מעשה. בעזרת אקטיביסטים מקומיים היא מילאה טופס בקשה, על לפי חוק חופש המידע, בה ביקשה לדעת מה הם הקריטריונים לקבלת הסיוע הממשלתי בדיור. החדשות הטובות הגיעו בתוך ימים ספורים: בקשתה אושרה והצ'ק עם הסיוע המובטח בדרכו אליה.

הסיפור הזה ממחיש משהו ממהפכת המידע העוברת על הודו בשנים האחרונות. חוק חופש מידע שנחקק לפני 5 שנים העניק ל- 1.2 מיליארד אזרחים הודים את הזכות לבקש כמעט כל מידע מהרשויות. החוק גם קבע קנסות לפקידים ממשלתיים שמעכבים מסירת מידע. בניגוד למה שקיוו פעילי חופש מידע, החוק עדיין לא נראה אפקטיבי במיוחד במיגור השחיתות, אך הוא בהחלט מתחיל להביא שינוי ביחסי הכוחות החד צדדיים עד כה בין הפקידים והפוליטיקאים לבין האזרחים.

לסיפור המלא שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס"