כמה מילים לסיכום מרביב:

אחרי קדנציה ארוכה של 12 שנה, אני עוזב את תפקידי כיו"ר התנועה. הרבה זמן אני כבר חושב שצריך להחליף אותי. למעשה, שנים. ניסינו להציע ללא מעט אנשים, אבל לא הסתייע. אירוע שקרה לאחרונה הביא אותי להחלטה שאסור למשוך יותר. אדם טוב תרם כסף לתנועה ביוזמתו ואז הלך לנדב את חבריו. מה לעשות שהחברים הללו נמצאים במעגלים בהם "המקור" לעתים מתחכך. 12 שנה שאני בתנועה, באופן די פלאי, זה לא קרה, או לפחות אני לא זוכר אי פעם שזה קרה. בתוך שבוע, שני אנשים שונים, מאוד מוכרים, שהתקשרתי אליהם כעיתונאי, זרקו לי שהם התבקשו לתרום לנו. זה שכנע אותי סופית, שאי אפשר להמשיך ולמשוך.

התנועה לחופש המידע היא אולי הדבר הכי משמעותי שהייתי שותף לו. נראה לי מיותר לייגע אתכם ברשימת המכולת של הישגי התנועה. לא יהיה מוגזם להגיד שהיא שינתה את הדרך בה אנחנו חושבים ומיישמים שקיפות. זה נעשה, למרבה הצער, כמעט בלי עזרה של שרי המשפטים לדורותיהם. למעט ההחלטה של ציפי לבני כשרת משפטים להוריד את סכום האגרות שהציבור נדרש לשלם כדי לקבל מידע, אני לא זוכר פעם אחת ששר משפטים התעניין בסיפור הזה של חופש מידע או ניסה לקדם אותו, ודווקא בתחום הזה יש להם כל כך הרבה מרחב תמרון לעשות את זה.

בתי המשפט, לעומת זאת, הרימו פעם אחר פעם את הכפפה, כולל ביהמ"ש העליון וקבעו כמה תקדימים חשובים ששינו במידה רבה את הדרך בה הממשלה שלנו עובדת.
מיותר להשתפך, בראש וראשונה כי אני אמשיך לעזור לתנועה, גם בלי העמדה הפורמלית של יו"ר, ושנית כי התנועה נמצאת באחד מאותם רגעים נדירים שיש לה קרקע יציבה לפעול ממנה, אנשים מוכשרים והרבה אנרגיה.