רוצים לדעת למה השקיפות בארץ במצב שהיא נמצאת? למה צריך ללכת מכות כדי לקבל כל מידע שהוא מעבר לבנאלי והסתמי? תצטרפו אליי לנאום יו"ר הכנסת החדש, יולי אדלשטיין, שמכול הדברים שאפשר להגיד על השקיפות העלובה בארץ ביום חופש המידע, בחר להגיד את הדברים הבאים:

האם היה זה "פטרנליזם" מצד משרד החינוך שניסה להגן על "כבוד האדם" של תלמידי בתי הספר עם ציון מיצ"ב נמוך שהושפלו קבל עם ועולם? חשיפה ברמת רזולוציה כזו היא פגיעה לא קבילה בהורים, בתלמידים, בתושבי שכונות, מורים ומנהלים. הצורך של הורים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה להתהדר בציוני המיצ"ב של בית-ספרם איננו מצדיק את המשך הגדלת הפערים על חשבון המעמד הנמוך.

אני מתנגד לפרשנות ל'חוק חופש המידע' שמשמעותה היא תוכנית ריאליטי בשם "מיצ"ב נולד"…אני בטוח, שכפי שפורסם בעבר, גם בעתיד נשמע על נבחר ציבור כלשהו שיצא עם פמליה גדולה ומשלחת אנשי עסקים למדינה אסיאתית לצורך העניין. הבקשות למתן מידע לגבי הוצאות המשלחת יישלחו למשרד הממשלתי, ועם פרסומן, הכותרות תזעקנה על בזבוז משווע של כספי ציבור דווקא בזמן של ריסון תקציבי.

הכותרות כמעט תמיד מתרכזות בהוצאות, אולם לצערי הן נמנעות מלתת ביטוי לשורת ההכנסות. גם אם הפמליה חתמה על חוזים כלכליים בעלי ערך אסטרטגי בסכומים של מיליארדי שקלים, הם לא יבואו לידי ביטוי תחת "חופש המידע". חצי אמת גרועה משקר. אי אפשר לטעון ש"חופש המידע" תורם לאמון הציבור במערכת השלטונית כאשר המידע מנסה לערער את אמון הציבור ולא לבסס אותו. חופש מידע כן, הפקרות המידע לא.

הימור א' – גיל שפר, ראש המטה של נתניהו, סימס לאדלשטיין על הבוקר "סחתיין על האומץ". זה יו"ר כנסת שביבי רוצה, שביום שבו כותבים על הנסיעה היקרה שלו לסין, יבוא ויגן עליו. לא הריבלין הזה, שמתחנף לתקשורת השמאלנית כדי לקושש תמיכה במירוץ לנשיאות.

כמה שאלות ליו"ר אדלשטיין, פוליטיקאי שבדרך כלל אני דווקא מעריך.

האם הוא מודע למצבו העגום של חופש המידע בישראל? האם הוא יודע שבבריטניה, שחוק דומה עבר בה שנים טובות אחרינו, חברי כנסת צריכים לחשוף את הוצאותיהם עד לרמת הקבלה? האם הוא יודע שברוב המדינות הדמוקרטיות יש נציבות חופש מידע, גוף ממשלתי מיוחד שמוסמך לחייב את רשויות השלטון לחשוף מידע בלי ללכת לבתי משפט (אצלנו אין, כמובן, שלא תהיה הפקרות במידע)?

האם כבוד היו"ר הסתכל פעם בנתוני המיצ"ב? הימור ב' – לא. הוא קרא בעיתון. שיעלה על האתר שאותו הוא מנאץ, "מדלן" ויקרא. הוא יגלה לתדהמתו שהפרסום המלא – ביוזמת התנועה לחופש המידע – חשף גם עד כמה התלמידים בכל בית ספר מתלוננים על אלימות, כמה מהם הוחרמו, כמה מהמורים התלוננו על שחיקה, נתונים אולי הכי דרמטיים למישהו שבית הספר של הילד שלו הוא מקום חשוב בשבילו. מנהל/ת בית הספר שלכם לא יוכל לטעון יותר "אין אצלנו אלימות" כש-40% מהתלמידים דיווחו שקיבלו אגרוף או סטירה בחודש האחרון. אז מה, מר אדלשטיין, לא לפרסם את הנתונים האלה? לא להשפיל חלילה את המנהל? עדיף שההורים לא יידעו באיזו מציאות חי הבן שלהם? אגב, מר אדלשטיין, תאמין או לא, גם לפני הפרסום היו סטיגמות על בתי ספר. בשנות השבעים בפתח תקווה ידעתי בדיוק שעמל ג' נחשב בית הספר של מופרעים ולא הייתי צריך שום מיצ"ב בשביל זה. מה ההבדל? שאז הם יכלו להכחיש, לחיות בלה לה לנד. לעתים, הדבקנו בטח סטיגמות מוטעות. היום אפשר להפריך אותן, יש נתונים, ציונים, ככה זה, מר אדלשטיין, לאמת יש את הנטייה המשונה הזאת מעת לעת לזקוף את ראשה המכוער. זה לא השפלה, זה לא רצון של הורים עשירים להתהדר בבית הספר שלהם, זה מעורבות אזרחית, זה תורם ללחץ של הורים על הנהלת בית הספר, משרד החינוך והרשות המקומית לשפר את בית הספר, זה מציב מראה.

ובאשר לשפיכת דמו של מר נתניהו. אולי היו"ר היה עסוק ולא שם לב, אבל מטרות הביקור של מר נתניהו סוקרו בהרחבה. החוזים (קצת קשה לחתום כששר הכלכלה לא נמצא משום מה במשלחת, בטח משיקולים ענייניים), הפגישות, הנאומים, הכול סוקר בהרחבה. אם יידע מר נתניהו ומר סיידוף וחשב משרד ראש הממשלה (הוא חי, או שהשאיר את החותמת ויצא לפנסיה?) שבאופן אוטומטי, ההוצאות יהיו על האינטרנט, אז יש יותר סיכוי שהן יהיו סבירות. תאמינו לי. מרגע שהבין נתניהו שאם יעשה סקרים בתקציב ממשלתי, הם ייחשפו יום אחד, הוא פתאום הפסיק להשתמש בכסף ממשלתי בשביל זה. איכשהו, הוא מצא תקציב אחר, מפלגתי, כדי לעשות את הסקרים הללו. למה? עתירה מכוח חוק חופש המידע אילצה אותו (הוגשה בכלל לא בתקופתו וללא קשר אליו).

 הפוסט התפרסם גם בבלוג של רביב דרוקר