בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחה עתירה לפי חוק חופש המידע, בה התבקש האפוטרופוס הכללי למסור את רשימת הנכסים שהוא מנהל במזרח ירושלים, לאתרם גיאוגרפית על גבי מפות או תצלומי אוויר ולמסור נתונים סטטיסטיים אודותיהם, כגון מספרם, גודלם ושוויים. הנכסים שמנהל האפוטרופוס הכללי במזרח ירושלים הם נכסים פרטיים שהוקנו בזמנו לניהולו של הממונה הירדני על רכוש אויב, ולאחר מלחמת ששת הימים הועברו לניהולו, כאילו היו רכוש עזוב לגבם ניתן צו ניהול על-פי חוק.

אריה קינג, הפועל במסגרת "הלשכה לפניות הציבור לענייני מזרח ירושלים", טען באמצעות עו"ד בעז פייל ממשרד יגאל ארנון, כי בקשתו נועדה לאפשר לו לפעול להגברת אכיפת החוק ולשמירת האינטרס הישראלי והיהודי בירושלים. המדינה טענה, באמצעות עו"ד רחל ווזנר מפרקליטות מחוז ירושלים, שהמידע המצוי בידי האפוטרופוס חסוי.

סגנית הנשיאה, השופטת יהודית צור, קבעה כי נקודת המוצא היא שהאפוטרופוס הכללי, כגוף ציבורי הפועל על-פי חוק, מנהל נכסים פרטיים, וכי הם מנוהלים "לטובת האינטרס הפרטי של הבעלים הנעדר או הבלתי ידוע ולא כנכס ציבורי. האינטרס הציבורי מתבטא בכך שרכוש פרטי לא יישאר בלא ניהול והשגחה ולכן נמסרו הניהול וההשגחה בחוק לאפוטרופוס הכללי".

השופטת קיבלה את הטענה כי מדובר במידע "שאין לגלותו על-פי כל דין" לחוק חופש המידע. זאת, בהתבסס על סעיף 13 לחוק האפוטרופוס הכללי, לפיו רק "מעוניין בנכס פלוני" רשאי לעיין במידע בנוגע לרכוש העזוב המנוהל ע"י האפוטרופוס הכללי. לדבריה, העותר קינג איננו "מעוניין", מאחר שאין לו זכות או זיקה קיימת או צפויה בנכסים שלגביהם ביקש את המידע.

בית המשפט קיבל גם את הטענה כי גילוי המידע עלול לשבש את תפקודו התקין של האפוטרופוס הכללי, מאחר שגילוי המידע המבוקש עלול למנוע ממנו לבחון בקשה של מעוניין לשחרר נכס לטובתו, שכן המידע פורסם.

"חוק חופש המידע נועד להוות מכשיר לגילוי מידע המצוי בידי רשויות שלטון, שעל-פי טבעו מוחזק בנאמנות לטובת הכלל. חשיפת מידע לעיני הציבור תביא ליעילות עבודת המינהל ולהגברת הביקורת על פעולותיו", ציינה צור. "בענייננו מדובר בסוג אחר של מידע הנוגע לזכויות קניין של אנשים פרטיים ולא של הציבור בכללותו". (עת"מ 459/07).

לידיעה ב"גלובס"