בשיחה מאירת עיניים שניהלתי לפני כמה שנים עם פקיד בכיר באוצר, הוא הציג את התזה האהודה במסדרונות השלטון, לפיה הבעיה של הציבור היא לא מחסור במידע, אלא בדיוק ההיפך – עודף מידע.

הוא צודק. אנחנו נשטפים בצונאמי של מידע, מיליארדי ביטים עולים לרשת מדי יום, ואנחנו ההדיוטות לא מבינים ולא יודעים מה לעשות עם כל הידע הזה. המסקנה: עדיף להישען אחורה ולתת לאנשי המקצוע לעשות את עבודתם. אבל המסקנה הזו נוחה מדי לפקידי הממשל בשביל שנמהר להאמין שאין בלתה. יש דרך אחרת – ופרויקט "תקציב המדינה – כך הוא נראה" מוכיח זאת.

הדילמה מוכרת לכל הורה לילד חקרן. התשובה "כשתגדל תבין" מקצרת תהליכים ויכולה, אולי, להשתיק את הילד. אבל מי שרוצה לראות בילדו שותף, ולחנך אותו לשאילת שאלות ולמעורבות, יתאמץ, עם כל הקושי, והלו"ז הצפוף והמטלות הלוחצות, לעצור ולהסביר לילד בשפה שיוכל להבין, לתת לו אפשרות גם להרגיש שותף, וגם להיות שותף כמידת יכולתו.

"כשתגמור תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה העברית תבין", היתה התשובה המשתמעת מהיחס של בכירי הממשל לשאלות תקציביות הרבה מאוד שנים. אבל אין סיבה להסתפק בה. גם אנחנו ההדיוטות יכולים להבין לא מעט דברים, אם יסבירו לנו. ודאי שלבעלי התואר, ובמיוחד לפקידי האוצר המכירים את הנתונים מקרוב, יש יתרון בבניית התקציב, בחשיבה עליו, בתיקון ושיפור שלו. אבל זה לא מפחית מיכולתנו לבקר, לפקח, לשאול שאלות ולדרוש תשובות.

ההתפתחויות הטכנולוגיות הופכות את הבנת המידע לדבר פשוט הרבה יותר ממה שהורגלנו לחשוב. לשולטים במידע נוח לומר שאי אפשר להסביר אותו בפשטות. אבל ביותר ויותר נושאים זו פשוט גישה ארכאית.

הטכנולוגיה מאפשרת לנו היום להציג כמויות אדירות של מידע בצורה גראפית פשוטה להבנה, שמבליטה תופעות חשובות ומעניינות המסתתרות בין משבצות האקסל, מאפשרת למתעניין לערוך חיפושים במידע, להציג גראפים, להשוות בין חתכים שונים, ועוד ועוד – השמיים הם הגבול. קובץ תקציב המדינה מורכב מ-14,000 שורות אקסל. כשהן פרושות כך על צג המחשב, אכן אין לנו הרבה מה לעשות איתן. אבל כשאנחנו מיישמים טכנולוגיות חדשניות להצגת מידע, שטף הנתונים מתחיל לקבל משמעות, ואנחנו מתחילים לקבל כלים חדשים להבין איך מעוצב השירות הציבורי.

זוהי מהפכת המידע השנייה. שיתוף ציבור במידע הוא חשוב, אבל כבר רחוק מלהספיק. היום מצופה מהרשויות הציבוריות לחלוק עם הציבור לא רק את המידע, אלא את עצם השליטה בו. כלומר לאפשר לציבור גישה ישירה למסדי הנתונים שלהן, בכדי שיוכלו לעשות בהם שימוש יצירתי ומחודש, שמציג אותן באופן שונה ממה שהורגלנו עד כה.

יש לומר לזכות משרד האוצר שכבר לפני כעשר שנים השקיע בטכנולוגיות כדי לאפשר לציבור להריץ שאילתות על מערכת התקציב. אבל טכנולוגיה של לפני עשור היא בימינו ממצא ארכיאולוגי. מרגע שקיימת האפשרות לפתוח את התקציב כולו אפשר לשאול שאלות ממוקדות ולקבל דו"חות מוכתבים מראש. טוב עשה האוצר שלא התנגד, ואיפשר לתנועה לחופש המידע ול-TheMarker להציע לציבור כלים לעיון מחודש בתקציב המדינה.

הטכנולוגיה מעמידה במבחן את עומק מחויבותנו לרעיון הדמוקרטי. היא מאפשרת היום בהשקעה מינימלית לא רק להציג לציבור, אלא גם לעזור לו להבין, כמויות אדירות של מידע שפעם היו נחלתם של יודע ח"ן בלבד.

פחות נוח לפקידים שיוטרדו ביותר שאלות ויצטרכו לתת יותר תשובות, הרבה יותר עוצמה לאזרח שרוצה להשתתף בעשייה הדמוקרטית ולהבין לאן מכוונים את מדינתו. ממשל אובמה הבין זאת והציב את ארה"ב בחזית העולמית בזכות אתרים מרתקים כמו data.gov ו-usaspending.gov. האם נשכיל אנחנו כאן לשאול את השאלות הנכונות? האם אנחנו רוצים בעוצמה שהמידע מעניק לנו? הזמן יגיד. בינתיים מומלץ להמשיך ולתת לאנשי המקצוע לעשות את עבודתם, אבל במקום להישען אחורה – לרכון אל מסך המחשב ולוודא שהם עושים אותה כפי שהיינו רוצים.

למאמר ב"דה מרקר"