לפני כב' השופט מנחם פינקלשטיין

נוכחים:

ב"כ העותר עו"ד אסנת מטלון ועו"ד קרן דוידיאן והעותר בעצמו

ב"כ המשיבים: עו"ד תמר עיני

פסק דין

מדובר בעתירה שהוגשה מכוח חוק חופש המידע, ובו ביקש העותר, שהוא עו"ד העוסק בענייני תעבורה, לקבל ממשטרת ישראל ומהממונה על חופש המידע במשטרת ישראל (להלן: "המשיבים") את הנהלים הנוגעים להמרת דוחות תנועה משטרתיים באזהרה, וביתר מיקוד בהצגת רשימות עבירות התנועה שלגביהן אין המשטרה ממירה דו"ח באזהרה.

בסופו של דבר, התקבל המידע המבוקש, ועל כן מתייתרת העתירה, בהסכמה, ונותר לדון בבקשת העותר להוצאות.

לאחר עיון בחומר שלפניי ושמיעת עמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי מן הראוי לחייב את המשיבים בהוצאות.

תחילה אציין כי ברמה העקרונית המידע המבוקש הוא מידע חשוב הנוגע לציבור, ובוודאי לעו"ד שעוסק בענייני תעבורה, ואני מתקשה להבין מדוע לא היה דבר זה נהיר למי שעוסק בכך אצל המשיבים, מה עוד שלפי החומר שלפניי הנוהל הקודם בנושא פורסם.

לגופו של עניין, צודק העותר בכך שהמשיבים השתהו יתר על המידה במתן תשובה לבקשותיו, וחלק מן התשובות גם לא היו לעניין.

הפנייה הראשונה הייתה ביום 9.11.10, ועל כך התקבלה תשובה מטעם היחידה לחופש המידע במשטרה, שלא היה בה תשובה לגבי נושא העבירות שעליהן לא ממירים את הדו"ח. יש מחלוקת בין הצדדים בעניין זה, ואולם מה שיותר חשוב, שהייתה פניה נוספת של העותר ביום 13.1.11, והפעם ביקש העותר במפורש את רשימת העבירות שלגביהן אין נעשית ההמרה. הפעם התקבלה תשובה ביום 261.11 שברור על פניה כי היא תשובה מתחמקת, ולא ניתנה תשובה לפנייה. העותר פנה בשלישית ביום 20.2.11 אל הממונה על חופש המידע במשטרת ישראל, והבהיר מדוע קיימת חובה למסירת המידע. כמו כן, הבהיר כי הוא מבקש את המידע בטרם הוא פונה לערכאה שיפוטית. ואולם, העותר לא קיבל תשובה לפנייתו זו, והעתירה הוגשה ביום 10.4.11.

יצוין כי בתאריך 12.5.11 נשלחה התשובה לעותר אליה צורף הנוהל המבוקש. בתחילת המכתב התנצלה הכותבת "על השיהוי במענה לפנייתך שנבע מתקלה טכנית", ולאחר מכן צוין כי העברת הנוהל נעשתה לאחר שפנייתו של העותר נשקלה פעם נוספת.

ב"כ העותר סבורה כי על פני הדברים נראה כי תשובה זו באה כתוצאה מן העתירה, ואולם ב"כ המשיבים מציינת כי התשובה החיובית באה אמנם מאוחר יותר, אך לא עקב העתירה. לדבריה, קוים דיון מיוחד בנושא זה, שנדחה מפעם לפעם.

יהא אשר יהא המצב העובדתי, פירטתי את השתלשלות העניינים בתמצית משום שנראה כי המשיבים התחמקו תחילה ממתן תשובה עניינית, ועל כן נאלץ העותר להגיש את העתירה המנהלית לאחר שפניותיו לא נענו כדבעי. במצב דברים זה, סבורני כי מן הראוי לחייב את המשיבים בהוצאות, אם כי שיעורם צריך להיות מתון משום שהעותר בא בסופו של דבר על סיפוקו, ובהתחשב בכל הנסיבות.

לפיכך, פוסק אני כי המשיבים ישלמו לעותר הוצאות ושכ"ט כולל בסך של 2,500 ₪.

החזרת האגרה בהתאם לתקנות.

ניתנה והודעה היום כ"ז סיון תשע"א, 29/06/2011 במעמד הנוכחים.

מנחם פינקלשטיין, שופט