המדינה תיאלץ לפרסם בכמה תיקים דן כל שופט ומתי נפתחו
"ביקורת ציבורית שעלולה להתעורר כלפי הרשות, בין בצורה של סיקור עיתונאי ביקורתי, ובין בדרך אחרת, כתוצאה מפרסום מידע, אינה מהווה 'שיבוש' של תפקוד הרשות כמובנו בחוק – כך קבעה נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת מוסיה ארד, והורתה למדינה לפרסם כמה תיקים נמצאים אצל כל שופט וכמה ימים עברו מאז נפתחו התיקים. את העתירה הגישו העיתונאית הילה רז ועיתון דה מרקר. במקביל, ומבלי לדעת עת פניית הדה מרקר, הגישה גם התנועה לחופש המידע בקשה משלה לחשיפת הנתונים. בית המשפט דחה את טענת המשיבים כי פרסום המידע יפגע בתפקוד המערכת וכי מסירת המידע כרוכה בהקצאת משאבים בלי סבירה.
עוד טען מינהל בתי המשפט כי "הנתונים אודות מלאי התיקים של כל שופט, תוך חשיפת זהות השופט והתייחסות למשך זמן ניהול ההליכים בכל תיק ותיק, תביא להצגת תמונה מעוותת של חלוקת העומסים בין בתי המשפט לבין עצמם ובין השופטים לבין עצמם". עוד טענה המדינה כי "מספר התיקים המוקצים לשופט זה או אחר אינו מהווה מדד לעומס. הצגת נתונים שתשקף מדד אמיתי לעומס מחייבת פיתוח כלי לסיווג תיקים בהתאם למשקלם, אשר יביא בחשבון מאפיינים שונים של התיק. כלי מעין זה אינו קיים כיום אצל הנהלת בתי המשפט, שכן מחקר שנערך בעבר לצורך פיתוחו לא צלח".
לדברי השופטת גם אם הנתונים המבוקשים אינם משקפים את במדויק את היקף העומס המוטל על השופטים, כטענת המדינה, עדיין מדובר בנתונים מדויקים כשלעצמם. "אין למערכת המשפט כל עילה להסתיר מעיני הציבור מידע כלשהו בכל הנוגע להתנהלות המערכת. נהפוך הוא: מסירת מידע על עבודת השופטיםת להבדיל מהסתרתו, תחזק את אמון הציבור בשופטים ובמערכת", כתבה השופטת ארד בפסק הדין.
כתבה בדה מרקר על בקשת המידע שהגישו
כתבה על פסק הדין ב"עין השביעית"
פסק הדין
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
בפני כב' הנשיאה מוסיה ארד
עת"מ 43366-03-10 14 אפריל 2011
העותרים
- עיתון דה מרקר
- הילה רז עיתונאית "דה מרקר"
ע"י ב"כ עו"ד פז מוזר
נגד
המשיבים
- מנהל בתי משפט
- הממונה על ביצוע חוק חופש המידע
ע"י ב"כ עו"ד רחל ווזנר
מפרקליטות מחוז ירושלים
פסק דין
1. העותרים בעתירה זו, עיתון "דה מרקר", והעיתונאית הילה רז (להלן – העותרים), מבקשים להורות למשיבים, מנהל בתי המשפט והממונה על ביצוע חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק חופש המידע) בהנהלת בתי המשפט, להעביר לעיונם מידע בדבר מספר התיקים הפתוחים הנידונים בבית המשפט העליון ובבתי המשפט המחוזיים ובדבר משך הזמן שחלף ממועד פתיחת כל אחד מתיקים אלה, וזאת, תוך ציון השופט הדן בכל אחד מהם.
ההליכים שקדמו להגשת העתירה
2. ביום 18.8.09 פנתה עותרת 2 למשיב 2, כב' השופט גילון, בבקשה לקבל מידע לפי חוק חופש המידע. המידע, שהתבקש "לאור החשיבות הציבורית העליונה בנוגע לעומס המוטל על מערכת בתי המשפט", כלל רשימה של שבעה פריטי מידע, שביניהם, "מידע כמותי הנוגע למספר התיקים הפתוחים בהם מטפל כל אחד משופטי בתי המשפט המחוזיים ברחבי הארץ ושופטי בית המשפט העליון" ו"נתונים לגבי משך הזמן שחלף מאז פתיחת כל אחד מתיקי האב הפתוחים" (פריטים מס. 2 ו- מס. 4 ברשימה).
3. ביום 14.12.09 השיב משיב 2 לפנייה בציינו כי יש בידיו את הנתונים הנוגעים לפריטים 2 ו- 4 האמורים בלבד (ולא לגבי יתר המידע שהתבקש, שאינו רלוונטי לעתירה דנן). עוד צוין בתשובה, כי ככל שעותרת 2 מעוניינת בנתונים הנ"ל, עליה לשלם את האגרה הקבועה בחוק, ולאחר מכן תתבקש מחלקת המחשוב בהנהלת בתי המשפט להכינם עבורה. בעקבות זאת, שילמה עותרת 2 את האגרה.
4. ביום 3.2.10 התקבל אצל עותרת 2 מכתב מיום 31.1.10 מאת עו"ד לייזר, יועץ למשיב 1. על פי האמור במכתב זה, מספר התיקים המוקצים לשופט זה או אחר אינו מהווה מדד לעומס. הצגת נתונים שתשקף מדד אמיתי לעומס מחייבת פיתוח כלי לסיווג תיקים בהתאם למשקלם, אשר יביא בחשבון מאפיינים שונים של התיק. כלי מעין זה אינו קיים כיום אצל הנהלת בתי המשפט, שכן מחקר שנערך בעבר לצורך פיתוחו לא צלח. אמנם, ישנה כוונה לבצע מחקר משלים לצורך פיתוח כלי כאמור, אך לא ניתן לעשות כן תוך פרק זמן שיאפשר ליתן מענה לבקשת המידע של עותרת 2. אשר למידע שעניינו אורך חיי התיקים, צוין כי "הפקת נתונים אלה מחייבת נקיטה בפעולה של ניתוח בסיס המידע שבמערכת, המתבצעת על ידי גורמי חוץ וכרוכה בעלויות רבות". לבסוף, הופנתה עותרת 2 לדו"ח חופש המידע ולדו"ח החצי שנתי של הנהלת בתי המשפט. מדובר בדו"חות פומביים, הכוללים, בין היתר, מידע כמותי לגבי תיקים תלויים ועומדים, תיקים שנסגרו ותיקים שנפתחו בכל אחד מבתי המשפט בארץ. בכלל זה כוללים הדו"חות נתונים אודות אורך חיי תיק בממוצע. עם זאת, אין חולק כי הדו"חות אינם כוללים את המידע המבוקש בעתירה.
5. ביום 7.2.10 פנו העותרים למשיב 1, באמצעות בא כוחם, בניסיון נוסף לקבל את המידע האמור. לאחר שגם פנייה זו סורבה, הגישו העותרים את העתירה שלפניי.
העתירה
6. בעתירתם טענו העותרים כי נקודת המוצא היא כי המידע המצוי בידי הרשות צריך להיות גלוי לציבור, שכן הרשות הציבורית מחזיקה במידע כנאמן עבור הציבור ומטעמו. חוק חופש המידע מבטא את העיקרון האמור ונועד, בין היתר, לאפשר לאזרח להתבונן בנעשה בתוככי רשויות הציבור ולבקרן. דברים אלה חלים גם על הרשות השופטת, שאינה מהווה חריג לעניין זה.
7. אשר לעניינם שלהם במידע, הרי שזה נובע, בין היתר, מהיותם עיתון ועיתונאית העוסקים, בין השאר, בפרסום מידע על פעילותם של רשויות הציבור, ומבקשים לעשות שימוש במידע לצורך פרסום כתבת תחקיר. לפיכך, אי העברת המידע המבוקש לידיהם אינה רק מנוגדת להוראות חוק חופש המידע, אלא גם מהווה פגיעה בחופש העיסוק שלהם, ביכולתם לממש את זכותם לחופש הביטוי העיתונאי וביכולתו של הציבור ללמוד, באמצעותם, עובדות הנוגעות להתנהלות הרשות השופטת.
8. העותרים טענו כי החלטת המשיבים שלא להעביר לידיהם את המידע המבוקש נגועה, בראש ובראשונה, בפגמים פרוצדוראליים. משיב 2, הממונה על חופש המידע בהנהלת בתי המשפט, החליט בתחילה, בהתאם לסמכותו על פי דין, למסור לידיהם את המידע. החלטה זו שונתה לאחר מכן על ידי גורם אחר, שאינו זה המוסמך להחליט בעניין, בלא שניתן כל הסבר לשינוי.
9. בנוסף, לטענת העותרים, המשיבים לא הציגו כל טעם מהותי שיש בו כדי להצדיק הימנעות מגילוי המידע. אשר למידע שעניינו כמות התיקים המתנהלים לפני כל שופט, לדברי העותרים, הם לא ביקשו כי המידע יעובד או כי יתבצע מחקר נוסף, אלא כי יועבר לידיהם כפי שהוא מצוי בידי הרשות. משלא הכחישו המשיבים כי המידע אכן מצוי בידיהם, אין בעובדה כי לדעת גורם זה או אחר בהנהלת בתי המשפט, מידע זה אינו משקף מדד אמיתי לעומס, כדי להוות סיבה חוקית לאי גילוי המידע. אשר למידע שעניינו משך הזמן שבו תלוי ועומד כל אחד מהתיקים, הרי שטענה לפיה אין מקום לגילוי מידע בשל עלות הפקה גבוהה אפשר שתתקבל רק מקום בו משכנעת הרשות כי מדובר בהשקעה בלתי סבירה באופן מפליג. זאת, בעוד שבמקרה הנוכחי, טענת הרשות לפיה מדובר במידע שעלות הפקתו גבוהה נטענה באופן סתמי וללא כל פירוט. כמו כן, הטענה הועלתה לאחר שהממונה על חופש המידע כבר קבע כי מדובר במידע שניתן למוסרו כנגד תשלום אגרה. בנוסף, על פני הדברים, ובניגוד לטענת המשיבים, מדובר במידע הזמין "בלחיצת כפתור", שעלות הפקתו אינה גבוהה.
כתב התשובה
10. בכתב התשובה ערכו המשיבים אבחנה בין תיקים המתנהלים בבית המשפט העליון לבין תיקים המתנהלים בבתי המשפט המחוזיים.
11. אשר לתיקים המתנהלים בבית המשפט העליון, טענו המשיבים כי אין מקום להעברת המידע המבוקש לעותרים, בציינם כי: "שיטת הטיפול שם אינה כוללת סיווג התיקים לפני שופט מסוים או הרכב מסוים… נקבעים לתיקים שם מועדי דיונים ו/או ניתנות החלטות לגביהם, כך שבסופו של דבר השופט או ההרכב המטפל בתיק הוא השופט שישב בדין באותו יום".
12. אשר למידע הנוגע לשופטי בתי המשפט המחוזיים, הרי שגם אותו אין מקום להעביר לידי העותרים, שכן הדבר יצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה ועלול לשבש את תפקוד הרשות.
13. לשיטת המשיבים, המידע הנוגע לכמות התיקים התלויים ועומדים לפני כל שופט, אינו מהווה אינדיקציה כלשהי באשר לעומס המוטל על כל שופט. זאת, הואיל ובהעדר נתון שעניינו משקל התיקים, אין כל משמעות לנתון בדבר מספרם. נתונים הנוגעים למשקל התיקים אינם בנמצא, שכן לצורך זה נדרשת עריכת מחקר משלים למחקר שנערך בעבר בעניין זה. עריכת המחקר המשלים מצדה דורשת הקצאת משאבים בלתי סבירה. לכן, אין מקום להעברת המידע האמור לעותרים.
14. כמו כן, לשיטת המשיבים, בנסיבות האמורות, מסירת המידע האמור לעותרים עלולה "לשבש את תפקודה התקין של הרשות ויכולתה לבצע את תפקידיה, כאמור בסעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע", ולכן, מדובר במידע שהם רשאים, על פי החוק, שלא להעביר לידי העותרים. לטענת המשיבים, מסירת הנתונים אודות מלאי התיקים של כל שופט, תוך חשיפת זהות השופט והתייחסות למשך זמן ניהול ההליכים בכל תיק ותיק, תביא להצגת תמונה מעוותת של חלוקת העומסים בין בתי המשפט לבין עצמם ובין השופטים לבין עצמם. זאת, הואיל ופרסום הנתונים ללא התייחסות למשקל התיקים ולתשומות הדרושות לצורך ניהול כל אחד מסוגי התיקים הקיימים, עלולה ליצור רושם מוטעה באשר למידת העומס המוטל על בית משפט או שופט מסוים ובאשר למידת יעילותם. כמו כן, הנתונים הנ"ל לא ישקפו מצב נפוץ של העברת תיק משופט אחד לאחר, דבר שעלול להטיל דופי בשופט שרק לאחרונה הועבר לטיפולו תיק מסוים שטופל קודם לכן על ידי שופט אחר. לא זו אף זו, פרסום הנתונים הנ"ל עלול לגרום לכך שהמערכת תימנע מלהקצות תיקים לשופטים בסמוך לאחר פתיחתם, דבר שעלול לפגוע בתפקודה. עוד נטען, כי הפרסום עלול לפגוע במאמצי מערכת המשפט להתייעל ולהשתפר. בנוסף, נאמר כי קיים חשש שהצגת תמונה לא מדויקת בדבר יעילות השופטים והעומס המוטל עליהם, תסיט את תשומת הלב אל השופטים, על חשבון הפרמטר האמיתי אליו יש ליתן את הדעת, הניהול האיכותי של ההליך השיפוטי. לבסוף, נטען כי פרסום המידע עלול לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט ולהביא לריבוי תלונות ובקשות לפסילת שופטים.
15. אשר למידע הנוגע למשך הזמן שחלף ממועד פתיחת התיק, טענו המשיבים כי מידע זה "אינו בר השגה והפקתו תדרוש הקצאת משאבים בלתי סבירה". המשיבים הוסיפו, כי על מנת להפיק את המידע יהיה עליהם להפיק רשימה הכוללת את מספרי התיקים, המשקפים את שנת פתיחת ההליך. רשימה מעין זו יהיה צורך להפיק הן באמצעות המערכת הממוחשבת הישנה של בתי המשפט והן באמצעות מערכת "נט המשפט" המשמשת כיום את בתי המשפט. בכך, לדברי המשיבים, כרוך "קושי מובנה". יתרה מכך, ברשימות המופקות במערכת החדשה אין הפרדה בין מספר התיק לבין שמות הצדדים. משכך, לא ניתן להפיק רשימה הכוללת את מספרי התיקים בלבד ואילו רשימה שתכלול גם את שמות הצדדים אינה אפשרית לפרסום לפי סעיפים 9(א)(3) ו- 9(א)(4) לחוק חופש המידע, שכן היא כוללת גם תיקים חסויים, שלגביהם חל איסור על פרסום שמות הצדדים. כמו כן, בדיקה פרטנית של רשימת התיקים על מנת לנפות ממנה את התיקים החסויים כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה (מספר חודשי עבודה), ובנסיבות אלה, בהתאם לסעיף 8(1) לחוק חופש המידע, אין חובה להיעתר לבקשת המידע.
16. אשר לטענה בדבר הפגמים הפרוצדוראליים שנפלו בהחלטה, טענו המשיבים כי כאשר הסכים משיב 2 למסור את המידע לידי העותרים לא הייתה כוונתו למסירת מידע כמותי לגבי התיקים שבהם מטפל שופט זה או אחר תוך חשיפת זהותם של השופטים. עוד צוין כי המשך הטיפול בבקשת העותרים לא נעשה על ידי משיב 2, שכן נבצר ממנו, מסיבות אישיות, לעשות כן.
הדיון בעתירה
17. ביום 2.9.10 התקיים דיון בעתירה.
18. בדיון טענו העותרים, באשר למידע הנוגע לכמות התיקים הנידונה לפני כל שופט, כי אין בעובדה שמדובר במידע שבאמצעותו בלבד לא ניתן לקבל תמונה מלאה על העומסים במערכת המשפט, כדי להוות הצדקה חוקית שלא למסור לידיהם מידע זה וכי הסירוב למסור לידיהם מידע בשל החשש מפני פרסומו בעיתונות אינו עולה בקנה אחד עם העקרונות הנהוגים במשטר דמוקרטי.
יתרה מכך, מדובר לשיטת העותרים, במידע שגם אם אינו בגדר מדד כולל לעומס המוטל על שופט זה או אחר או ליעילותו, הרי שהוא בעל חשיבות ושלציבור עניין בו. כך למשל, מידע זה עשוי לספק אינדיקציה מסוימת ליעילותו של שופט זה או אחר, ובמקרים מסוימים, לעורר צורך בהסבר מצד המערכת.
כמו כן, מדובר במידע שמן הראוי שיהיה – בצירוף המידע הנוגע למשקל התיקים, שלא התבקש במסגרת עתירה זו – בידי ראשי המערכת המשפטית, לצורך ניהול המערכת, כך שאין מקום לטענה לפיה מדובר במידע שעלות הפקתו חורגת מהסביר.
העותרים הדגישו, כי אין בכוונתם לפרסם כתבה שעניינה הכפשת שופט זה או אחר וכי לפני שיבוצע פרסום כלשהו, לרבות בעניין שופט ספציפי, יתבקשו תגובות והסברים מהנהלת בתי המשפט.
אשר למידע שעניינו מועדי פתיחת התיקים, טענו העותרים כי אין זה סביר שקיים קושי בהפקת מידע זה. לדבריהם, מדובר במידע שלא יכול להיות חולק כי הוא מצוי בידי המשיבים ושניתן להפיקו בלחיצת כפתור. מכל מקום, ציינו העותרים, כי הם מוכנים לוותר על המידע הנוגע לשמות הצדדים, ולעניין מועד פתיחת התיק, הם מסתפקים בציון שנת הפתיחה.
אשר לפרסום המידע לגבי שופטי בית המשפט העליון, לטענת העותרים, אין ממש בטענת המשיבים שלפיה "אין לתיקים 'אבא'", שכן בשלב מסוים מוקצה התיק לשופט או להרכב.
19. מנגד טענו המשיבים, כי בקשת העותרים לא הובנה על ידם בתחילה ככוללת התייחסות לשמות השופטים. משהובן כי לכך הייתה הכוונה, הוחלט לסרב לבקשה.
סירוב זה, לדברי המשיבים, מבוסס על כך שהנתון בדבר מספר התיקים הנידונים לפני שופט מסוים, בהעדר נתון בדבר משקלם, גם אם אין לומר כי "אינו מדויק" או "אינו נכון", אינו מהווה מדד לעומס.
לטענתם, בנסיבות אלה, השיקולים נגד גילוי המידע – וביניהם החשש שפרסום מידע שאינו משקף תמונה נכונה ומלאה על עבודת השופטים עלול להשפיע לרעה על עבודתם – גוברים על זכותם של העותרים לקבלת המידע.
עוד נטען כי העותרים אמנם ציינו שיבקשו את תגובת הנהלת בתי המשפט בטרם פרסום כתבה, ואולם, תגובה מעין זו, תחייב התייחסות לעשרות שופטים, ולעשרות אלפי התיקים המתנהלים לפניהם, ולכן, לא תהא אפשרית.
לגבי המידע הנוגע לשופטי בית המשפט העליון, הבהירו המשיבים, כי אין מדובר במצב שבו התיק אינו מוקצה, בשום שלב, לשופט או להרכב מסוים. בשונה מבתי המשפט המחוזיים, ההקצאה נעשית רק לאחר שהתקיים דיון בתיק.
20. עם תום הדיון נדרשו המשיבים לבחון, אם ניתן להפריד, תוך הקצאת משאבים סבירה, בין המידע לעניין מספר התיק לבין המידע בעניין שמות הצדדים. כמו כן נקבע, כי אם ייטען שמדובר בעלות בלתי סבירה, יצורף תצהיר של איש מקצוע הנוגע בדבר.
21. המועד להגשת התצהיר האמור נדחה מספר פעמים לבקשת הצדדים, לצורך ניהול משא ומתן ביניהם, אך בסופו של יום הודיעו הצדדים כי הדבר לא צלח והמשיבים ביקשו להגיש, יחד עם התצהיר, גם השלמת טיעון מטעמם.
הטיעונים המשלימים
22. בתצהיר המשלים, חזרו בהם המשיבים מטענתם שלפיה הפרדה בין פירוט שמות הצדדים לתיק לבין פירוט מועד פתיחת התיק, תצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה. לפי האמור בתצהיר מטעם מנהל תחום כלכלה וסטטיסטיקה בהנהלת בתי המשפט, בעבר הפרדה מעין זו אכן הייתה מצריכה מספר שבועות עבודה, ואולם כיום ניתן לבצע את ההפרדה בפרק זמן קצר יחסית, באמצעות המערכת הממוחשבת החדשה של בתי המשפט.
23. עם זאת, המשיבים, במסגרת הטיעון המשלים, המשיכו לעמוד על גישתם שלפיה אין למסור לעותרים את המידע הנוגע לכמות התיקים ומועד פתיחתם בחלוקה "לפי שופט" ואף תמכו גישה זו בטיעונים חדשים.
טענה חדשה אחת שטענו המשיבים היא כי חוק חופש המידע אמנם הוחל, לאחר התלבטות, גם על בתי המשפט (סעיף 5 לחוק), אך זאת "למעט לגבי תוכנו של הליך משפטי". לטענת המשיבים, חוק חופש המידע חל על מערכת בתי המשפט בכל הנוגע ל"צד המינהלי" של פעילותה, ואינו חל בכל הנוגע ל"צד המשפטי" של פעילותה. לטענתם, המידע המבוקש, הכולל התייחסות למלאי התיקים של שופטים ספציפיים, תוך ציון שם השופט, הוא מידע הנוגע לתוכן ההליך המשפטי, ואינו מידע "מינהלי" גרידא, ומכאן שחוק חופש המידע אינו חל עליו. זאת, בשונה ממידע דומה לגבי מערכת בתי המשפט בכללותה, או בחלוקה לפי בתי משפט, שהוא אכן מידע מינהלי שהחוק חל עליו ושאותו ניתן למצוא בדו"חות שמפרסמת הנהלת בתי המשפט.
טענה חדשה נוספת שהעלו המשיבים היא כי גם במדינות מערביות אחרות, ביניהן ארה"ב, בריטניה, קנדה, שוודיה ו"מדינות אירופה", המידע המבוקש אינו פתוח לעיון הציבור.
24. בתגובה לכך הגישו העותרים טיעון משלים מטעמם. לטענתם, מהתצהיר המשלים שהגישו המשיבים עולה כי אין כל מניעה להעביר לידיהם את המידע המבוקש, ולכן, יש להורות למשיבים לעשות כן.
עוד טענו העותרים כי ה"טיעון המשלים" מטעם המשיבים אינו טיעון משלים, אלא טיעון חדש, דבר המהווה שינוי חזית אסור.
אשר לטענת המשיבים שלפיה המידע המבוקש הוא מידע לגבי תוכנו של הליך משפטי, שאין למוסרו, טענו העותרים כי מדובר בטענה חדשה; כי בתי המשפט והנהלת בתי המשפט נכנסים בגדר הגדרת רשות ציבורית שבחוק; כי המידע המבוקש הוא מידע כמותי ואינו מידע על תוכנו של הליך; כי הפרשנות שמבקשים המשיבים ליתן להוראות החוק לעניין זה היא מופרכת וכי אין ליתן להוראות חוק חופש המידע פרשנות שתביא להסתרת מידע.
אשר לטענות המשיבים שלפיה מדובר במידע שאינו גלוי לציבור במדינות מערביות אחרות, טענו העותרים כי מדובר בטיעון סתמי, המבוסס כל כולו על גלישה במספר אתרי אינטרנט. העותרים הוסיפו כי העובדה שמדינה זו או אחרת אינה מפרסמת את המידע האמור באינטרנט אין משמעה שבקשה דוגמת בקשתם לא הייתה נענית שם. כמו כן, דברי המשיבים שלפיהם על פי הדין במדינות שהזכירו לא היה מתאפשר עיון במידע המבוקש, אינם מבוססים על דבר ומדובר בטענות "כיד הדמיון החופשית".
דיון והכרעה
הזכות לחופש מידע
25. לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להתקבל.
26. חוק חופש המידע מסדיר את זכות הציבור לקבל מידע מרשויות הציבור. על פי סעיף 1 לחוק "לכל אזרח או תושב, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית", וזאת, מבלי שהוא נדרש לציין את הטעם שבבסיס בקשתו (סעיף 7(א) לחוק). נקודת המוצא של החוק היא, אם כן, כי המידע המוחזק בידי רשויות הציבור שייך לציבור וכי הרשות מחזיקה במידע כנאמן עבור הציבור.
"במשטר חופשי ובמינהל תקין קמה לו ליחיד זכות לדרוש מרשויות הציבור כי תגלינה לו מידע שיש לו בו אינטרס ראוי. חובה זו המוטלת על רשויות הציבור נגזרת כמו-מעצמה ממעמדה של הרשות כנאמן, ולענייננו – כנאמן המחזיק במידע בנאמנות עבור הציבור כולו…
מידע שרשות הציבור מחזיקה בו אין הוא קניינה של הרשות. קניינו של הציבור הוא. הרשות מחזיקה בו אך בנאמנות עבור הציבור – עבור הציבור ולמען הציבור – וממילא אסורה היא לנהוג בו דרך בעלים מָשָל ירשה אותו מאבותיה"ב(עע"מ 8282/02 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט חשין).
27. משכך, ועל מנת לאפשר לציבור לבקר את התנהלות הרשות, וכן לצורך קידום עקרונות של דמוקרטיה וזכויות אדם, קובע החוק כלל המחייב את הרשות למסור לאזרח מידע שבו היא מחזיקה.
"זכותו של הציבור לחופש המידע המוחזק בידי רשויות הציבור, תפקיד ראשון במעלה נודע לה בתרבות השילטון. קבלת מידע על-אודות דרכיו ואורחותיו של השילטון חיוני הוא ליכולתו של הציבור לפקח על פעילותן של רשויות השילטון; וידיעתן של רשויות השילטון כי חשופות הן לביקורת תביא מצידה ליתר סדר ומישטר, ותרתיע אותן מעשיית מעשים החורגים מן המותר והראוי. ולכך נקשרת אף הזכות לחופש הביטוי"…
שקיפות פעילותו של השילטון – והיא מעיקרי היסוד של המישטר הדמוקרטי – נבנית, בין השאר, על עקרון חופש המידע, והשקיפות מצידה מעלה תרומה שיקשה להגזים בערכה לדמוקרטיזציה של השילטון ולשיתופו של היחיד בהתהוות השינויים סביבו. לדברים אלה כולם הֵד בדברי ההסבר להצעת חוק חופש המידע, ומהם למדנו כי תכלית החוק היא לבסס את חובת הגילוי במטרה '[לסייע] לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, [ולאפשר] בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון' (דברי ההסבר להצעת חוק חופש המידע, התשנ"ז-1997, ה"ח תשנ"ז, 397. ראו עוד הצעת חוק חופש המידע, התשנ"ו-1996, ה"ח תשנ"ו, 608)" (שם, בפיסקה 7).נ
28. לכלל האמור, המחייב את הרשות למסור לאזרח מידע המצוי בידה, מספר סייגים הקבועים בחוק. מטרת סייגים אלה היא להגן על אינטרסים שעלולים להתנגש עם הזכות לחופש מידע, דוגמת הזכות לפרטיות של צדדים שלישיים, סודיותם של סודות מסחריים, יכולתה של הרשות לבצע את עבודתה באופן תקין ועוד. בהתקיים סייגים אלה, קובע החוק מנגנוני הכרעה ואיזון שאותם על הרשות להפעיל על מנת להכריע האם למסור את המידע למבקש המידע חרף קיומו של אינטרס נוגד (ר' סעיפים 8 ו- 9 לחוק; עע"מ 8282/02 הנ"ל, פיסקה 10; עע"מ 1825/02 מדינת ישראל נ' איגוד בתי אבות, פיסקה 20 לפסק דינה של כב' השופטת נאור).
האופן שבו מיישמת הרשות את המנגנונים האמורים, נתון, לפי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, לביקורתו של בית המשפט (ר', עע"מ 8282 הנ"ל, פסקאות 10-11).
ואולם, מקום בו לא מתקיים סייג, זכאי האזרח לקבל מידע המוחזק בידי הרשות, מבלי שעל הרשות או בית המשפט להידרש למנגנונים ולאיזונים האמורים.
29. כפי שיפורט להלן, במקרה הנוכחי לא מתקיימים סייגים אלה.
הטענה בדבר הקצאת משאבים בלתי סבירה
30. בניגוד לטענת המשיבים, אין מדובר במידע שמסירתו מצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה.
31. לעניין סייג זה מציין פרופ' סגל בספרו כי "רק השקעת משאבים ניכרת, שאינה עומדת ביחס מידתי לחשיבות המידע הספציפי המבוקש, יכולה להצדיק דחיית בקשה לגילוי מידע… ראוי שרשות ציבורית תוכל לדחות בקשה לקבלת מידע רק אם השקעת משאבים רבים תהא בלתי סבירה באופן מפליג…" (ר' זאב סגל, הזכות לדעת באור חופש המידע, עמ' 166).
32. העותרים ביקשו מידע בדבר כמות התיקים הפתוחים הנידונים לפני כל אחד משופטי בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים ומידע באשר למועד פתיחת תיקים אלה. מדובר במידע שקיים בידי המשיבים ושמסירתו לידי העותרים כפי שהוא יכולה להתבצע, בקלות יחסית, בדרך של הפקת דו"ח מחשב מתאים, קרי, מבלי שתידרש לשם כך הקצאה של משאבים רבים.
33. המשיבים טענו בתחילה כי מסירת המידע על מועד פתיחת התיקים תצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה, שכן קיים קושי להפריד בין מידע זה לבין המידע הנוגע לשמות הצדדים, שחלקו חסוי. כפי שפורט לעיל, המשיבים חזרו בהם, במסגרת התצהיר המשלים, מטענה זו, ולכן, אין עוד צורך להכריע בה.
34. עוד טענו המשיבים, כי גם מסירת המידע לגבי מספר התיקים התלויים ועומדים לפני כל שופט תצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה. זאת, הואיל והמידע כפי שהוא אינו מהווה מדד לעומס המוטל על שופט זה או אחר, והואיל על מנת להפיק מידע שיוכל להוות מדד לעומס, נדרשת עריכת מחקר משלים מורכב. ואולם, העותרים לא ביקשו מידע נוסף כלשהו מלבד המידע המבוקש. העותרים גם לא ביקשו כי המידע יעובד עבורם באופן כלשהו או כי יתווסף לו מידע שיופק באמצעות מחקר. בנסיבות אלה, והואיל וכפי שצוין לעיל, מדובר במידע שהעברתו, כפי שהוא, לידי העותרים אינה מצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה, דין טענת המשיבים לעניין זה להידחות.
הטענה בדבר שיבוש בתפקוד הרשות
35. נותר אם כן לדון בטענת המשיבים לפיה מסירת המידע לעותרים עלולה לשבש את תפקוד הרשות.
36. חוק חופש המידע, בסעיף 9()(ב)(1), קובע כי הרשות אינה חייבת למסור מידע שמסירתו עלולה לשבש את תפקודה התקין או את יכולתה לבצע את תפקידיה.
37. סייג זה, שנועד, על פי פשוטם של דברים, להגן על תפקודה התקין של הרשות, זכה להתייחסות מאת פרופ' ברק, במאמרו "חופש המידע ובית המשפט", קרית המשפט ג (תשס"ג) 95.
"…האם כל שיבוש בתפקידה של הרשות מצדיק מניעת מסירתו של מידע? דומה שהתשובה הינה כי בגדרי האיזון החיצוני ועל רקע תכליתו של החוק, רק שיבוש קשה, רציני וחמור אשר הסתברות התרחשותו היא ודאות קרובה, מאפשר מניעת מידע" (עמ' 103).
עמדה דומה הביע גם פרופ' סגל בספרו הנ"ל, בעמ' 199:
"הוראת החוק מצדיקה חיסוי מידע, רק כאשר גילויו עלול 'לשבש' את פעולת הרשות. פרשנותה, נוכח תכלית החוק להביא לחשיפת פעולת הרשויות הציבוריות, צריכה להיות כזו שרק סכנה בדרגת ודאות גבוהה לשיבוש חמור ורציני תוכל להצדיק אי גילוי".
38. דברים אלה צוטטו בהסכמה בפסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 6013/04 מדינת ישראל נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (כב' השופטים ריבלין, חיות וג'ובראן). בפסק הדין האמור נקבע כי הסייג האמור בדבר שיבוש תפקוד הרשות יחול, בדומה למבחן שנקבע לעניין סיוגה של הזכות לחופש הביטוי בגין אינטרסים נוגדים, רק מקום בו קיימת ודאות קרובה לפגיעה חמורה בתפקוד הרשות.
באותו עניין הוביל יישום המבחן האמור לדחיית ערעור על החלטת בית משפט זה, לחייב את הרשות למסור לעיון חברת החדשות שני דו"חות ביקורת פנימית של משרד התחבורה.
39. הטענה לקיומו של סייג לפי סעיף 9(ב)(1) נדונה, ונדחתה, יחד עם יתר טענות המדינה, גם בפסק הדין בעע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל (כב' השופטים נאור, ארבל ורובינשטיין), שבו חויבה רשות המיסים לחשוף, מכאן ולהבא, את זהותם של חייבים במס שעימם ערכה הסדרי כופר כחלופה להעמדה לדין פלילי. באותו עניין חזר בית המשפט העליון על הכלל שלפיו על מנת להצדיק מניעת מסירת מידע בגין חשש לשיבוש בתפקוד הרשות, נדרש כי השיבוש הצפוי יהיה "קשה, רציני וחמור" (ר' פיסקה 61 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל).
40. האמור לעיל מלמד כי גם במקרים שבהם סירבה הרשות לגלות מידע לציבור מחמת חשש לפגיעה באינטרסים רבי חשיבות, של הבטחת שיתוף פעולה של גוף המבוקר עם מבקר פנים, או הגנה על מוסד הכופר בדיני המס, קבע בית המשפט העליון, בעקבות יישום המבחן האמור, כי אין להחיל את הסייג וכי יש ליתן עדיפות לזכות לקבל מידע מהרשות. בית המשפט העליון לא שוכנע, באותם מקרים, כי קיימת ודאות גבוהה לכך שהחשש לפגיעה בתפקוד הרשות אכן יתממש, וכן סבר כי אין מדובר בשיבוש כה חמור שיש בו כדי להצדיק הימנעות מגילוי המידע לציבור.
41. בשונה מהמקרים הנ"ל, שבהם אכן התקיים חשש לפגיעה בתפקוד הרשות, אם כי לא במידה מספקת על מנת למנוע את גילוי המידע לציבור, המקרה הנוכחי כלל אינו בא בגדר המקרים שבהם ניתן לומר כי מסירת המידע עלולה לשבש את תפקודה התקין של הרשות.
42. ביקורת ציבורית שעלולה להתעורר כלפי הרשות, בין בצורה של סיקור עיתונאי ביקורתי, ובין בדרך אחרת, כתוצאה מפרסום מידע, אינה מהווה "שיבוש" של תפקוד הרשות כמובנו בחוק, והחשש מפני פרסום כתבות בעיתונות על הרשות, או על בעלי תפקידים מסוימים ברשות, ובכלל זה שופטים, אינו יכול להצדיק הימנעות מגילוי מידע בגין חשש לשיבוש בתפקוד הרשות.
43. הטעמים לכך נעוצים הן בחשיבות הגלומה בחופש הביטוי והעיתונות, והן בכך שהרשות הציבורית ועובדיה, ובכלל זה השופטים, אמורים לבצע את תפקידם כנדרש גם בהינתן ביקורת ציבורית על עבודתם וכתבות בעיתון המבקרות את התנהלותם. אשר לביקורת לגיטימית, אך מובן הוא כי אין לראות בה גורם לפגיעה בתפקוד הרשות. ההנחה היא כי ביקורת מעין זו אף עשויה להביא לשיפור בפעילות הרשות. אשר לביקורת שאינה מבוססת, ההתמודדות עימה צריך שתעשה באמצעים דוגמת שימוש בדוברות והסברה, ולא באמצעות הימנעות מגילוי מידע והסתרתו.
44. אין חולק כי המידע המבוקש – חרף העובדה שמדובר במידע שהוא כשלעצמו מדויק – אינו יכול להוות מדד לעומס המוטל על בית משפט או על שופט מסוים. זאת, בשל היעדר נתונים נוספים המלמדים על משקל התיקים ובכללם סוג התיקים, מורכבותם העובדתית והמשפטית, מספר בעלי הדין ועוד. לפיכך, סיקור רשלני, שיציג חלוקה של העומסים בין בתי המשפט או השופטים, או שיציג שופטים מסוימים כבלתי יעילים, על סמך מידע זה בלבד, יהיה חסר בסיס ומטעה. ואולם, הסיכון כי מסירת המידע תגרור פרסום מעין זה, אינו יכול להוות טעם לאי מסירת המידע וההתמודדות עם פרסום לא מבוסס או מגמתי אינה יכולה להיעשות בדרך של הסתרת מידע.
45. מעבר לדרוש יצוין כי גם אילו הייתי מניחה – וכאמור לא כך הדבר – כי ניתן לראות בפרסום כתבות עיתונאיות בלתי מבוססות גורם העלול לשבש את תפקוד הרשות, הרי שגם אז לא היה בכך, בנסיבות העניין, כדי למנוע את מסירת המידע לעותרים. אבאר:
46. כפי שצוין לעיל, על פי פסיקת בית המשפט העליון, רק מקום בו קיימת ודאות קרובה לפגיעה קשה בתפקוד הרשות, יוכל הדבר להוות הצדקה להימנעות מגילוי מידע.
47. במקרה הנוכחי, המשיבים לא ביססו טענה לפיה פרסום המידע יביא, בוודאות גבוהה, לפגיעה ממשית בתפקוד מערכת בתי המשפט. יתרה מכך, אין סיבה להניח כי העותרים, או גורם אחר, יבחרו לעשות במידע שימוש לא הוגן או מגמתי, או כי יפרסמו את המידע מבלי לקבל תחילה הסברים מגורמים במערכת המשפט. הסברים מעין אלה יוכלו להתייחס, בין היתר, לתיק או תיקים שהוקצו לשופט ספציפי וכן למצב דוגמת זה שהזכירו המשיבים, שבו שופט מסוים החל לדון רק לאחרונה בתיקים ישנים שהועברו אליו משופט אחר. בניגוד לטענת המשיבים, אין להניח כי המערכת תידרש, כתוצאה מהפרסום, לספק הסברים לגבי מלאי התיקים של כלל השופטים, דבר שלדבריהם עלול להכביד עליה הכבדה יתרה. כמו כן, חזקה על השופטים שימשיכו לעשות מלאכתם נאמנה אף אם חלילה תפורסם כתבה מטעה ולא מבוססת.
48. אשר לחשש מפגיעה באמון הציבור בשופטים ובמערכת המשפט, הרי שגם טענה זו דינה להידחות. מרבית השופטים במדינת ישראל מקדישים את כל זמנם לעבודה ועושים זאת במסירות ובחריצות ראויות לשבח. לכן, אין למערכת המשפט כל עילה להסתיר מעיני הציבור מידע כלשהו בכל הנוגע להתנהלותם ולהתנהלות המערכת. נהפוך הוא: מסירת מידע על עבודת השופטים, להבדיל מהסתרתו, תחזק את אמון הציבור בשופטים ובמערכת.
49. החשש מפני פגיעה במאמצי המערכת להתייעל ולהשתפר נטען בעלמא וכלל לא ברור מדוע יביא הפרסום לפגיעה מעין זו. אם בכלל, הרי שהפרסום עשוי לדרבן את מערכת המשפט להמשיך להתייעל ובכלל זה לפתח כלים להערכת משקל תיקים וחלוקת עומסים.
50. גם החשש מפני ריבוי הגשות תלונות ובקשות פסילה, או מפני ניסיונות ל"פורום שופינג" בעקבות פרסום המידע, אינו מבוסס. ראשי המערכת והשופטים המטפלים בתלונות ובבקשות פסילה, מודעים למשמעות המוגבלת שניתן לייחס למידע, ויידחו תלונות ובקשות פסילה בלתי מוצדקות, דבר שיפחית ואף יימנע מראש את הגשתן. אשר ל"פורום שופינג", הרי שאין להניח כי פרסום המידע האמור יביא להחמרה במישור זה. כמו כן, יש להניח כי ציבור עורכי הדין מודע לכך שאין לייחס משמעות למספר התיקים כשלעצמו, בכל הנוגע ליעילות השופט ולעומס המוטל עליו.
51. האמור לעיל מלמד כי אין במסירת המידע כדי לגרום לשיבוש בתפקוד הרשות ומכל מקום לא קיימת בנסיבות הנידונות ודאות קרובה לפגיעה קשה בתפקוד הרשות המצדיקה את אי גילוי המידע.
הטענה בדבר אי תחולת החוק על "מידע לגבי תוכנו של הליך משפטי"
52. במסגרת הטיעון המשלים מטעמם טענו המשיבים טענה חדשה, שלפיה חוק חופש המידע כלל אינו חל על המידע נשוא העתירה. הטעם לכך הוא, לשיטתם, שמידע על מלאי התיקים בחלוקה "לפי שופט" הוא בגדר מידע לגבי תוכן ההליך, שהחוק לא חל עליו. זאת, בשונה ממידע על מלאי התיקים שאינו כולל התייחסות לשופטים ספציפיים, שהוא מידע "מינהלי", שהחוק חל עליו.
53. טענה זו אין בה ממש ודינה להידחות.
54. סעיף 2 לחוק חופש המידע, המונה את רשויות השלטון הכפופות לחוק חופש המידע, מחיל את החוק, בין היתר, על "בתי משפט, בתי דין, לשכות הוצאה לפועל, וגופים אחרים בעלי סמכות שפיטה על פי דין", וזאת, "למעט לגבי תוכנו של הליך משפטי".
55. מידע לגבי מצבת תיקים של שופט איננו מעיד כלל על תוכנם של אותם תיקים, ולכן, אין הוא נכלל בסייג של "תוכנו של הליך משפטי".
56. פרופ' סגל מתייחס בספרו הנ"ל, בעמ' 141-144, לנושא תחולת חוק חופש המידע על בתי המשפט. לדבריו, על פי הצעת החוק המקורית, חוק חופש המידע לא אמור היה לחול על בתי המשפט, שכן אלה מקיימים, ככלל, את דיוניהם בפומבי. ואולם, בסופו של יום, נקבע שהחוק יוחל על בתי המשפט, "למעט לגבי תוכנו של הליך משפטי". כלומר, נקבע כי החוק יחול על בתי המשפט בכל הנוגע לפן המינהלי של מערכת בתי המשפט, ואילו נושא הזכות למידע לגבי תוכן ההליך ולגבי תוכנו של תיק משפטי ספציפי ימשיכו להיות מוסדרים בדרכים אחרות, דוגמת הוראות החוק שעניינן פומביות הדיון המשפטי ועיון בתיקי בית משפט.
57. קביעה זו באה בעקבות מסקנות ועדה שהקימה הנהלת בתי המשפט "לבדיקת השלכות הצעת חוק חופש המידע על מערכת בתי המשפט", בראשות כב' השופטת צור. ועדה זו קבעה בהמלצותיה, בין השאר:
"…מתוך כיבוד המטרות שחוק חופש המידע אמור להגשים ועקרונות היסוד החשובים שבשמם הוא נחקק, הגיעה הועדה למסקנה כי כיום אין מקום להעניק לרשות השופטת הגנות וחסינויות מעבר להסדרים הכלולים בהצעת החוק וכי אין זה מן הראוי כיום להגביל את חופש המידע ביחס לרשות השופטת לעומת רשויות ציבוריות אחרות…
לאחר שבחנו את סוגי המידע המינהלי השונים הנמצאים כיום במערכת הנהלת בתי המשפט, הגענו למסקנה כי בשלב זה מן הראוי כי מידע זה יהיה נתון לעיון הציבור על בסיס הכללים והעקרונות שהותוו בהצעת החוק ביחס לכל שאר הרשויות הציבוריות. גם אם מצאנו בעניינים כאלה ואחרים רגישות מיוחדת במערכת השיפוט ושוני מסוים בינה לבין מערכות מינהליות אחרות, הנובעים מהמעמד המיוחד של רשות זו, לא סברנו כי שוני זה מצדיק התייחסות שונה לרשות השופטת מזו הניתנת לכל שאר הרשויות הציבוריות".
58. אך מובן הוא כי מידע באשר לכמות התיקים המתנהלים לפני כל שופט ומועד פתיחתם, מבלי שמתבקשת התייחסות כלשהי לתוכנם של אותם הליכים, אינו בגדר מידע הנוגע ל"תוכנו של הליך משפטי", אלא מידע הנוגע להתנהלות מערכת המשפט במובן המינהלי.
59. מסקנה זו מתבקשת מפשוטם של דברים ובלא להידרש לטענת העותרים – המקובלת עליי – שלפיה אין ליתן להוראות חוק חופש המידע, ובכלל זה לתיבה "מידע לגבי תוכנו של הליך משפטי", פרשנות שתרחיב את היקף המידע שאינו גלוי לציבור.
60. תמיכה למסקנה זו מצויה גם בדבריו של פרופ' סגל, בעמ' 143 לספרו, לפיהם: "מידע בעל אופי מינהלי, שהנהלת בתי המשפט חייבת לגלותו אם ביוזמתה ואם על-פי דרישה… הוא גם זה הנוגע למשך הטיפול בתיקים בבתי המשפט השונים, על ידי שופטים שונים…" (ההדגשה שלי – מ.א). מדברים אלה עולה כי גם לשיטת פרופ' סגל, מידע הנוגע, בין היתר, למשך הטיפול בתיקים על ידי שופטים שונים, הוא מידע מינהלי שלגבי פרסומו כפופים בתי המשפט לחוק חופש המידע. לעניין זה יצוין כי לא ברור כיצד מבקשים המשיבים לקרוא דברים אלה, במסגרת הטיעון המשלים שהגישו, כך שמידע לגבי מלאי התיקים שבהם מטפל שופט מסוים – תוך ציון שמו – אינו מידע מינהלי, אלא מידע בדבר תוכן ההליך.
הטענה בדבר אי זמינות המידע נשוא העתירה במדינות המערב
61. בנוסף לטיעון האמור לגבי אי תחולת החוק על המידע המבוקש – ובאותו הקשר – טענו המשיבים, במסגרת הטיעון המשלים מטעמם, כי המידע המבוקש על ידי העותרים אינו פתוח לעיון הציבור במדינות מערביות וכי "אף מדינה אינה מתירה פרסום נתונים בנוגע לתיקים המתנהלים בפני השופטים השונים בכלל הערכאות, לרבות כמות התיקים ומשך חיי כל תיק, עם ציון שמם של השופטים". לעניין זה הפנו המשיבים לארה"ב, לקנדה, לבריטניה, לשוודיה ול"מדינות אירופה".
62. גם טענה זו דינה להידחות.
63. ראשית, אין צריך לומר כי המשיבים כפופים לדין הישראלי, שבו חל חוק חופש המידע על מערכת בתי המשפט. הואיל ובחוק הישראלי תשובה ברורה לשאלת גילוי המידע האמור, אין צורך להידרש לדין הזר.
64. בנוסף, כפי שיפורט להלן, הצגת המשפט המשווה שנעשתה על ידי המשיבים אינה מדויקת ואינה מלאה, ולכן, לא ניתן להסיק ממנה כי בקשה דומה לבקשת העותרים נשוא העתירה, אכן הייתה נדחית בכל המדינות שאליהן התייחסו המשיבים בטיעון המשלים.
65. להלן נתייחס לטענות שהעלו המשיבים בעניין זה, וזאת, מבלי להתיימר למצות את הדיון באשר למצב המשפטי הקיים בנושא, במדינות הנזכרות.
66. אשר לארה"ב, המשיבים הפנו למשפט האמריקאי בציינם, באשר לדין הפדראלי, כי חוק חופש המידע האמריקאי לא חל על מערכת המשפט, ובאשר לדין המדינתי, כי במדינות קליפורניה וניו-יורק ובמחוז קולומביה מדובר במידע שאינו זמין לעיון הציבור. ואולם, מדובר בהתייחסות למשפט האמריקאי שאינה שלמה ואינה מדויקת.
67. אשר לבתי המשפט הפדראליים בארה"ב, מחייב ה- Civil Justice Reform Act מ- 1990 (CJRA), בסעיף 476, את מקבילו האמריקאי של משיב 1, ה- Director of the Administrative Office of the United States Courts , למסור דיווח חצי שנתי, ופתוח לציבור, המציין, לגבי כל District Judge ו- Magistrate Judge, את הפרטים הבאים:
(2) the number of bench trials that have been submitted for more than six months and the name of each case in which such trials are under submission; and
71. אשר לשוודיה, לטענת המשיבים, בשוודיה, "נושאת דגל חופש המידע", שבה הזכות למידע היא בגדר זכות חוקתית, חל החוק על הרשות המבצעת והפרלמנט בלבד ולא על בתי המשפט. כמו כן, כולל החוק השוודי המקביל לחוק חופש המידע רשימת עניינים המצדיקים את שלילת זכות הגישה למסמכים ציבוריים, דוגמת שמירה על ביטחון המדינה, שמירה על המדיניות הפיננסית ועוד. לכן, לשיטת המשיבים, "על פי הדין הנהוג בשוודיה, אין מקום להיעתר לבקשתן של העותרות, והיא תידחה".
72. הצגת דברים זו, אינה מדויקת.
ראשית, בניגוד לדברי המשיבים, גישת משרד המשפטים השוודי היא כי הרשויות שעליהן חל החוק השוודי המקביל לחוק חופש המידע הישראלי, כוללות, חרף ההגדרה הצרה יחסית בחוק (ר' סעיף 5 לחוק), גם את בתי המשפט (ר' Toby Mendel, Freedom of Information – a Comparative Legal Survey (2008), p. 103; Public Access to Information & Secrecy with Swedish Authorities, cp. 2.1 (מפורסם באתר משרד המשפטים השוודי)). כמו כן, לצורך הגבלה על הזכות למידע בשוודיה, נדרש כי ההגבלה תהיה מעוגנת בחקיקה (ר' Mendel, לעיל, עמ' 104-105; סעיף 2.2 לחוק). חוק הסודיות השוודי מפרט מספר סייגים לחובת הגילוי, אך מדובר בסייגים שעניינם מניעת פגיעה ביחסי החוץ והביטחון, מניעת פגיעה במדיניות הפיננסית או בכלכלה, מניעת פגיעה בפעילויות פיקוח או חקירה, מניעת פגיעה בפרטיות ועוד, שאינם רלוונטיים לענייננו (שם, עמ' 105).
המידע המבוקש על ידי העותרים אמנם אינו מפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים השוודי, הכולל מידע סטטיסטי ואחר על בתי המשפט. ואולם, נוכח האמור לעיל באשר לחוק השוודי, לכאורה, אין להניח כי בקשה דוגמת בקשת העותרים הייתה נדחית שם.
73. אשר לבריטניה, המשיבים הפנו למצב המשפטי בבריטניה, בציינם כי חוק חופש המידע הבריטי אינו חל על מערכת המשפט וכי באתר האינטרנט של מערכת המשפט הבריטית, הכולל מידע סטטיסטי מפורט על בתי המשפט, לא מופיע מידע דומה לזה שמבקשים העותרים. ואולם, העובדה כי מדינה זו או אחרת עדיין לא החילה את חוק חופש המידע על המערכת המשפטית, אין בה כדי ללמד כי בישראל, שבה חוק חופש המידע הוחל על בתי המשפט, יוסתר מהציבור המידע המבוקש.
74. אשר לקנדה, לדברי המשיבים, בקנדה קיים חוק פדראלי המקנה לאזרחיה ולתושבי הקבע ולחברות שבתחומה, זכות חוקתית לקבלת מידע מהרשות. כמו כן, קיימים חוקים של הפרובינציות השונות המעגנים אף הם זכות זאת. המשיבים מוסיפים כי בחוק הקנדי אין התייחסות ספציפית למערכת המשפט, אם כי קיימות הגבלות שונות על הזכות למידע – שאינן רלוונטיות לענייננו – דוגמת הגבלה על בקשות מידע מגופי אכיפה. עוד מציינים המשיבים כי בשנת 2006 הוצעה רפורמה לחוק שהציעה להחריג חלק מבתי המשפט מתחולת החוק (אך לא צוין על ידם מה עלה בגורל הרפורמה). נוכח דברים אלה, הממצים את טענות המשיבים באשר למשפט הקנדי, לא ברור מהיכן מסיקים המשיבים כי "לאור המצב המשפטי הנהוג בה, בקשתן של העותרות תידחה אף בקנדה".
75. אשר ל"מדינות אירופה", לדברי המשיבים, אמנם לפי ה"מגנה כרטא" של שופטי אירופה, שפרסמה בשנת 2010 הוועדה המייעצת של שופטי אירופה, "Justice shall be transparent and information shall be provided on the operation of the judicial system" (סעיף 14 למסמך), ואמנם זכות הגישה למידע הוכרה עוד בסעיף 10 לאמנה האירופאית לזכויות אדם, אך בקשה דוגמת בקשת העותרים, למיטב ידיעתם, מעולם לא נידונה בפרלמנט האירופי או בית הדין האירופי לזכויות אדם.
אך ברור הוא כי מדברים אלה אין להסיק, כי משפט האיחוד האירופי אינו מכיר בזכות לקבלת המידע שנתבקש על ידי העותרים.
הטענה בדבר אבחנה בין בתי המשפט המחוזיים לבית המשפט העליון
76. המסקנה לפיה חוק חופש המידע מחייב את המשיבים למסור לעותרים את המידע המבוקש יפה הן לעניין בתי המשפט המחוזיים והן לעניין בית המשפט העליון ואין לקבל את האבחנה שניסו המשיבים לערוך ביניהם.
77. תיקים בבית המשפט העליון, בדומה לתיקי בית המשפט המחוזי, נפתחו במועד מסוים, ולכן, ניתן לציין את מועד (שנת) פתיחתם. כמו כן, החל משלב מסוים, מוקצים תיקי בית המשפט העליון לשופט או להרכב, לפי העניין, כך שניתן, לגבי תיקים שכבר הוקצו, לציין את השופט או ההרכב.
78. אשר למידע לגבי תיקים שטרם הוקצו, העותרים, כפי שצוין לעיל, ביקשו את המידע "לפי שופט", קרי ביקשו מידע הנוגע לתיקים שהוקצו בלבד. לכן, ממילא אין חובה למסור לידיהם, במענה לבקשתם נשוא העתירה, מידע כלשהו הנוגע לתיקים שטרם הוקצו.
79. לעניין זה יש להבהיר כי על מנת להעריך, לצרכים שונים, את המידע הנוגע לבית המשפט העליון, אכן יש להביא בחשבון את העובדה כי תיקים המתנהלים שם אינם מוקצים לשופט או הרכב מיד עם פתיחתם. על מנת למסור מידע מלא, ניתן, לכאורה, לפרסם את המידע המבוקש בצירוף מועד ההקצאה לשופט או להרכב.
סוף דבר
80. העתירה מתקבלת.
81. על המשיבים למסור לידי העותרים את המידע המבוקש.
82. על מנת לאפשר למשיבים להיערך בהתאם, אני מורה כי המידע המבוקש יימסר לידי העותרים עד יום 1.9.11.
83. המשיבים ישאו בהוצאות העותרים בסכום של 20,000 ₪.
84. המזכירות תשלח העתקים מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, י' בניסן תשע"א, 14 באפריל 2011, בהעדר הצדדים.
