במשך כשנה עמלנו יובל אגסי ואני על תחקיר בנושא ההשכלה הגבוהה בישראל. איך להשיג תואר במינימום מאמץ? מי הווי.אי.פי שמתקבלים לתואר בלי לעמוד בתנאי קבלה וכו'? בשנה ומשהו שעבדנו על התחקיר גם הפנינו בקשה נרחבת לקבל מידע מהמועצה, מכוח חוק חופש המידע. אנחנו לא תמימים, לא חשבנו שהמועצה תחשוב חלילה שזו חובתה לחשוף מידע לציבור, שזה בכלל תפקידה, שהיא צריכה לשמש דוגמה לאיך מתנהל רגולטור. בכל זאת, הם עוסקים במגדל השן האקדמי, באליטה, במוסדות של הנחלת ידע ועדיין לרמה כזאת של התחמקות והתפתלות, אני מודה שלא ציפינו. רק שתי דוגמאות קטנות:

 ביקשנו את כל הפרוטוקולים של ישיבות המועצה להשכלה גבוהה. באתר המועצה מתפרסמות רק השורות התחתונות, אבל למה המועצה החליטה לאשר תוכנית לתואר שני במוסד איקס? מי התנגד? מי היה בעד? מה השיקולים? אישרו לאוניברסיטת בן גוריון להעניק תואר ראשון לבוגרי קורס טייס. מי הצביע בעד? מי נגד? מה היו השיקולים? ועדה מיוחדת של המועצה המליצה לא להסמיך את בוגרי בי"ס למשפטים של מכללת כרמל. זה נדיר. ועדת המשנה של המועצה בראשות דפנה ברק ארז (היום שופטת בעליון ואז באוניברסיטת תל אביב) החליטה לא לקבל את ההמלצה. למה? מה היה המשקל של עמוס שפירא, דיקאן בי"ס למשפטים של כרמל וגם הוא אקס אוניברסיטת תל אביב, בהחלטה? איך בדיוק פעל שר החינוך סער, כשהנושא הגיע למליאת המועצה? הכול חסוי, סודי. תהפכו את העולם 6 פעמים ולא תמצאו סיבה הגיונית למה זה חסוי. למה זה לא מתפרסם. מה זה סוד מסחרי? שיקולי חוץ וביטחון? פרטיות? אין. ישבו החכמים של המועצה להשכלה גבוהה ומצאו פתרון: זה קשה. החוק קובע שלא צריך להעביר חומר אם הדבר כרוך בהקצאת משאבים בלתי סבירה.

אתם בטח תמימים ואומרים – כמה זה יכול להיות קשה לרכז את כל הפרוטוקולים של המועצה, שבטח נמצאים על אותה תיקייה על המחשב, לעשות להם פורוורד ותוך חמש דקות הם בצד השני?  ובכן, אתם אכן תמימים. להלן תשובת המועצה: בהתאם לבדיקה מדגמית שערכנו, משנת 2007 התקיימו כ–70 ישיבות. מספר עמודים בממוצע בכל פרוטוקול 40-60 עמודים. יובהר כי בטרם הפנייה לצדדים שלישיים (כ-140 פניות) על המל"ג לבחון כל פרוטוקול לגופו האם אין בחשיפת המידע פגיעה בעקרונות אחרים (כגון סודות מסחריים ופגיעה בפרטיות) אשר עיקרון השקיפות נסוג בפניהם. אנו מעריכים כי היקף הטיפול בבקשה תדרוש הקצאת עובד ל–6 חודשים לערך.

 אתם מבינים? פרוטוקול של הגוף המפקח על המוסדות להשכלה גבוהה בישראל כולל סודות מסחריים, התוכנית לתואר ראשון של מכללה כזו או אחרת משנת 2008 הוא סודי, אולי הפרטיות של איזה מרצה תיפגע כי יידעו שהוא מלמד שם (לא אמורים להתגאות בזה באתר המכללה?). צריך לפנות לכל מי שהוזכר, לשאול אם אדוני נפגע, אולי הוא רוצה לערער, להקצות עובד במשרה מלאה במשך שישה חודשים רק כדי לטפל בזה, איזה קשקוש. אם זו המועצה להשכלה גבוהה, באמת אל תתפלאו איך שנראים פה חלק מהתארים. רגע, רגע. ביקשנו עוד דבר. המועצה מקבלת מהמוסדות השונים את כל התוכניות השונות שלהם. בתוכנית רשום מי הסגל, איזה תואר יינתן לסטודנטים, מה תנאי קבלה, בקיצור – מה שבבוא היום יירשם פחות או יותר בידיעון. טוב, ברור שהמועצה לא תשים את זה באינטרנט. מה פתאום. ככה חלילה אנחנו עוד עלולים לדעת איך היא פועלת, אבל אולי מהרגע שעיתונאי נודניק ביקש, אולי בכול זאת יעבירו לו את המידע הסופר מסווג הזה?

 ובכן, להלן תשובת המועצה (לגזור ולשמור):

בכל ישיבת מל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) נדונות כ–20 תוכניות כאמור. הואיל והמדובר ב–70 ישיבות מועצה אזי בקשתך מתייחסת ל – 1,400 תוכניות. בהתאם לבדיקה מדגמית, הערכתנו שנדרשות כ–4 שעות עבודה על כל תוכנית ובסך הכל כ-5,600 שעות עבודה. סך עלות הטיפול בסעיף זה מוערך על ידינו בכ–250 אלף שקל, לא כולל עלות צילום המסמכים.

 כמה שאלות: מה עושים ב–4 שעות עבודה האלה על כל תוכנית? אין קובץ דיגיטלי שלהם? זה נכתב ביד? באבן? בכתב לימון? האם נכון שאת רוב התוכניות הללו מאשרים בפחות זמן ממה שלוקח לעבור עליהן כדי להחליט אם להעביר לתקשורת? לא כולל עלות צילום? אתם רוצים רבע מיליון ואתם לא יכולים לצלם את התוכניות? וואו. ברבע מיליון שקל אני קונה לי חבר מל"ג, שיעדכן אותי בזמן אמת בכל תוכנית.

 על המכתב המופלא הזה, שאני מתכוון למסגר בבית, חתומה – מיכל פרי, רכזת פניות ציבור מל"ג/ות"ת. מיכל יקירתי, אנחנו לא מכירים, אבל כשמנחים אותך לכתוב את דבר ההבל הזה, מותר להגיד 'לא'. מתישהו כל החומר הזה יהיה באינטרנט נגיש לכולם ואז ניקח את המכתב שלך לכל כנס כדי להזכיר איך תפקדה המועצה להשכלה גבוהה בספטמבר 2012.

הפוסט פורסם בבלוג של רביב דרוקר