המפלגות צריכות להיות מודל של שקיפות / עו"ד אלונה וינוגרד
ימים של בחירות לפנינו, ואפשר ממש להרגיש את האדמה מתחילה להתנועע. אנשי תקשורת, יחצ"נים, אקטיביסטים ושאר מינים, כולם מתחילים במתיחות לקראת המרוץ. זה הרגע לדרוש ולהבטיח, להתעניין ולבחור, זה הזמן שבו לכל אחד יש מה להגיד על כל דבר. אז הנה הדרישה שלנו – אנחנו מבקשים שקיפות.
במה בעצם מדובר? אם רוצה כבודו או כבודה לקבל מידע על המפלגה שבה היא או הוא מתעניינים, יואילו בטובם להגיש בקשה לרשם המפלגות, לשלם אגרה, תיקבע פגישה והנתונים, אותם המפלגה חייבת לדווח לרשם, יהיו חשופים בפניהם. זה אמור להספיק. יש גם את אתרי האינטרנט של המפלגות שמלאים בשפע של מידע חשוב ומהותי לכל בוחרת ובוחר. מה עוד, שחוק חופש המידע אינו חל על מפלגות. אם אינו חל, כנראה שאין צורך בכך ואם אינו חל, כנראה שלנו כציבור אין הרבה השפעה בעניין.
מה היה קורה אילו המפלגות היו לוקחות על עצמן וביוזמתן להיות שקופות, פתוחות, משתפות ציבור, היו מספקות את המידע באופן זמין ועדכני על גבי אתרי האינטרנט שלהן; חושפות מידע בנושאים הקשורים לתקציבים, נכסים, הסכמים ממינים שונים? אולי אפילו נעז לבקש מידע השוואתי לגבי מועמדים.
מה היה קורה לנו, כציבור בוחרים, כאשר היינו נתקלים במפלגה כזו? יש משהו ממגנט במידע. התחושה שגוף חושף את קרביו ומזמין אותך לפשפש, מעביר לך מסר של שיתוף ואמון, ומראה לך שההתעניינות שלך חשובה לו, שאנחנו בעלי ערך בעיניו.
אם הפוליטיקאים בהווה, שהם חברי הכנסת והשרים של העתיד, יתחילו את החינוך לשקיפות ולשיתוף אצלם בבית, תארו לכם מה יקרה כשהם יגיעו לכס השלטון הנכסף? אולי הם יבינו שכנבחרי ציבור הם באמת שליחי ציבור, שהם שם בשבילנו ומחובתם לדווח לנו באופן מלא וגלוי מה קורה שם, למעלה, במקום ההוא שבו חלק גדול מהציבור מרגיש שכבר שכחו אותו.
רגע לפני הצונאמי הפוליטי הקרוב, נקווה שהמפלגות ייקחו על עצמן להיות מודל של שקיפות ושיתוף בעולם הפוליטי המסואב והמוסתר. לא כי הן חייבות – אלא כי זה הדבר הנכון והראוי לעשות, כי זה יחזק אותן באותה מידה שזה יחזק אותנו, ציבור הבוחרים.
