התקשורת בישראל רחוקה מלהתנהל בשקיפות, אמר יו"ר התנועה לחופש המידע, רביב דרוקר. "בכל פעם שבכלי תקשורת קורה משהו בעל חשיבות ציבורית, התגובה הכמעט אוטומטית שלו היא שזה עניין פנימי ולא מגיבים עליו. השקיפות היא קריטית להתנהלות התקשורת. בהיעדר חוק שיכול לאכוף על כלי התקשורת להיות שקופים. אנחנו, העיתונאים, צריכים להוביל את השינוי הזה בעצמנו", אמר דרוקר בהרצאה ביום עיון לעיתונאים שאורגן על ידי התנועה לחופש המידע ואגודת העיתונאים.

מטרת יום העיון, בו השתתפו כחמישים עיתונאים, היתה להציג בפניהם את חוק חופש המידע ככלי עבודה שימושי ורב עוצמה בעבודתם. "מדובר באוצר עבור עיתונאים, מקור בלתי נדלה לסקופים", אמר בכנס פרופ זאב סגל מאוניברסיטת תל אביב. "תארו לעצמכם שקיבלתם מפתח להיכנס באישון ליל למשרד ממשלתי, עירייה או חברה ממשלתית שיש לכם עניין בה. עכשיו אפשר לנבור בתיקים, לחטט במחשבים, למצוא ולהעתיק כל מסמך שמצאת בו עניין עיתונאי. חוק חופש המידע נותן לכם (כמעט) את האפשרות הזו בדיוק", אמר מנכ"ל התנועה לחופש המידע, רועי פלד, שהסביר בהרצאתו איך להגיש בקשה למידע וגם איך להשיב לרשויות המסרבות למסור מידע.

דרוקר: "אני שונא לבקש, להתחנן לטובות כדי לקבל מידע – וכעיתונאי אני כל הזמן נמצא בעמדה הזו. כל הזמן רודף אחרי מישהו. חוק חופש המידע מאפשר לעיתונאים לקבל מידע כי הוא מגיע לנו, בלי תלות במקור. אתה לא חייב לאף אחד כלום, אלא מקבל את המידע על פי חוק. השימוש בחוק גם מביא לחשיפת מידע שקשה להגיע אליו בעזרת מקורות. לדוגמה רשימת מקבלי הדרכונים הדיפלומטיים של מדינת ישראל. זו רשימה של אנשים שמישהו החליט לצפר. כל הכתבים המדינים רצו להגיע לרשימה הזו, ואנחנו באמצעות החוק השגנו אותה". דרוקר הוסיף כי "כלי התקשורת והעיתונאים נמצאים בעמדה הכי נכונה למנף את חוק חופש המידע. צריך עקשנות, הבנה איך המערכת עובדת ואיך אפשר לקבל את החומר, וגם מזל". פלד סיפר כי בעולם המערבי – במיוחד בארה"ב ואנגליה – עיתונאים עושים שימוש נרחב בחוק בעבודתם. לאחרונה פורסם כי שלושה תחקירים שזכו בפרסי הפוליצר לשנת 2009, היו סיפורים שנולדו מבקשות למידע.

דרוקר התייחס גם למאבק לחשיפת הפרוטוקלים של ועדת וינוגרד אותו הגדיר כ"כישלון הכי גדול של התנועה". "זה מאבק שהובילה ח"כ זהבה גלאון. אנחנו היינו צריכים להוביל אותו, אבל חשבנו שלא יהיה שופט שפוי שיסכים לחשיפת פרוטוקולים בעניינים כל כך חשובים ורגישים. אחד הדברים הכי משמעותיים בסיפור הזה של חופש המידע הוא להילחם באינסטינקט המיידי שהמידע שייך להם, שהוא לא מגיע לנו. כאילו שהאינטרס שהם מגינים עליו הוא אינטרס עליון וחשוב. על חשיפת הפרוטוקולים מוועדת וינוגרד התנהל מאבק גלדיאטורי, כולל איום בהתפטרות של חברי הוועדה, ואיום של בית משפט עליהם בביזיון. בסופו של דבר נחשפו כמעט כל העדויות. נדמה לי שאפילו בקהילת הביטחון לא יטענו שנגרם נזק למדינת ישראל ".

לדבריו חוק חופש המידע חשוב לא רק בגלל היכולת להשיג מידע, אלא גם בגלל ההשפעה שלו על אנשי השלטון ובעלי השררה. "מהפכת השקיפות צריכה להביא לשינוי התנהגותי אמיתי אצל האנשים הפועלים", אמר והוסיף: כשהם ידעו שהדברים שהם אומרים בפורומים סגורים ייפורסמו ביום מהימים זה ישפיע לטובה על התנהלותם .

"המידע הוא היסוד הכי בסיסי במאבק בשחיתות השלטונית", אמר בהרצאתו פרופ סגל. "המדינות הנקיות ביותר מבחינת סדרי השלטון הן שבדיה ופינלנד, ובהן החוקים של חופש המידע הם המורחבים המיושמים ביותר. הקורלציה הזו אינה מקרית", הוסיף..

"על פי החוק הרשות חייבת להשיב למבקש המידע. המידע שייך לציבור ולא לשלטונות. החוק יוצר זכות לאזרח וגם לתושב, לקבל מידע ללא טעם מיוחד, ללא אינטרס אישי. ובלי לבקש טובות, הרשות חייבת להשיב למבקש המידע. אבל הרשויות מנסות לא לתת מידע, מהפכת השקיפות מתרחשת, אבל זה מאבק יום יומי, צריך לתת פה פייט ולנהל אותו כל יום מחדש".

"אני מצדיע לבתי המשפט על הפרשנות שלהם לחוק חופש המידע", אמר פרופ סגל. "כשהחוק התקבל כתבתי מאמר תחת הכותרת הצעה שראוי לסרב לה. חששתי מהאפשרויות הרבות שיש בחוק דווקא לסרב לבקשות מידע. אני מודה שאז לא האמנתי בשופטים, ואני רוצה להוריד בפניהם את הכובע. החוק נותן לבית המשפט סמכויות חסרות תקדים. בתי המשפט פירשו את החוק בצורה הירואית, לדעתי. השופטים אוהבים את החוק וגם ההצלחות של התנועה לחופש המידע מעידות על כך" .

"דווקא התרומה של בג"ץ להכרה בחופש מידע היא די מצומצמת, למען האמת. כשאתה בודק את הפסיקה לפני החוק, אתה רואה שהיתה הרבה חוסר הכרה בזכות האזרח למידע, לפני שנחקק החוק ב-1998".

עוד על הכנס:

"העין השביעית"

וואלה