בחירות, אנשים, בחירות. זה הזמן לצאת לציבור ולשכנע. לספר על מה שעשינו להציג תסריטים על מה שנעשה אם וכאשר. זה הזמן שבו מאות אלפי שקלים מחליפים ידיים, מהמפלגה לחברות הפרסום ויחסי הציבור – זה זמן קמפיין.

בתקופה הקרובה כל מפלגה תנסה לחשוב על הדרך הטובה והמהירה להגיע ללבם של כל אחד ואחת מהציבור. כולם ייהפכו לאחים, שותפים לגורל ולעיצוב העתיד. האחריות, כך ללא ספק יגידו לנו, להבטחת המשך קיומה וביטחונה של מדינת ישראל תלויה בנו, הבוחרים.

הממשלה הנוכחית החזיקה כשנה וחצי, כשנבחריה דיברו על "פוליטיקה חדשה", על הדם הצעיר יחסית וחדור המוטיבציה שבחר להשתלב בעשייה הפוליטית במקום לעשות לביתו. היה ברור שהמשמעות של שיח כזה היא התנהלות גלויה ושקופה יותר כלפי הציבור.

במבחן התוצאה, אפשר לקבוע שמצבנו, בכל הקשור ליישום זכות הציבור למידע, להתנהלות שקופה של משרדי הממשלה נהפך ממחפיר לגרוע בלבד.

נכון, עברו כמה החלטות, שיצאו תחת ידי משרד המשפטים, שהיו בעלות משמעות מסוימת בהקשר זה (הכוונה להפחתת אגרות בקשות חופש המידע ולהחלטה 1116, שמחייבת פרסום יזום של התקשרויות המדינה עם גופים פרטיים במקרים מסוימים), אבל לא מדובר בצעדים משמעותיים מספיק, שהצליחו להביא את השינוי המיוחל.

הפוליטיקאים שעמדו בראשי המשרדים בממשלה הנוכחית לא התנהלו במהלך כהונתם בדרך שמוכיחה שהם חייבים דין וחשבון לציבור בוחריהם.

משרד ראש הממשלה מסרב באופן שיטתי להשיב על בקשות חופש המידע. רק באחרונה סירב המשרד למסור את יומן ראש הממשלה של 2013; משרד הכלכלה לא העביר את רשימת הספקים עמם מתקשר המשרד; משרד התחבורה מתנהל גם הוא במחשכים עד שקשה להיזכר מתי השיב לבקשת חופש מידע כראוי; מול משרד האוצר מנהלת התנועה לחופש המידע יותר עתירות מאשר מול כל משרד אחר, ואפשר לתת דוגמה עבור כל משרד מתוך 26 המשרדים שפעלו בימי השיא של הממשלה.

אין משרד אחד ששם לו למטרה להתנהל באופן גלוי ושקוף. משרדים השיבו לבקשות חופש מידע שהוגשו להן, כמעט תמיד תוך חריגה ממניין הימים הקבועים לכך בחוק, ובזאת הרגישו שהם עשו את שלהם בכל הקשור ליישום זכות הציבור למידע. בהקשר זה חשוב להדגיש כי לא הממונים על חופש המידע במשרדים הם האשמים בהתנהלות זו – זה הטון שמובילים העומדים בראש המשרד. הממונים רק מיישמים מדיניות, והטון הוא שחופש המידע הוא מהם והלאה.

עכשיו שוב הולכים לבחירות, והפוליטיקאים (והיועצים, אנשי יחסי הציבור ואנשי הפרסום) לא יישנו כל הלילה כדי למצוא את הדרך לזכות באמון ציבור הבוחרים. אז הנה עצה על חשבון הבית – רוצים את אמון הציבור? הדרך הטובה, היעילה והמהירה ביותר להשיג אותו היא להתנהל בשקיפות – מרגע זה ועד כס השלטון הנכסף, וגם אחרי שתיבחרו. ספרו לנו הכל. התנהלו באמת, כאילו הזמן והכסף שאתם מבזבזים מעכשיו ניתן לכם מאתנו. שתפו, שתפו, שתפו – באחריות. אין דבר שמעורר יותר אמון מכך.

השופטת עדנה ארבל אמרה באחרונה בפסק הדין במסגרת בקשת TheMarker לקבל את רשימת התיקים הפתוחים בחלוקה שמית לפי שופטים, כי מערכת לא יכולה להתקיים ללא אמון הציבור, והדרך הטובה ביותר להשיג אמון זה היא באמצעות שקיפות. אמרה ויישמה.

ולכן, נבחרינו העתידיים, שקיפות היא דרך האבנים הצהובות שלכם לממלכה. וכן, אנחנו נצטרך שתתמכו גם את ההצהרה הזו במעשים, ולכן גם מידע בדיעבד על דברים שעשיתם בממשלה הזו יתקבלו בברכה. אנחנו מקשיבים.

המאמר של עו"ד אלונה וינוגרד פורסם בדה מרקר