זה יישמע אולי קצת מפתיע, אבל השנה מציינים בישראל 15 שנה לחקיקת חוק חופש המידע. החוק נועד ליצור בישראל מהפכה של שקיפות. נקבע בו באופן ברור, שמידע שנמצא אצל הרשויות שייך לציבור – וככזה זכותו לקבלו גם מבלי להצביע על אינטרס במידע המבוקש. הרבה שנים עברו, והגיע הזמן לשאול – האם חלה מהפכת השקיפות המיוחלת?

התשובה הקצרה היא לא. וגם אם כן, את הקרדיט להתקדמות האטית מחברה חשאית לחברה פתוחה, שקופה ומשתפת יש לזקוף לזכות הציבור, ולא לזכות הרשויות. החוק עצמו אינו חוק רע, וגם בנוסח הקיים שלו ניתן לקדם מגמות חשובות של שקיפות. הבעיה נמצאת ביישומו. רוב הרשויות בישראל 2013 מפרשות את עקרונות החוק באופן צר ודווקני; גובות אגרות מופרזות; אינן עומדות בלוחות הזמנים למסירת המידע; ומחייבות את מבקשי המידע לעבור הליך משפטי ארוך, יקר ומתיש כדי לקבל את המגיע להם.

חוק חופש המידע אינו דורש מהרשות לשתף במידע מיוזמתה. אחד הכשלים הגדולים ביישום מדיניות של שקיפות בישראל הוא בכך שהרשויות לא יוזמות בעצמן שיתוף מידע איכותי. מבקשי המידע נאלצים לפעול כבלשים בחושך, בניסיון לנחש איזה מידע קיים אצל מי. השינוי יכול לבוא רק מצד המשרדים עצמם. אלה, כמובן, לא ששים לשתף את הציבור בדו"חות שמצביעים על כשלים, בפרוטוקולים, בתקציבים או בהסכמים שהמדינה היא צד להם.

וזה המקום להזכיר – חוק חופש המידע לא חל רק על משרדי ממשלה, אלא גם חברות ממשלתיות, גופים שהוקמו בחוק, רשויות מקומיות וכדומה. ולכן, גם אם ניכר שיפור מסוים בטיפול של משרדי ממשלה בבקשות חופש מידע, היישום הלקוי של החוק מתרחש בעיקר בקרב גופים אלה – שהשפעתם על חיי היומיום שלנו כאזרחים הוא מהותי הרבה יותר.

לפני כשנה הוקמה במשרד המשפטים יחידת חופש המידע. לכאורה, צעד אופטימי ומעודד. אך שוב אנו מועדים לאכזבה. סמכויות ותקציב היחידה הם כה מצומצמים ודלים, שהשפעתה אינה יכולה לבשר על שינוי של ממש. אין ספק שפעילות היחידה בתחום ההסברה חשובה ומהותית לקידום החוק, אך מבלי להעניק לה סמכויות רחבות יותר, שמאפשרות סנקציות כלפי גופים שאינם מקיימים את דרישות החוק, נאלץ להמתין 15 שנה נוספות כדי להגיד שאכן חלה כאן מהפכה של שקיפות. יחידת חופש המידע צריכה להיות נציבות ‏(כמו ברוב המדינות הדמוקרטיות שבהן קיים החוק‏), גוף חזק וסמכותי, עם שיניים, שיהיה "משטרת חופש המידע" ויוכל לאכוף את דרישות החוק על כל הגופים הרלוונטיים.

15 שנה לאחר חקיקת חוק חופש המידע ונדמה שאנחנו עוד בהכנות למהפכה. התחושה היא שהשינוי הגיע – אבל רק בקרב הציבור, שלומד לדרוש שקיפות ושיתוף גדולים יותר במידע ציבורי. אבל איך יוכל הציבור לבדו מול מערכת שלטונית כה גדולה, שעדין אוחזת בתפישות שלטוניות מיושנות של סודיות? אז מהפכה עדיין אין – אבל נחישות יש, ובעיקר הבנה שרק על ידי המשך קידום מגמות של שקיפות ושיתוף ציבור, נוכל ליצור כאן חברה דמוקרטית יותר. חברה, שבה יש אמון גדול יותר בין השלטון לפרטים, שבה השלטון מבין שהוא עובד כנאמן לציבור ככלל – ולא כלפי יחידים מסוימים בו.

המאמר פורסם בדה מרקר