דילוג לתוכן העמוד

על החברה לשירותי איכות הסביבה למסור מידע על חומרים מזהמים

עתמ 16371-04-10 אופיר שפיגל נ' החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ (עניינים מנהליים – באר שבע, ברוך אזולאי)  21/11/2010

ביהמ"ש לא שעה לעתירה כנגד החברה לשירותי איכות הסביבה, להורות הוראות אופרטיביות, אך נתן צו הצהרתי לפיו על החברה לשירותי איכות הסביבה למסור מידע על חומרים שנפלטו, נשפכו סולקו או הושלכו לסביבה, שאינו נוגע לצדדים שלישיים. בנוסף נקבע כי מידע שאינו כזה אך נכלל בתחום המונופולין של החברה, ראוי אף הוא שיימסר לעותר.

טענות העותר, בין היתר: (1) משיבה 1 הינה חברה ממשלתית, רשות ציבורית עפ"י סע' 2(9) לחוק חופש המידע, תשנ"ח 1998 (להלן החוק) ועל כן חייבת במסירת מידע על פיו. מדובר בפסולת מסוכנת העלולה לגרום לעליה בתמותה, בתחלואה או לכל פגיעה חולפת או מתמשכת בבריאות של האדם או הסביבה, אם אין מטפלים בה כראוי. (2) משהוכרזה משיבה 1 בשנת 1991 כמונופולין בתחומה, מטיל עליה הדבר חובה מוגברת למסירת מידע לציבור. (3) הגנת הסוד המסחרי, המאפשרת להימנע ממסירת מידע לפי סע' 9(ב)(6) לחוק, אינה חלה על מידע של חומרים שנפלטו. (4) קיים אינטרס ציבורי מובהק וממשי לגילוי מידע בדבר כמויות של פסולות מסוכנות ורעילות באתר המשיבה.

טענות משיבה 1, בין היתר: (1) העותר פעל בחוסר תו"ל עת טען שכל העניין שיש לו בעתירה הוא העניין הציבורי של דאגה לאיכות הסביבה, ונמנע מלגלות כי הוא מייצג או כי ייצג עד לאחרונה חברה מסחרית לטיפול ופינוי פסולת רעילה, שהיא מתחרה של משיבה 1. (2) בשנים האחרונות רק 15% מהפסולת המסוכנת מיועדת למשיבה 1, להטמנה הנעשית על ידיה. (3) יש להתחשב באופייה הדו מהותי, הפרטי והציבורי של חברה ממשלתית הפועלת בשוק מסחרי תחרותי, לעניין טיב שיקול הדעת במסירת מידע המהווה סוד מסחרי של משיבה 1 ושל צדדים שלישיים. (4) חלק מהליכי הטיפול בפסולת מבוצעים ע"י חברות פרטיות, ואינן כפופות לחוק. (5) נוכח העובדה שמדובר בסוד מסחרי שלה ושל צדדים שלישיים, משיבה 1 אינה חייבת למסור את המידע לעותר.

בית המשפט קבע:

(1) ככל שמדובר בסוד מסחרי, מקצועי או עניין בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול לפגוע במשיבה או בצדדים שלישיים, נתון העניין לשיקול דעת המשיבה ולביקורת שיפוטית, למעט מידע על חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה, שלגביהם אין כל שיקול דעת, וקיימת חובה למסור מידע לגביהם, כפוף למתן זכות שימוע לצדדים השלישיים שיכולים להיפגע. (2) במקרה דנן, לא ניתן לקבוע עפ"י העתירה והראיות הנלוות אליה, כי כל המידע המבוקש או חלקים מוגדרים ממנו מתייחסים לחומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה. מאידך, יש אפשרות סבירה שחלק מהמידע המבוקש מתייחס לקטגוריה זו, או אז שומה על משיבה 1 וגם על המשרד להגנת הסביבה, לבחון אם בתוך המידע המבוקש, יש מידע כזה שיש חובה למסרו. ביהמ"ש נמנע ממתן הוראה אופרטיבית בהתאם לסעד המבוקש, ונתן צו הצהרתי לפי הפרמטרים הבאים: (א) במסגרת שיקול הדעת שהיה נתון למשיבה 1 ושיקול הדעת הנתון לביהמ"ש ביחס לסוד מסחרי שאינו נכלל בקטגוריה של "חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה", מאזן השיקולים בין זכות הציבור לדעת ושמירה על האינטרסים והזכויות של המשיבה וצדדים שלישיים, מחייב להימנע ממסירת מידע הפוגע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי של צדדים שלישיים, ככל שהיא עדיפה על פני זכות העותר וזכות העותר למידע. (ב) לגבי מידע המצוי בתחום המונופולין של משיבה 1, שאינו פוגע בצדדים שלישיים, ניתן וראוי למסור אותו לעותר גם אם יש בו פגיעה במשיבה 1 שאינה שקולה כנגד זכות הציבור לדעת בקשר לכך.

בשם הצדדים לא צויין.

בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע עת"מ 16371-04-10 שפיגל נ' החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ ואח' כב' השופט ברוך אזולאי, ס. נשיא בפני אופיר שפיגל ע"י ב"כ עו"ד העותר נגד 1.החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ 2.מדינת ישראל, המשרד להגנת הסביבה ע"י ב"כ עו"ד המשיבות פסק דין 1. העותר מבקש להורות למשיבה 1 למסור לו מידע ביחס לחומרים מסוכנים שסולקו לסביבה, הנוגע לכמויות הפסולות המסוכנות שהגיעו למתקני המשיבה בשלוש השנים האחרונות.

2. לטענת העותרת:

א. העותר הינו פעיל סביבתי, לשעבר יועץ בקואליציה לבריאות הציבור, ובהווה איש יחסי ציבור העוסק בתקשורת ובקשרי ממשל, והוא נחשף לענייני איכות סביבה.

המשיבה 1 הינה חברה ממשלתית שנוסדה במטרה לסלק למפעל שלה בתחום המועצה התעשייתית רמת חובב פסולות מסוכנות המיוצרות בישראל ולטפל בהן. (נספחים ב' וג' לעתירה).

העותר פנה למשיבה בבקשה לקבל את המידע הנ"ל, נענה בסירוב ,תחילה, בנימוק שמדובר בסוד מסחרי סודי שחשיפתו עלולה להסב נזק כלכלי רב למשיבה 1 (נספח ה' לעתירה), ולאחר מכן גם בנימוק שיש לכך נגיעה לצדדים שלישיים העלולים להיפגע ממסירת המידע, שלגביהם חלה על המשיבה 1 חובה להודיע להם על כך (נספח ט' לעתירה).

ב. המשיבה 1 הינה חברה ממשלתית, שהינה רשות ציבורית על פי סעיף 2(9) לחוק חופש המידע, ועל כן חייבת במסירת מידע על פי החוק הנ"ל.

מדובר בפסולת מסוכנת העלולה לגרום לעליה בתמותה, בתחלואה או לכל פגיעה חולפת או מתמשכת בבריאות של האדם או הסביבה, אם אין מטפלים בה כראוי (נספח טז' לעתירה).

משהוכרזה המשיבה 1 בשנת 1991 כמונופולין בתחומה (נספח ב' לעתירה), מטיל עליה הדבר חובה מוגברת למסירת מידע לציבור (בג"ץ 731/86, מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, מא(2) 449).

ג. הגנת הסוד המסחרי, המאפשרת להימנע ממסירת מידע לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע, אינה חלה על מידע של חומרים שנפלטו. בנוסף נקבע בעת"מ 588/02, נקניק נהריה בשר זוגלובק בע"מ נ' מדינת ישראל – המשרד לאיכות הסביבה, פדאור 02(6) 418), שטענה של חשש מחשיפת סודות מסחריים צריכה להתבסס על הנמקה ספציפית, דבר שלא התקיים במקרה זה.

ד. המשיבה 1 טענה כי העותר אינו מראה אינטרס ציבורי מובהק,וכן שהיא מפוקחת דרך קבע על ידי גופים שונים (נספח א',סעיפים 11, 12 ו-15 לעתירה) (עעמ' 10845/06, ידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, פדאור 08(35) 7214) ). לטענת העותר, רשימת השיקולים שעל הרשות לשקול במסגרת סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע, רלוונטית רק למקרים בהם ניתן שיקול דעת להימנע ממסירת מידע, ואינה רלוונטית למידע העוסק בחומרים שסולקו לסביבה, כאמור בסעיף 9(ב)(6)(א) לחוק חופש המידע. (עת"מ 1119/05, מפגש הסטייק החדש 2001 (1998) בע"מ נ' משרד הבריאות, פדאור 05(3) 513, עמ' 9; עת"מ 234/01, פלסטוקיט תעשיות (1993)בע"מ נ' הממונה על העמדת מידע לרשות הציבור (פדאור 02(7) 771).

ה. קיים אינטרס ציבורי מובהק וממשי לגילוי מידע בדבר כמויות של פסולות מסוכנות ורעילות באתר המשיבה, הן משום שמדובר בחומרים מסוכנים ביותר, הן משום שמדובר בסילוק לסביבה שיכול להשפיע על ממשקי סביבה סמוכים או רחוקים, כמו קרקע מי תהום ואויר.

בעבר אירע אירוע חמור של פיצוץ, התלקחות ושריפה של סוללות שנגרם עקב רשלנות המשיבה 1, שבגינו הורשעה בעבירה לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968. (ת.פ. 3250/99, מ"י נ' החברה לשירות איכות הסביבה (רמת חובב) בע"מ ואח'; דו"ח האחריות התרבותית ואיכות הסביבה של המשיבה, נספח יז' לעתירה).

על פי פסק דין "קשת" הנ"ל, הרשות צריכה לשקול את עניינו האישי של העותר רק במקרה שקיים חיסוי למידע, דבר שלא התקיים במקרה זה.

בנוסף, הפיקוח הציבורי שיש על המשיבה לא הצדיק את עצמו בעבר, ואין בכך כדי לפגוע בזכות הציבור לקבל מידע אמין וזמין באופן שוטף.

ו. המשיבה 1 לא התייחסה לשאלה אם גילוי המידע הסודי יגרום לפגיעה ממשית או שולית וקלת ערך, הן לגבי עצמה והן לגבי צדדים שלישיים, ובמצב זה אין לייחס כל משקל לטענותיה בקשר לכך (ע.א 6576/01, החברה לייזום מיסודה של סי.פי.אם בע"מ נ' לירן,פ"ד נו(5) 817).

ז. הזכות לקבל מידע הינה זכות יסוד שנגזרת מחופש הביטוי ומעוגנת במשפט הבינ"ל, ויש לפרש אותה במבט

3. לטענת המשיבה 1:

א. העותר פעל בחוסר תום לב בכך שטען שכל העניין שיש לו בעתירה הוא העניין הציבורי של דאגה לאיכות הסביבה, ונמנע מלגלות כי הוא מייצג או כי ייצג עד לאחרונה חברה מסחרית בשם טביב- החברה הארצית לטיפול ופינוי פסולת רעילה בע"מ, שהינה מתחרה של המשיבה 1 בתחום יצוא פסולת לטיפול בחו"ל, במיון ובטיפול באריזות קטנות, כפי שעולה מדפי האינטרנט שצורפו לתגובתו.

ב. כיום ובפרט בחמש השנים האחרונות, רק 15% מהפסולת המסוכנת מיועדת למשיבה 1, להטמנה הנעשית על ידיה, בעוד שלגבי יתר הפסולות יש פעילויות שונות הנעשות על ידי גורמים שונים, ומכאן הצורך של המשיבה 1 לנהוג כחברה עסקית בשוק תחרותי ולהגן על מידע מסחרי הנוגע לה.

ג. העותר ביקש מידע לגבי כמויות הפסולת שנצברו לשריפה וכמות הפסולת המיוצאת לחו"ל.

ד. המשיבה 1 קולטת פסולת אורגנית, אנ-אורגנית, מוצקה ונוזלית. פסולת אנ-אורגנית מוצקה מועברת להטמנה, ואנ-אורגנית נוזלית – מטופלת באמצעות שריפה, ייצוא או תהליכים אחרים. בהליך ניטרול על ידי משיבה 1 או על ידי מתחרים שונים. כ-15% מפסולת זאת מוטמע אצל משיבה 1. הפסולת האורגנית הנוזלית מסווגת ומטופלת באמצעות שריפה, ייצוא או תהליכים אחרים. הפסולת האורגנית המוצקה מטופלת באמצעות שריפה או באמצעות חברת ביוסויל, שהינה שותפות של המשיבה 1 וחברה נוספת.

אין לקבל את טענת העותר כי יש לפרש את המונח "סילוק" האמור על פי הגדרת המונח "סילוק" בתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים) תשנ"א – 1990. מטרת התקנה הנ"ל הייתה לחייב מפעלים אחרים להעביר פסולת מסוכנת לניטרול וטיפול על ידי המשיבה 1, ואין ללמוד ממנה שהטיפול של משיבה 1 נחשב ל"סילוק" פסולת לסביבה.

ה. יש לפרש את חוק חופש המידע לפי תכליתו, על פי מה שמתבקש בהווה, בו פועלת המשיבה 1 בסביבה תחרותית בטיפול בפסולת.

ו. החלת חוק חופש המידע על חברות ממשלתיות, נעשתה רק בשנת 2008, בעקבות הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 5) (חברות ממשלתיות התשס"ז – 2007, בה הוצע להחיל את החוק על חברות ממשלתיות, למעט אלו שהוחרגו בצו מיוחד. אחד הנימוקים לכך בדברי ההסבר להצעת החוק היה שמרבית החברות הממשלתיות פועלות בשוק לא תחרותי, בעוד שכיום המשיבה 1 פועלת בשוק תחרותי. לאור זאת יש להתחשב באופייה הדו-מהותי, הפרטי והציבורי, של חברה ממשלתית הפועלת בשוק מסחרי תחרותי, לעניין טיב שיקול הדעת במסירת מידע המהווה סוד מסחרי של המשיבה 1 ושל צדדים שלישיים.

כמו כן, יש להתחשב בעובדה שהמשיבה 1 מפוקחת על ידי רשויות המדינה.

ז. אין ללמוד דבר מהאירוע בו הייתה מעורבת המשיבה 1. הטיפול העיקרי בפסולת היה בדרך של שריפת הפסולת, שלגביה מדובר במידע עסקי מובהק יש בה תחרות בין גורמים שונים.

ח. חלק מהליכי הטיפול בפסולת מבוצעים על ידי חברת ביוסויל ואקוסול, שהינן חברות פרטיות, ואינן כפופות לחוק חופש המידע.

עם פניית העותר לקבלת המידע, פנתה המשיבה לחברות הנ"ל, והן התנגדו למסירת כל מידע הנוגע להן, בנימוק שהדבר יפגע במידע המסחרי הנוגע להם, לרבות סיכומים מסחריים שלהם עם המשיבה 1.

ט. במצב זה סברה המשיבה 1 שלנוכח העובדה שמדובר בסוד מסחרי שלה ושל צדדים שלישיים, אינה חייבת למסור את המידע לעותר.

י. במקביל פנה העותר לקבלת מידע דומה למשרד להגנת הסביבה ולמועצה המקומית רמת חובב.

בעקבות אותה פניה נתבקשה המשיבה על ידי הגורמים הנ"ל למסור את עמדתה כצד שלישי שיכול להיפגע, והיא מסרה את עמדתה בקשר לכך.

יא. בהליך זה הגישה המשיבה 1 בקשה לצירוף המשרד להגנת הסביבה כמשיב.

כמו כן, ביקשה המשיבה 1 לעכב את מסירת המידע המבוקש כפי שהודיעה המשיבה 1 בתשובותיה למשרד להגנת הסביבה.

יב. בהמשך הסירה המשיבה 1 את התנגדותה למסירת דו"חות פיקוח וסיור שנערכו על ידי המועצה המקומית, אך עמדה על התנגדותה למסירת מידע מסחרי.

יג. החריג להגנת המידע המסחרי שמדובר בחומרים שסולקו לסביבה אינו חל בענייננו.

במקרה זה אין מדובר ב"סילוק או השלכה לסביבה", כאמור בסעיף 9(ב)(א) לחוק חופש המידע.

4. במהלך הדיון הגישה המשיבה 1 בקשה לצרף את המשרד להגנת הסביבה כמשיב נוסף לעתירה, וביקשה להורות למשרד להגנת הסביבה להימנע מחשיפת מידע בו עוסקת עתירה זאת, בנימוק שיש דמיון רב בין בקשת העותרת בעתירה ופנייתה למשרד להגנת הסביבה לקבלת מידע דומה, ובשל נימוקיה בעתירה זאת.

העותרת התנגדה לבקשה האמורה בנימוק שאין בכך כדי לתרום דבר להליך.

אין יסוד לטענת המשיבה 1 כי מטרת העותרת בקבלת המידע הינה איסוף נתונים מסחריים בקשר לעיסוק של המשיבה. עיסוק המשיבה 1 מעלה שאלות לגבי התנהלותה הסביבתית ועמידתה בהתחייבויות שניתנו למשרד להגנת הסביבה.

אין יסוד לטענה שהנתונים המבוקשים הינם בעלי משמעות מסחרית.

לאחר שיחה עם ב"כ המשרד להגנת הסביבה צמצמה המשיבה את התנגדותה למסירת מידע.

בתגובת ב"כ המשרד להגנת הסביבה לבקשת המשיבה האמורה, נאמר שאינה מתנגדת להיות צד לעתירה זאת, ואינה מתנגדת לעכב מסירת המידע המבוקש על ידי המשיב עד להכרעה בדיון זה. במצב שנוצר יש אפשרות שהמשרד ימשיך בטיפול הרגיל שלו בבקשת העותרת, שאז יוכלו שני הצדדים לפנות בעתירה לבית משפט זה בקשר לכך, או שבית משפט זה יכריע בכך, לאחר שהעניין תלוי ועומד בהליך זה, ואינה מתנגדת שבית משפט זה יכריע בעניין אף שבמצב הרגיל ראוי היה למצות את בירור העניין במשרד להגנת הסביבה. פרט לצורך לפעול על פי הדין, אין למשרד עמדה לגוף העניין, והוא משאיר את הדבר לשיקול דעת בית המשפט.

5. צירוף המשרד להגנת הסביבה:

באשר לבקשת המשיבה 1 לצרף את המשרד להגנת הסביבה, היה מקום לצרף אותו כמשיב לאור העניין שיש לו בכך, ביחס לסעד שביקשה העותרת כלפי המשיבה 1, אך אין מקום לקיום הליך נוסף בו מבקשת המשיבה 1 בדיון זה סעדים כלפי המשרד להגנת הסביבה.

אין מקום לקיצורי דרך ולויתור על התשובה שצריך לתת המשרד להגנת הסביבה לעותר בפניה שהופנתה אליו על ידי העותר. פניית העותר למשרד להגנת הסביבה צריכה להיבחן תחילה על ידי המשרד, ואין מקום לדון בכך בדיון זה על פי בקשת המשיבה 1.

לגוף העניין, משניתנה תשובת המשרד להגנת הסביבה לבקשה לצירופו והוא השאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט, נראה לי שאין כל צורך בהחלטה נוספת באשר לצירופו להליך.

דיון בעתירה

6. באשר לגוף העתירה, המצב המשפטי הוא שככל שמדובר בסוד מסחרי, מקצועי או עניין בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול לפגוע במשיבה או בצדדים שלישיים, נתון העניין לשיקול דעת המשיבה ולביקורת שיפוטית, למעט מידע על חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה, שלגביהם אין כל שיקול דעת, וקיימת חובה למסור מידע לגביהם, כפוף למתן זכות שימוע לצדדים השלישיים שיכולים להיפגע.

לא ניתן לקבוע על פי העתירה והראיות הנלוות אליה כי כל המידע המבוקש או חלקים מוגדרים ממנו מתייחסים לחומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה. לא ברור מתוך העתירה ומהתצהיר של העותר אם יש בכישוריו ובדבריו כדי לקבוע שכל המידע המבוקש על ידיו מתאים לקטגוריה הנ"ל, ולא ניתן לראות בכך תשתית ראייתית מספקת בקשר לכך.

מאידך גיסא, יש אפשרות סבירה שחלק מהמידע המבוקש מתייחס לקטגוריה הנ"ל, ובנסיבות העניין שומה על המשיבה 1 וגם על המשרד להגנת הסביבה בפניה שהופנתה אליו, לבחון אם בתוך המידע המבוקש יש מידע כזה שיש חובה למסרו.

עם זאת, נראה לי שיש בחלק מהמידע המבוקש עניין לצדדים שלישיים הנזכרים בתשובת המשיבה 1 ואחרים שיכולים להיפגע ממסירת המידע, שגם לגביהם היה צורך לאפשר להם להשמיע טענותיהם, בטרם יחליטו על כך המשיבה 1 או המשרד להגנת הסביבה, וגם אותם היה צריך העותר לצרף להליך.

בין כך ובין כך נראה לי כי במסגרת שיקול הדעת שהיה נתון למשיבה 1 ושיקול הדעת הנתון לבית משפט זה ביחס לסוד מסחרי שאינו נכלל בקטגוריה של "חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה", מאזן השיקולים, בין זכות הציבור לדעת ושמירה על האינטרסים והזכויות של המשיבה וצדדים שלישיים, מחייב להימנע ממסירת מידע הפוגע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי של צדדים שלישיים, ככל שהיא עדיפה על פני זכות העותר וזכות העותר למידע.

לגבי מידע המצוי בתחום המונופולין של המשיבה שאינו פוגע בצדדים שלישיים, ניתן וראוי למסור אותו לעותר גם אם יש בו פגיעה במשיבה 1 שאינה שקולה כנגד זכות הציבור לדעת בקשר לכך.

7. בנסיבות אלה ומשלא הובאו ראיות קונקרטיות מספקות ביחס לכל חלקי המידע המבוקש, אני נמנע ממתן הוראה אופרטיבית בהתאם לסעד המבוקש, ואני נותן צו הצהרתי, הקובע כלהלן:

א. על המשיבה 1 למסור לעותר כל מידע שיש בידיה על חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה, שאינו נוגע לצדדים שלישיים.

ב. ביחס לחומרים כאלה הנוגעים לצדדים שלישיים, עליה למסור לעותר את המידע, אלא אם יוברר בהליך השימוע של הצדדים השלישיים כי אין מדובר בחומרים כאלה.

ג. באשר למידע שאינו נכלל בקטגוריה של "חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה שאינו נוגע לצדדים שלישיים, אם נכלל בתחום המונופולין של המשיבה, מחייב שיקול הדעת הראוי למסרו לעותר, אף אם מדובר בסוד מסחרי או סוד מקצועי שהוא בעל ערך כלכלי של משיבה 1 שפרסומו עלול לפגוע באינטרס של המשיבה 1, במידה שאינה שוקלת כנגד זכות העותר וזכות הציבור לדעת בקשר לכך.

ביחס למידע הנוגע לצדדים שלישיים המהווה סוד מסחרי מקצועי או בעל ערך כלכלי, אני נמנע בשלב זה מכל קביעה, כאשר הדבר נתון לשיקול דעת המשיבה 1 והמשיבה 2 ולביקורת שיפוטית, לאחר שתינתן לאותם צדדים שלישיים אפשרות להשמיע טענותיהם בקשר לכך, הן בפני המשיבות 1 ו-2 והן בבית המשפט.

לאור תוצאות הדיון, אני נמנע מחיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

21/11/2010

ברוך אזולאי, שופט סג"נ

אתם מוזמנים להגיב

אנא שמרו על שפה נאותה. המערכת שומרת לעצמה את הזכות לא לאשר תגובות שאינן עומדות בכללי האתר.