מכתב התשובה של גרמן לעתירת התנועה

לכתבה של רוני לינדר-גנץ בדה מרקר

"בתפיסתי דיונים הם אמצעי, לא מטרה", כך קובעת שרת הבריאות, יעל גרמן, במכתב התשובה שהעבירה לתנועה לחופש המידע בעקבות העתירה שהגישה התנועה, לחשיפת הפרוטוקולים המלאים – כולל שמות הדוברים – של הוועדה שבראשה היא עומדת (ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית).

שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, החליט אתמול שלא להיעתר לבקשת התנועה לצו ביניים שיחייב את השרה לנהל כבר בדיון הקרוב (שמתקיים היום) פרוטוקול שכולל את שמות הדוברים.

לטענת גרמן, החלטתה לפרסם בסיום עבודת הוועדה פרוטוקולים ללא שמות הדוברים (מלבד שלה) אך עם זהות המצביעים בעד ונגד כל החלטה שומרת על האיזון הראוי בין ערכי השקיפות וזכות הציבור לדעת לבין חופש הביטוי והמקצועיות מאידך.

לדבריה, מטרת הפרסום החלקי היא "יצירת סביבת עבודה מיטבית לחברי הוועדה, כך שבמהלך הדרך יוכלו להקדיש את עצמם ללא חשש וללא מורא ללימוד הסוגיות הכבדות שעל הפרק ושתהיה להם נגישות למידע בצורתו האותנטית, ושבסופה – ייגשו למלאכת כתיבת ההמלצות באופן הפתוח והנקי ביותר… לפי מיטב מצפונם ושיקולים, ולא מושפע על ידי כל שיקול טפל אחר".

עוד אומרת גרמן כי "כשחברי הוועדה מתכנסים ודנים, עליהם להיות חופשיים להתלבט בקול רם, לשאול שאלות, לנסות רעיונות חדשים, לגלגל בינם לבין עצמם הרהורים, לומר דברים מבלי לחשוש להיתפס בדבר שטות…"

באשר לטענה כי פרוטוקולים מוועדות אחרות כמו טרכטנברג וצמח (הוועדה שבחנה את נושא יצוא הגז) פורסמו במלואם, טוענת גרמן כי הדבר דווקא גרם נזק: "מעניין לציין אגב דיוני 'צמח' שתיעודם מוזכר כמשל ומופת לתיעוד – כי ידוע לי שלפחות חלק מחברי הוועדה לא היו מודעים כלל למשמעות של הקלטת דבריהם 'לייחוס' או בכלל. מי שדיבר בגלוי ומצא את ציטוטיו 'מרוחים' בכפולת עיתון, בגוון רכילותי למחצה, במקוטע, ומחוץ להקשרם יחשוב אלף פעם לפני שהוא פוצה את פיו בפורומים הבאים שהוא משתתף בהם, והמשמעות ארוכת הטווח לאיכות הדיונים ברורה". עוד טוענת גרמן כי "החוויה של ועדת צמח עלולה למנוע מאנשים ראויים להגיע לוועדות שבהן כל שנאמר בדיונים פנימיים נחשף לאחר מכן לציבור".

סביר כי גרמן מתייחסת לציטוט מעורר המחלוקת של סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, שאול מרידור, שאמר בוועדה "15-20 שנה זה מעל ומעבר… היום אני אקנה גז ל-30 שנה? מה אני השתגעתי? אני יודע מה יהיה בעוד 30 שנה? אני לא יודע אם תהיה מדינה".

גרמן מציגה במכתב את המתווה הסופי שגיבשה לאופן פרסום הדיונים: בדיונים הפנימיים של חברי הוועדה יהיה תמלול מלא אך בלתי מזוהה של המשתתפים שייחשף לציבור בתום עבודת הוועדה, בדיונים אליהם מוזמנים אנשים חיצוניים (עדים) יתקיים תמלול מלא ומזוהה של העדים והמשתתפים. עד שיבקש שלא להזדהות – דבריו יתומללו בלי שמו, אך אם יבקש שדבריו לא יתומללו כלל – בקשתו תתקבל. החלטות הוועדה יהיו מזוהות, ולדברי גרמן "בעיני זה הצד המכריע ביותר של פומביות עבודתה של הוועדה". בנוסף, דבריה שלה יזוהו בכל דיון, משום ש"קיבלתי זאת על עצמי כגורם היחידי בוועדה שהוא נבחר ציבור".

בתנועה לחופש המידע אומרים כי ימשיכו לנהל את העתירה כמתוכנן. עוד נמסר כי גופים נוספים ביקשו להצטרף לעתירה. באי כוחה של התנועה, עורכי הדין רונה זמשטייגמן ואביתר קנולר, מסרו בתגובה כי "לצערנו לא ניתן צו ביניים בעתירה, דבר המאפשר לשרה להמשיך לקיים פרוטוקולים חסרים, עד להכרעה בעתירה. קיבלנו וקראנו את תשובת השרה לפניית התנועה, ואין לנו אלא להצטער שזו נמסרה רק לאחר התערבות בג"ץ. לגופו של עניין, עמדת השרה, לפיה כאשר מתקיימים דיונים פנימיים בין חברי הוועדה יצונזרו שמות הדוברים, ואילו כאשר הוועדה שומעת מוזמנים חיצוניים יזוהו שמות הדוברים, לרבות שמות ועמדות חברי הוועדה, משוללת כל הגיון פנימי. נראה, שלשיטת השרה, באופן אבסורדי, דווקא כאשר יגיעו מוזמנים חיצוניים, אז יתבטאו חברי הוועדה באופן אשר עולה בקנה אחד עם הגופים בהם הם עובדים ולא בהכרח עם עמדותיהם שלהם… מכל מקום, אין בתגובת השרה כדי לייתר את העתירה".