התנועה לחופש המידע מגישה עשרות רבות של בקשות חופש מידע לרשויות שונות, שהחוק חל עליהן. סביר שכאשר מגישים כמות כזו של בקשות מדי פעם ניתקל בתשובה ייחודית שכתב מישהו שלא הבין לגמרי את הרעיון שמאחורי חוק חופש המידע. אבל תשובה כמו שקיבלנו לאחרונה מבית החולים שיבא – מזמן לא היתה לנו. לבכות? לצחוק? תשפטו בעצמכם. לפני שתקראו את המכתב, הנה בקצרה כמה מילות הקדמה.

בשנת 2011 הגישה התנועה לכמה בתי חולים בקשה לקבל נתונים אודות נסיעות של רופאים לחו"ל מטעם גורם מסחרי. בקשה לגיטימית לכל הדעות. אחרי שחכינו וחכינו, בסופו של דבר הגיע המידע. לאחרונה פנתה התנועה שוב אל בתי החולים כדי לקבלת נתונים מעודכנים. ואז הגיעה התשובה מבית החולים שיבא. ייתכן ולא תהיה ברירה אלא להגיש בקשת חופש מידע כדי להבין מה עבר למנסחי התשובה בראש לפני שהם שלחו לנו אותה.

השורה התחתונה היא שבניגוד לשנת 2011, אז נמסר המידע לתנועה (בסופו של דבר) ללא עלות, השנה רוצים בשיבא 10,000 שקל עבור מסירת המידע. ולמה תשאלו? אל דאגה, ישבו אנשי שיבא המלומדים, בדקו, חישבו ולא סתם הגיעו לסכום (המופקע) המדובר. זה הולך בערך או בדיוק, ככה:

החומר המבוקש לא נמצא במשרדי בית החולים. אלא בארכיון, שבו, אבוי, אין מכונת צילום. בעיה ראשונה. החומר נמצא בתוך קרטונים, בקרטונים האלה יושבים להם בשקט וסדר מופתי קלסרים, שבהם טמון המידע. ולכן, כדי להעביר לנו את המידע צריך לרדת לאותו ארכיון, לפתוח את אותם קרטונים, להוציא את הקלסרים ולשלוף את הניירות המדוברים. ואז (וכאן מגיע החלק הקשה, שבו כדאי להצטייד בכוס מים, כי תחושת ההזדהות עם מאתר המידע היא פיזית ממש), צריך לעולת שוב למעלה, להגיע לקומה שבה כן יש מכונת צילום (יש מעלית?), יש להפריד את הדפים, לצלמם, להדק אותם בחזרה (כבר הביאו למאתר המידע כיסא?) ולרדת שוב לארכיון ולהחזיר את החומר לאותו קלסר ולאותו קרטון. מתי נחים?

והתשובה מסתיימת בנוסחה המתמטית המאתגרת הבאה: 1,455 נסיעות (לא פחות!) כפול 15 דקות (זהו הזמן המשקף את "תהליך צילום של נסיעה") שווה 21,825 דקות שהן 364 שעות בחישוב של 8 שעות עבודה ביום. בסך הכל נדרשים 45.5 ימי עבודה. ולכן עלות העסקת עובד בכדי לספק לנו את המידע היא (מוזיקה בבקשה) 10,000 שקל.

מתקשים להאמין? תראו בעצמכם. ואגב, אם בשיבא יתקשו למצוא עובד עבור המשימה – שמשלבת פעילות אירובית אינטנסיבית עם שירות למען הציבור – אני מוכנה לבוא בעצמי. פרו בונו. עלי.

תשובת בית החולים שיבא