"למוסד לביטוח לאומי חובה לשלוח מכתבים לציבור המבוטחים זמן סביר עובר להגעתם לגיל המזכה בקצבת זקנה (טווח זמן של חודש עד כמה חודשים נחזה אכן כסביר). על המכתב ליידעם בלשון ברורה על זכותם להגיש תביעה לקצבת זקנה", כך קבע שופט בית משפט השלום בחיפה, יואב פרידמן, בעתירתה של אלמנה שלא ידעה כי היא זכאית לקיצבת זקנה, בנוסף לקצבאת השארים ששולמה לה.

בהכרעת בית המשפט יש משום אמירה משמעותית ועקרונית ביחס לחובות הביטוח הלאומי כלפי מבוטחיו הזקנים, והיא קובעת כי הוא אינו יכול להתחמק מתשלום הקצבה רק בשל אי הידיעה או חוסר המודעות של המבוטחים אודות זכויותיהם.

עובדות המקרה היו פשוטות: התובעת, ילידת שנת 1943, התאלמנה מבעלה בשנת 2002, והחלה לקבל בעקבות כך קצבת שארים מהביטוח הלאומי. בשנת 2003, בהגיעה לגיל 60, היתה זכאית לקבל קצבת זקנה אך סברה בטעות כי מאחר שהיא מקבלת קצבת שארים אין היא זכאית אף לקצבת זקנה. רק בשנת 2007 התברר לה כי היא זכאית להגיש במקביל גם תביעה לקצבת זקנה. היות והתביעה הוגשה רק בשנת 2007, הביטוח הלאומי אישר לה תשלום רטרואקטיבי של שנה בלבד.

התובעת, באמצעות עורכי דין דן מרויץ וסולו מור, הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי בטענה כי המוסד לא מילא את חובתו והתרשל בכך שלא יידע את התובעת במועד בדבר זכותה להגיש תביעה לקצבת זיקנה.

לתביעה הצטרפה עמותת המשפט בשירות הזיקנה כ"ידידת בית המשפט", תוך שהיא תומכת בטענה העקרונית של התובעת, כי חובת המוסד לביטוח לאומי ליידע במועד את מבוטחיו אודות זכותם להגיש תביעה לקצבת זיקנה.

בית המשפט השלום בחיפה (השופט יואב פרידמן) קיבל את התביעה ואת עמדת העמותה, וקבע כי על המוסד לביטוח לאומי החובה לשלוח מכתבים לציבור המבוטחים בזמן סביר עובר להגעתם לגיל המזכה בקצבת זקנה, וכי על מכתב זה ליידעם בלשון ברורה על זכותם להגיש תביעה לקצבת זיקנה, וכן על המשמעות האפשרית של שיהוי בהגשת התביעה. יתרה מכך, במידה שנגרם נזק לזכאי לקצבת זקנה כתוצאה מאי משלוח ההודעות – יישא המוסד לביטוח לאומי בנזק.

לפסק הדין