אז ההחלטה לבטל את בחינות המיצ"ב היא החלטה טובה או רעה? ליו"ר התנועה רביב דרוקר יש עמדה נחרצת ("החלטה משוגעת"). אלונה וינוגרד המנכ"לית חושבת ש"חבל שרצים מהר לבטל ולא עוצרים להקשיב ולתקן". ומה עמדת התנועה? האמת היא שהפעם אין לנו אחת כזאת. בניגוד למה שרבים חושבים, ביטול בחינת המיצ"ב לא היתה המטרה שסימנו לעצמנו כשלפני כמעט שש שנים שיגרנו בקשת מידע למשרד החינוך כדי שיפרסם את תוצאות מבחני המיצ"ב בחתך בית ספרי. אז מה רצינו? כמו תמיד, להיאבק נגד עוד רשות שמסתירה נתונים כי היא חושבת שהיא יודעת יותר טוב מהציבור מה טוב לו. רצינו שיתקיים דיון ציבורי סביב סוגיית המיצ"ב. ובמשימה זו הצלחנו.

המסע אל הנתונים היה ארוך ופתלתל. התגובה של משרד החינוך לבקשת המידע שהגשנו – ביחד עם ארגון הל"ה ו-13 הורים מדימונה – היתה שגילוי תוצאות הבחינה ישבש את תפקודה התקין של המערכת. יש סעיף כזה בחוק חופש המידע. הם התעקשו, ואנחנו עתרנו לבית המשפט. בבית המשפט הודה משרד החינוך שבחינות המיצ"ב בעייתיות, אבל הוסיף להתעקש שהתוצאות לא יימסרו להורים. בית המשפט השתכנע, ובתחילת 2012 דחה את העתירה שלנו. הנתונים לא יפורסמו, קבע השופט. אנחנו ערערנו לעליון (באמצעות ע"ד בעז בן צור).

משרד החינוך המשיך לטעון שהוא יודע הכי טוב מהי טובת התלמידים, ושההורים בכלל לא יוכלו להבין את הנתונים. הוא טען גם שאנחנו רודפי פרסום שרק מחפשים כותרת, ושהפרסום יביא ליצירת סטיגמה ולהגדלת הפערים בחברה. לא פחות.

השופט אליעזר ריבלין, בפסק דין מעורר השראה, בחר להתמקד בזכות האזרחית למידע. "מול האינטרס הציבורי שלשם הגשמתו שואפת המדינה, מתוך ראיה מוטעית, להסתיר מידע כלשהו, עומדת זכות הפרט לאוטונומיה. זכות הבחירה החופשית, זכותו של אדם לכתוב בעצמו את פרקי סיפור חייו, היא אחת מן הזכויות היסודיות ביותר במשטר דמוקרטי, אם לא היסודית שבהן".

כשפסק הדין התפרסם שי פירון, אז איש חינוך עם אספירציות פוליטיות, היה בן המתנגדים הנחרצים לחשיפת התוצאות. בעימות טלוויזיוני עם מנכ"לית התנועה הוא אמר שהפרסום ידביק סטיגמה על בתי הספר החלשים, וגם ירחיב את הפערים.

לא עבר זמן רב ופירון מונה לתפקיד שר החינוך והחליט להקפיא לשנה את המבחן הוא גם הודיע שיקדם חקיקה שתמנע פרסום לא מבוקר של תוצאות המיצ"ב. נראה שיותר משפירון מתנגד לבחינות עצמן, הוא מתחלחל מהמחשבה שתוצאותיהן יתפרסמו. ובכן כבוד השר, שים לב: פערים בין הפריפריה למרכז והסטיגמה על בתי הספר החלשים היו קיימים וידועים עוד לפני שתוצאות המיצ"ב הצביעו עליהם. אבל הפרסום חשף אותם ואת אי השיוויון במערכת החינוך. אכן, אי אפשר להשוות את רהט לתל אביב ואת רמת השרון לשדרות. וזו בעצם הבעיה, כלומר המציאות. ושינוי המציאות זה התפקיד שלך, לא הסתרת הנתונים שחושפים אותה.

נקווה שהמשרד ישכיל להצמיח משהו טוב מכל הסיפור הזה. זה בידיים שלהם. אנחנו את שלנו עשינו. בית המשפט אמר את דברו. בעקבות חשיפת הנתונים המשרד כבר לא יכול להתעלם יותר ממה שלהורים, למורים וגם לתלמידים יש להגיד בעניין. ובכלל, נקווה שבמשרד החינוך הפנימו: כל הסתרה של נתונים היא צעד בכיוון הלא נכון. המדדים – יהיה שמם אשר יהיה – חייבים להיות גלויים.

עוד על המיצ"ב (ועמדת התנועה)

• לא צריך מבחן כדי לקבל ציון נכשל – מאמר של ליאור דטל בדה מרקר
• אנחנו בית ספר, לא קייטנה  – כתבה ב"ישראל היום"