שקיפות היתה עניין הקרוב לליבו של מבקר המדינה היוצא, מיכה לינדנשטראוס. הנה, לפני כשנתיים הוא אפילו כינס ועדה שמטרתה לקדם מהפכת שקיפות במגזר הציבורי. הוועדה הגישה לאחרונה את המלצותיה, בהן המלצה שבעלי תפקידים מרכזיים בזרועות השלטון יפרסמו את סדר יומם , שדיוני ועדות למינוי בכירים ייפתחו לציבור ושרשויות ציבוריות יפרסמו את הקריטריונים שנקבעו לבחירת זוכים במכרזים ואת הנימוקים להחלטות במכרזים לרבות החלטות למתן פטור ממכרז.

אלא שלשקיפות, מתברר, יש גבולות, ופעילותיו של מבקר המדינה נמצאת מחוץ להם. כך התברר לנו כשביקשו ממבקר המדינה את דו"ח הביקורת בנושא חשדות שהועלו נגד מ"מ מנכ"ל המשרד לשעבר, בעז ענר, העובד הבכיר ביותר במשרד מבקר המדינה, שחיבר בין השאר את הדו"ח על אסון הכרמל. מדוע ננזף ענר על ידי לינדנשראוס ולמה אולץ לפרוש

רוני לינדר-גנץ כותבת ב-TheMarker על קורותיה של בקשת מידע ממשרד מבקר המדינה:

"בחודשיים האחרונים עסוקה התנועה לחופש המידע בהגשת בקשה לממונה על חופש המידע במשרד המבקר, אך נתקלת בחוסר שיתוף פעולה וסירוב למסור פרטים על אופן תשלום האגרה שדרושה לצורך תחילת בירור בקשת מידע", אומרת מנכ"לית התנועה, עו"ד אלונה וינוגרד.

מדובר בבקשת מידע שהגישה התנועה כבר בחודש מאי השנה לבקשת TheMarker , לקבלת דו"ח ביקורת של מבקר פנים חיצוני שנערך במשרד מבקר המדינה לגבי עבודות פרטיות שביצע מ"מ מנכ"ל משרד המבקר ללא אישור. משרד המבקר סירב לבקשת TheMarker לקבל את הדו"ח עצמו, ובעקבות כך פנינו לתנועה לחופש המידע לצורך הגשת בקשה על פי חוק. מבקר המדינה, יש להבהיר, נכלל תחת חוק חופש המידע.

לדברי וינוגרד, אנשי התנועה טורטרו על ידי אנשי מבקר המדינה שלא השיבו לפניות טלפוניות ופניות בדואר אלקטרוני, וכשכבר השיבו – לא הצליחו לספק תשובה לשאלה הפשוטה: כיצד משלמים את אגרת חופש המידע. בנוסף, היא אומרת, אתר האינטרנט של המשרד אינו מפרט כנדרש כיצד משלמים את האגרה ולאן פונים כדי לשלם אותה. כתוצאה מכך, היא אומרת, "נותרנו במצב בו אנו לא יכולים לשלם את אגרת חופש המידע ולכן לא יכולים להגיש את הבקשה".

לאחר יותר מחודש של ניסיונות פנתה התנועה בתלונה נגד משרד מבקר המדינה ליחידת חופש המידע במשרד המשפטים. בעקבות התלונה, העביר המשרד את מספר החשבון בו יש להפקיד את הכסף, אבל בלי מספר הבנק והסניף, כך ששוב נמנעה מהתנועה היכולת להגיש את הבקשה.

בתנועה לחופש המידע נדהמים מהיחס לו הם זוכים במשרד מבקר המדינה: "משרד המבקר צריך להבין שהוא לא מורם מעם וחוק חופש המידע חל עליו כמו כל גוף ציבורי אחר" אומרת וינוגרד. "לא יעלה על הדעת שבמשך שבועות ארוכים אנחנו לא מצליחים להגיש בקשה לחופש מידע למשרד המבקר. דווקא מגוף ביקורת היינו מצפים שיבין את חשיבות השקיפות ויכולת הציבור לפקח על הנעשה במשרד".

ומה אומרים במשרד מבקר המדינה? שם תוקפים את התנועה בחזרה: במכתב התשובה ששיגר הממונה על חופש המידע במשרד, יצחק סעד, למשרד המשפטים, הוא כותב כי "פתוחה בפניהם (בפני התנועה) הדרך לשלם אגרה בהתאם לכל הדרכים הקבועות בחוק…". לדבריו, "התנהלותה של התנועה לחופש המידע בעניין זה ואופן ההצגה של העובדות על ידה חמורה ומעלה חששות באשר למניעיה… זאת מן הטעם שהתנועה לא הגישה את הבקשה למידע עצמה אלא רק פניה באשר לדרך תשלום האגרה. התנועה יכלה לצרף המחאה, כפי שעשתה ב- 2009. "דרך התנהלותה המתוארת של התנועה לחופש המידע בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם תנועה שחרתה על דגלה ערכי שקיפות, פתיחות וקידום הדמוקרטיה".