ממשל לא פתוח: ישראל הכריזה על מחויבות לעקרונות ממשל פתוח, אבל בפועל כמעט שלא עשתה דבר כדי ליישם אותם

תאריך: 27 ביולי 2014

ספקים

שותפות הממשל הפתוח היא יוזמה של הנשיא ברק אובמה לקדם שקיפות ופתיחות של ממשלות כלפי אזרחיהן. היוזמה הושקה בשנת 2011 והובילו אותה ארצות הברית וברזיל. אחד התנאים להצטרפות ליוזמה היה עמידה בדרישות מינימליות של שקיפות. תנאי נוסף היה שאיש ממשל בכיר שנחשב כאביר שקיפות ייקח על עצמו את קידום היוזמה. על אף התלבטות בבית הלבן בנוגע להתאמת ישראל לצירוף היוזמה, לחץ ציבורי שהפעילה התנועה לחופש המידע מצד אחד, וכן מאמץ מצד הממשלה באמצעות השר לשעבר מיכאל איתן, והרקורד שלו בקידום יוזמות ממשל פיתוח, הביאו להכללתה של ישראל בקבוצת המדינות הראשונה ששולבה בפרויקט. כיום משתתפות בו 34 מדינות.

עיקרה של השותפות, מעבר להכרזה על מחויבות לעקרונות של ממשל פתוח, הוא בהגשת תוכנית פעולה של כל ממשלה לגבי הדרכים שבהן תקדם את הממשל הפתוח בתחומה. תוכניות הפעולה מוגשות בצירוף התחייבויות לגבי יישום במשך השנתיים שלאחר הגשתן. ישראל הגישה את התחייבויותיה באפריל 2011. המטה העולמי של התוכנית בוחן בתום כל תקופה באיזו מידה מימשה כל ממשלה את ההתחיבויות שלה.

הדו"ח שבחן את פעילות ממשלת ישראל הוכן על ידי רועי פלד, מרצה למשפט מנהלי מהמכללה למינהל (לשעבר מנכ"ל התנועה לחופש המידע) ועו"ד גיא דיין (היועץ המשפטי של התנועה בעבר). השניים מצאו שרק 2 מ-13 ההתחייבויות שהגישה הממשלה בוצעו במלואן. 3 התחייבויות נוספות יושמו באופן משמעותי, 3 נוספות באופן מוגבל ולגבי הקבוצה הגדולה ביותר, 5 התחייבויות, אין כלל סימנים של התחלת יישום. זאת על-אף שההתחייבויות שממשלת ישראל נטלה על עצמה היו מראש צנועות, ועסקו בעיקר בהכנת תוכניות ויצירת תשתית, ופחות בהנגשה בפועל של מידע.

כך למשל, פורום ממשל פתוח משותף לממשלה ולגופים אחרים הפועלים בתחום, אמור היה להתכנס ארבע פעמים בשנה, החל מאפריל 2012. בפועל הוא כונס פעם אחת בלבד בינואר 2013 וזהו. בפגישה הוקמו ועדות משנה שחלקן לא התכנסו מעולם. התחייבות של הממשלה להכין ולפרסם דו"ח מדד איכות השירות לציבור לא יושמה. נציגי הממשלה אמרו לפלד ולדיין באוקטובר 2013 שהדו"ח יפורסם בראשית 2014, אך נכון לסוף יולי 2014 לא פורסם כל דו"ח.

התחייבות לקיים תחרות בין יזמים פרטיים לפיתוח אפליקציות על בסיס מאגרי ממשלתיים לא יצאה אל הפועל, כמו גם תמיכות שהובטחו בארגוני החברה האזרחית הפועלים בתחום.

הממשלה התחייבה להגביר את שיתוף הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות במשרד הממשלה השונים. לשם כך אף הוקם אתר ייעודי – shituf.gov.il. כמה ממשרדי ממשלה אכן מציגים באתר נושאים על סדר יומו של המשרד, אבל החוקרים לא מצאו שום סימן להתייחסות כלשהי לתגובות של אזרחים המועלות לאתר. המקובל במדינות מערביות רבות הוא לפרסם, לאחר פרק זמן שהוקדש להתייעצות, סיכום של העמדות שנתקבלו מהציבור, ואת התייחסות הממשלה – אילו עמדות אימצה, אילו דחתה ומדוע. באתר השיתוף הממשלתי מועלות תגובות מבלי שאיש מגיב להן, ומתעורר ספק אם יש מי שקורא אותן. הבטחה לפרסם תוכניות עבודה של הממשלה באופן שיאפשר איחזור מידע הסתכמה בכך שלציבור היו זמינות תוכניות מלפני מספר שנים, וגם אלה בקבצי PDF ללא יכולת לאחזר מידע לפי חתכים המעניינים את הגולש, וללא כל אפשרות לקבל מידע על העמידה ביעדים המופיעים בתכניות. לאחרונה העלתה הממשלה את תוכניות העבודה לשנת 2014.

אחת ההצלחות היחסיות שנרשמה לזכות הממשלה, אינה פעולה ממשלתית כלל, אלא יוזמה אזרחית. הסדנא לידע ציבורי, עמותה של אזרחים מתנדבים ברובם, קיבלה לידיה את קובץ תקציב המדינה, והקימה על בסיסו מערכת שמאפשר לאזרחים לחקור באופן ויזואלי ונגיש את התקציב, ולקבל מידע בחתכים שונים על כל סעיף ממשלתי, תוך השוואת תקציב מקורי, תקציב אחרי שינויים במהלך השנה, וביצוע בפועל, וכן השוואה לאורך שנים. מיכאל איתן כשר הוביל את נושא הממשל הפתוח בממשלה, ושכנע את משרד האוצר להטמיע את המערכת של העמותה באתר הממשלתי gov.il.

גם שתיים מיוזמות הדגל שהוביל השר איתן בתחום שיפור השירות הממשלתי לציבור, שהממשלה קיבלה לגביהן החלטות חגיגיות, לא יצאו כלל אל הפועל. מדובר בהקמת מוקד שירות לאזרח, שייתן אפשרות לכל אזרח לקבל בנקודה אחת את כל המידע הנחוץ לו לקבל שירותים ומימוש זכויות ממשרדי הממשלה השונים (מודל שנבנה על בסיס שירות 311 במדינת ניו-יורק) וכן ביצירת קטלוג שירותים ממשלתיים לאזרח.

גם בתחום הטכנולוגי נרשמו הצלחות מוגבלות. הממשלה התחייבה להקים מטה תקשוב ממשלתי, אך ראש המטה, כרמלה אבנר, התפטרה. התקדמות משמעותית חלה בתוכנית תעודות הזהות החכמות, שהממשלה הוסיפה כהתחייבות לקידום ממשל פתוח, אך עורכי הדוח מציינים שכלל לא ברור כיצד תעודות הזהות מקדמות ממשל פתוח. למרות התחייבות שאזרח יוכל לקבל עם תעודת זהות חכמה שירותים מאובטחים באינטרנט, לא נמצאה עדות של ממש לקידום האפשרות הזו בהיקף משמעותי. מנגד התעודות משמשות להקמת מאגר ביומטרי שמיכאל איתן עצמו הוא ממתנגדיו החריפים. המאגר עומד במידה רבה בניגוד לעקרונות הממשל הפתוח, שנועדו להעצים את האזרח אל מול הממשלה, ולא להיפך.

הממשלה הקימה יחידה לנושא חופש המידע במשרד המשפטים, וזו ההתחייבות השניה (והאחרונה) שיושמה במלואה. עם זאת סמכויות היחידה הוגבלו לעניינים של הדרכה וייעוץ למשרדי הממשלה, וטיפול בתלונות אזרחים על עניינים טכניים בלבד. מהיחידה נשללה האפשרות לטפל בתלונות מהותיות על הסתרת מידע מצד רשויות ציבוריות.

פלד מסכם את מלאכת הכנת הדו"ח כמתסכלת. הממצא העיקרי הוא שלאחר עזיבת מיכאל איתן את הממשלה, נדמה שהנושא נתפס כבלתי חשוב ואף אחד מהשרים בממשלה הנוכחית לא נרתם לקדם אותו. נוצר חוסר תיאום מוחלט בין הגופים השונים שנטלו על עצמם התחייבויות במסגרת התוכנית ואיש לא פיקח על התקדמותם. "העולם טס קדימה בתחום הממשל הפתוח, וישראל צועדת קדימה בצעדים מדודים, מהוססים וגמלוניים. התוצאה היא שבפועל אנחנו מתרחקים מהעולם המערבי והעולם השלישי מתקרב אלינו, כי כידוע מי שלא הולך קדימה (ומהר) הולך אחורה", אומר פלד ומוסיף, "המגזר הפרטי בישראל מוביל את פריצות הדרך הטכנלוגיות בעולם, אבל המגזר הממשלתי מדדה מאחור. ישנם בהחלט פקידים שהנושא חשוב להם, וקיימות יוזמות בתחום גם במשרד ראש הממשלה, אבל בפועל אין מי שדוחף את העניינים קדימה. ממשל פתוח הוא אינטרס של האזרחים והממשלה מתנהגת כמי שמוכנה לקדם אותו, אם וכאשר תתפנה לכך".