fbpx

פאנל: איך מממשים את הזכות למידע

דברים שנאמרו בפאנל בהנחיית ד"ר תהילה אלטשולר, המכון הישראלי לדמוקרטיה ● בהשתתפות: אנט קליימן, הממונה על חופש המידע במשרד האוצר ● העיתונאי שאול אמסטרדמסקי, כלכליסט ● רן מלמד, סמנכ"ל מדיניות חברתית, ידיד

12 בנובמבר 2013

פאנל 2

אנט קליימן, מי במשרד האוצר מחליט איזה מידע יתפרסם?

הדרג המקצועי הבכיר. והם גם תמיד ימצאו את עורך הדין שיסביר להם איך להתחמק. אבל אני רואה גם שמתחולל שינוי גדול. פעם היינו מנפנים את הבקשות של התנועה. היום זה אחרת. המידע התחיל לזרום. אנחנו אולי לא מנצחים בכל קרב אבל במלחמה אנחנו בהחלט מתקדמים. עדיין הבעיה שלנו היא הדרג הבכיר, ראשי האגפים במשרד.

בהתחלה לא היינו שקופים בכלל. אף אחד במשרד האוצר לא ראה אותי ממטר, אבל אני מסוגלת לצעוק, אם צריך גם להיכנס ללשכת שר ולהביא את המידע. אנשים חושבים שהם עושים לי טובה שהם מביאים לי את המידע. יש לי פלפל, ויש לי אומץ, ואני יודעת מה לעשות כדי שהמידע יזרום אלי. אני יודעת להשתולל בטלפון אם צריך. זה הסוד שלי.

פאנל

שאול אמסטרדמסקי, האם חוק חופש המידע עוזר לעיתונאים?

שאול: אני מנסה לתאר מצב שבו אני אצליח להכפיל את היקף הפניות שלי והעיתון גם יתן לי גב ואנחנו נעתור כשנקבל סירוב. מה זה ייעשה? אני חושב שמשרדי הממשלה לא ערוכים להתמודד עם כמות כזאת של פניות.

האם החוק הוא בכלל כלי רלוונטי לעיתונאים?

כן ולא, כרגיל. אתה תקבל את המידע במקרה הטוב תוך חצי שנה. לטווח הזמן המיידי זה לא יעזור לך. אבל אם אתה עובד לטווח יותר ארוך, החוק הוא כלי מעולה. הבעיה שעיתונאים היום טובעים בשוטף.

הנה דוגמה למה שאפשר להשיג בעזרת החוק: במשרד החינוך פועלת ועדה שנותנת היתר לתוכניות מסחריות בתוך בתי הספר. זו מין ועדת פרסומות שכל מיני גופים פרטיים פונים אליה כדי שתאשר להם להפעיל תוכניות מסחריות לבתי הספר. כל הדבר הזה חסוי לחלוטין. כהורים לילדים, אין לנו מושג אם הילד שלנו לומד בתוכנית כזאת. בעקבות דוקטורנט שביקש וקיבל את המידע החלטתי לפנות גם. ביקשתי את כל הניירת שהגיעה אל הוועדה וחזרה ממנה. זה לקח חודשיים, אבל בסוף נחתה בביתי מעטפה שמנה עם הרבה מאוד ניירת. למרבה הצער הם השחירו את השם של החברות המסחריות. אבל אני לא התכוונתי לוותר ואני חושב שהצלחתי להגיע ל-90% מהשמות. אז רק שתדעו שרבוע כחול לוקחים את הילדים שלכם לבקר בסופרמרקט.

מה עושים עם המידע?

שאול: בוקר אחד הגיע תקציב המדינה כקובץ אקסל. הפקידים אמרו הנה נתנו עכשיו נראה מי יצליח להבין את זה. זה פטר אותם מהצורך לעשות משהו עם המידע ולהנגיש אותו לציבור. אני חושב שזה התפקיד של העיתונאים. אנחנו רואים בעולם איך עיתונאים מנגישים מידע ציבורי בצורה בלתי רגילה. יש גם אתרים שמראים עד רמת הסנט איפה נמצא הכסף. אנחנו רחוקים משם שנות דור.

panel3

ד"ר תהילה אלטשולר: אני מעורבת בניסיון להנגיש את תקציבי הרשויות המקומיות. זאת יוזמה של ערן קליין משתי"ל. הוא אמר לי, מה הבעיה? נעשה פלטפורמה ונכניס את הנתונים, יש פסיקה והם חייבים לתת לנו אותם. אז יש 250 רשויות ויש הנחיות של משרד האוצר ואנחנו קיבלנו 248 וריאציות על ההנחיות האלה, ועוד 2 רשויות שהתברר שבכלל לא מצייתות לכללים. ואת מהן היא ירושלים והשנייה היא תל אביב. אולי בגלל זה הם סירבו לפתוח את התקציב שלהם מלכתחילה. עכשיו, אני רוצה להשוות בין אשקלון לחורה, בין כפר סבא לרעננה, אבל אם אין האחדה בניהול המידע ורשות אחת מכניסה את סעיף אבטחת מוסדות החינוך בתוך תקציב החינוך, ורשות אחרת – בביטחון, אני לא אוכל להשוות. הסיפור הזה מלמד ששקיפות זה לא מספיק. לא מספיק לפתוח את המידע, צריך גם לעבד אותו ולנתח אותו ולדאוג שלא יצא לנו פורנו ממספרים.

רן מלמד, אתה עוסק בפרקטיקה של שינוי חברתי איפה החוק יכול לעזור לך?

רן: אנחנו נדרשים לאסוף מידע כדי שנדע על מה אנחנו הולכים להיאבק ומה אנחנו רוצים לשנות. החוק מצויין, אם יש לך זמן לחכות למידע ולא בוער לך. הכשל בחוק הוא פרקי הזמן הארוכים עד למסירת המידע. לכן אנחנו מריצים כמה אופציות במקביל כדי להשיג את המידע שאנחנו רוצים. מה שעובד לא רע הוא לכתוב מכתב רשמי למנכ"ל המשרד או לשר ולפעמים מתקבלות תשובות ולפעמים גם המידע שביקשנו. דרך נוספת היא להתלבש על חבר כנסת ודרכו לבקש את המידע. זה עשוי להצליח, הבעיה שבדרך כלל זה לוקח כמו שימוש בחוק חופש המידע. אני גיליתי שמרכז המידע של הכנסת הוא מקור טוב מאוד כי לו הרשויות חייבות להעביר את המידע.

תובנה לסיום

אנט: אם אתם לא יודעים להגיע לאדם הנכון שמחזיק במידע – לא תצליחו לקבל אותו. לפעמים אנשים במשרד מתחלפים ואז אף אחד כבר לא יודע איפה המידע המבוקש.

שאול: אני תמיד אומר שהדרך הכי טובה להעלים מידע היא פשוט להפוך את כולו לשקוף כי אז לא תהיה לך שום דרך להשתלט על כל המידע שתקבל.

רן: אני אף פעם לא מתייאש ולא מרים ידיים כי אני מאמין שהמידע יתגלה. הממשלה באמת מנגישה יותר נתונים אבל צריך להשקיע המון זמן – אני משקיע לפחות שעה ביום, בדרך כלל בלילה – כדי לעבור על חומרים ממשלתיים ולהוציא מהם משהו. אגב, זה יכול להיות מאוד משעשע.

תהילה: המידע הוא המישקפת המאפשרת לנו להתבונן במעשי השלטון. המידע לא זמין למטרות שעשוע או התרווחות בכורסה או נקמנות, המטרה של המידע היא לבנות את הנדבך הבא של המעורבות.

עוד מיום העיון:

פורסם תחת:

חדשות, כנסים

אתם מוזמנים להגיב

אנא שמרו על שפה נאותה. המערכת שומרת לעצמה את הזכות לא לאשר תגובות שאינן עומדות בכללי האתר.

באתרנו מתפרסם מידע שנמסר מרשויות ציבוריות, כפי שהתקבל מהן. אנו עושים כמיטב יכולתנו להבטיח שלא יעלה לאתר מידע שיש בפרסומו משום פגיעה בזכויות הפרט. אם אתם סבורים שבכל זאת עלה באתר מידע כזה, אנא עדכנו אותנו במייל לכתובת: info@meida.org.il