דילוג לתוכן העמוד

"אי אפשר להתלונן על הסכנה לדמוקרטיה ולא לנסות לתקן אותה"

יו”ר התנועה לחופש המידע, עו”ד אלונה וינוגרד, זוכרת את הרגע שבו קיבלה את טבלת האקסל ובה פירוט הוצאות מעונות ראש הממשלה. אותה טבלה שערורייתית שהביאה לחקירה של מבקר המדינה, ובהמשך גם לחקירת משטרה שקיבלה את הכינוי תיק המעונות. “הייתי אז בגינת שעשועים עם הבן שלי”, היא מספרת, “ואני עוברת על הטבלה – 3.6 מיליון שקל שמורכבים מהמון פרטים קטנים. זה היה נראה לי דרמטי, אבל לא ידעתי מה יבינו ממנה ואיך להפיץ אותה. ועשיתי משהו שלא נהגתי לעשות. התקשרתי לרביב דרוקר שהיה אז יו”ר התנועה ולא היה מעורב בבקשות המידע השוטפות. שאלתי אותו, ‘אתה חושב שמישהו יתעניין בזה?’, ורביב אמר 'אני חושב שאתם צריכים להוציא את זה לכולם בבת אחת’. 48 שעות כמו שעברתי מאז שהוצאנו את זה, לא עברתי בחיים. הוצאות המים המטורפות בקיסריה שהגיעו ל-80 אלף שקל, הנרות הריחניים ב-6,000 שקל, הקייטרינג. הכול היה שם. כל ההוצאות שמשלם הציבור עבור המעונות הפרטיים (הבית בקיסריה והדירה ברחוב עזה), והמעון הרשמי בבלפור. עד היום רביב מספר על השיחה הזו כשהוא רוצה להסתלבט עלי".

לכתבה של חן שליטא ב"גלובס"

כי זה נראה חומר נפץ מובן מאליו.

“תחזרי שש שנים אחורה, זו הייתה תקופה אחרת. היום כולנו בתוך השיח הזה ובקשות לחופש מידע נראות לנו מאוד טבעיות. אבל אז, זה עוד לא היה כך, ביקשנו לו”ז של שר, והלשכה שלו לא הבינה מאיפה הבאנו את זה בכלל. התנועה שינתה פה הרבה הנחות יסוד בנוגע למידע שמגיע לציבור. גם לגבי הוצאות המעונות, הבנתי שיש פה דבר גדול, אבל לא ידעתי אם מה שאני רואה זה מה שאני רואה. כנראה שהייתי אז עוד קצת נאיבית”.

וינוגרד הפיקה מאז כמה לקחים, משרד ראש הממשלה הפיק אותם בדרכו שלו. במהלך הראיון המשותף שלה ל-G עם מנכ”לית התנועה, עו”ד רחלי אדרי, זו התבשרה על מועד הדיון ועל הרכב השופטים שידונו בערעור שהגישה התנועה לבית המשפט העליון, במטרה לקבל את פירוט ההוצאות במעונות ראש הממשלה לשנת 2015.

למה צריך לעבור את כל זה שוב?

אדרי: “אחרי הרעש שעשתה החשיפה הראשונה של הוצאות המעונות ב-2013, ביקשנו ב-2014 את הנתונים, וקיבלנו חלוקה גסה של ההוצאות ללא פירוט וללא חשבוניות. מה שמאפשר, לכאורה, לשחק עם הנתונים. כשכותבים לך נגיד, שתייה – 5,000 שקל, זה יכול להיות 2,000 בקבוקי קולה או בקבוק יין אחד. בשביל זה צריך פירוט וחשבוניות. השופט יגאל מרזל הורה להעביר לנו את פירוט ההוצאות, מלבד אלה של תשתית ותקשורת, כי משרד ראש הממשלה טען שזה עלול לפגוע בביטחון ראש הממשלה, ואנחנו הסכמנו לזה.

“עכשיו אנחנו בפעם השלישית שמתייחסת ל-2015, כאשר הפעם נתניהו התנגד להעביר לנו פירוט של הוצאות כביסה, הסעדה ואוכל. עתרנו למחוזי והפסדנו. השופט יורם נועם כתב שכשמדובר בפירוט כזה, נתניהו הוא אדם פרטי, ועל זה אנחנו חלוקים. ראש הממשלה מקבל את המשכורת ואת כיסוי ההוצאות שלו מהציבור, ולכן המרווח לפרטיות, לשיטתנו, קטן מאוד. אם אתה לא רוצה לתת על זה דין וחשבון, שלם על זה מכיסך”.

“משרד ראש הממשלה יכול היה לשמור מראש את המידע כך שיהיה קל להעביר אותו כשיתבקש, במקום להתלונן על המשאבים שזה גוזל ממנו”, מוסיפה וינוגרד. “אבל הם בחרו לא להיערך מראש, כאילו אין אינטרס ציבורי לשקיפות מצד ראש הממשלה. מה שגורם לזה שכל שנה אנחנו צריכות לפתוח בהליכים מחדש כדי לקבל את המידע שנכון לאותה שנה. לא רק מולם, המדינה נוקטת בגישה הזו של הקטנת ראש בהרבה מקומות. אם הייתה פה נציבות לחופש המידע, המצב אולי היה שונה”.

משרד ראש הממשלה הוא בעייתי במיוחד?

“במובן מסוים כן, ולא רק בגלל שיש לו גם הרבה יחידות סמך. זה ראש הממשלה, ניתן לצפות ממנו לשמש דוגמה, כדי שנוכל להגיד למשרדים האחרים – ראש הממשלה מפרסם, למה אתם לא. במקום זה יתר המשרדים אומרים לנו – משרד ראש הממשלה לא מפרסם, אז למה שאנחנו נפרסם?”.

אל תיקחו את זה אישית, נתניהו לא משמש דוגמה בעוד כמה דברים.

“ובכל זאת אותנו הוא זוכר. באחד הראיונות שנתן לפני הבחירות הקודמות הוא דיבר על שלושה דברים: יוקר המחיה, האיום האיראני ו’התנועה לחופש המידע של ביבי’. נפלנו אחורה כששמענו את זה. זה המחיש לנו את גודל האימפקט שעשינו. אז כן, אנחנו מציקים לראש הממשלה, טוב מאוד. הוא צריך לחשוב עלינו הציבור כשהוא עושה משהו”.

קוראות למגזר העסקי לתרום

הרכב שופטי העליון שידון בערעור על הוצאות המעונות וכולל את אלכס שטיין, נועם סולברג ויצחק עמית – לא מבשר טובות מבחינת סיכויי הערעור להתקבל. שטיין וסולברג הם שופטים שמרנים, שספק אם ינקטו גישה ליברלית ופתוחה כלפי המידע, ו-40 אלף השקלים שהפקידה התנועה כעירבון בקופת בית המשפט, למקרה שיפסקו לה הוצאות, עלולים שלא לחזור. מה שיחריף עוד יותר את מצבה הכלכלי העגום של התנועה, שמדי כמה שנים עומדת בפני סגירה.

תקציבה השנתי ב-2019 עומד על 650 אלף שקל והיא מעסיקה מלבד אדרי כמנכ”לית גם יועץ משפטי, עו”ד אור סדן, ושני עובדים בחצאי משרה. ב-2020 יעמוד התקציב, נכון לעכשיו, על 300 אלף שקל בלבד, שיגיעו ברובם מהקרן החדשה ומקרן סבה הבריטית, מה שיביא אותה לצמצם מאוד את פעילותה או להיסגר כליל.

בחירתן של השתיים להתראיין לגלובס, נועדה בין השאר “לגייס כתורמים את אותם אנשים שמתראיינים בעיתונות הכלכלית על ההצלחות שלהם ועל האקזיטים המדהימים שהם עשו. לשדרה הכלכלית האמידה של המדינה צריכה להיות גם מחויבות חברתית”, אומרת וינוגרד.

בראיון קודם אמרת שאנשים לא אוהבים לתרום לעמותה שהולכת מכות. אולי זה מה שמרתיע אנשי עסקים, בעיקר כשאחד המאבקים המרכזיים שלכם הוא מול ראש ממשלה.

“אנחנו עושים עוד הרבה דברים אחרים, וחוץ מזה, אי אפשר רק להתלונן כל היום כמה הדמוקרטיה שלנו בסכנה והמנגנונים שחוקים ומוחלשים, ולא לקחת חלק במאמץ לתקן את זה. אתם לא מרוצים? תעשו משהו כדי לשנות את זה, או שתתרמו כסף למי שכן עושה. תרומה לתנועה זו השקעה חברתית מובטחת. אנחנו נמשיך לדרוש מראש הממשלה שקיפות, גם אם יהיה זה בני גנץ שירכיב את הממשלה הבאה. מבחינתנו, זו תנועה שדורשת דיווח ממוקדי כוח, יהיו אשר יהיו”.

מחר מתייצב אצלכן תורם עם 300 אלף השקלים החסרים ובקשה קטנה, להניח למאבק בנושא שהוא לא רוצה להיות מזוהה איתו או שנראה לו פוליטי מדי.

וינוגרד: “אין לו מה לבוא כי זה לא יקרה”.

אדרי: “בסוף, הכול פוליטי”.

ואם יבוא תורם שיגיד, מערכת הבריאות היא בנפשי, קחי 100 אלף שקל ותתעסקי בשקיפות בבתי החולים.

וינוגרד: “אם נחשוב על פרויקט ייעודי שנבנה בפרמטרים ובסטנדרט של התנועה, יש על מה לדבר. אבל התורמים שלנו לא מעורבים ברמת הבקשה או התכנים. הם תורמים לחיזוק וקידום חופש המידע. אני יכולה לפנות לקרן שמתעסקת בחינוך או בבריאות ולבקש שתסייע לממן פרויקט ייעודי מסוים שרלוונטי לה. אבל שיבוא תורם ויגיד לי, כל עוד ביבי ראש הממשלה, אני לא מוכן שתגישי בקשות חופש מידע בעניינו – לא יקרה. או אם גנץ ראש הממשלה, אל תגישי – גם לא יקרה. העבודה שלנו היא לא שאלה של ימין ושמאל, כי כולנו משלמים מסים, וכולנו זכאים לדעת לאן הכסף שלנו הולך”.

חשבתן על הדסטארט?

אדרי: “כדי לתפעל הדסטארט, נצטרך לנטרל שניים מארבעת העובדים שמרכיבים את העמותה, וגם אז לא בטוח שנגיע לסכום משמעותי. מאבקים משפטיים, כמו שלנו, הם מאבקים ארוכי טווח, שמצריכים אורך נשימה, בעיקר כשזה מול מוקדי כוח עם תקציבים בלתי מוגבלים, וכמה אלפי שקלים פה ושם לא מספיקים. בניגוד להרבה גופי חברה אזרחית, אנחנו גם לא לוקחים כסף מהמדינה, בגלל שאנחנו עותרים נגדה.

“לצערי, אנחנו לא יכולים לתת שירות לאזרחים פרטיים, אבל הרבה פעמים אנחנו לוקחים נושא כדי ליצור תקדים עקרוני שישרת גם אותם. למשל, כשביקשנו מהרבנות את רשימת המוהלים שהתרשלו בתפקידם, הרעיון הגיע כשלמנכ”ל התנועה דאז, רועי פלד, נולד בן והוא לא ידע איזה מוהל דווקא לא לבחור. אין סיבה שהוא יעשה גוגל ויגיע למידע שהוא אולי חלקי, כשאפשר לבקש רשימה של מוהלים שעברו עבירות משמעת. כשאני עמדתי ללדת ורציתי לידה כמה שיותר טבעית, חיפשתי באיזה בית חולים עושים פחות התערבויות בלידה”.

זו לא עתירה מאוד תל אביבית באופי שלה?

“ממש לא. אני מעמק יזרעאל, חברות שלי גרות בצפון – אין בבתי החולים שם מרדימים, אז הן לא מקבלות אפידורל גם אם הן רוצות, וראינו את זה במידע שהתקבל. כל אחד מאיתנו מונע משיקולים שונים, אין סיבה שהוא לא יוכל לבחור לפי מה שמעניין אותו”.

חיסיון גורף הוא טעות

בין המאבקים התקדימיים שמנהלת התנועה בימים אלה, נמנית הדרישה להחיל את חופש המידע על מסרונים ווטסאפיים, שהפכו היום לכלי עבודה אצל רובנו. זה התחיל מההתכתבות שניהלו שרת המשפטים איילת שקד ופרקליט המדינה שי ניצן. שקד, לפי הפרסומים, דרשה מניצן שלא לערער על ההחלטה לחון את אהוד אולמרט.

“אנחנו לא מבקשים ששר יפרסם את כל הווטסאפים שלו, אבל יש התכתבויות שיש להן עניין לציבור, ומדינות אחרות כבר הבינו את זה”, אדרי מבהירה. “מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים הציעה שיבוא הממונה על חופש המידע, שהוא פקיד זוטר במשרד המשפטים, ויגיד לשרה: תגידי, את התכתבת אולי עם שי ניצן בדברים שקשורים לעבודה? בואי נתעד את זה במערכות הממשלתיות, שאוכל לבחון את זה לפי חוק חופש המידע. זה הסדר שיכול להתקיים אולי על הירח. מה גם ששקד אמרה בראיון שהיא מוחקת כל כמה ימים את כל ההודעות שלה, שזה מקסים”.

אז למה אתם בכלל עותרים?

“עוד לא קיבלנו תשובה עניינית, אולי היא לא מחקה, ומעבר לזה יש כאן את העניין העקרוני. אנחנו פה בשביל הנורמה. לא מעניינת אותי ההתכתבות של שקד עם בעלה. מעניינים אותי הדברים שפעם היו בצֶטָלֶה בין השר למנכ”ל, והיום הם מועברים בווטסאפ. הזמנים השתנו, הפלאפון הפך לכלי עבודה. לא מן הנמנע שיש הצבעות שנעשות בווטסאפ, ובנסיבות מסוימות יש הצדקה לחשיפתן. יש גם החלטות, שאלמלא פרסומן, היו אולי נראות אחרת”.

אדרי מתכוונת להחלטותיה של ועדת ההיתרים. אותה ועדה שלא אישרה לנתניהו לממן את הגנתו המשפטית באמצעות בן דודו נתן מיליקובסקי, וחשפה את הקשרים העסקיים בין השניים ואת הקשר האפשרי לתיק הצוללות. “זו ועדה שהייתה חסויה לגמרי, ובזכות עתירה שהגשנו ב-2011 למשרד מבקר המדינה, החלטות הוועדה בכלל מתפרסמות. את רואה את ההחלטות שהיא קיבלה בשנים שהיא הייתה בחושך, ואת לא מבינה ממנה כלום. לא רק בגלל שהם מחקו ממנה את השמות. כל ההנמקה השתנתה מהרגע שהם הבינו שההחלטה תהיה חשופה לביקורת”.

וינוגרד: “אנחנו לא באים להפריע למדינה לעבוד. אנחנו לא איזה ארגון אנרכיסטי שבא להגחיך אותה. להיפך, אנחנו רוצים שהמערכות יעבדו בצורה יותר מסודרת ויבינו את משמעות השקיפות בעידן הנוכחי. קחי את הבקשה שהגשנו לקבל את התקשרויות משרדי הממשלה עם ספקים, שהובילה אחר כך לנוהל מסודר. זה שינה את הדרך שבה הם מזינים מידע. אם פעם הם היו כותבים רק חוט זהב, היום הם מסבירים שזה חוט זהב לדרכון. זה עוזר להבין למה צריך חוטי זהב במיליונים, לא?”.

ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים, עו”ד רבקי דב”ש, פרשה לאחרונה מחשש שתהפוך לעלה תאנה. לא נראה שהמערכת הפנימה את הצורך בשקיפות.

“דב”ש עשתה הרבה, הכשירה אנשים ברשויות המקומיות שפעם התנהלו ממש כמו מערב פרוע. הבעיה עם הרבה ממונים, שהם עדיין נטע זר בתוך רשות או משרד שהתרבות הארגונית בו היא להסתיר. כשהם מבקשים בשבילנו מסמך ממישהו שעובד לידם, ובכלל לא מבין את הצורך לתת, זה מציב אותם במצב לא נעים מול הקולגות. גם שקד כשרה הממונה הייתה די אדישה לנושא. היא יכלה לאפשר יותר שקיפות בוועדות שבאחריותה”.

היא ניסתה לקדם שקיפות בהסתדרות.

אדרי: “אחרי שניסנקורן הצטרף לגנץ. זה נראה יותר כמו אינטרס פוליטי מאשר כמו צעד אמיתי”.

תמיד יש גם אינטרס.

“לא קרה עם זה הרבה. ציפי לבני לפניה החילה את חופש המידע על החטיבה להתיישבות והורידה את סכומי האגרות. שקד יכלה לעשות את אותו הדבר עם קק”ל, זה צעד מאוד פשוט לשרת משפטים, אבל היא לא עשתה את זה”.

יש שרים שממש פעלו נגדכם?

“גלעד ארדן שביקש מהכנסת להחריג את המשרד לעניינים אסטרטגים שהוא אחראי עליו מחוק חופש המידע. יש לו תקציב של 300 מיליון שקל, שהרבה ממנו הולך כדי להילחם ב-BDS. זה מאבק אזרחי, למה אנחנו לא יכולים לדעת איך הוא מנוהל תקציבית? אין כאן שום עניין ביטחוני”.

ההסתתרות מאחורי נימוקים ביטחוניים לא חדשה פה.

וינוגרד: “אנחנו לא מבקשות איזה אלגוריתם סודי שקשור לביון המתוחכם שמתנהל שם. אני רוצה לדעת על פערי שכר, תלונות על הטרדה מינית. למה החיסיון צריך להיות גורף? אי אפשר להבדיל בין זה לבין פעילות מבצעית? עד שלא התעקשנו, משרד ראש הממשלה גם לא הסכים לפרסם את שכרם של ראשי המוסד והשב”כ, למרות שהשכר של הרמטכ”ל והמפכ”ל כן גלוי, אז מה ההבדל הגדול? החיסיון על השב”כ והמוסד הוא גורף וזו טעות. גוף שיודע שהוא לא צריך לדווח, נוהג אחרת. זה טבע האדם”.

יד ביד עם העיתונות

הבחירות שהתקיימו השבוע פחות רלוונטיות לעבודה השוטפת שלהן, כיוון שחוק חופש המידע אינו חל על מפלגות. “היינו מצפות שהוא יחול לפחות על ענייניהן הכספיים”, אומרת וינוגרד, “כי רוב הכסף של המפלגות הוא ציבורי. במקום זה, הן מדווחות למבקר המדינה דבר אחד, לרשם התאגידים דבר אחר, ובאתרים שלהן הן לא מדווחות כלום. זה נכון שההגבלות על תרומות הן מאוד חזקות, אבל מה עם שווה כסף? אין לנו יכולת לדעת”.

תנו דוגמה לשווה כסף.

אדרי: “אנחנו לא יודעים מי הספקים של המפלגות, מי החברות שדואגות להסעות, לכיבוד, לפודיום, ואם אחר כך הם מקבלים גם את המשרדים הממשלתיים של אותה מפלגה בפטור במכרז או בסכום גדול יותר, בזכות הנחה שעשו למפלגה בתקופת הבחירות. אנחנו כן יודעים שאחוז גבוה מהתקשרויות הממשלה נעשה ללא מכרז, ושרוב ההתקשרויות הן של ספק יחיד ובפטור. ולמה פטור? כי רק הוא יכול לספק את אותו מוצר, וזה הרבה פעמים שטויות”.

מה מטריף אתכן?

וינוגרד: “תשובות ציניות של אנשים שיכורי כוח לבקשות שלנו. ואם ללכת על משהו ספציפי, אז נושא הצהרות ההון של נבחרי ציבור. אדם נבחר ממלא הצהרת הון שנכנסת למעטפה, מונחת בכספת ואף אחד לא יודע מה כתוב בה, אלא אם כן זה מגיע להליך משמעתי או פלילי. נכון, זו חדירה לפרטיות, שמעתי שעפר שלח אמר את זה בחוג בית (ששודר ב”הצינור” ברשת 13). אבל רבאק, האיש היה עיתונאי, הוא לא מבין למה חשוב שהאינטרסים של משרתי הציבור יהיו גלויים?”.

מאוד ישראלי להסתיר את שווי הדירה שלך או את זה שקנית דירה להשקעה.

אדרי: “מה לעשות, זה חלק מהאחריות שלך כנבחר ציבור. להראות שאתה לא מקדם אינטרסים סמויים שלך, כמו שהיה עם מיקי זוהר והשכונה שהוא קידם בקריית גת, שגילו שעל-שם אשתו רשומים חמישה נכסים בה (זוהר הגיב בזמנו כי “הטענות לניגוד עניינים הן תלושות מהמציאות לאור ריבוי הנהנים בשכונה”(. אין דרך לדעת את הדברים האלה ללא הצהרת הון. יכול להיות שבסוף נצטרך ללכת לבית משפט כדי שחברי הכנסת יתחילו לקדם את זה בחקיקה. כמו לגבי כללי האתיקה, גם זה נושא שהם נמנעים מלטפל בו”.

יש גם גופים נאורים שלא רואים את הדבשת של עצמם?

“בוודאי. את יודעת איזה מאבק היה לנו עם האוניברסיטאות, שחוק חופש המידע לא חל עליהן באופן מלא, כדי שיחשפו את נושא ההטרדות המיניות? זה מאבק שאת לא מאמינה שאת מנהלת. אתם האקדמיה, מעוז הנאורות, למה אנחנו צריכים להיות איתכם בכלל בדיון כזה?”.

וינוגרד: “גם המאבק על פרסום תוצאות המיצ”ב שהגענו איתו עד העליון הניב מעמדים מוזרים. ישבתי כמנכ”לית עם נציגי משרד החינוך בניסיון למצוא פשרה, ומישהי מאוד בכירה שם אמרה לי ‘אני לא מבינה איך את ישנה בלילה, כשהרס משרד החינוך על הכתפיים שלך'".

אתן עובדות גם עם מקורות? אנשים שלוקחים הביתה מסמכים מעניינים ומעדיפים להעביר אותם לציבור דרכן ולא דרך עיתונאי.

וינוגרד: “יש לנו הרבה מקורות שאומרים לנו מה לבקש. לפעמים אלה עיתונאים או ארגוני חברה אזרחית ולפעמים סוג של ‘לשעברים’. הם לא מעבירים לנו חומר, אבל אומרים לנו, בקשו את הדוח הזה, את הנייר הזה, ואז אנחנו נלך בדרך המלך. נפנה בשם חוק חופש המידע ונדע מה לבקש. לפעמים אומרים לנו שזה לא קיים, אבל בזכות המקור, אנחנו יודעות אם כן, וכמה להילחם על זה. אם זה מסמך מכונן, נלך לבית משפט. אבל ברגע שהשגנו את המידע, אנחנו מוסרים אותו לתקשורת, לא מעבדים אותו בעצמנו ולא בונים את הסיפור סביבו. זה לא התפקיד שלנו. אנחנו צינור בלבד”.

אולי אתן צריכות לבקש תרומות ממו”לים. בכל זאת, אתן עובדות בשביל הכתבים שלהם.

אדרי: “גם להם אין כסף, וחוץ מזה, ככה זה צריך לעבוד. אני שמחה שאנחנו מחזקים את העיתונות ונותנים לה מידע, שלבד היה לה קשה מאוד להשיג. אנחנו שמות את המידע באתר, אבל רק כשמציפים אותו בתקשורת, והוא מגיע למסה, נוצר באמת שינוי. זה מדהים אותנו כל פעם מחדש, אבל המקום היחיד שפוליטיקאים מוסרים בו איזשהו דין וחשבון הוא בתקשורת”. 

 

2.25 מיליון דולר לאלף פוסטים | כמה מוציאים משרדי הממשלה על קידום פוסטים בפייסבוק? הנתונים נחשפים

התנועה לחופש המידע חושפת כאן לראשונה את הוצאות משרדי הממשלה על הפייסבוק. “זה סקרן אותנו”, מסבירה אדרי, “כי בהרבה מהבקשות שלנו ראינו שסכומים אדירים נשפכים על פייסבוק וגוגל. מסתבר שלא תמיד בהצלחה, אם את מסתכלת על מה שנקרא רמת המעורבות. שניים ורבע מיליון דולר לקידום אלף פוסטים בפייסבוק. לא כולל קמפיינים שנוהלו בחו”ל מטעם משרד התיירות בעיקר”.

מי המשרדים המובילים?

“משרד ראש הממשלה שילם 750 אלף דולר עבור קידום של 250 פוסטים. משרד החינוך הוציא מעל רבע מיליון דולר עבור קידום 130 פוסטים, ומשרד הכלכלה כמעט 200 אלף דולר עבור מעל 300 פוסטים”.

וינוגרד: “את הקמפיינים היקרים מנהלות חברות חיצוניות. לא צריך להיות מומחה מדיה כדי להבין שמשהו פה מוזר. שהיד קלה מאוד על ההדק, כי מדובר בכסף של הציבור. לקוח פרטי שחושב על כל שקל היה שואל מה הולך פה, זה שווה? זה יעיל?”.

בנתונים על משרד ראש הממשלה, מדובר בפוסטים של נתניהו או של המשרד?

אדרי: “זו גם סוגיה מעניינת. יש את העמוד הרשמי של משרד ראש הממשלה ויש את העמוד של נתניהו, זה שכולם מכירים, שהוא עמוד של הליכוד. אין לנו נתונים שלו, כי על הליכוד מעצם היותה מפלגה, החוק לא חל”.

נכנסתן לעומק הפוסטים?

אדרי: “בדקנו בעיקר אם משרדי הממשלה מקדמים משרות כמו שצריך, ללא אפליה של גיל, מגדר או מוצא. ביקשנו לראות את הטרגוטים והם הסכימו, ואז התברר לנו שהמודעה של המשרד לביטחון פנים נוסחה יפה, לא מוטה בשום דרך, אבל הם טרגטו אותה רק לגברים יהודים בני 30 ומעלה, כך שאם את משתמשת מהחברה הערבית, לעולם לא תיחשפי אליה. מה יותר חשוב שוויון או יעילות? זו שאלה שצריך לתת עליה את הדעת”.

 

עזרו לנו להמשיך להילחם על המידע
בואו לעגל לטובה לתנועה
היכנסו עכשיו, זה לוקח דקה, ותרמו לנו את האגורות מהעודף בכל קנייה. קניתם ב-99.90 ₪? תרמתם לנו 10 אגורות. כ-5 שקלים בחודש במצטבר. בשבילנו זה המון. ❤️