ראיון פרידה מפוקח ונוקב עם המנכ"לית היוצאת של התנועה לחופש המידע, עו"ד רחלי אדרי-חולתא ב"כלכליסט".

מ־7 באוקטובר המדינה מרשה לעצמה לא להשיב לבקשות מידע בכלל, והיא גם קידמה תיקוני חקיקה שיאפשרו לה לעשות את זה.

כיום המידע זורם בעיקר במסלול היחצ"ני: מפי דובר צה"ל או עיתונאים־דוברים. חופש המידע הוא מידע גולמי, ואי אפשר להיתלות במלחמה כדי למנוע אותו, בטח כשהיא כזו ארוכה.

לא יכול להיות ששלטון יפרסם רק את מה שנוח לו. אם השלטון מנחית עליך רק את מה שהוא רוצה – אז ייתכן שישראל אינה דמוקרטיה כמו שאנחנו רוצים לחשוב שהיא.

על העלמת המידע של צה"ל: "לא ייתכן שצה"ל אפילו לא משיב על בקשת מידע בנוגע למספר הנפגעים מירי 'דו־צדדי' או התאבדויות מאז המלחמה. רק אחרי שעתרנו לבית המשפט המידע התחיל להתפרסם"

על הזלול בחוק של בן גביר: "אנחנו חיים במדינה שבה השר לביטחון לאומי, למרות החלטת ממשלה שקובעת שעליו לפרסם נתוני פשיעה ברמת העיר אחת לרבעון, לא מקיים אותה".

על דרכי ההסתרה של נתניהו: "הוא יצא למאבק נגד פרסום הוצאות המעון שלו. הוא ולקח עורכי דין פרטיים ומצא טריק – הציג את עצמו כצד שלישי פרטי שעלול להיפגע מהפרסום".

"שקיפות רלבנטית גם לשמאל וגם לימין. מידע בסוף זה אמצעי, כלי אופוזיציוני שאמור לסייע לאזרחים לפקח על הממשלה ולדעת מה קורה שם. בזמן ממשלת השינוי המשכנו לבקש את אותו ידע".

קראו את הראיון המלא