למאמר שפורסם גם בדה מרקר

ערוץ 10 התחייב להתנצל בפני שלדון אדלסון על דברים שנאמרו בערוץ. זה, מצדו, התחייב לא לתבוע את הערוץ. ויש עוד עניין שערוץ 10 התחייב לו – סודיות. איזו מין סודיות איננו יודעים, בשל טבעה של הסודיות: המגעים שקדמו לפרסום ההתנצלות, התפקיד שמילא כל אחד מהצדדים במשא ומתן, הצעות שהוצעו ונדחו – כל אלה לא הגיעו לידיעתנו.

שלדון אדלסון וערוץ 10 חתמו על חוזה – יש שיאמרו הסכם כניעה – שכל אחד מאתנו מיוצג בו. אין זה חוזה מכר שבו צד א' מעביר דבר-מה לצד ב'. זהו חוזה שבו צד א' התחייב לפנות אלינו למען צד ב'. חוזה שבו הוסכם להעביר אלינו מידע, לנסות לעקור מראשנו תמונה אחת ולשתול בו תמונה אחרת. חוזה שביקש שנשתכנע בטוהרו של אחד האנשים המשפיעים בישראל – בעלים של אחד העיתונים הנפוצים במדינה, תורם נדיב לפוליטיקאים וחבר קרוב של ראש הממשלה.

הצדדים הסכימו אפוא לפעול להטמעת מידע בראשנו – באמצעות טקסט ארוך ונחרץ במיוחד – ולהסתיר מאתנו כל אפשרות לבחון אותו. מועצת העיתונות, גוף שאמור לייצג את האינטרס הציבורי בשמירה על עיתונות חופשית והוגנת, התכנסה בשבוע שעבר לדון בפרשה. רותי יובל, העורכת המתפטרת של "השבוע", שבה שודרה הכתבה שהציתה את הפרשה, הודיעה כי אינה יכולה לתרום מידע לדיון, הן משום שהמידע מוסתר גם ממנה והן בשל התחייבות הערוץ לסודיות. השופטת בדימוס דליה דורנר, יו"ר המועצה, הודיעה כי בהיעדר תשתית עובדתית הדיון לא יוכל להתקיים, ובכך נסתם הגולל על דיון ציבורי רציני בפרשה.

אדלסון הוא אדם פרטי שבבעלותו עסקים פרטיים. ערוץ 10 הוא חברה פרטית שמניותיה מוחזקות בידי שלושה בעלי הון פרטיים. ובכל זאת, החוזה בין הצדדים הוא במובהק לא פרטי. הוא חוזה שנחתם על ידי הצדדים בגין פעילותם הציבורית, מופעל כלפי הציבור ועוסק כל כולו בנושאים שלציבור אינטרס ראשון במעלה לקבל מידע אמין עליהם – חופש העיתונות, מעורבות בעלי הון בתקשורת הישראלית ואמינות התקשורת. חוזה כזה בשום אופן אינו עניינם הפרטי של אדלסון והערוץ. הוא עניינו של הציבור כולו, ולציבור זכות מלאה להיחשף אליו.

על כל הצדדים המעורבים בחוזה, המבקשים להשפיע על הציבור וליהנות ממנו כלכלית ופוליטית, חלה החובה לתת דין וחשבון בפני הציבור בנושאים אלה. לחברות פרטיות יש זכות להגן על סודותיהן המסחריים מתוקף הזכות ליהנות מפירות יצירתן. לכן מכיר המשפט בהגנה הניתנת לסודות מעין אלה בנושאים כגון פיתוחים והמצאות מסחריים, משאים ומתנים המלווים בתשומות טקטיות ואסטרטגיות של אנשי התאגידים הפרטיים ומידע מסחרי כגון רשימות לקוחות שהארגון הפרטי עמל ליצור, להגדיל ולשמר.

ואולם, מידע בעל אופי ציבורי מובהק, שלידתו בזירה הציבורית והסתרתו היא כל-כולה מניפולציה על דעת הקהל, אינו זכאי להגנה שכזו. חוזה להסתרת המידע הוא בעליל חוזה הנוגד את טובת הציבור, וראוי שתימצא הדרך להכריז עליו ככזה בבית המשפט ולבטלו. שני צדדים החותמים על חוזה לא יכולים להסכים ביניהם לפגוע פגיעה כה חמורה בזכויות הציבור, ודאי שלא בנושא כה רגיש, וודאי כאשר מדובר בשני צדדים בעלי אופי ציבורי מובהק כל כך. על אלה חלים לא רק זכויות וחובות מתחום המשפט הפרטי, אלא גם מתחום המשפט הציבורי. את הסכם הסודיות ביניהם חובה להפר, אחרת יינטל מהדמוקרטיה הישראלית אחד הכלים המעטים הנתונים בידה להתמודדות עם בעלי ההון בבימות המרכזיות שלה.